הקמת בית משפט צבאי מיוחד לשיפוט המחבלים – צו השעה

טליה איינהורן היא פרופסור למשפטים וחברה קבועה באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי.

***

בשמחת תורה התשפ"ד תקפו ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי את מדינת ישראל. המחבלים, שפלשו לתוך שטחה הריבוני של מדינת ישראל, ביצעו מעשי זוועה מסוג ובהיקף שהעם היהודי לא חווה מאז השואה. רובם המכריע של 1400 הנרצחים וכ-240 החטופים יהודים, אך היו ביניהם גם ערבים, דרוזים ועובדים זרים מתאילנד.

בידי ישראל כעת מאות מחבלים, שלאחר השלמת חקירותיהם יעמדו לדין. כמפורט להלן, הערכאה המתאימה לדון אותם היא בית משפט צבאי מיוחד שיוקם בישראל כדי לדון את אויבי המדינה שפלשו לתוכה במעשה טרור מאורגן ומתוכנן היטב וביצעו את הפשעים הנוראים נגד העם היהודי, אזרחי ישראל והאנושות.

חיוניות ההקמה של בית משפט צבאי מיוחד

מעשי הזוועה שביצעו המחבלים דורשים התייחסות מיוחדת, שונה מזו המקובלת בבתי המשפט האזרחיים, הקיימים בכל מדינה כדי לדון בעבירות רצח ותקיפה פליליים "רגילים". מאחר שמדובר בפשעי מלחמה שנעשו במסגרת התקפה של ארגוני טרור, ערכאה צבאית היא ההולמת ביותר.

בישראל היה קיים, עד שנת 2000, בית משפט צבאי בלוד. בית המשפט הזה הוקם מכוח תקנות ההגנה (שעת חירום) 1945. נשפטו בו, בין היתר, הטרוריסט היפני קוזו אוקמוטו שביצע טבח בנתב"ג (שדה התעופה לוד, כשמו אז) ב-1972, מחבלי הפיגוע ב"אוטובוס הדמים" בכביש החוף ב-1978 ומבצעי פיגוע "מקרר התופת" בכיכר ציון ב-1975. יצוין כי במאמר שפרסם בשנת 2002 שופט בית המשפט המחוזי (בדימ') מנחם פינקלשטיין, בעבר המשנה לנשיא בית הדין הצבאי לערעורים ולאחר מכן הפרקליט הצבאי הראשי, הוא העלה את השאלה "האם ניתן יהיה להמשיך במדיניות זו של אי הפעלתו של בית המשפט הצבאי בלוד לנוכח התגברות אירועי הטרור" (משפט וצבא 16 (התשס"ב-2002) 15).

אמת שהיה בישראל מודל אחר של בית משפט בהרכב מיוחד במשפטים של אדולף אייכמן ואיוון דמיאניוק, שם אב בין הדין היה אחד משופטי בית המשפט העליון ושני השופטים האחרים מבית המשפט המחוזי בירושלים, אלא שכאשר מדובר במאות מחבלים אין זה מעשי להקים הרכבים שבראשם יישבו שופטי בית המשפט העליון.

יש אפוא להקים מחדש את בית המשפט הצבאי ולהרחיב את סמכותו לכלל הפשעים שבוצעו בידי המחבלים, כולם חוקים הקיימים כבר על ספר החוקים, דוגמת החוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, תש"י-1950, חוק המאבק בטרור, תשע"ו-2016 והעבירות הרלוונטיות השונות המנויות בחוק העונשין, תשל"ז-1977.

שיקולים נוספים נוגעים לענישה ולדיני הראיות. באירועי 7/10/2023 נרצחו כ-1400 בני אדם. מעשי הטבח כללו שריפה של הקורבנות, חלקם נשרפו חיים. הצורך לטפל ולזהות במספר כה רב של נרצחים לא אפשר עריכת חקירות של הרציחות עם דגימות DNA, כמקובל בחקירות רצח. העובדה שניצולים רבים התחבאו בעת הטבח גרמה למיעוט עדי ראיה שיוכלו להצביע בוודאות מיהם בדיוק המחבלים שרצחו את כל אחד מהקרבנות.

בתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, קיים עונש מוות, או עונש פחות מכך, גם למי שהינו חבר בקבוצה או בחבר בני אדם, שחבר אחד או יותר מהם עברו עבירות על התקנות. כך גם החוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, המעניש לא רק את מי שביצע את הפשע, אלא גם את מי שקשר לבצע השמדת העם, או הסית או ניסה או השתתף במעשים. בבית משפט צבאי קיימת גם גמישות בדני הראיות וניתן לקבל ראיות שאינן קבילות בדרך כלל מטעמים שיירשמו.

באשר לסניגורים, דעתי היא שמשיקולי ביטחון הסניגורים חייבים להיות בעלי סיווג ביטחוני ברמת "סודי" ומעלה (כפי שנקבע בארה"ב, כמפורט להלן, כשמעמידים את אויבי ארה"ב לדין בפני בתי משפט צבאיים שם). המתאימים ביותר לעניין זה הם הסניגורים הצבאיים, שאותם ניתן לחייב להופיע בפני בית המשפט וניתן לסמוך עליהם שאם יחויבו כך, ימלאו את תפקידם על הצד הטוב ביותר.

מבט השוואתי

בתי הדין הצבאיים של בעלות הברית לשיפוט הנאצים לאחר מלחמת העולם השנייה

לאחר מלחמת העולם השנייה הקימו בעלות הברית בתי דין צבאיים בינלאומיים (ה-IMT, International Military Tribunals) שהוקמו בנירנברג ובטוקיו, ובהם נשפטו רק פושעי מלחמה ספורים שמילאו תפקידים מיוחדים במכונת ההשמדה. השופטים בהליכים אלה היו מטעם ארה"ב היועץ המשפטי לשעבר שכיהן תחת הנשיא רוזוולט והשופט הבריטי היה בעבר זקן השופטים (ה-Lord Chief Justice) בבית הלורדים.

לאחר שבתי המשפט האלה סיימו את תפקידם ב-1946, הקימו בעלות הברית בתי דין משלהן בשטחי החסות הגרמניים של כל אחת מהן, שבהן שפטו פושעים נאצים נוספים. הפעיל מכולם היה הטריבונל הצבאי האמריקני שמקום מושבו היה גם כן בנירנברג (ה-Nuremberg Military Tribunal) והוא פעל עד 1949. התכנית המקורית של התובע שם הייתה להעמיד לדין בין 2000 ל-20 אלף נאצים.

בפועל הועמדו לדין בבית המשפט הזה 177 גרמנים, בהם תעשיינים, אנשי צבא, פוליטיקאים, דיפלומטים ואנשי משטרה שנשפטו ב-12 הליכים קבוצתיים והיו ביניהם גם כאלה שנגזר עליהם עונש מוות. במיוחד בשני דברים היו ההליכים בבית הדין הזה שונים מהליכים רגילים: (1) בידי התובעים היו חומרי חקירה רבים שלא היו בידי הנאשמים וכן היו לתובעים יתרונות לוגיסטיים נוספים; (2) מרבית ההרשעות התבססו על הודאות שניתנו על ידי הנאשמים, בלא שאלה קיבלו ייעוץ מעורכי דין. מה שהביא לסיומם של ההליכים ואף לשחרורם המוקדם של חלק מהפושעים שישבו בבית הסוהר היה התחזקותה של ברית המועצות ועובדת היותה של גרמניה בקו הראשון מולה.

בתי הדין הצבאיים האמריקנים לשיפוט אויבי ארה"ב

בארה"ב קיימים ה-Military Commissions מאז המרד של המושבות האמריקניות נגד אנגליה. בתי דין כאלה הוקמו גם בעת מלחמת האזרחים. מההיבט ההשוואתי, המעניינים ביותר הם בתי הדין הצבאיים שהוקמו לאחר התקפת הטרור על ארה"ב ב-11 בספטמבר 2001, מכוח צו של הנשיא ג'ורג' וו. בוש מיום 13 בנובמבר 2001, שניתן בהתאם ל-Military Commissions Act.

חוק זה מסמיך את נשיא ארה"ב להקים Military Commissions והוא מגדיר את מי ניתן להעמיד לדין בפני בית הדין הצבאי הזה ואת רשימת העבירות. להבדיל, מבתי הדין הצבאיים הרגילים, בהם נשפטים חיילים אמריקנים, בבתי הדין הצבאיים האלה נשפטים אויביה של ארה"ב, בין שהם לוחמים חוקיים ובין שהם לוחמים לא חוקיים. השופטים הם שופטים צבאיים.

בצו הנשיאותי האמור הודגש כי "מטרת הקמתו של בית המשפט היא להגן על ארה"ב ועל אזרחיה, ולצורך ניהול אפקטיבי של הפעולות הצבאיות ומניעת התקפות טרור, יש צורך לעצור (detain) את האנשים עליהם חלה סמכות השיפוט של בית הדין הצבאי, וכאשר יועמדו למשפט הם יישפטו על הפרת דיני המלחמה וכל החוקים הרלוונטיים האחרים שעליהם מתפרסת סמכות בתי הדין הצבאיים" (סעיף 1(ה)).

סעיף 1(ו) קובע כי "בהינתן הסכנה לביטחון ארה"ב ואופיו של הטרור הבינלאומי… אין זה מעשי להחיל את עקרונות המשפט ודיני הראיות המשמשים בדרך כלל בהליכים פליליים בבתי המשפט בארה"ב".

בסעיף 4 נאמר כי מי שנשפט על פי הצו הנשיאותי, יישפט בידי בית הדין הצבאי על כל העבירות שעליהן חלה סמכות השיפוט של בית הדין הצבאי שאותן נטען שהוא ביצע והעונש שייגזר עליו יהיה בהתאם לדין החל, לרבות מאסר עולם או מוות.

יצוין כי מרבית הטרוריסטים שנעצרו בעקבות מתקפת ה-11 בספטמבר נעצרו ללא משפט לשנים ארוכות. כמה עשרות מהם מוחזקים שם עד היום. בהיותם לוחמים לא חוקיים שאינם אזרחי ארה"ב אין להם זכות לקבל ייעוץ מעורכי דין.

רק סניגורים צבאיים שיש להם סיווג בטחוני ברמת "סודי" ומעלה רשאים לייצג את הנאשמים בפני ה-Military Commissions. ניתן לאפשר מינוי של סניגור אזרחי, אבל גם לו חייב שיהיה סיווג בטחוני ברמת "סודי" ומעלה. בנוסף, הסניגורים חייבים לחתום על הסכמי סודיות לגבי ביצוע תפקידם.

סיכום ומסקנות

1. הקמת בית משפט צבאי מיוחד נחוצה כדי לבטא את החומרה שבה מדינת ישראל רואה את פשעי המלחמה, הפשעים נגד העם היהודי, נגד אזרחי ישראל ונגד האנושות שנעשו באופן מאורגן ומכוון, באופן המזוויע ביותר שאין דרך להעלות על הדעת, בידי ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי. מאחר שמדובר בפשעי מלחמה שנעשו במסגרת התקפה של ארגוני טרור, ערכאה צבאית היא ההולמת ביותר.

2. בדומה למצב המתואר בצו הנשיאותי של הנשיא ג'ורג' בוש, הרי שבהינתן הסכנה לביטחונה של מדינת ישראל ואופיו של הטרור, והאופן בו בוצעו הפשעים, גם בישראל יכול להתעורר הצורך, במקרים המתאימים, לסטות מדיני הראיות המשמשים בדרך כלל בהליכים פליליים בבתי המשפט.

3. גם המספר הרב של המחבלים שנתפסו מחייב את הקמת בית המשפט הצבאי המיוחד, שבפני שופטיו, בהרכבים השונים, יישפטו כלל המחבלים. בית המשפט הזה מתאים גם מבחינת העונשים, ביניהם עונש מוות, שבסמכותו להטיל על הפושעים האכזריים.

4. יש אפוא להקים מחדש בית משפט צבאי בישראל בדומה לזה שהוקם בלוד, מכוח תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, שבו נשפטו, עד שנת 2000 מחבלים שהגיעו לבצע מעשי טרור חמורים בשטחי ישראל. ואולם, לנוכח החומרה וההיקף של הפשעים, יהיה על הכנסת להעביר חוק שירחיב את סמכות בית המשפט הצבאי על עבירות נוספות הקיימות בספר החוקים, מעבר לאלה שבהם היה בית המשפט הצבאי בלוד מוסמך לדון בשעתו.

5. מדובר במשימה דחופה, כדי שכאשר יסתיימו חקירות המחבלים, ניתן יהיה מיד להגיש את כתבי האישום לבית המשפט הפלילי המיוחד. אין זה רק צו השעה. זה צו דמנו, זה צו הדורות.