הדרך לשיקום ארגנטינה עוד ארוכה

חביאר מיליי, המועמד האקסצנטרי, "אנרכו-קפיטליסט" לפי הגדרתו שלו ובעל רזומה מגוון שכל כך חסר בפוליטיקה האמריקנית (כלכלן, מחוקק, דמות טלוויזיונית ועוד הרבה יותר), בכל זאת ניצח בבחירות לנשאיות בארגנטינה. הוא צפוי להיכנס לתפקיד בראשית דצמבר.

לאחר הצלחה בלתי-צפויה בסיבוב הבחירות המוקדם באוגוסט, מיליי סיים שני בהצבעת ההמשך בשבוע שעבר, בפער ניכר מסרחיו מסה, שר הכלכלה הנוכחי בממשלה הפרוניסטית, בעוד מועמד הימין-מרכז הודח. אלא שביום ראשון השבוע מיליי הביס את מסה בהתמודדות ישירה כאשר זכה ב-56% מן הקולות, ניצחון מרשים עוד יותר בהתחשב במכונת התעמולה הפרוניסטית שעבדה היטב בסיבובים הקודמים.

המצביעים בארגנטינה, ובוודאי שחברי המערכת הפוליטית, אינם ידועים בחיבה יתרה לכלכלת שוק חופשי. זה מסביר מדוע ניצחונו של מיליי היה יותר הצבעה נגד המשבר הכלכלי הפוקד את המדינה, וכנראה פחות בעד "אנרכו-קפיטליזם".

ובכל זאת, המשבר הכלכלי בארגנטינה הוא תוצר של יותר משבעה עשורים (עם הפסקות קצרות) של לאומנות כלכלית, שהתאפיינה במדיניות תעשייתית, מכסים גבוהים, שליטה בהון וכל השאר.

בהתאם למגמות הקורפורטיזם שבבסיס הפרוניזם המקורי, איגודי עובדים היו ועדיין מרכיב מרכזי במערכת. התוצאה הייתה כישלון מוחלט. בראשית המאה ה-20 ארגנטינה הייתה אחת המדינות העשירות בעולם בחישוב לנפש. אפשר בהחלט לומר שמאז היא צנחה הרחק מאוד במורד הטבלה.

האינפלציה עומדת כעת על שיעור של 140%, כ-40% מהארגנטינאים חיים מתחת לקו העוני, יתרות המט"ח שלה כנראה שליליות (בצורת שפגעה ביצוא מוצרי סויה החמירה את המצב), ושער המטבע בשוק השחור עומד סביב 900 פזו לדולר.

רוב הסימנים מעידים על כך שארגנטינה צועדת במסלול בטוח למיתון, עד לסף אי-עמידה בהחזרי הלוואות (זו תהיה הפעם העשירית מאז העצמאות ב-1816), ואגרות החוב שלה נסחרות במחירים שבין 20 ל-30 סנט לדולר. את אחד מהתשלומים האחרונים לקרן המטבע הבינלאומית ארגנטינה החליטה לבצע ביואן, חלק מעסקת חליפין עם סין המשקפת השפעה סינית גוברת בכלכלה המקומית.

בבייג'ינג לא יהיו מרוצים מניצחונו של מיליי. הנשיא הנבחר אינו אוהד של המשטר הסיני ושואף (או כך אמר לפחות) לקצץ בקשרים עמו, אך ככל הנראה שהצרות הכלכליות יקשו עליו לעשות זאת. ועדיין זו התחלה. מצד אחד מיליי ינסה להעמיק את הקשרים עם ארה"ב. הוא תומך במאבק האוקראיני לחירות, ובניגוד לגמור למסורת הפרוניסטית הוא גם תומך מובהק בישראל.

בכל הנוגע למדינות כלכלית, מיליי ירצה לקצץ בגודל הממשלה, להפחית הוצאות, לתמרץ שוק חופשי ולקדם את הבטחתו הידועה ביותר – "דולריזציה" של המשק וביטול הפזו. אך שאיפות אלו יהיו מוגבלות בידי הרכב הפרלמנט והתנגדות האיגודים.

בדיווח ב'דיילי טלגרף' נכתב:

מפלגתו של מיילי מחזיקה ב-35 מושבים בלבד מתוך 257 בבית התחתון, ושבעה מתוך 72 בסנאט, מה שמותיר אותו תלוי במפלגות ימין-מרכז שמרניות.

אך אפילו הגרסה המצומצמת ביותר של כלכלת מיליי עשויה להוביל לתסיסה חברתית. קיצוץ דרסטי בהוצאות צפוי להגדיל את שיעורי העוני והאבטלה. איגודי העובדים המחזיקים בקשרים קרובים עם הממשלה הפרוניסטית היוצאת בוודאי שיביעו התנגדות. באופן מסורתי הם נוהגים לערוך שביתות ומחאות ברחובות כדי להשיג את רצונם"

באופן מוזר למדי עבור ארגנטינאי, מיליי הוא מעריץ גדול של מרגרט תאצ'ר. כפי שדווח ב'גרדיאן':

"היו מנהיגים גדולים רבים בהיסטוריה, גב' תאצ'ר היא אחת מהם", אמר מיליי בהצהרה שהרגיזה את מסה ותומכיו בשמאל. "לתאצ'ר היה חלק משמעותי בנפילת חומת ברלין ונראה שנפילתה ותבוסת השמאל מטרידים אותך. זו בעיה שלך"

אך לפני שתאצ'ר החלה לטפל בתיקון הכלכלה הבריטית, היא הייתה צריכה להשיג רוב בפרלמנט. בנוסף, הכלכלה הבריטית דאז, עד כמה שקרטעה, הייתה במצב טוב בהרבה מזו של ארגנטינה כיום.

חביאר מיליי עומד בפני משימה קשה מאוד, והמשבר הכלכלי צפוי להחריף עוד יותר בטרם יחל בפועל בכהונתו. אין גם שום סיבה לצפות שהממשלה הנוכחית תנסה לסייע במשהו.

גרסה מלאה של הטור התפרסמה באתר נשיונל רוויו.