המלחמה בחמאס מטלטלת גם את הפוליטיקה באירופה

סמיכות המערכה הצבאית בעזה לשנת בחירות חשובה ברחבי אירופה, בכללן הבחירות לפרלמנט האירופי, עלולה להפוך את מלחמת 'חרבות ברזל' לאירוע שישפיע על הפוליטיקה הפנים-אירופאית, במיוחד לאור האפשרות שתארך זמן רב ואולי גם תתפשט לחזיתות אחרות.

הפגנות פרו-פלסטיניות המוניות שנערכו בערים שונות ברחבי האיחוד האירופי (בעיקר בחלקו המערבי אך לראשונה גם בפולין), מעידות על פוטנציאל גיוס פוליטי נרחב למדי בשם הסכסוך, ועל השלכות אלקטורליות שעשויות לצמוח ממנו לשני צידי המתרס.

עוצמת ההסתה והאלימות באותן הפגנות מעוררת סלידה ופחדים בקרב מגזרים לא מבוטלים של אוכלוסיות אירופאיות שורשיות, שמגבירים את הזדהותם עם מפלגות הימין שמימין לשמרנים, המתנגדות להמשך הגירה המונית ואסלאמיזציה המתגברת של המרחב הציבורי. תוצאות הבחירות בהולנד וניצחון 'מפלגת החופש' בראשות חירט וילדרס הן ראיה לכך.

מאידך, מפלגות שמאל שמזה שנים מעודדות הגירה והקלות בתהליך התאזרחות במטרה לנפח את כוחן האלקטורלי, רואות הזדמנות לעורר מודעות לחשיבות ההצבעה כדי לעודד, או במקרים מסוימים להבטיח ולחזק, מדיניות פרו-פלסטינית ואנטי-ישראלית בקרב מצביעים מוסלמים ומצביעי שמאל צעירים.

כ-19 מיליון מוסלמים חיים כיום במדינות האיחוד האירופי (כ-4% מכלל אוכלוסיית האיחוד). בתשע מן החברות באיחוד גודלה של האוכלוסייה המוסלמית נע בין 10-5% מכלל האוכלוסייה. במספר מקומות באירופה הקול המוסלמי מכריע את תוצאות הבחירות. הפרלמנט האירופי, שעד לאחרונה נחשב כשטח עוין לישראל, צפוי לנקז את אליו את המגמות המנוגדות.

כנס שנערך לאחרונה בפרלמנט האירופי בשטרסבורג תחת הכותרת "מאבק באנטישמיות באמצעות החינוך", וביוזמת הארגון היהודי 'הליגה לפעולה ולהגנה', חשף את נטיית מחנה המרכז-שמאל ביבשת לנצל את המלחמה בעזה לצרכיו הפוליטיים.

בעוד ברחבי האיחוד נרשמים נתונים מבעיתים על התגברות האנטישמיות מאז ה-7 באוקטובר, החליטו צירי סיעות מרכז ושמאל בפרלמנט האירופי להחרים את הכנס, מאחר שהוא נערך בשיתוף מפלגת השלטון השמרנית בהונגריה, 'פידס' ומאחר שבין הדוברים בו נכלל שר התפוצות עמיחי שיקלי.

במכתב ששיגרו למארגני הכנס שלוש צירות מרכז-שמאל, נומק הסירוב בכך שממשלת הונגריה היא "בעלת רקורד עלוב במאבק באנטישמיות", ובך שהשר שיקלי השמיע "הצהרות קיצוניות ומסיתות". "העובדה שהוא עמד בפני מחאות וביקורת מצד ארגונים יהודיים באירופה ובארה"ב מדגישה את טבען הפוגעני של דעותיו", טענו החותמות על המכתב, מבלי לטרוח לנמק.

העילה שעמדה, ככל הנראה, מאחורי הסירוב להשתתף בכנס הייתה אי-נכונותן של רוב מפלגות המרכז והשמאל להתייצב נגד אופיין האנטישמי של ההפגנות הפרו-פלסטיניות ביבשת, ולהודות שבמשמרת שלהן הפרלמנט האירופי עצם עיניו מול הסתה אנטישמית ומימן חלק לא מבוטל ממנה. בשמאל האירופי, לקיחת אחריות כזו יכולה לחסל קריירה פוליטית. מנגד, עמדה פרו-פלסטינית יכולה קריירה פוליטית.

הבחירות לפרלמנט האירופי ייערכו אמנם רק בעוד שבעה חודשים אך הקמפיין כבר יצא לדרך. כ-400 מיליון אזרחי המדינות החברות באיחוד רשאים לבחור ב-705 צירי הפרלמנט שיושב בבריסל בירת בלגיה ובשטרסבורג. למרות שנחשב למוסד האירופי הראשון במעלה ולמרות המאמצים המוגברים להגדיל ולחזק את סמכויותיו, הפרלמנט משמש עדיין כחותמת גומי למוסדות האיחוד האחרים – המועצה והנציבות.

לכן העניין הציבורי בבחירות נמוך. בבחירות הקודמות ב-2019 נרשם שיעור ההצבעה הגבוה ביותר מאז 1999 – 51%. הנתון הנדיר נבע בעיקר מהתגברות הימין הלאומני והריבוני באירופה ובמערב. התחזיות שצפו אז עליה בכוחו הביאו להתגייסות מצביעי המרכז והשמאל מחד במטרה לחסום את התופעה, ולהתגייסות מצביעי מפלגות הימין הלאומניות והריבוניות מנגד. הימין שמימין לשמרנים אכן התחזק אך שורותיו התדלדלו עם עזיבת בריטניה את האיחוד האירופי. מי שהרוויח בדיעבד היו מפלגות המרכז הליברליות ומפלגות 'הירוקים'.

המדינות בהן הקול המוסלמי צפוי להשפיע בבחירות הקרובות לפרלמנט האירופי הן צרפת, בלגיה, גרמניה, שבדיה, איטליה וספרד. מדינות אלו גם היו מוקדי ההפגנות הגדולות ביותר באיחוד.

בהקשר זה חשוב לציין כי התגייסות "למען פלסטין" מהווה גם אמצעי לשחרור קיטור נגד הסדר הקיים מצד אוכלוסיות מוסלמיות בעלות רקע הגירתי, שלא נקלטו בסביבתן החדשה מסיבות שונות. השמאל האירופי, יחד עם לא מעט מפלגות מרכז ליברליות, קשר את עתידו הפוליטי עם אוכלוסיות אלו.

המקרה המובהק היה זה של מפלגת הלייבור הבריטית בהנהגת ג'רמי קורבין, בימים בהם הממלכה הייתה עדיין חברה באיחוד. דוגמא אחרת היא המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השבדית, שהורחקה אשתקד מהשלטון וחזרה לאופוזיציה, למרות שהיא עדיין הגדולה ביותר במדינה.

כבר בסוף שנות ה-90 נחשף הסכם בין המפלגה למועצה המוסלמית של שבדיה, המבטיח לאפשר למועצה להרחיב את השפעתה הפוליטית. בשל ההסכם התעלמה המפלגה מעמדות אנטישמיות שהביעו חברים מוסלמים שהצטרפו לשורותיה, כשם שהיא מתעלמת כעת ממעשיו של ציר הפרלמנט מטעמה, ג'מאל אלחאג', שהוא ממוצא לבנוני.

במאי האחרון אלחאג' השתתף בכנס שנערך בעיר מגוריו מאלמו תחת הכותרת "ועידת הפלסטינים האירופאים: 75 שנה עברו, אנחנו נשוב", בחסות החמאס. מפלגתו של אלחאג' אמנם החליטה להיעדר מהאירוע בשל זיקתו לחמאס, אך נציג עיר שכ-30% מתושביה הם ערבים ומוסלמים התעלם מהמשמעת המפלגתית. עד כה לא ננקטו נגדו צעדים משמעתיים.

"מדוע הוא אינו מסולק משורות מפלגתו?", שאל צ׳רלי ויימרס, מבכירי 'השבדים הדמוקרטים', מפלגת הימין הגדולה ביותר, והשיב:

כי הוא סחף הכי הרבה קולות במאלמו. גם בצרפת אנחנו רואים איך מפלגת השמאל 'צרפת בלתי-כנועה' של ז'אן-לוק מלנשון משתמשת במלחמה בעזה לצרכים אלקטורליים. הסוציאל-דמוקרטים השבדים לא מגיבים למעשיו של אלחאג' כי המחיר האלקטורלי עבורם, אם יעשו זאת, יהיה גבוה מדי. המפלגה שבה אני חבר סילקה משורותיה אנטישמים, כבר לפני עשרים שנה. השמאל האירופי ניצב היום בפני פרשת דרכים זהה. אם גם הם יסלקו אנטישמים משורותיהם, ניתן יהיה לקיים באירופה ומאירופה מאבק יעיל יותר נגד האנטישמיות"

מלחמת 'חרבות ברזל' ותמיכת 'השבדים הדמוקרטים' אפשרה לישראל הרשמית לנרמל את יחסיה עם המפלגה שהודות לתמיכתה הוקמה ממשלת ימין בשבדיה.

ויימרס נפגש השבוע לראשונה עם שניים משרי ממשלת ישראל במסגרת ביקור הזדהות של משלחת חברי פרלמנט אירופאיים מסיעת מפלגות הימין 'השמרנים והרפורמיסטים' (ECR). משרד החוץ הישראלי שלל בעבר קשרים עמה בשל עברה הימני-קיצוני. התייצבות הימין האירופי לצד ישראל מאז ה-7 באוקטובר, ובגידת חלקים נרחבים בשמאל האירופי בישראל, מניעים בחינה מחדש של הקשרים עם הימין מימין לשמרנים באירופה, זרם פוליטי שמתחזק משמעותית במדינות רבות.