לצאת מהפיר ולנצח

נראה לי שזו מלחמת פירים"

כך אמר השבוע ראש השב"כ רונן בר בהערכת מצב בעזה. הוא צודק. בצד שלנו התוכנית המבצעית היא מעבר פיר-פיר, בית-בית, שכונה-שכונה. זו תוכנית המטכ"ל שאמורה לממש את היעדים: השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, החזרת החטופים והסרת האיום מרצועת עזה. אחרי חודשיים של מלחמה עקובה מדם, נדמה שאפשר לקבוע כי המטכ"ל צריך להתכנס ולבחון מחדש אם תוכנית מלחמת הפירים אכן תביא לתוצאות להן מייחלים אזרחי ישראל.

העיקרון המכונן בכל מלחמה הוא שכל הפעולות יובילו לנקודה הארכימדית ששמה: ניצחון. כל הפעולות בשדה הקרב או בשדות מדיניים, כלכליים ואחרים צריכות לשרת את האסטרטגיה שתביא להכרעת האויב. זו אמת המידה היחידה על פיה צריכים לבחון כל תכנון של אגף תכנון וכל מבצע של אגף מבצעים – אם הם משרתים את השינוי האסטרטגי ואם לאו.

כדי לנצח חייבים שינוי אסטרטגי ברצועת עזה. אם אחרי טבח בקשישים, נשים וילדים, אונס ועינויים, המפעילים בטהרן מסכמים את הלחיצה על כפתור הפרוקסי החמאסי בכך שהשביתו שני חבלי ארץ, הפכו עשרות אלפי יהודים לפליטים, הביאו להוצאות של מיליארד ש"ח ביום, עוררו גל אנטישמיות עולמי וזכו לתמיכה ערכית, שיבשו את הסכמי אברהם, פגעו במעמד המדיני של ישראל ובהרתעתה האזורית, ומרטו את עצבינו דרך השימוש בחטופים – אם כך זה יסתיים, המלחמה הזו תהפוך בדיעבד למלחמה קיומית עם תוצאות הרות אסון.

מסביב מביטים ותוהים האם מדובר במעידה חד-פעמית של מעצמה אזורית, שהצליחה להתעשת ולהשמיד את התשתיות שאפשרו אותה, או שהיה כאן עוד סבב ברפרטואר הסבבים. האם יצרנו מציאות חדשה, אותה מתכוונים להחיל גם בלבנון, בסוריה וביו"ש, או שדווקא יצרנו תמריץ לכל הכוחות האנטישמיים בשכונה.

המבחן המרכזי לשאלות אלו הוא מצב התשתיות האסטרטגיות של חמאס בסיום המלחמה. אין הכוונה לבניינים ההרוסים בעזה, שכשם שהופצצו כך ייבנו. הם לא מטרידים את חמאס. להיפך, ההרס עבורו הוא נזק טקטי המהווה חלק מהישג אסטרטגי שמחזק אותו בעולם, מייצר מנופי לחץ מדיניים על ישראל ויהפוך בהמשך לפרויקט פינוי-בינוי של העולם המוסלמי. בפרויקט הזה כידוע, כל שק מלט יתחלק: 90% ילכו לחפירת מנהרות טרור, 5% לכיסי ראשי הטרור המושחתים, וביתרה אולי יבנו וישקמו לאורך שנים.

אז כיצד מנצחים?

התשתית המדינית – היעד המדיני של המבצע חייב להיות שינוי במעמד הקרקע של רצועת עזה. זהו גם המחיר המדיני היחיד שנחשב מבחינת האויב ואת המחיר הזה הוא חייב לשלם.

עזה חייבת לחזור להיות חלק מארץ ישראל ובשליטת מדינת ישראל. אפשר לדון על ניהול החיים האזרחיים של המיעוט הערבי ואפשר להתווכח על חידוש ההתיישבות היהודית, אבל כך או כך השליטה הכוללת והמוחלטת חייבת לחזור לישראל. המחשבה לפיה גורם מערבי או מוסלמי מתון יוציא עבורנו את הערמונים מהאש היא ילדותית, ולא עמדה עד היום במבחן המציאות.

התשתית המוסרית – ישראל מתנהגת כאילו חמאס הוא ארגון טרור שנמצא איתנו בסכסוך טריטוריאלי. אך בפועל חמאס קיבל מזמן קיבל כלים של מדינה, כלי חינוך, תרבות ודת, והעביר 1.5 מיליון איש אינדוקטרינציה לרצח עם.

הוא לא עוסק בסכסוך טריטוריאלי איתנו, כי אם במימוש החזון הדתי לכיבוש  העולם כולו והחלת חוקי השריעה, כפי שהוא מכריז באמנתו ובכל פורום.

לכן, בניגוד לאמרות השגויות הגורסות כי "אי אפשר להשמיד רעיון", אנחנו צריכים להנכיח את מלחמת הדת הזו ולא להמשיך להחביא אותה. להגדיר אותה בדיוק כפי שהעולם החופשי הגדיר את המלחמה בנאצים, והצעד הראשון הוא חקיקת החוק לעשיית הדין במחבלי החמאס ועוזריהם, כפי שישראל נהגה עם אייכמן ושותפיו לאידיאולוגיה זהה. זאת לצד שיתוף פעולה עם כוחות לאומיים, שמרניים ודתיים במערב, במלחמה לחיסול התשתית האידיאולוגית של האחים המוסלמים.

הקריסה המדינית באו"ם ושחיקת ההתנגדות לחמאס נובעת גם מהעובדה שאנחנו לא צועקים "נאצים"; מכך שלא פרסמנו את סרטוני הזוועות הקשות באמת ולא דרשנו צווי הסגרה לכל אנשי החמאס בכל מקום; וממשיכים להתייחס אליו כארגון טרור המהווה בעיה מקומית.

השליטה במרחב – אחת הפעולות הראשונות הייתה צריכה להיות כיתור וביתור הרצועה, כניסה מאסיבית והפרדה בין עזה למצרים על ציר פילדלפי, יחד עם שליטה מבחוץ על הקווים מבלי להיכנס למחנות הפליטים ולסכן שם את חיילינו. ירי מדויק על פי מודיעין, גם אם הוא ייקח חודשים, מבלי לבזבז חימוש יקר על הפצצות מיותרות, מתוך מחשבה שהן עושות רושם על מישהו.

השליטה באוכלוסייה –בניגוד לפרסומים, החמאס מקבל היום לידיו סיוע רב וכך ממשיך לשלוט באוכלוסייה.

הסרטונים של דובר צה"ל מטעים. חמאס לא גונב את הסיוע, לפעמים מנסים לגנוב לו ובדרך כלל לא מצליחים. למעלה משליש מהסיוע הגיע לצפון הרצועה והחמור מכל – במקום הפצצת מצבורי הדלק והאנרגיה הסולרית, הוכנסו, על פי דיווח מצרי, למעלה מ- 1.5 מיליון ליטר שהחיו את העיר התחתית של עזה, ממנה מפגעים יום יום בכוחותינו.

הטלת מצור תואמת לדיני המלחמה הבינלאומיים, לפיהם אם קיים חשש שסיוע מגיע לאויב יש הצדקה למצור מלא. גם אם מחליטים לחלק סיוע, הרי שישראל היא זו שצריכה לחלק את האוכל והמים בנקודה מוגדרת ולמי שהיא תחליט, וכך תשלוט באוכלוסייה ותפגע בחמאס.

הגירה מרצון – מצור ושליטה באוכלוסייה הם מנופים חיוניים ליצירת תנועה של הגירה מרצון.

את ההשפעה בקונגרס האמריקני ובמדינות אחרות יש לנתב ללחצים על מדינות לקליטת כמה אלפי משפחות בגיל הפריון, ובפריסה עולמית מאמץ ממוקד יביא להעברה של למעלה ממיליון איש ולשינוי דמוגרפי כולל.

ישראל אינה יכולה להשאיר בשטחה אוכלוסייה בעלת תודעה אנטישמית ואכזרית. שיקום הפליטים היא משימה בינלאומית שהופקדה בידי אונר"א, שהפך לארגון חמאסי הדואג להנציח את הפליטות ולא לפתור אותה.

התשתית הפיזית – בתום המלחמה, התשתית התת-קרקעית צריכה להיות מושמדת, כך שלא תהיה כל אפשרות לשקם אותה. לא שטיפה במים, אלא השמדה טוטאלית.

בימים ספורים בלבד בזמן ההפוגה חמאס שיקם באזורים מסוימים את תת-הקרקע, וכך יקרה בכל הרצועה אם ימשיך להיות גורם פעיל. הוא יחדש את הנשק האסטרטגי שלו ובעוד עשור נעמוד שוב מול אלפי קילומטרים של מנהרות טרור.

התוכנית המבצעית היום איננה תמרון אלא חיכוך שוחק. לא כל חיכוך הוא תמרון ולא כל תמרון מביא לניצחון. חמאס מסכם את ימי ה'תמרון' עם הישגים אסטרטגיים עצומים, כאשר אנחנו משלמים בהרוגים ופצועים מדי יום, למרות שימוש בכמויות חימוש ולפני שנגענו ברפיח ובדרום המוצף בתושבים שהגיעו מהצפון.

התוכנית הזו נעדרת מחשבה אסטרטגית, למעט מרכיב שגוי אחד, המחשבה להשליט ברצועה כוחות מוסלמים של סעודיה והאמירויות, שישקמו וינהלו את העזתים, וכך ילמדו הרדיקלים באזור על הגורל הצפוי להם זה אם ימשיכו בעימות עם ישראל.

בפועל התוצאה תהיה הפוכה. כוחות כאלו לא יוכלו להשליט סדר ברצועה כאשר צה"ל ייסוג מאחורי, אזור חיץ ובתוכה יישארו אלפי מחבלי חמאס שיהרגו בהם. התשתית הארגונית והכלכלית של חמאס  תישאר חובקת עולם, שליטתו באוכלוסייה שרובה ככולה חמאסניקית תהיה בשיאה, והוא ימשיך בכל עת שירצה לירות לעבר ערי ישראל.

כבוד ראש הממשלה, שרי הממשלה וחברי המטה הכללי, זו לא הדרך לניצחון. ואנחנו חייבים ניצחון.

את כל המנופים שיש לעם היהודי ולמדינת ישראל יש להפעיל לטובת שינוי מן היסוד, להכריז על מלחמה דתית וערכית על האסלאם הרדיקלי, להגדיר את עזה כאדמת ארץ ישראל, לחזור לשלוט בשטח מפילדלפי ועד יד מרדכי ובמקורות הסיוע והאנרגיה, ליצור מצור אפקטיבי ומכריע ולהניע הגירה מרצון, כל זאת מבלי להיכנס לתוככי השכונות. המצור והתקיפות האוויריות יכריעו מבחוץ, גם אם זה ייקח חודשים ארוכים.

אם נמשיך לדהור לסיום השלב המכונה בטעות 'תמרון קרקעי', אנו עלולים לשקוע בבוץ עזתי סמיך עוד יותר, כאשר צה"ל במצב נייח מול לחימת גרילה משתפרת. זה הזמן לשנות כיוון מטקטיקה לאסטרטגיה, מסבב למלחמה, ומדשדוש להכרעה וניצחון.