לצאת מהפיר ולנצח

כדי להביא לשינוי אסטרטגי בעזה ובאזור, ישראל חייבת להגדיר מחדש את יעדי המלחמה והתוכנית המבצעית

דובר צה"ל

נראה לי שזו מלחמת פירים"

כך אמר השבוע ראש השב"כ רונן בר בהערכת מצב בעזה. הוא צודק. בצד שלנו התוכנית המבצעית היא מעבר פיר-פיר, בית-בית, שכונה-שכונה. זו תוכנית המטכ"ל שאמורה לממש את היעדים: השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, החזרת החטופים והסרת האיום מרצועת עזה. אחרי חודשיים של מלחמה עקובה מדם, נדמה שאפשר לקבוע כי המטכ"ל צריך להתכנס ולבחון מחדש אם תוכנית מלחמת הפירים אכן תביא לתוצאות להן מייחלים אזרחי ישראל.

העיקרון המכונן בכל מלחמה הוא שכל הפעולות יובילו לנקודה הארכימדית ששמה: ניצחון. כל הפעולות בשדה הקרב או בשדות מדיניים, כלכליים ואחרים צריכות לשרת את האסטרטגיה שתביא להכרעת האויב. זו אמת המידה היחידה על פיה צריכים לבחון כל תכנון של אגף תכנון וכל מבצע של אגף מבצעים – אם הם משרתים את השינוי האסטרטגי ואם לאו.

כדי לנצח חייבים שינוי אסטרטגי ברצועת עזה. אם אחרי טבח בקשישים, נשים וילדים, אונס ועינויים, המפעילים בטהרן מסכמים את הלחיצה על כפתור הפרוקסי החמאסי בכך שהשביתו שני חבלי ארץ, הפכו עשרות אלפי יהודים לפליטים, הביאו להוצאות של מיליארד ש"ח ביום, עוררו גל אנטישמיות עולמי וזכו לתמיכה ערכית, שיבשו את הסכמי אברהם, פגעו במעמד המדיני של ישראל ובהרתעתה האזורית, ומרטו את עצבינו דרך השימוש בחטופים – אם כך זה יסתיים, המלחמה הזו תהפוך בדיעבד למלחמה קיומית עם תוצאות הרות אסון.

מסביב מביטים ותוהים האם מדובר במעידה חד-פעמית של מעצמה אזורית, שהצליחה להתעשת ולהשמיד את התשתיות שאפשרו אותה, או שהיה כאן עוד סבב ברפרטואר הסבבים. האם יצרנו מציאות חדשה, אותה מתכוונים להחיל גם בלבנון, בסוריה וביו"ש, או שדווקא יצרנו תמריץ לכל הכוחות האנטישמיים בשכונה.

המבחן המרכזי לשאלות אלו הוא מצב התשתיות האסטרטגיות של חמאס בסיום המלחמה. אין הכוונה לבניינים ההרוסים בעזה, שכשם שהופצצו כך ייבנו. הם לא מטרידים את חמאס. להיפך, ההרס עבורו הוא נזק טקטי המהווה חלק מהישג אסטרטגי שמחזק אותו בעולם, מייצר מנופי לחץ מדיניים על ישראל ויהפוך בהמשך לפרויקט פינוי-בינוי של העולם המוסלמי. בפרויקט הזה כידוע, כל שק מלט יתחלק: 90% ילכו לחפירת מנהרות טרור, 5% לכיסי ראשי הטרור המושחתים, וביתרה אולי יבנו וישקמו לאורך שנים.

אז כיצד מנצחים?

התשתית המדינית – היעד המדיני של המבצע חייב להיות שינוי במעמד הקרקע של רצועת עזה. זהו גם המחיר המדיני היחיד שנחשב מבחינת האויב ואת המחיר הזה הוא חייב לשלם.

עזה חייבת לחזור להיות חלק מארץ ישראל ובשליטת מדינת ישראל. אפשר לדון על ניהול החיים האזרחיים של המיעוט הערבי ואפשר להתווכח על חידוש ההתיישבות היהודית, אבל כך או כך השליטה הכוללת והמוחלטת חייבת לחזור לישראל. המחשבה לפיה גורם מערבי או מוסלמי מתון יוציא עבורנו את הערמונים מהאש היא ילדותית, ולא עמדה עד היום במבחן המציאות.

התשתית המוסרית – ישראל מתנהגת כאילו חמאס הוא ארגון טרור שנמצא איתנו בסכסוך טריטוריאלי. אך בפועל חמאס קיבל מזמן קיבל כלים של מדינה, כלי חינוך, תרבות ודת, והעביר 1.5 מיליון איש אינדוקטרינציה לרצח עם.

הוא לא עוסק בסכסוך טריטוריאלי איתנו, כי אם במימוש החזון הדתי לכיבוש  העולם כולו והחלת חוקי השריעה, כפי שהוא מכריז באמנתו ובכל פורום.

לכן, בניגוד לאמרות השגויות הגורסות כי "אי אפשר להשמיד רעיון", אנחנו צריכים להנכיח את מלחמת הדת הזו ולא להמשיך להחביא אותה. להגדיר אותה בדיוק כפי שהעולם החופשי הגדיר את המלחמה בנאצים, והצעד הראשון הוא חקיקת החוק לעשיית הדין במחבלי החמאס ועוזריהם, כפי שישראל נהגה עם אייכמן ושותפיו לאידיאולוגיה זהה. זאת לצד שיתוף פעולה עם כוחות לאומיים, שמרניים ודתיים במערב, במלחמה לחיסול התשתית האידיאולוגית של האחים המוסלמים.

הקריסה המדינית באו"ם ושחיקת ההתנגדות לחמאס נובעת גם מהעובדה שאנחנו לא צועקים "נאצים"; מכך שלא פרסמנו את סרטוני הזוועות הקשות באמת ולא דרשנו צווי הסגרה לכל אנשי החמאס בכל מקום; וממשיכים להתייחס אליו כארגון טרור המהווה בעיה מקומית.

השליטה במרחב – אחת הפעולות הראשונות הייתה צריכה להיות כיתור וביתור הרצועה, כניסה מאסיבית והפרדה בין עזה למצרים על ציר פילדלפי, יחד עם שליטה מבחוץ על הקווים מבלי להיכנס למחנות הפליטים ולסכן שם את חיילינו. ירי מדויק על פי מודיעין, גם אם הוא ייקח חודשים, מבלי לבזבז חימוש יקר על הפצצות מיותרות, מתוך מחשבה שהן עושות רושם על מישהו.

השליטה באוכלוסייה –בניגוד לפרסומים, החמאס מקבל היום לידיו סיוע רב וכך ממשיך לשלוט באוכלוסייה.

הסרטונים של דובר צה"ל מטעים. חמאס לא גונב את הסיוע, לפעמים מנסים לגנוב לו ובדרך כלל לא מצליחים. למעלה משליש מהסיוע הגיע לצפון הרצועה והחמור מכל – במקום הפצצת מצבורי הדלק והאנרגיה הסולרית, הוכנסו, על פי דיווח מצרי, למעלה מ- 1.5 מיליון ליטר שהחיו את העיר התחתית של עזה, ממנה מפגעים יום יום בכוחותינו.

הטלת מצור תואמת לדיני המלחמה הבינלאומיים, לפיהם אם קיים חשש שסיוע מגיע לאויב יש הצדקה למצור מלא. גם אם מחליטים לחלק סיוע, הרי שישראל היא זו שצריכה לחלק את האוכל והמים בנקודה מוגדרת ולמי שהיא תחליט, וכך תשלוט באוכלוסייה ותפגע בחמאס.

הגירה מרצון – מצור ושליטה באוכלוסייה הם מנופים חיוניים ליצירת תנועה של הגירה מרצון.

את ההשפעה בקונגרס האמריקני ובמדינות אחרות יש לנתב ללחצים על מדינות לקליטת כמה אלפי משפחות בגיל הפריון, ובפריסה עולמית מאמץ ממוקד יביא להעברה של למעלה ממיליון איש ולשינוי דמוגרפי כולל.

ישראל אינה יכולה להשאיר בשטחה אוכלוסייה בעלת תודעה אנטישמית ואכזרית. שיקום הפליטים היא משימה בינלאומית שהופקדה בידי אונר"א, שהפך לארגון חמאסי הדואג להנציח את הפליטות ולא לפתור אותה.

התשתית הפיזית – בתום המלחמה, התשתית התת-קרקעית צריכה להיות מושמדת, כך שלא תהיה כל אפשרות לשקם אותה. לא שטיפה במים, אלא השמדה טוטאלית.

בימים ספורים בלבד בזמן ההפוגה חמאס שיקם באזורים מסוימים את תת-הקרקע, וכך יקרה בכל הרצועה אם ימשיך להיות גורם פעיל. הוא יחדש את הנשק האסטרטגי שלו ובעוד עשור נעמוד שוב מול אלפי קילומטרים של מנהרות טרור.

התוכנית המבצעית היום איננה תמרון אלא חיכוך שוחק. לא כל חיכוך הוא תמרון ולא כל תמרון מביא לניצחון. חמאס מסכם את ימי ה'תמרון' עם הישגים אסטרטגיים עצומים, כאשר אנחנו משלמים בהרוגים ופצועים מדי יום, למרות שימוש בכמויות חימוש ולפני שנגענו ברפיח ובדרום המוצף בתושבים שהגיעו מהצפון.

התוכנית הזו נעדרת מחשבה אסטרטגית, למעט מרכיב שגוי אחד, המחשבה להשליט ברצועה כוחות מוסלמים של סעודיה והאמירויות, שישקמו וינהלו את העזתים, וכך ילמדו הרדיקלים באזור על הגורל הצפוי להם זה אם ימשיכו בעימות עם ישראל.

בפועל התוצאה תהיה הפוכה. כוחות כאלו לא יוכלו להשליט סדר ברצועה כאשר צה"ל ייסוג מאחורי, אזור חיץ ובתוכה יישארו אלפי מחבלי חמאס שיהרגו בהם. התשתית הארגונית והכלכלית של חמאס  תישאר חובקת עולם, שליטתו באוכלוסייה שרובה ככולה חמאסניקית תהיה בשיאה, והוא ימשיך בכל עת שירצה לירות לעבר ערי ישראל.

כבוד ראש הממשלה, שרי הממשלה וחברי המטה הכללי, זו לא הדרך לניצחון. ואנחנו חייבים ניצחון.

את כל המנופים שיש לעם היהודי ולמדינת ישראל יש להפעיל לטובת שינוי מן היסוד, להכריז על מלחמה דתית וערכית על האסלאם הרדיקלי, להגדיר את עזה כאדמת ארץ ישראל, לחזור לשלוט בשטח מפילדלפי ועד יד מרדכי ובמקורות הסיוע והאנרגיה, ליצור מצור אפקטיבי ומכריע ולהניע הגירה מרצון, כל זאת מבלי להיכנס לתוככי השכונות. המצור והתקיפות האוויריות יכריעו מבחוץ, גם אם זה ייקח חודשים ארוכים.

אם נמשיך לדהור לסיום השלב המכונה בטעות 'תמרון קרקעי', אנו עלולים לשקוע בבוץ עזתי סמיך עוד יותר, כאשר צה"ל במצב נייח מול לחימת גרילה משתפרת. זה הזמן לשנות כיוון מטקטיקה לאסטרטגיה, מסבב למלחמה, ומדשדוש להכרעה וניצחון.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

6 תגובות למאמר

  1. אין מה להוסיף .
    את זה יודעים כולם .
    כל אחד מ"מקבלי ההחלטות " קרא ולמד את הנושא הזה ואולי כתב על זה ספר או יכול לכתוב ספר כזה .
    למה עד היום לא עשינו את זה .
    הרי כל הנוגעים בדבר ידעו שהתכנית האירנית היא הרבה יותר מאשר הפיגוע הגדול שחווינו .
    מדינת ישראל כרגע בסכנה קיומית .
    אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים

  2. ברמה הטקטית, השבויים הם הבעייה. בגלל החשש לגורלם, לא משמידים את המנהרות בלי להכנס אליהן. מי ים וביוב וסוגים מסוימים של גז היו הופכים את המנהרות ללא שמישות בקלות ובמהירות.
    ברמה האסטרטגית, הכרזה על סיפוח עכשיו, עלולה לסבך את ישראל עם בנות בריתה, ולכן, יש תועלת בלחכות עם כך עד סיום הטיהור, כדי שלא יקרה מה שקרה בסיומו של מבצע קדש ב1957

  3. דיון בשאלה: האם התפקוד של צה"ל בשבת השחורה, 7 באוקטובר נבע מחוסר מקצועיות או ממזימה (קונספירציה) אצל אורי מילשטיין. טרום המלחמה: הפסיקו פעילות חצב (איסוף מידע גלוי מעיתונים וכ"ד). הפסיקו להאזין לטלפונים של האויב מבחוץ והכל הלך על מנת להאזין לראש הממשלה. כל שלושת הבלונים של מודיען פתאום ברחו. על אחד שלחו מטוס כי הוא נסחף לכיוון עזה. לפי עדויות התצפיתניות הן הושתקו ואף איימו עליהם בכלא באם ידווחו על תרגול האויב. ארבעה פרצות בגדר לא תוקנו. סיירי גולני קבלו פקודה להפסיק את הסיור 40 דקות לפני פרוץ המלחמה. טלי גוטליב קבלה מידע ממקור אמין שלושה ימים לפני והתריעה וכל מי שהתעלם אשם. האמריקאים הוציאו, מספר ימים לפני, התרעה חריגה: להתרחק 7 מייל מהדרום. לאחר פרוץ המלחמה. אין תגבורת. גדוד סמוך אמר לקציני הבטחון השטח לא סטרילי. כוחות מצאלים לא הגיעו. טייס מסוק התראיין בשמו ובתמונתו ואמר שלא נתנו לו להמריא במשך ארבע שעות. מה חלקו של קובי שבתאי. צוות טקילה של שב"כ, נשלח לדרום לאחר ישיבה לילית והמשטרה לא בטלה אירוע של 4000 ללא ממ"ד. לא הופעל נוהל מחוז משטרה שכן. משטרת המרכז לא קבלה אישור או פקודה לחבור לחבריהם בדרום. על המחבלים נמצאו מפות אם מקומות אסטרטגיים. הפעלת צוות טקילה מחייב הגנה של כוחות מיוחדים למקומות אלו. גם בזה באופן מפתיע נכשל או לא נכשל, אם מסתכלים ממבט המחאה בקפלן. חוזק השרשרת נקבע על פי החולייה החלשה. אם נקרעו שתיים זה לא סביר. אם נקרעה כל השרשרת זה מראה שיש פה יותר מרשלנות

  4. מאמר מזהיר, חשיבה אמיצה וברורה. ומאמר מזהיר מן הסכנה של התכנית הקימת. חובה להחזיר את יהודה ושומרון ורצועת עזה לשטח מדינת ישראל.

  5. עם רוב המאמר אני מסכים אך בנקודה אחת מרכזית אני חולק עליו:
    אם נשמיד את החמס כפי שנוסחה מטרת המלחמה העיקרית ע"י הממשלה, ננקה את הרצועה ממחבלים ומנשק ואז הלחימה תהיה קלה הרבה יותר. נתמודד רק מול אבנים וסכינים ולא עם נשק חם, מרגמות וטילים, כזה היה המצב לפני אוסלו הארור כאשר חיילים ואזרחים טיילו בחופשיות בתוך עזה. לכן אם הממשלה תגשים באמצעות הצבא את המטרה הזו עשינו 95% מהעבודה ונוכל לדעתי להסתפק בהמשך הדרך בשליטה ביטחונית בלבד בתנאי שהיא תכלול שליטה בציר פילדלפי. צריך יהיה לחזקה ולהבטיחה ע"י הקמת האחזויות נחל בתוך הרצועה ובשטח שלנו, לשקם את הגדר(ללמוד את לקחי המחדל הקשה שצריך להיחקר ביסודיות) וליצור רצועת מוות בת 500-1000 מטר לפני הגדר.

    1. צריך להבין , זה אנחנו או הם והם צריכים ללכת .
      אין משהו אחר .
      רצינו שלום , שקט ושלוה .
      קיבלנו איום קיומי קבוע על חיינו מדרום , מחיר ה"התנתקות"
      מצפון מחיר נסיגת ברק .
      מהמרכז מחיר אוסלו בכל ישוב ערבי מיליציות פעילות כולל בעלי תעודות כחולות.
      בשמחת תורה קיבלנו רק טלטול ודוגמית למה שעלול להתחולל אם לא נתעורר במישור המעשי
      וכן במישור הרוחני מה אבא רוצה מאיתנו
      אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים