ביטול מסתמן של תיקון חוק היסוד יביא לשיא את הפוליטיזציה של ביהמ"ש, ויוסיף מחלוקת בתקופה בה נדרשת אחדות
פרשן חדשות 12 עמית סגל פרסם אמש (רביעי) חלקים מטיוטת פסק הדין בעתירת הסבירות, פסק דין שאמור להינתן בימים הקרובים. לפי הדיווח, שמונה שופטי המחנה הליברלי, בראשות הנשיאה היוצאת חיות, תומכים בביטול התיקון לחוק יסוד: השפיטה שצמצם את עילת הסבירות, ואילו שבעה שופטי המחנה השמרני יחסית – מתנגדים.
אם אכן ההדלפה משקפת את מצב הדברים, ויש כמובן להיזהר בכגון אלה, הרי שאני מקווה מאד שפסק הדין הזה לא יפורסם, בוודאי לא בעיתוי בעייתי כל כך.
פסק הדין המדווח יבטל אמנם את תיקון הסבירות שהגביל את סמכותו של בית המשפט העליון אך במחיר כבד – חשיפת העובדה לפיה בית המשפט העליון פועל לפי שיקולים פוליטיים ברורים. מעמדו של בית המשפט יפגע אנושות, ולא תוכל עוד להישמע באופן משכנע הטענה לפיה מינויים לעליון חייבים להיעשות על בסיס "מקצועי".
על חודו של קול, בג״צ בדרך לחולל את המהפכה החוקתית השניה. כל הפרטים pic.twitter.com/idKAcbxcxV
— עמית סגל Amit Segal (@amit_segal) December 27, 2023
פסק דינה של חיות, מובילת דעת הרוב, מבוסס לכאורה ובין היתר, על הנימוק לפיו חוק היסוד המתקן עבר בכנסת ברוב קואליציוני "מזדמן", ולא "בהסכמה רחבה". זו כמובן דוקטרינה משפטית חדשה שמעולם לא נעשה בה שימוש בעבר.
אך גם אם נקבל את המפגן הנוסף והדרמטי של אקטיביזם שיפוטי ניתן בכל זאת לתהות: הכיצד פסק דין שמבטל חוק יסוד בנימוק שלא התקבל "בהסכמה רחבה", מתקבל הוא עצמו על חודו של קול?
האם חידושי דוקטרינות חוקתיות בבית המשפט העליון, המקנים לו סמכות חסרת תקדים לבטל חוקי יסוד, ומעמידים אותו באופן חסר תקדים בעולם מעל הרשות המכוננת עצמה – כל זאת מכוח פסיקה בלבד – האם אלו אינם דורשים הסכמה רחבה?
ביטול חוק יסוד, כך חזרו ואמרו שופטי העליון (ובוודאי נמצא אמירות דומות גם בפסק הדין הצפוי), ייעשה רק במקרים קיצוניים, חריגים שבחריגים, וכאשר "כלו כל הקיצין". האם ניתן לומר ברצינות כי זהו המצב כעת, כאשר שבעה שופטים סבורים כי אין לבטל את החוק? או שמא מדובר שוב במלל ריק, ובמילים חסרות כיסוי?
לפסק דין כזה, אם אכן יפורסם, יהיה תוקף משפטי אך מעט מאד לגיטימציה ציבורית. לנוכח החלוקה האידיאולוגית המובהקת בין השופטים, גם תומכי פסק הדין יתקשו מאד לשכנע שאכן משפט יש לפנינו, ולא מחטף מחנאי של הרגע האחרון.
ההרכב חסר התקדים בן 15 שופטים נקבע על ידי חיות על מנת להקנות לפסק הדין לגיטימציה ציבורית מוגברת. אך אם זו התוצאה המסתמנת, נראה כי המהלך נכשל. במקום הגברת לגיטימציה, נקבל פגיעה קשה בה. גם המעטה הדק שעוד נותר של מקצועיות משפטית נטולת פניות בעליון יוסר, והנזק למעמדו יהיה חסר תקנה. בכיה לדורות ממש.
— עמית סגל Amit Segal (@amit_segal) December 27, 2023
פסק דין כזה, מעורר מחלוקת בתוכנו וברוב הדחוק בו התקבל, יצית מחדש להבות בסוגיית יחסי הרשויות והרפורמה המשפטית, וכל זאת בעיצומה של מלחמה קשה ומשבר חברתי.
גם אם אילוצי הזמנים אובייקטיביים לחלוטין (שלושת חודשי הכתיבה הניתנים לשופטים פורשים מסתיימים עבור חיות וברון באמצע ינואר), פרסום פסק הדין בעת הזו יצייר את בית המשפט כמי שמבקש, במקרה הרע, לנצל את הרגע כדי להמשיך ולחזק את מעמדו, או כמוסד חסר רגישות המתעלם מהמשבר ומעורר מחדש מחלוקות.
אני מקווה ומאמין שעוד לא מאוחר. אין מחסור ביצירתיות אצל שופטי בית המשפט העליון, ואני משוכנע שעם מספיק רצון טוב ניתן להגיע לתוצאה מוסכמת יותר ונפיצה פחות, כזו המגלה אחריות לרגע המורכב בפניו עומדת החברה הישראלית. אני מקווה שאחריותם של שופטי בית המשפט עליון תגבר, ובמקום לזרוע שוב פילוג, ימצאו את הדרך להוסיף אחדות.
ד"ר יעקב בן-שמש הוא מרצה בכיר למשפט ציבורי בקריה האקדמית אונו
"ויקו למשפט והנה משפח" הנביא ישעיה
"אין כל חדש תחת השמש"-קהלת.
אין שופטים בירושלים.
יש בירושלים מקבלי משכורות, אנשים שמחויבים לאליטה שהם חלק ממנה. אנשים שחושבים איך יקבלו אותם באירופה בכנס הבא.
לא מעניין אותם – לא המדינה ולא תושביה.
הגיע הזמן לנקות את בתי המשפט מאופורטוניסטים ולמנות שופטים שטובת המדינה בראשם.
אנחנו נחנקים ומלאי כאב, צער וסבל בגלל הפגיעה שהדיקטטורה המכונה בשקר בית משפט בחיי העם והמדינה!!!
הערמומיות שלהם, העורמה שלהם, גניבת השלטון שלהם, החוצפה שלהם, העיוות שהם מייצרים פה אינם נסבלים עוד וכוס התרעלה מלאה וגולשת החוצה.
מה עושים?
הגיעה העת לפעול ולא להסתפק בקיטורים אינסופיים בעוד אלה עם משכורת המאה אלף כל שלושים יום לא מתייחסים כלל לעם ולרצונו.
איך הם בכלל יכולים לשפוט פה בארץ כאשר הציבור לא מקבל אותם בכלל כגושפנקא יהודית לאומית?
דיבורינו כמו חול ואין מה לאכול כי הם ימשיכו עד שהמדינה תתמוטט ותיעלם!
השאלה האמיתית,
בה פסק דין זה, החולק על הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4) והצעת החוק שלפנינו – עוסקים, היא למי (לאיזו מהרשויות) – נתונה הזכות להכרעה סופית, בכל שאלה בדיון ציבורי.
האם אלה הבוחרים (לא הפוליטיקאים, כפי שדיקטטורי המקרופון רוצים למכור לכם, אפרופו האם השתקורת פשוט מגישה לכם מידע אובייקטיבי ע"מ שתוכלו לקבל החלטות בעצמכם או שעיתוזנאים עוסקים בפרופוגנדה ומנסים אקטיבית להשפיע, איזו מהחלופות כנראה תעדיפו/תבחרו) הם אלה, שבידיהם נתונה ההחלטה הסופית, האם מעשיו של נבחר ציבור הם נכונים ותואמים את המציאות ו/או המדיניות שלו מאפשרת לסמוך על שיקולו דעתו, אודות שאלות עתידיות.
או שקיימת במדינה, ערכאה אשר רק לה שמורה הזכות להכריע סופית בכל שאלה בדיון ציבורי וכל רשות שלטונית, נתונה באופן זה לשליטתה – נמצאת בידי קבוצה סגורה, הממנה (לשופטי עליון נוכחיים, יש וטו בועדה לבחירת שופטים, למינויים לעליון) את עצמה.
זו השאלה האמיתית, בה אנו עוסקים.
(כמה פעמים שמעתם אותה בתשקורת ולא את הסלוגנים שעיתוזנאים רוצים שתחשבו במושגים שלהם? כמו "עילת הסבירות"? או "המהפיכה המשפטית"? אפרופו האם השתקורת פשוט מגישה לכם מידע אובייקטיבי ע"מ שתוכלו לקבל החלטות בעצמכם).
דמוקרטיה, היא שלטון העם. מקור השם, הן המילים δήμος ("דמוס") אשר משמעותה – עם והמילה κράτος ("קרטוס") שלטון. בין אם זו שליטה ישירה, ע"י כינוס העם לכל החלטה ובין אם באמצעות נבחרים, אשר הציבור ממנה ומחליף.
לפיכך, רק החלופה הראשונה שרשמתי מעלה, בה הזכות להכרעה סופית בכל שאלה ציבורים, נתונה בידי נבחרי ציבור, היא דמוקרטיה. זו אינה שיטת משטר מושלמת אך ברור כיצד ומדוע, לאחר כמה אלפי שנות היסטוריה אנושית, הגענו למסקנה ששיטה זו, היא העדיפה.
לחלופה השנייה שרשמתי, יש כמה שימות. המילה "דמוקרטיה", אינה ביניהן. אך לא שימות השיטה, חשובים לעניינינו.
יש שם, לעומד בראש שיטת משטר – בה יש ריבוי מפלגות, נבחרי ציבור, חלוקה לשלוש רשויות שלטון ואפילו בחירות, אך ההחלטה הסופית בכל שאלה ציבורית נתונה בידי גורם בלתי נבחר אשר רק לו שמורה הזכות, להחליט האם רשויות השלטון האחרות, פעלו בסבירות (או כל שיקול/גחמה אחרת) או לא. כמו כן, גורם זה אינו נתון לבקורת הציבור והציבור אינו יכול בשום צורה להחליפו ו/או להשפיע על החלטותיו (= אפס אחריות של גורם זה, לתוצאות, גם הישירות ביותר, של החלטותיו). הייתי מוסיף גם סגידה תקשורתית לגורם זה, בכל המדינות בהן קיים משטר זה.
יכולת לצמצם את תגובתך כך:
יש שם, לעומד בראש שיטת משטר בה יש גורם שאינו נתון לביקורת הציבור והציבור אינו יכול בשום צורה להחליפו או להשפיע על החלטותיו ולו אפס אחריות לתוצאות פסיקותיו הנתמכות תמיד תמיד בסגידה תקשורתית.
*******************
נוסף בסוף:
אל תכנה שופטים במילה "עליונים". הם בסך הכל כמה עורכי דין שמונו להיות שופטים בשיטה מושחתת ואפלה על ידי ועדה לא תקינה בעליל – ותו לא.
שפל עמוק: הציבור לא מאמין למערכת המשפט
על פי סקר שנערך באוניברסיטת חיפה, 7% בלבד מהציבור בישראל נותן אמון רב במערכת המשפט, לעומת 30% שכמעט אינם מאמינים בכל מרכיביה מביהמ"ש ועד היועמ"ש (חדשות)
סקר שנערך באוניברסיטת חיפה ונתוניו המלאים יפורסמו בכנס חיפה 2021 למשפט שייערך מחר (חמישי), מלמד שאמון הציבור הישראלי במערכת המשפט נמצא בשפל חמור, הרמה הנמוכה ביותר שלו מאז 2008, אז החלו הנתונים להיאסף במדד מסודר, כך לפי הדיווח של טובה צימוקי ב'ידיעות אחרונות'.
המדד בוחן את תפיסות הציבור בסולם של בין 1 ל־6: 2-1 – אמון נמוך מאוד עד נמוך; 4-3 – אמון בינוני; 6-5 – אמון גבוה עד גבוה מאוד. על פי הנתונים, 30% מהציבור מביעים אמון נמוך מאוד עד נמוך במערכת המשפט בישראל, לעומת 7% בלבד שהביעו בה אמון גבוה עד גבוה מאוד.
מדובר בירידה לעומת המדגם הקודם שנערך בשנת 2019, וירידה משמעותית מרמת האמון הציבורי שמערכת המשפט קיבלה בשנת 2016 אז הציון היה 3.25 מול 2.67 כיום.
52% מהציבור הביעו אמון נמוך מאוד עד נמוך בבית המשפט העליון, רק 25% הביעו בו אמון גבוה או גבוה מאוד. ביועץ המשפטי לממשלה הביעו 61.5% מהציבור רמות אמון נמוכות מאוד עד נמוכות, ורק 6% הביעו בו אמון גבוה או גבוה מאוד.
גם הפרקליטות סופגת ביקורת עזה מהציבור, 62.5% הביעו בה אמון נמוך מאוד עד נמוך, לעומת 5% בלבד שהביעו בה אמון גבוה או גבוה מאוד.
https://www.kikar.co.il/404564.html
הבעיה היא לא אמון הציבור (בטח לא למי שרואה בעם סכנה לשילטונו) אלא באכיפת ההחלטות המטורללות והקבלה שלא ערעוריה עליה שהם הפוסק האחרון.
כל עוד מקדשים את זה שכל מה שיוציא מפיהם או תחת ידם הןא קדוש, דבר אלוהים חיים, לעולם ירגישו יושבי בית המשפט כעריצים.
בעיה שנבחרי הציבור לא אומרים בפה גלוי עד כן. לא מכבדים את ההחלטה שנלקחה בחוסר סמכות, בניגוד לחקיקה.
לדוגמא קחו את ראש מועצת עומר ביוצא, פיני בדש (לא חסיד שלו ולא אוהד שלו) שלא התבייש לעלות לשידור ברדיו ואמר – שלא קיים החלטות שלהם שהיו הזויות מבחינתו ומבחינת תושבי עירו ( 3 פעמים הכריעו וכפו על תושבי עומר לתת לתושבי תל שבע הסמוכה מעבר חופשי דרך פרצות בגדר הישוב לתוך הישוב כדי שיבזזו את תושביו, ינצלו את השירותים המוניציפליים של הישוב שמקום אלו שלהם) – ומה קרה? כלום!!!!!!!!! העולם לא חרב.
אף שופט בית משפט עליון לא ירד מהאולימפוס לממש את החלטתו וגם גורם אחר לא עשה כן
(אפילו לא העו"ד שיצג את עמדת תושבי תל שבע).
ככה יעשה למלך שהוא עירום…..
הבעיה היא לא אמון הציבור (בטח לא למי שרואה בעם סכנה לשילטונו) אלא באכיפת ההחלטות המטורללות והקבלה שלא ערעוריה עליה שהם הפוסק האחרון.
כל עוד מקדשים את זה שכל מה שיוציא מפיהם או תחת ידם הוא קדוש, דבר אלוהים חיים, לעולם ירגישו יושבי בית המשפט כעריצים.
בעיה שנבחרי הציבור לא אומרים בפה גלוי עד כאן!
לא מכבדים את ההחלטה שנלקחה בחוסר סמכות,
בניגוד לחקיקה.
לדוגמא קחו את ראש מועצת עומר ביוצא, פיני בדש (לא חסיד שלו ולא אוהד שלו) שלא התבייש לעלות לשידור ברדיו ואמר – שלא קיים החלטות שלהם שהיו הזויות מבחינתו ומבחינת תושבי עירו ( 3 פעמים הכריעו וכפו על תושבי עומר לתת לתושבי תל שבע הסמוכה מעבר חופשי דרך פרצות בגדר הישוב לתוך הישוב כדי שיבזזו את תושביו, ינצלו את השירותים המוניציפליים של הישוב שמקום אלו שלהם) – ומה קרה? כלום!!!!!!!!! העולם לא חרב.
אף שופט בית משפט עליון לא ירד מהאולימפוס לממש את החלטתו וגם גורם אחר לא עשה כן
(אפילו לא העו"ד שיצג את עמדת תושבי תל שבע).
ככה יעשה למלך שהוא עירום…..
מדינת ישראל רחוקה מלהיות דמוקרטית.
רק צד אחד של המפה הפוליטית מותר לו להביע דעה וזה בשם הדמוקרטיה של השמאל "הנאור" שראש ממשלה מכהן עם 6 מנדטים, אבל כשהימין בשלטון 32 מנדטים זה דיקטטורה.
זו הדמוקרטיה שאתם מובילים. אסון יבוא עלינו כשבשם "הנאורות" הבאתם לארץ מסתננים וגויים ובעתיד בשם הדמוקרטיה תבקשו לתת להם זכות הצבעה. כל זה על מנת להיות בשלטון. כמו שאירופה תימחק על ידי שליטה מוסלמית בעוד 30 שנה, זה גם עתידה של מדינת ישראל. להימחק!
פרופ' מאוטנר
פוליטיזציה של משפט ומשפטיזציה של הפוליטיקה:
"בשלושת העשורים האחרונים חלו שינויים מרחיקי לכת ביותר בפסיקה של בית המשפט העליון והשינויים הם משלושה סוגים.
קודם כל צמיחתו של אקטיביזם גורף.
מושג האקטיביזם לקוח ממדע המדינה האמריקאי והוא מתאר מצב שבו בית המשפט העליון נכנס בהחלטותיו לתחומי החלטה של רשויות שלטון אחרות.
על פי המבחן הזה היה לנו בית משפט אקטיביסטי ביותר.
אקטיביזם מתבטא בסילוקן של עילות פרלימינריות להגשת עתירות לבג"צ, ביטול עניין זכות העמידה, הרחבת השפיטה באופן רחב מאד ומבחינה מהותית פיתוחה של עילת הסבירות כאמצעי בהא הידיעה לפיקוח על המינהל הציבורי והשיא של האקטיביזם זה ההחלטה בעניין בנק המזרחי, שלפיה לבית המשפט העליון יש סמכות לבטל חוקים של הכנסת. זו החלטה אקטיביסטית במיוחד משום שבישראל לא רק שאין הסמכה כזאת, אלא אין בכלל חוקה לישראל.
השינוי השני הוא שינוי בסגנון ההנמקה.
בית המשפט עבר מסגנון הנמקה טכני פורמליסטי, לסגנון הנמקה שחושף את המימד הערכי והחלוקתי בהחלטותיו.
השינוי השלישי מתייחס לתפיסה העצמית של בית המשפט. בית המשפט עבר מתפיסה בשלושים השנים הראשונות שלו על פיה תפקידו העיקרי להכריע בסכסוכים, לתפיסה אחרת לגמרי, שעל פיה הוא מוסד פוליטי שפועל כמו הכנסת, זאת אומרת קובע אילו ערכים ישררו בחיינו וגם כיצד תיעשה הקניית המשאבים המטריאליים במדינה.
זוכרים את כל אלה שסיפרו לנו שאחרי ה7.10. היה שינוי בעם ישראל ועכשיו אנחנו עם מאוחד יותר? אז מתברר שרומסי שיטת הבחירה לא שינו את עמדותיהם בנושא.
(לא שזה מפתיע, רק השבוע ראינו איך לדעתם כשראש ממשלה חותם על התחייבות לגבי מינויים זה מתפרש גם על מינויים שבכלל בידי שר ממפלגה אחרת ולא רק על המינויים שבסמכות ראש הממשלה. כי אותו מחנה עדיין לא סופר אחרים ולא נותן להם זכות לדעה שונה). ולקידומה).
*ימני
הערה למחשבה על הסטנדרטים הכפולים של כנופיית בית המשפט –
הרוב של 8 למול 7 לא נחשב "לרוב מזדמן" ושלא התקבל "ההסכמה רחבה"
נאה דורש נאה מקיים (מעולם זה לא הטריד אותם – לא במהות ולא בתכליתיות)
את השופטים תבחרנה אך ורק ממשלות ישראל ולא הם יבחרו עצמם בעצמם ורק לאחר שימוע עומק בכנסת במהלכו יובהר האם הם יהודים ציוניים אוהבי עמם או שונאי ישראל פוסט ציוניים ושונאי ההמנון שהדגל מפריע להם!
נמאס ממעורבותו של השמאל בבג"צ בכל נושא שלא קשור אליו כלל.
זה אינו בית משפט והכרעותיו הן בדיחה, שכן הן הכרעות פוליטיות של מי שאיבד כוחו בכנסת והעתיק פעילותו לבג"צ כדברי פרופ' מאוטנר, או במילים אחרות השתלט השתלטות לא חוקית על מערכת המשפט שלנו.
יש לבטל את חוק כבוד האדם וחרותו, שביטל בעצם את מגילת העצמאות בה נקראת ישראל רק מדינה יהודית והוסיף לה את ההגדרה "דמוקרטית" שבשמה מתערב בג"צ בכל נושא ועניין ודוחף את אפו לכל דבר שכלל לא מותר לו.
החוק הזה חוקק על ידי השמאלנים ובראשם דן מרידור. החוק סלל את הדרך לביטולה של המדינה היהודית ולהפיכתה למדינת כל אזרחיה ולמדינה ערבית בעצם.
הערה למחשבה על הסטנדרטים הכפולים של כנופיית בית המשפט –
הרוב של 8 למול 7 לא נחשב "לרוב מזדמן" ושלא התקבל "בהסכמה רחבה"
נאה דורש נאה מקיים (מעולם זה לא הטריד אותם – לא במהות ולא בתכליתיות)
בית המשפט אינו החוק.
בית משפט אמור לפרש חוק.
שלטון החוק כחלק מעקרון החוקיות, מחייב שגם בית המשפט , כמו כל אזרח, וכמו כל רשות שלטון, כפוף לחוק. ששלטון החוק אינו שלטון השופטים. ההיפך.
גם ממשלת ישראל אינה רשאית לבצע פעולות שלא הוסמכה להן בחוק.
כנ"ל הכנסת שהיא בעצם הריבון – נבחרה על ידי העם. הכנסת היא המעיין של החוקים והנורמות.
בית המשפט, אינו רשאי להמציא חוקים, לבטל חוקים או לפרש חוקים באופן הזוי ומנוגד לשפה ולהגיון.
בית המשפט מעולם לא הוסמך לפסול חוקים. אהרן ברק בנה תזה, שנסמכת על חוק יסוד, על מנת ליצור הירארכיה ובכדי לאפשר לשיטתו, ביטול חוקים "נחותים" לחוקי יסוד.
אפילו אהרן ברק לא הצליח להצדיק ביטול של חוק יסוד.
עקרון החוקיות, אמרנו?
בג"צ בעצם הוא עבריין. פועל בחוסר סמכות, ופולש לתחומי שאר הרשויות.
לפסיקתו אין כל ערך. מה שלא יהיה – היא בטלה מעיקרה, חסרת כל משמעות, ואין לה כל לגיטימיות בציבור. הפסיקה הזו, תהיה כמו כתם בוץ על בגד, שיתייבש ויתפורר. היא תהיה דוגמה למשפטנים – איך לא לשפוט, איך להיות בית משפט פוליטי של אליטות שוקעות.
ונזכיר שוב את מונטסקיה:
הכרזת זכויות האדם והאזרח, 26.8.1789:
"עקרונה של כל ריבונות גלום, במהותו, באומה. שום גוף, שום פרט לא יוכל לקיים סמכות שלא באה לו בפירוש מידה".
או חוקת 1791:
"בתי המשפט אינם רשאים להתערב במימוש פעולת הרשות המחוקקת, להשעות ביצוע חוקים, לפלוש לתפקוד האדמיניסטרציה".
כי הצרפתים הבינו מה זו דמוקרטיה, והבינו מה זו הפרדת רשויות. ובגלל זה אהרן ברק לא סבל את מונטסקיה. (הקרדיט לד"ר רן ברץ).
אספר לכם סיפור.
לפני כ-20 שנה, קבעה חיות שיש לבטל את חוק הכניסה לישראל, על מנת לאפשר איחוד משפחות של ערבים ישראלים המביאים בני או בנות זוג מחברון או עזה או שכם או סוריה או עיראק, או מכל יישות אויב.
מסתבר שהיו מקרים של איחודי משפחות, שבגללם נכנסו פעילי טרור לישראל וביצעו פיגועים, בהם נפגעו ונהרגו יהודים. עוד התברר כי הסינון של השב"כ, בזיהוי מראש של מחבלים, לא עבד לפחות ב-26 מקרים.
למרות זאת, אהרן ברק, אסתר חיות וחבריהם, קבעו כי יש להמשיך בדרך זו. כלומר צריך לאפשר כניסה לישראל של נתיני אויב, אם הם נישאו לערבי ישראלי.
ברק וחיות נותרו במיעוט, 5 מול 6. עמדתם לא התקבלה.
תקציר מתוך פסה"ד שמסביר את עמדת רוב השופטים (השופט גרוניס):
בג"צ עדאללה ואח' נ. שר הפנים ואח' בג"ץ 10650/03
העותרים הם בני זוג נשואים, אשר חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג- 2003 (להלן: חוק האזרחות והכניסה לישראל, או: החוק), חל עליהם. אחד מבני הזוג הוא ערבי- ישראלי ובן הזוג השני הוא ערבי- פלסטיני תושב אזור יהודה ושומרון או חבל עזה. לחלקם נולדו ילדים. חוק האזרחות והכניסה לישראל קובע כי שר הפנים לא יעניק לתושב של יהודה, שומרון או חבל עזה אזרחות, ולא יתן לו רישיון לישיבה בישראל… העותרים טוענים, בין היתר, כי חוק האזרחות והכניסה לישראל אינו חוקתי, שכן הוא פוגע שלא כדין בזכויות המעוגנות בחוק- יסוד: כבוד האדם וחירותו, על בסיס של השתייכות אתנית ולאומית. העותרים טוענים כי החוק פוגע בזכותם של אזרחי המדינה המבקשים להתאחד עם בני זוגם או עם ילדיהם על מנת לקיים חי משפחה במדינתם.
עתירות לצווים על- תנאי ולצווי ביניים. התנגדות לצו על- תנאי. הצו על- תנאי בוטל, העתירות נדחו ברוב דעות של המשנה לנשיא (בדימ') מ' חשין, והשופטים א' ריבלין, א' א' לוי, א' גרוניס, מ' נאור וי' עדיאל, בניגוד לדעתם של הנשיא א' ברק והשופטים ד' ביניש, א' פרוקצ'יה, ס' ג'ובראן וא' חיות.
גרוניס – בעניין שעל הפרק אין מתעוררת שאלה של הסתברות בכל הנוגע לפגיעה בחיי אדם. הנתונים שהובאו לפני בית המשפט מלמדים כי 26 בני זוג פלסטינים שנכנסו ארצה כדין בהליך של איחוד משפחות היו מעורבים בפיגועי טרור. באותם פיגועים נהרגו עשרות בני אדם ורבים אחרים נפצעו. אותם 26 קיבלו היתר להיכנס לישראל חרף הבדיקה הביטחונית שעברו. משמע, הבדיקה הביטחונית האינדיווידואלית אינה מבטיחה שניתן יהיה להפריד באופן מלא בין אלה המהווים סיכון ביטחוני לאחרים שכניסתם ארצה לא תהווה סיכון. המשוואה אינה מורכבת, אפוא, מיסוד הסתברותי בצידה האחד ומיסוד של ודאות בצידה האחר, אלא משני מרכיבים ודאיים: פגיעה בחיי אדם לעומת פגיעה בחיי משפחה (515ו- ז, 516א- ב).
מטעמי חיסכון אינני מביא טעמים חשובים אחרים של שופטי הרוב, אלא מתמקד רק בסבירות עמדת שופטי המיעוט.
כלומר, דעת הרוב של גרוניס מסבירה לנו שאליבא דגברת חיות (וחבריה למיעוט), ניתן לסכן יהודים על מנת לאפשר זוגיות מאושרת ואיחוד משפחות בתוך ישראל, תוך יבוא של נתיני אויב לתוך המדינה, גם לאחר שבדיקות פרטניות של השב"כ נכשלו. כלומר מתוך הנחה שמדי פעם יסתנן איזה מחבל פוטנציאלי, והוא יבצע הרג של ישראלים.
בשנת 2003, חיות נותרה למזלנו במיעוט. גם בשנת 2007, בבג"צ גלאון (אף הוא בנושא איחוד משפחות), נותרו חיות וחבריה במיעוט, ולא הצליחו להביא עשרות או מאות אלפי נתיני אויב לישראל. בהמשך, בבג"צים של המסתננים מאפריקה, הם הצליחו יותר. היום, בשנת 2023, חיות הצליחה לפגוע במדינה ובכנסת בנושא הסבירות.
כי הסבירות היא מכשיר השליטה שלהם בשאר הרשויות. בעזרתו הם קובעים למשל שחוק כניסה הוא פוגעני, הוא לא מידתי, הוא אינו סביר, הוא אינו חוקתי וכן הלאה.
היום, בסוף דצמבר 2023, סגרה גברת חיות מעגל, והיא מובילה את עמדת הרוב, לסירוס הכנסת הנבחרת בבחירות דמוקרטיות, קביעת עליונות הפקידים הלא נבחרים, וחיסול הדמוקרטיה במדינת ישראל. כי לא סביר לבטל את עילת הסבירות. ואם לא ניתן יותר לבטל, גם בחוק יסוד, עילת הסבירות של חיות והשופטים גוברת על הכל. על כל חוק וכל החלטת ממשלה.
כל זה למה?
כי לדעת חיות והשופטים הסבירים, הכנסת מחוקקת חוקים בלתי סבירים, והיא, חיות מפעילה את חוש הסבירות שלה על מנת להכניס פעילי טרור, לתוך ישראל באופן מדוד וסביר והכל מתוך מודעות וידיעה שלמה של העובדות.
זו על רגל אחת – תורת עליונות בית המשפט על המחוקק הדביל והבלתי סביר.
ועל מנת להגן על הסבירות החולנית של ברק וחיות, ושל עמית, וברק ארז, וגרוסקופף, ופוגלמן, המרידו כאן את כל הצבא כנגד הכנסת והממשלה. ועל סמך זה צעדו מאות אלפים ושיתקו צירי תחבורה, שרפו מדורות ותקפו אנשי ציבור. וההסתדרות השביתה את כל המשק, כדי להגן על זכותה של חיות וממשיכיה, להכניס פעילי טרור לישראל ולתת להם מעמד.
זו הסבירות הקדושה של בית המשפט.
ובשביל זה, צריך לסגור את איילון, לשרוף מדורות, להשבית את נתב"ג, לתקוף אנשי ימין, כי זו באמת משימה חשובה להחדיר פעילי טרור לישראל. וחייבים להגן על זכות השופטים לפסוק כך ולאפשר להם לבטל את חוקי הכניסה לישראל.
בית משפט ישראלי אמור לתפקד כמגן על עם ישראל ולא לשמש כמסלול עוקף ממשלה וכנסת, שמנסה לכפות על הציבור את האידיאולוגיה של השמאל הקיצוני שחבר לגופים עוינים למדינה.
בית משפט ישראלי אמור לדאוג לתושבי דרום תל אביב ולא לפולשים לא חוקיים מוסלמים ממדינות אויב.
לא ייתכן שבית המשפט יתפקד כבועה אוטיסטית המנותקת מהמדינה בה הוא שוכן ובניגוד לאינטרסים של אזרחיה.
בית משפט שבראש מעייניו נמצאים רווחתו של המרגל, הבוגד, המחבל, האויב והפולש מאפריקה הוא בית משפט שצריך לפזר ולהחליף.
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-45887-00.html
…במכתב ליועץ המשפטי לממשלה ביקש 'הפורום המשפטי למען ארץ ישראל' בראשות נחי אייל להורות על הפסקת השתתפותם של משפטנים משירות המדינה בתוכנית המשפטנים של הקרן החדשה לישראל.
"לקרן החדשה מניעים פוליטיים החותרים תחת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית", נכתב בפנייה…
"דברים אלה, לצד העובדה כי 'הקרן החדשה' משתפת משפטנים משירות המדינה בתוכנית, נראים לנו מצב בלתי ראוי ובלתי מתקבל על הדעת כשהוא נבחן על-פי כללי תקינות המנהל הציבורי. זאת, מאחר שבאמצעות מימון הלימודים בכסות של הכשרה בעניין זכויות אדם, מצליחה 'הקרן החדשה' להשפיע השפעה פוליטית זרה על המערכת המשפטית הציבורית. באופן אומנם עקיף, אך משמעותי ובעל היקף נרחב".
היועץ המשפטי לממשלה הגיב בצעד ביורוקרטי שפירושו קבורת הקובלנה.
הוא העביר את הדרישה לטיפול היועץ המשפטי של נציבות שירות המדינה.
תהליך זה החל בשנות ה-80 עם מינויו של אהרון ברק ששינה את התפיסה השיפוטית שנהגה עד אז ויצר בישראל משפטוקרטיה, בג"צוקרטיה, קיסרות שיפוטית בה ההחלטות המהותיות מתקבלות על ידי משפטנים בצורה עקיפה או ישירה וישראל שוברת שיאים באקטיביזם שיפוטי בעולם כולו.
התפיסה השיפוטית המעוותת הזאת החלה בשל שתי הלכות שיפוטיות שהנהיג ברק:
1.הכל שפיט.
2.פתיחת שערי בג"צ בפני כולם. כל אחד יכול לעתור לבג"צ בכל סוגייה.
מי אשם? נבחרי הציבור.
על הכנסת לתקן את המצב המעוות הזה בו אנשים מעדיפים לעמוד ולשכנע 3 שופטים בצידקתם, במקום 120 חברי כנסת.
לא ייתכן שנמשיך במצב שהתהווה, בו קבוצה אוליגרכית קטנה מתיימרת להיות הרועה הרוחני והמוסרי של העם ולכן כופה עלינו את הדרכתה לגבי מה נכון ומה לא נכון.
כל המצב אינו תקין והביא להרס הדמוקרטיה.
לראיון המלא עם ד"ר שוקי שגב עם ירון דקל
החל מדקה 42:59
http://www.iba.org.il/bet/bet.aspx?type=32&entity=710043&page=296
***
בישראל החוק מחוקק ע"י הכנסת, וביהמ"ש כפוף לחוק, לא ל"מנהיג".
שופטים שפוסקים בניגוד לחוק צריכים להיות מורחקים מבית המשפט.
בישראל שופטים מקבלים את כוחם מחוק יסוד: השפיטה, שנחקק לא תאמינו, ע"י הכנסת!
אם הם מפרים את החוק, ניתן להעמידם לדין על הפרת חוק.
לכנסת יש גם זכות לשנות את חוק יסוד: השפיטה, ולשופטים אין זכות להתערב בכך.
הכנסת יכולה מחר לחוקק חוק יסוד שיקים בית דין חוקתי, ולהשאיר לביהמ"ש העליון רק את תחום הערעורים על פסקי דין בביהמ"ש המחוזי.
אסתר המלכה המכוערת
רוב של שופטים לא שווה כלום ושום דבר כי זה לא דמוקרטי!!!!
השופטים לא כפופים למצביעים, לא מייצגים מצביעים, אז מה זה משנה מה הרוב שם? הם בסך הכל 15 בני אדם.
64 מנדטים בכנסת מייצגים מיליוני בנע אדם. איך 15 אנשים יכולים לבטל רוב ברור בכנסת????
מאיפה החוצפה?
איך קוראים למדינה הזאת מדינה דמוקרטית אם מצפצפים על העם ועל מה שהעם רוצה?
חוקה זה דבר שהעם מחליט עליו.
לא שופטים באמצעות פסיקה. לא ולא
הכל אבוד.
הלכה המדינה.
אל תנסו לייפות את החרא הזה.
אהרן ברק מדבר על דמוקרטיה אבל מתנשא על העם. יש פסקי דין אשר פגעו בבטחון. כמו פסק הדין אשר מנע מצה״ל לפנות תושבים מבית קרוב לציר שממנו פעלו מחבלים.הבית נשאר על כנו ואז מן הבית יצאו מחבלים שרצחו את טלי חטואל וארבע בנותיה.שופטי בגץ אינם הוגי דעות ,סופרים או משוררים, אינם רבנים חכמים גדולים בהכרת המורשת של עם ישראל. אבל ברק חושב שהם יודעים לשמור על הערכים של המדינה, ערכים שהוא מנסח, מול חברי הכנסת נבחרי העם, ולכן יכול לשנות את חוקי הכנסת.
באתונה הקדומה היה העם מתאסף ומחליט בעניני מדינה, הפילוסוף אפלטון חשב כי יש להשאיר את ההחלטות בידי החכמים הפילוסופים. בדמוקרטיה הישראלית בוחר העם את נציגיו בבחירות כלליות לכנסת והכנסת מחליטה. לא שלון החכמים של אפלטון לא שלטון אהרן ברק ותלמידיו אלא שלטון העם.