א-סיסי יצטרך להחליט בקרוב האם הוא חלק מהפתרון או ממשיך להיות חלק מהבעיה
עד כה, מצרים דחתה בקשות לסייע בפתרון המשבר ההומניטרי בעזה ולקלוט לשטחה פליטים. מספר מדינות הציעו לקהיר תמריצים כספיים בתקווה שתשקול מחדש, אך כולם נדחו על הסף. מצרים גם מכחישה את קיום תופעת ההברחות בין עזה לחצי-האי סיני.
ככל שהמלחמה להשמדת חמאס מתמשכת, ועם התמשכות הלחץ האמריקני לפתרון המצב ההומניטרי, ראש הממשלה נתניהו קיווה לשכנע את נשיא מצרים א-סיסי לקלוט פליטים מעזה. אך עד כה הוא סרב לכל בקשה כזו. המצרים הצהירו שוב ושוב כי לא ייקחו חלק בעקירת עזתים. לדבריהם זו קו אדום בכל הקשור בתמיכה המטרה הפלסטינית.
העמדה המצרית הנוכחית מעלה זיכרונות של תפיסה ערבית-לאומנית מימים עברו. ממשלת מצרים כה מחויבת למטרה הפלסטינית, עד שנראה כי היא בסדר עם העובדה שעוד פלסטינים ממשיכים למות במלחמה. בהתחשב בכך שזו המדיניות של כל מדינה ערבית אחרת כרגע, כולל מממני ומחמשי חמאס בקטאר, טורקיה ואיראן, מצרים כנראה יכולה לחמוק גם מכך ללא אחריות.
אך יתכן שמצרים תעמוד בקרוב בפני אתגר מדיניות מורכב לא פחות. ישראל ביקשה מקהיר לפנות את אזור הגבול בין מצרים לעזה, מתוך רצון להימנע מפגיעה מכוחות מצריים שעלולים להיקלע לאש בין צה"ל וחמאס בגבול הדרומי ברצועה. בקהיר כבר החלו להשמיע קולות של חוסר נוחות מהעניין, ומסיבה טובה.
ככל שהלחימה תגיע לאזור הגבול המצרי, כך יתגלו המנהרות הרבות שנחפרו מתחתיו וחיברו בין הרצועה לסיני. יתכן כי קיימות עשרות מהן. מצרים ניסתה במשך שנים להמעיט מחומרת המצב וגם זה עלול להפוך בקרוב לעוד מוקד חיכוך.
למרות הצלחה חלקית של משטר א-סיסי בנטרול חלק מאותן מנהרות (בין היתר באמצעות הצפה), הגבול בין עזה לסיני הפך למוקד הברחות עיקרי עבור חמאס. כלי נשק וכסף מוזמן עברו בחופשיות מתחת למה שנודע כציר פילדלפי. בשנים האחרונות רשת המנהרות גם אפשרה לראשי חמאס ומחבלים רבים לנוע בחופשיות.
זו גם אחת התשובות לשאלה כיצד חמאס הצליח להתעצם מחדש לאחר כל סבב לחימה מול ישראל, וכיצד פעיליו הצליחו לקבל הכשרה צבאית חיצונית. במילים אחרות, מצרים היא במידה רבה חלק מהמשבר הנוכחי במזרח התיכון.
ככל הנראה, זיקה אידיאולוגית אינה יכולה להסביר את כל זה. אם כבר, ההפך הוא הנכון. משטר א-סיסי היה אמור לרצות גם הוא בהשמדת חמאס בשל הקשר העמוק והארוך בינו לבין תנועת האחים המוסלמים. א-סיסי הדיח מנהיג האחים המוסלמים במצרים מוחמד מורסי מכס הנשיאות ב-2013, ועדיין רואה בתנועה איום משמעותי.
אך הבדואים בסיני הקימו כבר מזמן מערכת הברחות משוכללת, ובאופן מסורתי הצבא המצרי העדיף להעלים עין מפעילותה. אלא שכיום, המצב העדין בגבול עשוי להסתכם בשאלה כלכלית פשוטה.
ממשלת מצרים על סף פשיטת רגל והמדינה כולה שקועה במשבר כלכלי הרבה לפני פרוץ המלחמה בעזה. העניינים עלולים להתדרדר עוד יותר בשל המצב בים האדום, שם החות'ים מצליחים לשבש את הסחר הימי הבינלאומי. בנסיבות האלו, דאגות הביטחון הישראליות לא נמצאות גבוה בסדר העדיפויות הצבאי של מצרים.
דיווחים שונים טענו כי ישראל, ארה"ב ואף חלק ממדינות המפרץ הציעו למצרים מיליארדי דולרים כדי שתסכים לקלוט פליטים. ובקהיר עדיין מסרבים. לא ברור האם תמריץ כספי כזה יעזור לשכנע את מצרים לטפל בבעיית המנהרות.
במקביל, מצרים ממשיכה לפעול בתיאום קרוב עם קטאר וארה"ב כחלק מקידום הסכם הפסקת אש נוסף, שעשוי להוביל לשחרור כמה עשרות חטופים ישראלים הנמצאים בשבי חמאס. בישראל מעריכים את המאמץ, וסומכים על מצרים הרבה יותר משניתן לסמוך על הקטארים למשל, מי שהיו הספונסר הראשי של חמאס יותר מעשור. כך קהיר יצרה לעצמה תדמית של מתווכת הוגנת לכאורה.
אלא שבעיית המנהרות עלולה לסבך את ההסדר הנוכחי. עצם קיומן יוצר מראית עין בעייתית עבור מצרים ויעלה שאלות שעליהן א-סיסי מעדיף שלא לענות. מבחינה פנימית, שיתוף פעולה בין מצרים לישראל בהרס המנהרות יהווה גם הוא אתגר, בהתחשב בעליית הסנטימנט האנטי-ישראלי בקרב המצרים, שגם כך היווה בעיה מתמשכת. אך יתכן כי למצרים לא תישאר ברירה אחרת, אם היא עדיין מעריכה את הברית החשובה עם ארה"ב.
השבועות הקרובים יסמנו בוודאות רבה שינויים בשני הצדדים של מעבר רפיח. יש להמתין ולראות האם וכיצד מצרים תהיה חלק מהם.
ד"ר ג'ונתן שנצר הוא סגן נשיא 'המכון להגנת הדמוקרטיה'. גרסה מלאה של הטור התפרסמה באתר 'קומנטרי'.
תנועת האחים המוסלצים שחמאס הוא חלק ממנה האכילה מרורים את השלטונות המצריים החל משנות ה30 של המאה הקודמת ועד עצם היום הזה כך שהאינטרס המצרי הוא חיסולו, או לכל הפחות החלשתו המשמעותית של האירגון. מכאן שלא מובן מדוע מצרים מתנגדת לכל צעד שנועד להחליש את החמאס ובראש ובראשונה ההתנגדות להחזרת השליטה הישראלית על ציר פילדלפי שבלעדיה ההברחות של אמצעי לחימה לתוך הרצועה מסיני ממשיכות להגיע ולחזק את החמאס. על מנת להבין את הסתירה הזו יש לזכור שמצרים, למרות הסכם השלום עדיין לא השלימה עם העובדה שחצי האי סיני אינו נמצא בריבונות מצרית מלאה והיא עושה את כל המאמצים להכניס כוחות שנאסר עליה להכניס למזרח חצי האי וישראל איפשרה ומאפשרת למצרים להפר את הסכמי הפירוז שנחתמו בקמפ דייויד ולאשר, פעם אחר פעם, הכנסת טנקים, שיריוניות, תותחים, מקלעים כבדים ומסוקים למזרח סיני. העובדה שלמרות הכוחות הרבים שמצרים הכניסה אינם מצליחים לחסום את ציר ההברחות מתחת לציר פילדלפי היא הוכחה לכך שאיננה רוצה לעשות זאת, והסיבה לכך פשוטה מאד -למצרים לא מפאיעה כלל העובדה שיש מלחמה בעצימות כזו או אחרת בין ישראל לחמאס, מה שמאפשר לה לשדרג את מעמדה כמעצמה איזורית על חשבונהשל ישראל.