בזמן בו יריבים פוליטיים מתאחדים למען ניצחון, בית המשפט השיק את המהפכה החוקתית השנייה. מאמר המערכת של הוול סטריט ג'ורנל
לבית המשפט העליון לא הייתה שום סיבה טובה להזדרז, ואת כל הסיבות בעולם להמתין. "ביחד ננצח" הפכה להיות הסיסמה המשותפת בעורף הישראלי, וגם יריבים פוליטיים מרים הסכימו ליצור ממשלת אחדות בעת המלחמה. אך החלטת בית המשפט השבוע למחוץ סופית את שאריות הרפורמה המשפטית, עלולה לדרדר את ישראל בחזרה לריבים של ה-6 באוקטובר, ולחודשים ההרסניים ומעוררי המחלוקת שקדמו לו.
בפסק דין של שמונה שופטים מול שבעה, בוטל התיקון לחוק יסוד השפיטה אשר צמצם את עילת הסבירות. זו הפעם הראשונה בה בית המשפט מבטל חלק מחוק יסוד המקביל לתיקון חוקתי. לא יהיה מוגזם להגדיר זאת כמהפכה החוקתית השנייה של ישראל.
הראשונה התרחשה במהלך שנות ה-80 וה-90, אז בית המשפט יצר לעצמו סמכות יוצאת דופן להתערב בהחלטות פוליטיות. למרות זאת, ארכיטקט המהפכה השופט ונשיא העליון אהרן ברק התחייב בעצמו ב-1992 לפסוק "בכפיפות מוחלטת למילות חוקי היסוד". הוא הסביר כי "העם הוא הריבון, וחוקי היסוד הם עליונים".
כל זה השתנה ביום שני, כאשר שופטי העליון טענו כי כעת הם יכולים לומר לכנסת לא רק מתי חוקים רגילים מפרים את כללי המשחק, אלא גם לקבוע בעצמם מהם כללי המשחק. כדי לגזול לעצמה את הסמכות הזו, נשיאת העליון אסתר חיות הלכה אחורה עד להכרזת העצמאות.
למרות שאחדות והמתנה נמצאות בוודאי גבוה יותר בסדר העדיפויות הלאומי כרגע, בית המשפט מיהר לפרסם את הפסיקה מעוררת המחלוקת מכיוון שבעוד שבועיים הרוב הניצב מאחוריה לא יהיה קיים יותר. השופטות חיות וברון פרשו בשלהי אוקטובר ויכולות להצטרף לפסיקות רק עד אמצע ינואר. שתיהן פסקו בעד ביטול החוק.
אם הממשלה הייתה מתנהלת בניגוד עניינים כזה, ומאפשרת למשל לשרים פורשים לקחת חלק בהחלטות מכריעות בזמן מלחמה, בית המשפט בוודאי היה רואה בפעולה כזו "בלתי סבירה". זו הנקודה המשפטית בלב העניין. לאחר שהצעות הרפורמה של הממשלה נתקלו בהתנגדות נרחבת ועקשנית, הכנסת העבירה לבסוף תיקון סמלי אחד: לא עוד שימוש בעילת הסבירות כסיבה היחידה לחסום החלטות ממשלה.
כפי שהשופטת יעל וילנר הסבירה בדעת המיעוט, גם לאחר צמצום עילת הסבירות, החלטות הממשלה עדיין צריכות לעמוד בסטנדרטים של סמכות לגיטימית, להתקבל בהליך תקין ובתום לב, להיות רלוונטיות ומידתיות, וכאלו שאינן מפלות או מתקבלות בשרירותיות. במילים אחרות, גם לאחר צמצום הסבירות נותרו לשופטים שלל כלים לפעול מול חריגה מסמכות מנהלית.
אך בית המשפט סירב לוותר אפילו על סנטימטר מכוחו, ואף הגדיל אותו משמעותית. עמדו בפניו ברירות אחרות. רבים מ-12 השופטים שטענו כי בסמכותם לפסול חוק יסוד הצביעו נגד פסילתו במקרה הזה, והעדיפו לפרש את התיקון לחוק באופן צר יותר. ניתן היה להסתפק בכך כדי למנוע כל סכנה בעיני השופטים, אך שמונה אחרים בחרו להשאיר אדמה חרוכה.
בטווח הקצר, בית המשפט הרוויח לכאורה מתזמון הפסיקה. מבקריו החליטו לדחות את העיסוק בעניין עד אחרי הניצחון במלחמה, ולא להסתכן בעוד תסיסה פנימית שתפגע במאמץ הלחימה ועשויה לעודד את חמאס וחיזבאללה. אך בטווח הארוך בית המשפט עשוי להתגלות כמי שכבש שער עצמי כאשר חיסל את הרפורמה שהייתה מתה פוליטית בכל מקרה.
בני גנץ, יריבו של נתניהו ומי שעשוי להיות ראש הממשלה הבא, כעת אומר כי לאחר המלחמה "נצטרך להסדיר את היחסים בין הרשויות ולחוקק את חוק יסוד החקיקה שיעגן את מעמד חוקי היסוד". גנץ עשוי למצוא הסכמה רחבה בעניין, בדיוק מה שהיה חסר בעבר לממשלה, ומה שחסר כעת לבית המשפט בהחלטותיו העקשניות בזמן מלחמה.
גרסה מלאה של הטור התפרסמה ב-Wall Street Journal. אנו מודים למערכת על האישור לתרגמו ולפרסמו.
מאמר מדויק.
הייתי רוצה להוסיף/להאיר על, רק דבר קטן אחד: אם ברון יכולה לכלול בשיקוליה שמי שחושב אחרת ממנה, הוא אוייב מבית, אז גם שופט ימני יכול לכלול בשיקוליו שמצביעי מר"צ רוצים לרצוח ישראלים עבור פרסים מאוסלו.
זהו הנזק האמיתי של אהרון ברק – ברגע שבית המשפט הפך לאסופת פוליטיקאים (פלש לויכוחים הערכיים שבציבור), גם קוראי אתר זה/הימין יפעלו למנות את ה"חיות"ים וה"ברון"ים שלנו.
ונגד משחקי המצפון של שוקן/מוזס, לפיהם שופטים ימנים חייבים ריסון ואחדות, תתפתח חסינות טבעית.
נסיון משעשע לתעל את הזעם הציבורי נגד ההשתלטות הברוטלית של בגץ לטובת מינוף של גנץ…
אז זהו שלא…
1. גנץ הוא האחראי הישיר למינוי הפוליטי של 3 הכושלים העיקריים במחדל: הרמטכל, ראש אמן וראש השבכ.
מינוי שנעשה נגד החוק שאוסר מינוי בכירים בממשלת מעברש אבל בגץ אישר…
2. גנץ הוא "הדרג הבטחוני" שעמד מאחורי החלטת לפיד למסור שטח כלכלי ללבנון. וגם זה נעשה במסלול המהיר של בגץ, ללא הצבעה בכנסת וללא משאל-עם כפי שמחייב החוק…
3. גנץ היה שר הבטחון גם בממשלה הקודמת וגם בממשלת ביבי שקדמה לה…
4. מסקנה: גנץ הוא לא אלטרנטיבה לקונספציה, גנץ הוא הקונספציה.
רק שהשמאל יודע כל פעם לשמות את כללי המשחק לטובתו, זהו שורש הדברים. אם יהיו אפילו ניצנים של שופט אקטיביסטי לטובת הימין, פתאום תראה מלא מאמרים נגד האקטיביזם השיפוטי.
השופטים שלא נתנו לצהל לנצח. ערוצי התבהלה שקראו לסרבנות לא ישלמו. לי נראה שחליוה לא ישתוק ויהיה, בע"ה, עד המדינה הראשון בפרשת הגופות הצפות בירקון. שנה שעברה היה תרגיל מטכלי שעלה הון עתק. מה הוא תרם לתפקוד ביום שמחת תורה. בוגרי וקסנר השאירו רק שני מסוקים בכוננות, מתוך כשמונים. ביום שמחת תורה, שכמובן לא הגיעו (כוח קפלן והגופות הצפות). מטוסים לא באו והטילו פצצות נפל"ם, לדעת אורי מילשטיין זה היה סוגר את העניין בפחות. הפרשן הבכיר גיא בכור טוען על מתקפת סייבר, אבל זה לא מסביר את זעקת התצפיתניות בזמן אמת עם מודיעין חזותי. כוחות שהיו במקום לא התערבו, למה לא קבלנו פקודה . נשאלת השאלה שיכול להיות שמישהו נכנס להלם, כמו רבין מהפרופלורים, שהתמוטט ערב מלחמת ששת הימים, אבל איפה כל האחרים ולמה לא עדכנו את ראש הממשלה.
הפרוגרס הבטיח וקיים לא יהיה צבא ולא ח"א
לגבי פיסקת הסיום-אני מקווה מאוד שגנץ לא ימצא הסכמה רחבה לשום סעיף.
זה בגלל שאם זה יקרה בתנאים כאלה אז זה לא יוביל לחיזוק רצון העם אלא רק לחיזוק רצון מחנות מסוימים בעוד אחרים ימשיכו להירמס ולכן זה למעשה ינטרל את כל מטרת הרפורמה.
אם אנחנו רוצים להשיג אחדות ודמוקרטיה אמיתיות עלינו להתחייב בכל חלקי גוש הימין-דתיים שנתייחס לגנץ בדיוק בצורה הוא התייחס אלינו: סחטנות במו״מ קואליציוני, מחויבות לשמש כאופוזיציה בתוך הקואליציה, ערעור אמון המצביעים שלנו בו ושיכחה של כל מה שתמכנו בו בעבר גם במחיר פלגנות ובלבד שמישהו אחר(כלומר המחנה הממלכתי) לא יקבל חלקיק מהקרדיט.
אולי אם אנשי המחנה הממלכתי ירגישו מה הם עשו לאחרים הם יזכרו לערוך חשבון נפש.
בפועל, לצערי אני לא סומך על הליכוד וש״ס שלא ימכרו את מצביעיהם.
מסכים. שם המשחק הוא מי המחנה היוזם, ההגמוני ומוביל המגמות לטובתו. כאן שורש הדברים.
כי אין מילים יותר בשפה העברית לתאר אותה.
מעבר לכל מה הרמה האינטלקטואלית של אסתר חיות? תפקיד גדול על אישה קטנה
חוק ניוטון השלישי ייכנס לפעולה אחרי המלחמה, בזמן ובמקום ובעדיפות שנמצא לנכון.
בג"צ, גנץ ושאר חברי המאפיה – תשכחו מזה שנשכח.
רק תיקון אחד לוול סטריט ג׳ורנל – בשום מצב גנץ לא יהיה ראש הממשלה הבא. אין לכך שום צידוק, כשהוא היה אחד מהגורמים הראשיים שגרמו פה לפילוג ולקרע בעם. בוודאי, כאשר הוא היה הראשון – ועוד בתור נבחר ציבור – שאיים במלחמת אחים בישראל. כמובן, שהסקרים בערוצי התעמולה שמנבאים התחזקות משמעותית למחנה השמאל, הם סקרים שקריים ומעוותים, מכיוון שדעת הקהל בישראל זזה חזק ימינה. ובכל מקרה, אם מדברים על שינויים פוליטיים שנחוצים כאן אחרי המלחמה, אז שחקן ישן כמו גנץ (וגם כמו לפיד) לא יכולים להיות חלק מהשינוי הזה. כי אם כן, לא היה שינוי בשום צורה. גם עניין חוק יסוד החקיקה נשמע דיי מיותר. הרי אין שום סיבה שבג״ץ יתערב בחוקי יסוד, ולמעשה כל שנחוץ הוא שהכנסת והממשלה (כמוסדות) יקחו לעצמן בחזרה את סמכות השימוש באיזונים ובלמים נגד בג״ץ, ופשוט יגידו לשופטים שפסקי דין בעניינים שאין לבג״ץ סמכות לדון בהם הם לא חוקיים בעליל, לא יתקבלו ולא יבוצעו. ולגבי ההסכמה הרחבה – לכשעצמה, אין בעיה הם הסכמה רחבה על מהלכי חקיקה כאלה ואחרים בין קואליציה ואופוזיציה. אבל מצד שני, אי אפשר לדבר על הסכמה רחבה ביד אחת, וביד השנייה לאיים לשרוף את המדינה, לפגוע בכלכלתה ובביטחונה ולאיים על חייהם של אזרחים שמחזיקים ״בדעות הלא נכונות״. מצב כזה לא ייצר הסכמה רחבה, אלא יביא למצב שבו צד אחד במפה הפוליטית (השמאל) שואף להכניע ולהכריע את הצד השני (הימין). מצב כזה לא יעלה על הדעת. כמובן, שחשוב גם להזכיר שהאופוזיציה הנוכחית גם לא הייתה מוכנה לדבר באמת על אפשרות של רפורמה במערכת המשפט, לא ראתה במהלך כלגיטימי – ואם להוסיף חטא על פשע, גם לא ראתה בממשלה כלגיטימית. על זה, אפשר להוסיף גם את התמיכה של האופוזיציה בפעולות המחאה באלימות ובסרבנות הפוליטית להתגייס למילואים. שילוב של כל אלה לא יכול להביא למצב של הסכמה רחבה – ואף אסור שיביא לכך, מכיוון, שכאמור, מצב כזה כרוך בכניעה של הימין לתכתיבים של השמאל. להסכמה רחבה אפשר להגיע רק כאשר הגורמים האלימים יידחקו לשוליים הרחוקים של השמאל ויינקטו נגדם צעדים משפטיים, וכאשר האופוזיציה תגיד בפה מלא, שלא רק שמהלך של רפורמה במערכת המשפט הוא לגיטימי (גם אם הם פחות מסכימים לכך), אלא שהממשלה שמקדמת אותה היא לגיטימית.
לרשימת הבעיות שהאופוזיציה צריכה לתקן אפשר להוסיף את ההחלטה להתנות סיוע בזמן מלחמה(!) בזריקה של חלקים מהימין אל מחוץ לקבינט ואת ההתעקשות לריב כדי שצמרת צה״ל לא יצטרכו להתמודד עם שאלות קשות.
בליל הטבח הם קבלו מידע על כיבוש ישובים, סגרו ביניהם והלכו לישון בלי לעדכן את הדרג המדיני (מרד). עכשיו עם ועדת הטיוח, הם מודיעים לשר הבטחון הנרפה והחלש והפטפטן גלנט, שנאמר לו רק 5 דקות לפני, מקשקש גיבוי. שיפור מלפני הטבש :לא לעדכן בכלל וללכת לישון, אבל פשוט כלום לא נלמד ומביאים חברים לקונספציה ומכריזים על זה 5 דקות בלבד לפני.
מי נתן לה להיות שופטת אני מתביישת. היא לקחה את בית המשפט והפכה אותו לריק מתוכן. רוב העם מביע אי אמון בבית המשפט. יש לפטר שם את חונטת הפושעים. מה זה אומר עלינו? כשהעם מביע אי אמון במערכת המשפט הרקובה והפושעת יש לומר של מדינת ישראל.
הייתי מכריז על בית משפט חדש ומנתק את בגץ מכל הסמכויות שלו שגם ככה לא חוקיות, להתעלם מהפושעים העליונים האלו, הייתי שמח אם היו הורגים אותם בתכלס וזהו