אסתר חיות מציגה: הפרד ומשול

בזמן בו יריבים פוליטיים מתאחדים למען ניצחון, בית המשפט השיק את המהפכה החוקתית השנייה. מאמר המערכת של הוול סטריט ג'ורנל

צילום מסך מתוך youtube, TAUVOD

לבית המשפט העליון לא הייתה שום סיבה טובה להזדרז, ואת כל הסיבות בעולם להמתין. "ביחד ננצח" הפכה להיות הסיסמה המשותפת בעורף הישראלי, וגם יריבים פוליטיים מרים הסכימו ליצור ממשלת אחדות בעת המלחמה. אך החלטת בית המשפט השבוע למחוץ סופית את שאריות הרפורמה המשפטית, עלולה לדרדר את ישראל בחזרה לריבים של ה-6 באוקטובר, ולחודשים ההרסניים ומעוררי המחלוקת שקדמו לו.

בפסק דין של שמונה שופטים מול שבעה, בוטל התיקון לחוק יסוד השפיטה אשר צמצם את עילת הסבירות. זו הפעם הראשונה בה בית המשפט מבטל חלק מחוק יסוד המקביל לתיקון חוקתי. לא יהיה מוגזם להגדיר זאת כמהפכה החוקתית השנייה של ישראל.

הראשונה התרחשה במהלך שנות ה-80 וה-90, אז בית המשפט יצר לעצמו סמכות יוצאת דופן להתערב בהחלטות פוליטיות. למרות זאת, ארכיטקט המהפכה השופט ונשיא העליון אהרן ברק התחייב בעצמו ב-1992 לפסוק "בכפיפות מוחלטת למילות חוקי היסוד". הוא הסביר כי "העם הוא הריבון, וחוקי היסוד הם עליונים".

כל זה השתנה ביום שני, כאשר שופטי העליון טענו כי כעת הם יכולים לומר לכנסת לא רק מתי חוקים רגילים מפרים את כללי המשחק, אלא גם לקבוע בעצמם מהם כללי המשחק. כדי לגזול לעצמה את הסמכות הזו, נשיאת העליון אסתר חיות הלכה אחורה עד להכרזת העצמאות.

למרות שאחדות והמתנה נמצאות בוודאי גבוה יותר בסדר העדיפויות הלאומי כרגע, בית המשפט מיהר לפרסם את הפסיקה מעוררת המחלוקת מכיוון שבעוד שבועיים הרוב הניצב מאחוריה לא יהיה קיים יותר. השופטות חיות וברון פרשו בשלהי אוקטובר ויכולות להצטרף לפסיקות רק עד אמצע ינואר. שתיהן פסקו בעד ביטול החוק.

אם הממשלה הייתה מתנהלת בניגוד עניינים כזה, ומאפשרת למשל לשרים פורשים לקחת חלק בהחלטות מכריעות בזמן מלחמה, בית המשפט בוודאי היה רואה בפעולה כזו "בלתי סבירה". זו הנקודה המשפטית בלב העניין. לאחר שהצעות הרפורמה של הממשלה נתקלו בהתנגדות נרחבת ועקשנית, הכנסת העבירה לבסוף תיקון סמלי אחד: לא עוד שימוש בעילת הסבירות כסיבה היחידה לחסום החלטות ממשלה.

כפי שהשופטת יעל וילנר הסבירה בדעת המיעוט, גם לאחר צמצום עילת הסבירות, החלטות הממשלה עדיין צריכות לעמוד בסטנדרטים של סמכות לגיטימית, להתקבל בהליך תקין ובתום לב, להיות רלוונטיות ומידתיות, וכאלו שאינן מפלות או מתקבלות בשרירותיות. במילים אחרות, גם לאחר צמצום הסבירות נותרו לשופטים שלל כלים לפעול מול חריגה מסמכות מנהלית.

אך בית המשפט סירב לוותר אפילו על סנטימטר מכוחו, ואף הגדיל אותו משמעותית. עמדו בפניו ברירות אחרות. רבים מ-12 השופטים שטענו כי בסמכותם לפסול חוק יסוד הצביעו נגד פסילתו במקרה הזה, והעדיפו לפרש את התיקון לחוק באופן צר יותר. ניתן היה להסתפק בכך כדי למנוע כל סכנה בעיני השופטים, אך שמונה אחרים בחרו להשאיר אדמה חרוכה.

בטווח הקצר, בית המשפט הרוויח לכאורה מתזמון הפסיקה. מבקריו החליטו לדחות את העיסוק בעניין עד אחרי הניצחון במלחמה, ולא להסתכן בעוד תסיסה פנימית שתפגע במאמץ הלחימה ועשויה לעודד את חמאס וחיזבאללה. אך בטווח הארוך בית המשפט עשוי להתגלות כמי שכבש שער עצמי כאשר חיסל את הרפורמה שהייתה מתה פוליטית בכל מקרה.

בני גנץ, יריבו של נתניהו ומי שעשוי להיות ראש הממשלה הבא, כעת אומר כי לאחר המלחמה "נצטרך להסדיר את היחסים בין הרשויות ולחוקק את חוק יסוד החקיקה שיעגן את מעמד חוקי היסוד". גנץ עשוי למצוא הסכמה רחבה בעניין, בדיוק מה שהיה חסר בעבר לממשלה, ומה שחסר כעת לבית המשפט בהחלטותיו העקשניות בזמן מלחמה.


גרסה מלאה של הטור התפרסמה ב-Wall Street Journal. אנו מודים למערכת על האישור לתרגמו ולפרסמו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

18 תגובות למאמר

  1. מאמר מדויק.

    הייתי רוצה להוסיף/להאיר על, רק דבר קטן אחד: אם ברון יכולה לכלול בשיקוליה שמי שחושב אחרת ממנה, הוא אוייב מבית, אז גם שופט ימני יכול לכלול בשיקוליו שמצביעי מר"צ רוצים לרצוח ישראלים עבור פרסים מאוסלו.

    זהו הנזק האמיתי של אהרון ברק – ברגע שבית המשפט הפך לאסופת פוליטיקאים (פלש לויכוחים הערכיים שבציבור), גם קוראי אתר זה/הימין יפעלו למנות את ה"חיות"ים וה"ברון"ים שלנו.

    ונגד משחקי המצפון של שוקן/מוזס, לפיהם שופטים ימנים חייבים ריסון ואחדות, תתפתח חסינות טבעית.

    1. נסיון משעשע לתעל את הזעם הציבורי נגד ההשתלטות הברוטלית של בגץ לטובת מינוף של גנץ…
      אז זהו שלא…
      1. גנץ הוא האחראי הישיר למינוי הפוליטי של 3 הכושלים העיקריים במחדל: הרמטכל, ראש אמן וראש השבכ.
      מינוי שנעשה נגד החוק שאוסר מינוי בכירים בממשלת מעברש אבל בגץ אישר…
      2. גנץ הוא "הדרג הבטחוני" שעמד מאחורי החלטת לפיד למסור שטח כלכלי ללבנון. וגם זה נעשה במסלול המהיר של בגץ, ללא הצבעה בכנסת וללא משאל-עם כפי שמחייב החוק…
      3. גנץ היה שר הבטחון גם בממשלה הקודמת וגם בממשלת ביבי שקדמה לה…
      4. מסקנה: גנץ הוא לא אלטרנטיבה לקונספציה, גנץ הוא הקונספציה.

    2. רק שהשמאל יודע כל פעם לשמות את כללי המשחק לטובתו, זהו שורש הדברים. אם יהיו אפילו ניצנים של שופט אקטיביסטי לטובת הימין, פתאום תראה מלא מאמרים נגד האקטיביזם השיפוטי.

  2. השופטים שלא נתנו לצהל לנצח. ערוצי התבהלה שקראו לסרבנות לא ישלמו. לי נראה שחליוה לא ישתוק ויהיה, בע"ה, עד המדינה הראשון בפרשת הגופות הצפות בירקון. שנה שעברה היה תרגיל מטכלי שעלה הון עתק. מה הוא תרם לתפקוד ביום שמחת תורה. בוגרי וקסנר השאירו רק שני מסוקים בכוננות, מתוך כשמונים. ביום שמחת תורה, שכמובן לא הגיעו (כוח קפלן והגופות הצפות). מטוסים לא באו והטילו פצצות נפל"ם, לדעת אורי מילשטיין זה היה סוגר את העניין בפחות. הפרשן הבכיר גיא בכור טוען על מתקפת סייבר, אבל זה לא מסביר את זעקת התצפיתניות בזמן אמת עם מודיעין חזותי. כוחות שהיו במקום לא התערבו, למה לא קבלנו פקודה . נשאלת השאלה שיכול להיות שמישהו נכנס להלם, כמו רבין מהפרופלורים, שהתמוטט ערב מלחמת ששת הימים, אבל איפה כל האחרים ולמה לא עדכנו את ראש הממשלה.

  3. לגבי פיסקת הסיום-אני מקווה מאוד שגנץ לא ימצא הסכמה רחבה לשום סעיף.
    זה בגלל שאם זה יקרה בתנאים כאלה אז זה לא יוביל לחיזוק רצון העם אלא רק לחיזוק רצון מחנות מסוימים בעוד אחרים ימשיכו להירמס ולכן זה למעשה ינטרל את כל מטרת הרפורמה.
    אם אנחנו רוצים להשיג אחדות ודמוקרטיה אמיתיות עלינו להתחייב בכל חלקי גוש הימין-דתיים שנתייחס לגנץ בדיוק בצורה הוא התייחס אלינו: סחטנות במו״מ קואליציוני, מחויבות לשמש כאופוזיציה בתוך הקואליציה, ערעור אמון המצביעים שלנו בו ושיכחה של כל מה שתמכנו בו בעבר גם במחיר פלגנות ובלבד שמישהו אחר(כלומר המחנה הממלכתי) לא יקבל חלקיק מהקרדיט.
    אולי אם אנשי המחנה הממלכתי ירגישו מה הם עשו לאחרים הם יזכרו לערוך חשבון נפש.
    בפועל, לצערי אני לא סומך על הליכוד וש״ס שלא ימכרו את מצביעיהם.

    1. מסכים. שם המשחק הוא מי המחנה היוזם, ההגמוני ומוביל המגמות לטובתו. כאן שורש הדברים.

    1. פרופ' אבי דיסקין: שופטי העליון ''בורים ועמי ארצות'' כמו גם אוליגרכים תאבי שלטון הגיב:

      בראיון לערוץ הכנסת, ביקר פרופ' אבי דיסקין, מהחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית את המתרחש במערכת המשפט.

      הוא דיבר בשקט ובנימוס, אבל הגדיר את שופטי העליון "בורים ועמי ארצות" כמו גם תאבי שלטון ואת ביהמ"ש העליון כ"אוליגרכיה כוחנית המשבטת את עצמה לדעת, כזו המחליפה ללא כל זכות חוקית את המחוקק ומתערבת בעניינים ציבוריים שאין לשופטיה כל מושג בהם".

      פרופ' דיסקין הביא דוגמאות לבורות של שופטי ביהמ"ש העליון, שמשעינים את פסקי הדין שלהם על ציטוטים ורעיונות של הוגי דעות ופילוסופים, אבל עיון קל במקורות מגלה שהללו כתבו בדיוק הפוך ממה שהשופטים העליונים שלנו ציטטו והביאו בשמם.

      היתה זו ביקורת אינטלקטואלית שכבר שנים לא ראינו על במותנו והיה בזה גם משהו עצוב, כאשר דיסקין סיפר כיצד בחוגים החברתיים שלו השופטים מקבלים תמיד גיבוי בלתי מותנה וכי הוא יודע שדבריו אינם ה"בון טון" המקובל בקרב מי שקובעים באקדמיה את תקציבי המחקר, המינויים ומסלולי הקידום.

      פרופ' אבי דיסקין בתוכנית קפה הפוך, בנושא אקטיביזם שיפוטי, ינואר 2010.

      http://www.izs.org.il/heb/?father_id=289&catid=349

  4. חוק ניוטון השלישי ייכנס לפעולה אחרי המלחמה, בזמן ובמקום ובעדיפות שנמצא לנכון.
    בג"צ, גנץ ושאר חברי המאפיה – תשכחו מזה שנשכח.

    1. השילוב שבין פקידים שיכורי כוח ומשפטנים עריצים הפך את החוק לאות מתה ואת השלטון לגוף חסר חיים וסמכויות הגיב:

      בשנים האחרונות למדתי שיעור מוזר. כמה וכמה פעמים יצא לי להיתקל בקצינים בכירים לשעבר שהפגינו אומץ לב יוצא דופן תחת אש, אך נוטים לגלות פחדנות ורפיסות בלתי נתפסים כשהדבר נוגע לחיים הציבוריים והפוליטיים.

      לא פעם ולא פעמיים נתקלתי בלוחמים עזי נפש בשדה הקרב, שזכו בעיטורי מופת ובצל"שים, שאמרו לי כי הם תומכים בעמדותיי, איחלו לי הצלחה בקמפיינים הציבוריים שהובלנו, אך סירבו לצרף את שמם לעצומה או להביע עמדה בפומבי מחשש לביקורת הציבורית שיחטפו.

      לעתים לא יכולתי להימנע מהמסקנה שהפער המדהים שבין האומץ הנדיר שהפגין אותו אדם בשדה הקרב לבין פחדנותו בזירה הציבורית מעיד כי הרצון לצבור פופולריות ולהצטייר כגיבור היה מן הסתם חלק מרכזי מהסיבות לאומץ שהפגין אותו אדם. אין בכך אגב כל פסול…

      השילוב הזה שבין הון-עיתון-פקידים שיכורי כוח-ומשפטנים עריצים שהפכו את החוק לאות מתה ואת השלטון למומיה חסרת חיים וסמכויות הוא הבעיה האסטרטגית היסודית שמעיבה על חיינו. בעיה אסטרטגית שמונעת ומסכלת כל אפשרות להתמודד עם האתגרים והבעיות האחרות הניצבות לפתחנו…

      מי שמכיר את הפוליטיקה הישראלית יודע כי אין פתרון קסמים לעוצמה המופרזת שצברו היועץ המשפטי לממשלה, בית המשפט העליון והפקידות הבכירה. כפי שהעיד לאחרונה שר המשפטים לשעבר הפרופ' דניאל פרידמן היו בעבר מספר מקרים של "העמדות לדין וחקירות שאין להן הסבר מתקבל על הדעת" כנגד פוליטיקאים שביקשו להתעמת עם עוצמת מערכת המשפט. כתוצאה מכך "הפוליטיקאים מאוד חוששים מהעובדה שאם לא ינהגו כפי ש"ראוי לנהוג" עלולות להיות לזה השלכות לא חיוביות ביום סגריר"…

      בממשלה שכיהנה בשנים 2009 עד 2013 היו אלו בני בגין ודן מרידור מ'הליכוד', בקדנציה הקודמת היה זה יאיר לפיד וסיעת 'יש עתיד' ובקואליציה הנוכחית התנדבו משה כחלון ו'כולנו' לשמש כשכפ"צ של מערכת המשפט. רק בסוף השבוע האחרון נשבע כחלון אמונים למערכת המשפט בראיון שהעניק לסימה קדמון ב'ידיעות אחרונות'.

      ניתן אם כן להבין מדוע נתניהו נרתע מניסיון גורף להחזיר את המערכת המשפטית לגודלה הטבעי ומסתפק בניסיון למנות לתפקידים בכירים את האדם שיגרום הכי פחות נזק במסגרת שיטה עקומה. כעת נראה שחוסר המשילות הגיע לממדים כאלו שיחייבו את ראש הממשלה לחרוג במידת מה ממדיניותו…

      אימפריאליסט שיפוטי דתי (ואולי גם ימני) הוא פסול ולא ראוי בדיוק כמו אימפריאליסט שיפוטי שמאלני. המועמד הראוי ליועמ"ש יהיה זה שיבטיח ויוכל להוכיח כי בכוונתו לצמצם את מעורבות היועמ"ש בתחומים לא לו, ולא זה שמעורר אצל השר אשליות שווא כאילו ירתום שיטה פסולה ועקומה לשירות שר מזדמן.

      http://mida.org.il/2015/09/24/%d7%9c%d7%94%d7%97%d7%96%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%95%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%a9%d7%98%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%92%d7%95%d7%93%d7%9c%d7%9d-%d7%94%d7%98%d7%91%d7%a2%d7%99/

      תגוביות:

      1.יש לשאול את השרלטן כחלון על איזה חלשים מגן בג״צ שכן הוא נמנע מלטפל בחונטה בטענה זו. האם על האומללים בדרום תל אביב שמסתננים פושעים אפריקנים (רק לפושע אפריקני יש 5000 דולר לצורך חדירה לא חוקית לטריטוריה לא לו) שמחרבנים להם בכניסות לבתים, גונבים להם את החצרות והופכים אותן לחמארות לעבריינים ושתיינים אפריקנים אלימים, רוצחים את הזקנות, וממררים את חייהם במשך 7 שנים בגלל שופטים הזויים שאינם אלא עורכי דין שלמדו קצת באוניברסיטה ולא קדושים עם כנפי מלאכים. בג״צ כדברי פרופ׳ מאוטנר הוא מרכז פעילות פוליטית של השמאל שאיבד כוחו בכנסת והעתיק פעילותו לשם. זו גניבת שלטון ברמיה ועל זה מגן הנבל כחלון והנבל ליברמן שחובתו היתה צריכה להיות לטפל במערכת הרקבון הנקראת מערכת המשפט הישראלית אחרי הטיפול שהיא נתנה לו 17 שנים בגלגלי האינקוויזיציה שלה…

  5. רק תיקון אחד לוול סטריט ג׳ורנל – בשום מצב גנץ לא יהיה ראש הממשלה הבא. אין לכך שום צידוק, כשהוא היה אחד מהגורמים הראשיים שגרמו פה לפילוג ולקרע בעם. בוודאי, כאשר הוא היה הראשון – ועוד בתור נבחר ציבור – שאיים במלחמת אחים בישראל. כמובן, שהסקרים בערוצי התעמולה שמנבאים התחזקות משמעותית למחנה השמאל, הם סקרים שקריים ומעוותים, מכיוון שדעת הקהל בישראל זזה חזק ימינה. ובכל מקרה, אם מדברים על שינויים פוליטיים שנחוצים כאן אחרי המלחמה, אז שחקן ישן כמו גנץ (וגם כמו לפיד) לא יכולים להיות חלק מהשינוי הזה. כי אם כן, לא היה שינוי בשום צורה. גם עניין חוק יסוד החקיקה נשמע דיי מיותר. הרי אין שום סיבה שבג״ץ יתערב בחוקי יסוד, ולמעשה כל שנחוץ הוא שהכנסת והממשלה (כמוסדות) יקחו לעצמן בחזרה את סמכות השימוש באיזונים ובלמים נגד בג״ץ, ופשוט יגידו לשופטים שפסקי דין בעניינים שאין לבג״ץ סמכות לדון בהם הם לא חוקיים בעליל, לא יתקבלו ולא יבוצעו. ולגבי ההסכמה הרחבה – לכשעצמה, אין בעיה הם הסכמה רחבה על מהלכי חקיקה כאלה ואחרים בין קואליציה ואופוזיציה. אבל מצד שני, אי אפשר לדבר על הסכמה רחבה ביד אחת, וביד השנייה לאיים לשרוף את המדינה, לפגוע בכלכלתה ובביטחונה ולאיים על חייהם של אזרחים שמחזיקים ״בדעות הלא נכונות״. מצב כזה לא ייצר הסכמה רחבה, אלא יביא למצב שבו צד אחד במפה הפוליטית (השמאל) שואף להכניע ולהכריע את הצד השני (הימין). מצב כזה לא יעלה על הדעת. כמובן, שחשוב גם להזכיר שהאופוזיציה הנוכחית גם לא הייתה מוכנה לדבר באמת על אפשרות של רפורמה במערכת המשפט, לא ראתה במהלך כלגיטימי – ואם להוסיף חטא על פשע, גם לא ראתה בממשלה כלגיטימית. על זה, אפשר להוסיף גם את התמיכה של האופוזיציה בפעולות המחאה באלימות ובסרבנות הפוליטית להתגייס למילואים. שילוב של כל אלה לא יכול להביא למצב של הסכמה רחבה – ואף אסור שיביא לכך, מכיוון, שכאמור, מצב כזה כרוך בכניעה של הימין לתכתיבים של השמאל. להסכמה רחבה אפשר להגיע רק כאשר הגורמים האלימים יידחקו לשוליים הרחוקים של השמאל ויינקטו נגדם צעדים משפטיים, וכאשר האופוזיציה תגיד בפה מלא, שלא רק שמהלך של רפורמה במערכת המשפט הוא לגיטימי (גם אם הם פחות מסכימים לכך), אלא שהממשלה שמקדמת אותה היא לגיטימית.

    1. לרשימת הבעיות שהאופוזיציה צריכה לתקן אפשר להוסיף את ההחלטה להתנות סיוע בזמן מלחמה(!) בזריקה של חלקים מהימין אל מחוץ לקבינט ואת ההתעקשות לריב כדי שצמרת צה״ל לא יצטרכו להתמודד עם שאלות קשות.

  6. בליל הטבח הם קבלו מידע על כיבוש ישובים, סגרו ביניהם והלכו לישון בלי לעדכן את הדרג המדיני (מרד). עכשיו עם ועדת הטיוח, הם מודיעים לשר הבטחון הנרפה והחלש והפטפטן גלנט, שנאמר לו רק 5 דקות לפני, מקשקש גיבוי. שיפור מלפני הטבש :לא לעדכן בכלל וללכת לישון, אבל פשוט כלום לא נלמד ומביאים חברים לקונספציה ומכריזים על זה 5 דקות בלבד לפני.

  7. מי נתן לה להיות שופטת אני מתביישת. היא לקחה את בית המשפט והפכה אותו לריק מתוכן. רוב העם מביע אי אמון בבית המשפט. יש לפטר שם את חונטת הפושעים. מה זה אומר עלינו? כשהעם מביע אי אמון במערכת המשפט הרקובה והפושעת יש לומר של מדינת ישראל.

  8. הייתי מכריז על בית משפט חדש ומנתק את בגץ מכל הסמכויות שלו שגם ככה לא חוקיות, להתעלם מהפושעים העליונים האלו, הייתי שמח אם היו הורגים אותם בתכלס וזהו

  9. תודה לך אפי נווה היקר. רק אתה יכול לפרק את כל המערכת המזעזעת הזאת! תחשוף הכל על כל כנופיית שלטון החוק הגיב:

    כבר שנים ברור שרק אתה יכול אפי.

    אנא

    למען עתיד העם והמדינה היהודית היחידה והקטנטונת בעולם חשוף הכל הכל!

    יש לך את החומר המפליל, יש לך את האומץ הנפשי, יש לך סיבה מצויינת ויש לךהזדמנות להציל את כולנו.