מפעל חייו של ברק היה הטלת מגבלות על פעילות מבצעית של צה"ל בהתאם לדרישות הומניטריות בינלאומיות, האם המחיר מוצדק?
מאז נודע על מינוי אהרן ברק להרכב בית המשפט בהאג שידון בתביעת דרום אפריקה נגד מדינת ישראל, נפתחו השמפניות בשמאל. המקהלה מזמרת שהוא "האיש הנכון לייצג אותנו" בשל מומחיותו במשפט הבינלאומי ו"מעמדו" בעולם.
השמחה בשמאל נובעת כמובן מההקשר הפוליטי ומהעובדה שהמינוי מוכיח כביכול את הטענה לפיה בג"ץ אקטיביסטי הוא המוסד היחיד המגן על המדינה מפני תביעות בדין הבינלאומי. אך השמחה מוקדמת ומוגזמת, והדוקטרינה המשפטית של ברק בענייני משפט בינלאומי, זו שמספקת אושר לשמאל המקומי, מזיקה למדינה ובקושי מביאה תועלת בזירה הבינלאומית.
את התפיסה המשפטית של ברק בסוגיה אפשר להגדיר כ"תורת האיזונים", במסגרתה יש להבחין בין שני סוגי שיקולים בקבלת החלטות. הראשון מקצועי – שאלות כמו היכן נכון לסלול כביש או מהי רמת המס הרצויה, ובהקשר הצבאי: באלו אמצעים להשתמש להשגת מטרה מבצעית. שיקול הדעת הזה מסור בידי הדרג המקצועי אך לפי ברק, החלטה מקצועית אינה בהכרח "נכונה" ויש לבחון את השפעתה לפי שיקולים נוספים, ערכיים, הכוללים בעיקר מה שמכונה "זכויות אדם".
האיזון בין החלטה מקצועית לפגיעה בזכויות אדם היא מלאכת השופט אליבא דברק, שניסח זאת כך:
"אני לא רופא, אבל יש לי כלים לדעת מתי רופא התרשל. אני לא טייס, אבל יש לי כלים לדעת מתי טייס התרשל. אני לא רמטכ"ל, אבל יש לי כלים לדעת מתי רמטכ"ל ביצע את תפקידו באופן לא ראוי. זה המקצוע שלי".
לא מדובר בהחלטות מנהליות הנוגעות להיבטים טכניים של חיי היום יום, אלא במקצועות האמונים על חיי אדם: רופאים, טייסים, מפקדים צבאיים. השופט יכול לקבוע האם התרשלו במילוי תפקידם, ובהקשר המשפט הבינלאומי ודיני המלחמה, האם "איזנו" כהלכה בין הצרכים המבצעיים לבין זכויות האדם.
ברק עסק רבות בסוגיות ניהול מלחמה ואפילו עניינים טקטיים הנוגעים לניהול קרבות בעודם מתרחשים. ברק התערב ישירות בהחלטות הדרג הצבאי בטענה כי מניעת פגיעה בזכויות אדם גוברת על צרכים מבצעיים. הוא ביטל את נוהל שכן, שנועד להגן על חיי לוחמים; הגביל שימוש בסיכולים ממוקדים נגד פעילי טרור, שינה את תוואי גדר ההפרדה שנועדה למנוע חדירת מחבלים, כפה על הצבא לספק ציוד הומניטרי למחבלים שהתבצרו בכנסיית הקבר ועוד.
את כל זאת עשה ברק בלשון עקיפה ומעונבת לכאורה שעיקרה "איזון" בין צרכי ביטחון לבין זכויות אדם וערכים אחרים, או במילים אחרות: נטילת סיכון על חשבון חיילי צה"ל לטובת האויב. כפי שנראה להלן, ברק היה מודע לכך היטב. כך הסביר בפסק הדין שעסק בתוואי גדר ההפרדה:
אנו, שופטי בית המשפט העליון, איננו מומחים לענייני צבא. לא נבחן אם תפיסתו הצבאית של המפקד הצבאי תואמת את תפיסתנו שלנו – עד כמה שיש לנו תפיסה צבאית בעניין טיבו הצבאי של המיתווה. כך אנו נוהגים בכל שאלה של מומחיות וכך אנו נוהגים גם בענייני צבא. כל שעלינו לקבוע הוא, אם מפקד צבאי סביר יכול היה לקבוע מיתווה כפי שקבעו המפקד הצבאי"
מילת הקסם היא "סביר", שבקוד המשפטי משמעותה מפקד המאזן בצורה נכונה בין צרכים מבצעיים וערכים אחרים. "אמת, 'ביטחון המדינה' אינה 'מילת קסם', השוללת ביקורת שיפוטית" כותב ברק ומצהיר: "נעמוד על חוקיות שיקול-דעתו של המפקד הצבאי ועל כך שהחלטותיו נופלות לגדר הרלוונטיות החלות בעניין"
ומה קורה במצב בו ביטחון המדינה עומד מול זכויות האויב? ברק קובע כי "השאלה הינה היחס בין השיקול הצבאי לשיקול ההומניטרי", ובהתאם המבחן הוא "אובייקטיבי… זוהי שאלה משפטית, בה המומחיות הינה של בית המשפט".
מהם אותם הערכים האחרים שצריכים לאזן את שיקול הדעת של המפקד? מה לוקח בחשבון מפקד "סביר"? בבג"צ גדר ההפרדה ברק קובע מפורשות שיש לתעדף לפעמים את השיקול ההומניטרי על פני צרכי הביטחון:
מושכלות ראשונים עליהם מתבססת הדמוקרטיה החוקתית שלנו … הינם כי המטרה אינה מקדשת את האמצעים; כי הביטחון אינו עומד מעל לכל; כי המטרה הראויה של הגברת הביטחון אינה מקדשת פגיעה קשה בחייהם של אלפים רבים של אזרחים ישראלים. הדמוקרטיה שלנו מתאפיינת בכך, שהיא מציבה גבול ליכולת לפגוע בזכויות האדם…
לכן לדבריו יש לשנות את תוואי הגדר, אף כי הדבר יביא לפגיעה בביטחון:
קביעת תוואי גדר ההפרדה במקום שנקבע על ידי המפקד הצבאי בפרשת בית סוריק, היתה מגדילה את הביטחון. אך קבענו כי תוספת הביטחון אינה שקולה כנגד הפגיעה הקשה בחיי הפלסטיניים.
ברק לא עוצר שם כמובן, לדבריו העקרון הזה מנחה את כלל הפסיקה שלו בנושאי ביטחון, והוא מזכיר גם דוגמא נוספת:
הוצאתם של בני משפחה של מחבלים מתאבדים מאזור מגוריהם והעברתם למקומות אחרים ("תיחום מגורים") היתה מגבירה הביטחון באזור, אך היא נוגדת את אופייה של ישראל "כמדינה דמוקרטית שוחרת חופש וחירות".
מכאן האמירה הכללית:
דמוקרטיה מוותרת על תוספת מסויימת של ביטחון כדי להשיג תוספת גדולה לאין שיעור ממנה של חיי משפחה ושוויון. כך נוהגת דמוקרטיה בתקופות שלום ורגיעה. כך נוהגת דמוקרטיה בתקופות לחימה וטרור. דווקא בתקופות קשות אלה מתגלה כוחה של הדמוקרטיה.
כדי להבין איך זה בא לידי ביטוי מעשי, כדאי לעיין במקרה נוסף. בעתירה שהוגשה נגד פעילות צה"ל ברפיח שנועדה לפגוע בתשתיות טרור, להשמיד מנהרות ולחסל מחבלים, הסביר ברק כי אפילו אם פעולה צבאית נדרשת לשמירת הביטחון, אין המשמעות שמותר לבצע אותה:
מניחים אנו כי הפעולה הצבאית שבוצעה ברפיח דרושה היא מהבחינה הצבאית. השאלה הניצבת בפנינו הינה, אם מקיימת פעילות צבאית זו את אמות המידה הלאומיות והבינלאומיות הקובעות את חוקיותה של אותה פעולה. עצם העובדה שפעילות מתבקשת במישור הצבאי, אין פירושה שהיא חוקית במישור המשפטי. אכן, איננו מחליפים את שיקול דעתו של המפקד הצבאי בכל הנוגע לשיקולים הצבאיים. זו מומחיותו. אנו בודקים את תוצאותיהם במישור הדין ההומניטרי. זו מומחיותנו".
בפסק הדין הזה הקפיד ברק שצה"ל יאפשר מרכיבים הומניטריים לאוכלוסייה באזור הקרבות – אספקת מים וציוד רפואי, לאפשר לוויות הרוגים פלסטינים בהשתתפות משפחותיהם, ואף נידון מקרה בו נהרגו אזרחים במהלך תהלוכה המונית שהתקרבה ללוחמי צה"ל וסיכנה אותם. כל ה"סעדים" פגעו ביכולות המבצעיות של הצבא והכניסו שיקול דעת חיצוני למערכת קבלת ההחלטות של המפקדים, שבמקום לדאוג למשימה נאלצים להתעסק בשאלות משפטיות קנטרניות. ברק אף הורה להטמיע את כללי ההתנהגות בכל הדרגים:
"פעילות צבאית בהתאם לכללים ההומניטריים של המשפט הבינלאומי מחייבת שניים אלה: ראשית, שינון כללי ההתנהגות והפנמתם בכל הגייסות הלוחמים, מהרמטכ"ל ועד לטוראי. שנית, יצירת כלים מוסדיים שיאפשרו הגשמתם של הכללים, והוצאתם מהכוח אל הפועל בעת לחימה".
יש לזכור כי מדובר בעיצומה של לחימה נגד מחבלים, וכל פעולה והוראה אחרת משמעותה הקצאת משאבים חשובים לפעילות לא-צבאית והטלת עומס מיותר על המערכת כולה. אך ברק לא מסתפק בכך. הוא ממשיך וקובע כי גם במצב בו חמאס עושה שימוש באוכלוסייה כמגן אנושי, חלה על הצבא חובת הזהירות: "הלחימה אינה עם התושבים המקומיים כאשר אלה נקלעים, לא פעם, לתוך אזור הלחימה – ובמיוחד כך מקום שהטרוריסטים הופכים את התושבים המקומיים ל"מגן אנושי" – יש לעשות הכל כדי לשמור על חייהם וכבודם של התושבים המקומיים" למשפט זה משמעות רבה בהקשר הלחימה כיום בעזה והסטנדרטים לאורם ברק סבור שצריך לשפוט את פעולות צה"ל.
ברק בהחלט מודע לכך ש"תורת האיזונים" פוגעת בביטחון המדינה, ובחלק מפסיקותיו שופך פאתוס רטורי שנועד לשכנע בחשיבות העניין. כך כתב בפסק הדין בעניין הגדר:
קשה הוא תפקידנו. אנו בני החברה הישראלית. אף שמצויים אנו לעתים במגדל שן, מגדל זה מצוי בתוככי ירושלים, שלא פעם נפגעה מטרור חסר מעצורים. מודעים אנו להרג ולהרס אשר הטרור כנגד המדינה ואזרחיה גורר אחריו. ככל ישראלי אחר, אף אנו מכירים בצורך להגן על המדינה ואזרחיה מפני פגיעתו הקשה של הטרור. מודעים אנו לכך, כי בטווח הקצר פסק דיננו זה אינו מקל על המאבק של המדינה כנגד הקמים עליה. ידיעה זו מקשה עלינו. אך אנו שופטים. כאשר אנו יושבים לדין, אנו עומדים לדין. אנו פועלים על פי מיטב מצפוננו והכרתנו. אשר למאבקה של המדינה בטרור הקם עליה, משוכנעים אנו, כי בסופו של יום מאבקה על פי הדין ותוך מילוי הוראותיו, מחזק את כוחה ואת רוחה. אין ביטחון ללא משפט. קיום הוראות המשפט הוא מרכיב בביטחון הלאומי"
פסקה זו נכתבה בשיא מתקפת הטרור הרצחנית של האינתיפאדה השנייה. ברק מודה שפסק הדין "אינו מקל על המאבק של המדינה", אך מתפתל מסביב ומסביר כי פגיעה מעשית בביטחון והעדפת זכויות האויב היא בעצם "מרכיב בביטחון הלאומי". בהכרעה בסוגיית הסיכולים הממוקדים הוא ניסח זאת כך:
לא פעם נלחמת הדמוקרטיה כאשר אחת מידיה קשורה לאחור. חרף זאת, ידה של הדמוקרטיה על העליונה, שכן שמירה על שלטון החוק והכרה בחירויות הפרט, מהוות מרכיב חשוב בתפיסת ביטחונה. בסופו של יום, הן מחזקות את רוחה ואת כוחה ומאפשרות לה להתגבר על קשייה"
האויב קורא את הטקסטים האלו, לומד את המגבלות המשפטיות על פעילות צה"ל ומנצל את החולשות שיוצרת המחויבות ההומניטרית של ישראל. במקרה הקרב ברפיח למשל, התברר כי מחבלים חמושים הסתובבו בתוך הפגנה "בלתי אלימה כביכול" וכל האמצעים שננקטו לפיזורה נכשלו עד שהיה צורך לירות פגז על מבנה נטוש. במקרה של ה-7 באוקטובר, חמאס ניצל בין היתר הקלות הומניטריות בקרבת הגדר בעקבות סדרת עתירות לבג"ץ, כדי להתקרב ללא מפריע, לאסוף מודיעין, להטמין אמצעי לחימה וכדומה.
השאלה הגדולה היא האם כל זה מועיל? האם הטלת מגבלות על צה"ל ברוח הדין הבינלאומי יכולה להציל אותנו מהאג? לפחות במקרה גדר ההפרדה התשובה הייתה שלילית ובית הדין הבינלאומי פסק כי היא "בבחינת סיפוח ואינה חוקית". ברק הצהיר אז, אגב, כי מדובר בהחלטה שאינה מחייבת.
ספק אם מינוי ברק לדיון הנוכחי בהאג יועיל לישראל. טוענים כי הוא זוכה להערכה בחו"ל. זה אולי נכון אך בעיקר בחוגים מצומצמים באגפים פרו-ציוניים באליטה השמאלנית ובעיקר באמריקה. זו קבוצת ייחוס קטנה ובעלת השפעה מועטה כיום, בטח במוסדות האו"ם האנטישמיים והמוטים. בעולם ה"גדול", זה שמנהל את ההצגה במקומות כמו האג, ברק נתפס כחלק מהממסד הישראלי, כזה שמאפשר את פשעי המלחמה של צה"ל. הם לא מתרגשים מזה שהעברנו עוד כמה טונות אספקה לעזה או שחיל האוויר פיזר כרוזי אזהרה. מבחינתם החמאס הם לוחמי חופש, ועצם קיומה של ישראל הוא חטא.
בסופו של יום אנו עלולים לגלות כי מפעל חייו של אהרן ברק היה יצירת חולשות מבצעיות לצה"ל עבור "הגנה" חסרת משמעות בהאג. כמו ההגנה הטכנולוגית בעוטף שקרסה בשבעה באוקטובר, נגלה כי גם המגננה המשפטית בבג"ץ היא קונספציה אומללה שמשכנעת בעיקר את עצמנו.
אהרון ברק נכנס בין הפטיש לסדן. אם ילך עם הרוב האנטישמי בבית הדין, יאכזב את המתלהבים משמאל ואת מצביעיהם שלא יביאו להם את השלטון. אם יהיה בדעת מיעוט, ימיט חרפה על המורשת שלו, שניסתה להצר את צעדיה של ממשלת ישראל. לא נותר לו אלא להתפתל תחת הפטיש האנטישמי שחלילה לא יימחץ תחתיו. כל מורשתו של אהרון ברק נמחקה ביום אחד, וצחוק הגורל שדווקא בשמחת תורה, יום שבו ממשיכיו ומעריציו התלבטו איך להגביל את שמחת החוגגים, שומרי המצוות והמאמינים.
עולה החשד שנתניהו הציע את אהרון ברק למינוי הזה לא כברירת מחדל או בגלל המוניטין הבינלאומי שלו, המוטל לכשעצמו בספק, אלא כאחת משתיים. פח או הזדמנות. לאהרון ברק ניתנה הזדמנות אחרונה לכפר על ההרס והחורבן שהמיט על מערכת המשפט הישראלית ועל העם היהודי כפועל יוצא מכך. ואם לא ינצל אותה, יפול בפח ויוקע אל עמוד הקלון של דברי הימים של עם ישראל.
אתה טועה בגדול. מי ששולט בבית המשפט בהאג ייתן לברק ניצחון מכיוון שאם זה לא יקרה, זה ייתן ניצחון לימין, לא רק בישראל, אלא בכל העולם. האיזון שהם מקיימים הוא לכאורה בין צרכים שונים של אנושיות וקיום אבל לא מדובר בקיום של האזרחים אלא הקיום שלהם עצמם והם חכמים מספיק להבין את זה. גם נתניהו יודע את זה והוא שלח את ברק לכבות בעבורו את השריפה הזאת כי אין לו ברירה.
למשתמש אנונימי:
אתה חי בלהלהלנד. האנטישמיות שמשתוללת ופורחת בעולם תוביל בוודאות לפסק דין נגד ישראל.
לבית המשפט הפוליטי בהאג אין שום חשש מפסיקה נגדנו. אפילו השופטים הפרוגרסיביים מהמערב יתמכו בפסק דין כזה בשמחה. אם בעיתון "וושינגטון פוסט", מקבלים כאמת מוחלטת האשמה של הרשות "הפלסטינית" שישראל קצרה אברים מ 80 גופות של "פלסטינים" מעזה שישראל העבירה אליה, אז אתה עדיין חושב שהאנטישמים בעולם מפחדים ממשהו כשמדובר בהשמצת ישראל ?
לבנימין בקר
מי ששולט במערב ובמנהיגות שלו רוצה לקדם את הגלובליזם והם לא יקלקלו לעצמם בגלל דחפים כאלו או אחרים. הם יבואו חשבון עם המדינה היהודית בדרכים אחרות. כרגע, אהרון ברק משרת אותם ואת האנטרסים שלהם והם יספקו לו את הנצחון הזה מכיוון שהם צריכים להחליש מנהיגים כמו אורבן בהונגריה, וילדרס בהולנד ולה פן בצרפת. פסיקה נגד ישראל תעלה את החששות של הילידים האירופים מהמהגרים המוסלמים ביבשת ושל האמריקאים מההגירה הלא חוקית ההמונים שהכניסה כבר שמונה מליון מצביעים פוטנציאלים לשמאל כולל מוסלמים רבים. עלייה של מנהיגות ימנית תחסל את הפנטזיה הגלובליסטית והם לא יתנו לזה לקרות.
הנקודה האמיתית היא שהאיש מעמיד את הדרישות המוסריות שלו מעל הדרישות הבטחוניות מה שמטיל בספק את מוכנותו להגן על מה שלא תואם את גישתו המוסרית.
לכן, גם אם אנונימי צודק ויתנו לו נצחון-זה לא אומר שהוא ילחם על כל סעיפי ההאשמות נגדנו.
לימני. לא מדובר על דרישות מוסריות. עובדה, אותם שופטי עליון קיבלו הודאה שנגבתה מנער גבעות אחרי חודשים של עינויים. מדובר על תפיסת עולם גלובליסטית ששוללת הגנה על הלאומיות ומוכנה להשתמש באמצעים לא הומניים על מנת להשיג אותה, כביכול בשם ההומניות.
לא משנה.
הבעיה עדיין קיימת: האם אפשר לסמוך על ברק שיגן גם על מה שלא מתאים להשקפתו?
המשפט הראשון בכתבה ממש שגוי. מפעל חייו של אהרון ברק הוא השתלטות בית המשפט העליון על השלטון בפועל במדינה, כלומר דיקטטורה משפטית והוא הצליח.
בעקבות פסילת חוקי יסוד הפכנו ליוריסטוקרטיה, שלטון של 15 פקידים ממונים, בד"כ עם השכלה משפטית בלבד, לפעמים רק תואר ראשון.
אוי למדינה שאלה הם שופטיה.
גם אני לא שותפה להתלהבות מאהרון ברק, בסופו של דבר מדובר במגלומן שמצא לעצמו כוח אך רידד את הכישורים המשפטיים של השופטים והעביר את בסיס המשפט מהחוק לגחמותיו האישיות של השופט.
מינויו לטעמי הינו טעות נפסדת לישראל, רק בשבוע שעבר הנהיג את חיסול הדמוקרטיה בישראל.
אני לא שופטת אבל יכולה לראות מתי שופטים אינם ממלאים תפקידם כראוי ובאופן מאוזן.
גם אני לא שותפה להתלהבות מאהרון ברק, בסופו של דבר מדובר במגלומן שמצא לעצמו כוח אך רידד את הכישורים המשפטיים של השופטים והעביר את בסיס המשפט מהחוק לגחמותיו האישיות של השופט.
מינויו לטעמי הינו טעות נפסדת לישראל, רק בשבוע שעבר הנהיג את חיסול הדמוקרטיה בישראל.
אני לא שופטת אבל יכולה לראות מתי שופטים אינם ממלאים תפקידם כראוי ובאופן מאוזן.
טיעוניו של ברק אינם משכנעים ומתבססים על מעמדו של בית המשפט העליון בישראל שמסיבות הסטוריות (מנדט) איננו מוגבל חוקית. כאשר אין את הסמכות לצידו והוא יוותר עם הצורך לשכנע יסתבר , שוב , שאין משפט אלא כח. הוא יהיה כדג מחוץ למים.
תגובה מידתית מול מבול טילים ופצמ"רים מעזה על אזרחים בישראל.
להציג את מספר השיגורים מעזה
לפרסם את מספר הטילים ופצמ"רים שנורו
על מטרות אזרחיות ואזרחים בישראל, כנגד מספר הפצצות שצה"ל הטיל, ובמיוחד על מטרות בהם אזרחים, בעזה, להוכחת המידתיות.
דם החיילים ודם השבויים והחטופים על הידיים שלך… אם אינך מבין בתחום יש להתייעץ עם מומחים בעניין ולזרוק את בטחון המדינה? … בושה וחרפה… לא הכל לפי הספר אדוני השופט.
ברור שיש לך כעס אישי על מישהו? אתה נהנה מההגנה של החיילים ואחר כך מגנה אותם? לך אתה תחיה לידם – נראה אותך? מה אתה בדיוק רוצה שהחיילים יעשו? ימכרו את גופם ויסכנו את עצמם?
הטבח ב7.10 הוכיח – שגם אזרחי עזה ילדים נשים וטף השתתפו בטבח – עד מתי תמכור אזרחינו וחיילנו? מה עם דם חיילנו? להביא למפלצות 3 ארוחות בעוד שהחטופים והשבויים שלנו מתענים?
תגובה מידתית מול מבול טילים ופצמ"רים מעזה על אזרחים בישראל.
להציג את מספר השיגורים מעזה
לפרסם את מספר הטילים ופצמ"רים שנורו
על מטרות אזרחיות ואזרחים בישראל, כנגד מספר הפצצות שצה"ל הטיל, ובמיוחד על מטרות בהם אזרחים, בעזה, להוכחת המידתיות.
יותר פשוט: צה״ל בדיוק מצא מנהרה שמוכיחה באילו תנאים מוחזקים החטופים. חובה לפרסם את זה ולשאול מה הדרך המידתית לחפש ולחלץ חטופים שמוחזקים בתנאים שכאלה?
(אפשר גם להביא את טענות המקומיים על דיכוי בידי החמאס ולשאול מה הדרך המידתית להודיע אותם?).
ובנוסף: להראות את כמויות הנשק והטילים שנמצאו ולשאול מה התגובה המידתית להתקפה עתידית פוטנציאלית?
לפי החוק הבינלאומי פסק הדין של בית הדין בהאג מחייב רק אם שני הצדדים הסכימו להישפט בפניו.
כשנתניהו אישר את שליחת אהרון ברק כנציג של ישראל הוא למעשה הסכים בשם המדינה להישפט בפני בית הדין בהאג.
אם זה לא ברור מספיק נתניהו הוא זה שנתן את הסמכות לבית הדין בהאג להוציא פסק דין נגד ישראל.
צודק. ברמת הטעות זו אותה טעות השייתה בהליכת נתניהו לשימוע. תמימות?
מצחיק לקרוא את האיש שהיה מוכן בשם ההומניות להחליש את הבטחון, לקרוע את העם ולרסק את הדמוקרטיה בשם ההומניות טוען שאחת מבסיסי תפיסתו היא שהמטרה לא מקדשת את האמצעים.
המטרה שלהם בהחלט מקדשת את האמצעים אבל לא מדובר בהגנה על בטחון האזרחים אלא בהגנה על שליטת האליטות, מעמדם בעולם והיכולת שלהם לעשות מליונים על ידי שיתוף פעולה עם האוליגרכיה הגלובליסטית. בשם העקרונות הללו אלפי ״אזרחים תמימים״, כולל נשים וילדים חצו את הגבול בשביעי בינואר נכנסו לקיבוצים והשתתפו בשריפה של יהודים והטייסים פחדו לירות עליהם שמא הם יצטרכו לעמוד בפני המשובטים של ברק בבתי המשפט.
אבי אבות הקונספציה. זקנתו וצעירותו מבישים