סדק ביחסים בין איראן ופקיסטן

למרות קשרים קרובים וארוכים בין שתי המדינות, המתיחות האזורית עשויה להצית מחדש סכסוך ישן

חסן רוחאני ונשיא פקיסטן לשעבר נוואז שאריף | Hamed Malekpour

אם הייתם שואלים לדעתי לפני מספר שבועות, יתכן והייתי מבטיח לכם כי פקיסטן תהיה המדינה האחרונה מולה תיבחר איראן לפתוח בעימות, והייתי מצטט סיבות רבות לעמדתי בעניין.

בשנים האחרונות נרשמה דעיכה בסיבות המסורתיות למתיחות בין שתי המדינות. הגבול ביניהן, הנמתח לאורך יותר מאלף ק"מ, סומן במלואו ב-1964 בצעד אשר שם קץ למחלוקות אשר נותרו בסוגיה מאז הבריטים נסוגו מתת-היבשת כשני עשורים קודם לכן. היחסים מאז לא התאפיינו בדרישות טריטוריאליות של אף אחד מהצדדים.

איראן ופקיסטן גם אינן מתחרות על גישה למשאבים טבעיים או כלכליים. ההיסטוריה ייעדה אותן להיות ידידות טבעיות כמעט. איראן שימשה מקור השראה לדורות של מוסלמים בתת-הישבת אשר חלמו על מולדת משלהם. רבים מהם אף אמצו שמות משפחה פרסיים.

המשורר הידוע מוחמד אקבאל שכתב בעיקר בפרסית קידם את רעיון המדינה המוסלמית החדשה לצד איראן. שירו "לנוער הפרסי" נחשב לקלאסיקה, מכתב אהבה של אדם שמעולם לא דרך על אדמת איראן.

במהלך המאבק הפקיסטני לעצמאות, הסיסמה הפרסית "!Pakistan zinda baad" הפכה לקריאת קרב עבור מיליונים החל מבלוצ'יסטן ועד למזרח בנגל. האבות המייסדים בחרו במילה הפרסית "פקיסטן" (ארץ הטהורים) כדי לתאר את המדינה החדשה, שגם ההמנון הלאומי שלה נכתב בפרסית. לא במפתיע, איראן הייתה המדינה הראשונה שהכירה בפקיסטן והקימה שגרירות בבירתה דאז קראצ'י. עם השנים נרשמו נישואי תערובת רבים גם בקרב דמויות כמו הנשיא איסכנדר מירזא ובהמשך ראש הממשלה זולפיקאר עלי בהוטו.

הקשרים בין השכנות התמסדו בין היתר באמצעות יצירת פורומים בינלאומיים כמו ברית בגדד ב-1955 (עם עיראק, טורקיה ובריטניה) או 'שיתוף הפעולה האזורי לפיתוח' (RCD) יחד עם טורקיה. פגישות בין גורמים בכירים ומשלחות דיפלומטיות סייעו לחיזוק הקשרים בכל התחומים.

במלחמה שפרצה ב-1965 בין הודו לפקיסטן, סביב השליטה באזור המדבר של קוץ', איראן סייעה לאחרונה באספקה צבאית ונפט במחירי עלות. זה היה אחד הגורמים שעזרו לגנרל מוחמד איוב ח'אן להציג את עצמו כגיבור מלחמה ולכונן לאחריה דיקטטורה בתמיכה מתמשכת של טהרן.

שנה לאחר מכן, השאה האיראני לקח את תפקיד המתווך במניעת מלחמה בין אפגניסטן ופקיסטן סביב מחוז הספר הצפון-מערבי, שמרבית תושביו היו פַשטוּנים. ב-1971, רודן צבאי נוסף, מוחמד יחיא ח'אן, הוביל את פקיסטן למלחמה נרחבת מול הודו שהובילה לפרישת המחוז במזרח המדינה ששינה את שמו לבנגלדש.

למרות תמיכה איראנית משמעותית, הצבא הפקיסטני ספג תבוסה קשה, כזו שעודדה את ההודים לצאת למבצעים נוספים שהיו יכולים לשתק לחלוטין את פקיסטן כמדינה מתפקדת. גם במקרה הזה התערבות איראנית, יחד עם ברה"מ, סייעה לרסן את השאיפות ההודיות ולמנוע התדרדרות צבאית. במסר חריף שהעביר אז לדלהי, השאה אמר: "לאיראן אין מטרות התקפיות, אך היא לא תקבל שום ניסיון לפגוע בפקיסטן. ברה"מ והודו חייבות להיות מודעות לנחישות שלנו…איננו מעוניינים בווייטנאם נוספת על גבול איראן"

ההכרזה הזו היממה את הודו בעלת הקשרים ההיסטוריים העשירים עם איראן, ומי שהייתה מעורבת אז עמוקות במיזמי מסחר ותעשיה עם טהרן. בסיום הסכסוך, איראן אף העניקה לפקיסטן הלוואה בת מאות מיליארדי דולרים כדי לסייע לשיקומה. הסכום מעולם לא הוחזר, בין היתר בעקבות השתלטות הגנרל מוחמד זיא אל-חאק על פקיסטן, ובהמשך נפילת השאה עצמו.

האייתוללות שעלו לשלטון באיראן ב-1979 המשיכו בקשרים הקרובים עם פקיסטן בתקווה ליצור מבצע המרת דת נרחב בקרב האומה השלישית בגודלה בעולם המוסלמי. ב-1980, כאשר ארה"ב קטעה את הקשרים הדיפלומטיים עם איראן, האייתוללות בחרו בפקיסטן כמייצגת האינטרסים שלהם בוושינגטון.

ההתערבות הסובייטית הארוכה באפגניסטן סיפקה גם היא הזדמנות להצטלבות אינטרסים בין איראן ופקיסטן, ועובדה זו התחזקה כאשר שתיהן נעו בעקביות לקשרים קרובים עם בייג'ינג. במשך השנים פקיסטן גם סייעה לאיראן לפתח יכולת גרעינית ומדעית מספקת להגיע לסף מבצעי, באמצעות "אבי הפצצה" הפקיסטנית עבד אל-קדיר ח'אן. איראן השיבה טובה בכך שסיפקה לפקיסטנים גז ונפז במחיר מופחת.

למרות כל זאת, מערכת הקשרים בין המדינות נותרה מאופיינת ביחסי אהבה-שנאה. איסלמבאד וטהרן מעולם לא בטחו לחלוטין אחת בשנייה. טהרן המשיכה לממן קבוצות מיליטנטיות שיעיות בעוד פקיסטן סירבה לפתוח בשטחה סניפים של מוסדות דת ח'ומיינסטים.

כעת ידוע כי שני הצדדים גילו סובלנות כלפי נוכחות קבוצות שונות המתנגדות לשלטון. ב-2022, טהרן טענה כי יותר משמונים ארגונים אנטי-איראנים חמושים פועלים בשטח פקיסטן. קבוצות אלו לקחו אחריות לכאורה על עשרות מתקפות טרור בהן נהרגו כ-300 חיילים איראנים, ביניהם אחד הכוכבים העולים בשורות משמרות המהפכה, הגנרל נור עלי שושטרי.

זו אחת הסיבות בגינה טהרן הורתה לאחרונה על מתקפה צבאית ישירה נגד מטרות עמוק בשטח פקיסטן, ואילצה את איסלמבאד להגיב בהתאם. בשבוע שעבר, פקיסטן טענה כי הפציצה שלושה כפרים בדרום-מזרח איראן המזוהים עם קבוצות בלוצ'יות בדלניות, בפעולה בה נהרגו 11 בני אדם.

למרות ניסינות שני הצדדים להעמיד פנים שהעימות האחרון הוא רק סערה חולפת, ברור כי יש כאן משהו עמוק ומתמשך יותר. טהרן כועסת על כך שהסינים מבקשים להעתיק את מרכז הסחר שהם מתכננים להקים באוקיינוס ההודי לעיר הנמל גוודר בפקיסטן, במקום הנמל האיראני בגווטר, רק כמה ק"מ מערבה.

בטהרן חוששים כי הבחירה העסקית הסינית מסמנת חוסר ביטחון ביציבות האיראנחת לאחר רדתו מהבמה של המנהיג העליון עלי ח'אמנאי, בעוד פקיסטן נחשבת ליציבה יותר משום שאינה מסתמכת על מנהיג יחיד. גם באיראן וגם בפקיסטן להוטים ליישר את ההדורים כמה שיותר מהר, אך דבר אחד ברור: מערכת היחסים הארוכה נסדקה בהחלט.


אמיר טהרי היה עורך העיתון האיראני ‘קאיהן’ עד שנת 1979, וכיום כותב טור קבוע בעיתון ‘א-שרק אל-אווסט’. גרסה מלאה של הטור התפרסמה באתר מכון גייטסטון.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 תגובות למאמר

  1. ארה״ב כושלת בהובלת המלחמה נגד אירן אז הקב״ה כבר מצא שליחים אחרים שיכו בה.