לסגור את אונר"א, להציל את המדינה

סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם, אונר"א, הוקמה על ידי ארגון האומות המאוחדות לאחר מלחמת העצמאות במיוחד כדי לשקם את הפליטים הפלסטינים ולספק להם תעסוקה. אלא שבפועל, הארגון פועל להשגת מטרות אחרות בתכלית. ההגדרה המרחיבה באופן יוצא מן הכלל של הפליטים הפלסטינים עליהם אונר"א מופקדת יחד עם הסמכויות שניתנו לאונר"א ואופן התנהלותה גרמו להנצחת הפליטות הפלסטינית. אונר"א הפכה לאחד הגורם המרכזיים המבטיחים שלנצח נאכל חרב. משום כך, הגיעה העת שישראל תפעל לסגירת אונר"א ולהשוואת הטיפול בפליטים הפלסטינים לטיפול הניתן לפליטי כל שאר המלחמות בעולם.

כיצד נוצרה בעיית הפליטים הפלסטינים

כתוצאה ממלחמת השחרור קלטה ישראל כ-600,000 יהודים מכל ארצות ערב, ומספר דומה בערך של ערבים (בהקשר זה נמסרו מספרים שונים הנעים בין 200,000 ל-600,000) עזבו את שטח ישראל שבתוך הקו הירוק.

מלחמות בכל הזמנים הניבו פליטים וחילופי אוכלוסין, ובכך לא היה שום חידוש. ואולם ההיבט החדשני בסכסוך הישראלי-ערבי מצוי בסירובן המוחלט של מדינות ערב לקלוט ולשלב את הפליטים הערבים, על אף שטחיהן העצומים ומשאבי הנפט העשירים שלהן. ישראל, מצידה, קלטה את הפליטים היהודים מבלי שתקבל פיצוי על הרכוש שאלה נאלצו להותיר במדינות ערב, ובלי סיוע מארגונים בינלאומיים.

החלטת מועצת הביטחון 242, שהתקבלה לאחר מלחמת ששת הימים (ובעקבותיה גם החלטת מועצת הביטחון 338, שנתקבלה לאחר מלחמת יום הכיפורים), הכריזה על הצורך "להגיע להסדר צודק של בעיית הפליטים". ואולם היא לא אזכרה כלל את הפליטים הפלסטינים. לא הייתה זו השמטה מקרית. ההחלטה נוסחה כך מתוך הכרה שלכל צד היו פליטים. לכן, כאשר באים לדון בהסדר מוסכם וצודק שיביא קץ לסכסוך, אי אפשר להתעלם מכך שבעקבות מלחמת השחרור היו גם פליטים יהודים וגם ערבים.

אילו היו מדינות ערב היו משתמשות רק ברכוש היהודי שנשאר בהן ושהוחרם על ידיהן, הן היו מסוגלות לפתור ללא שום קושי את בעיית הפליטים הערביים אשר הן עצמן, על פי הכרזותיהן, רואות בהם אחים. אין בהיסטוריה דוגמה נוספת לבעיית פליטים שהונצחה במשך שנים כה רבות.

בשנים האחרונות מושמעת לעתים קרובות הטענה כי הפלסטינים הם עם נפרד ומשום כך לא אירע שום חילוף אוכלוסין בעקבות מלחמת השחרור כפי שאירע בסיומן של מלחמות רבות אחרות באותה תקופה. טענה זו אינה נכונה. אין שפה "פלסטינית" ואין תרבות "פלסטינית" ייחודית. הפלסטינים הם ערבים, שלא ניתן להפריד בינם לבין הירדנים, הסורים, הלבנונים, העיראקים, וכדומה. זו אינה דעה, אלא קביעה היסטורית המגובה במסמכים רבים.

כך למשל הצהרתו של ג'מאל אל-חוסייני, נציג הוועד הערבי העליון, לוועדה המיוחדת של האו"ם שדנה בשאלת ארץ ישראל ב-1947, מבהירה נקודה זו באופן הברור ביותר:

שיקול נוסף בעל חשיבות עליונה לעולם הערבי הוא זה של אחידות גזעית. הערבים חיו בשטח רחב ידיים המתפרש מהים התיכון ועד לאוקיינוס ההודי, דיברו שפה אחת, והיו להם היסטוריה, מסורת ושאיפות משותפות. אחדותם הייתה יסוד מוצק לשלום באחד האזורים המרכזיים והרגישים בעולם. משום כך, היה זה לא הגיוני שהאומות המאוחדות תאפשרנה הקמת גוף זר בתוך אותה אחידות מושרשת, מעשה העלול ליצור בלקן חדש.

כך גם העדות, שניתנה ב-1937, של המזכיר הכללי של הוועד הערבי העליון בארץ ישראל המנדטורית, עוני עבד אל-האדי, בפני הוועדה הבריטית המלכותית, ועדת פיל :

אין מדינה [פלסטין] כזאת! "פלסטין" היא מונח שהציונים המציאו! בתנ"ך אין פלסטין. ארצנו הייתה במשך מאות שנים חלק מסוריה.

גם במסמכים מכוננים של הפלסטינים עצמם הם תופסים את עצמם כחלק מהקולקטיב הערבי.

סעיף 1 לאמנת אש"ף 1968, קובע כי "העם הפלשתינאי הוא חלק אינטגרלי מהאומה הערבית", וכי "פלשתינה היא מולדת העם הערבי פלשתינאי; היא חלק בלתי נפרד מהמולדת הערבית רבתי". למרות טענות שונות בנושא ולמרות הצהרותיו של ערפאת שהאמנה תתוקן וכי סעיפים אלו יוחלפו, הדבר מעולם לא נעשה. תוכן דומה מופיע גם בהצהרות ובמסמכים פלשתיניים רבים נוספים.

בשל כך הפלסטינים, ואפילו אש"ף והפת"ח ה"מתונים" אינם רואים במתן הגדרה עצמית לתושבי יהודה, שומרון ועזה סוף פסוק לתביעותיהם הלאומיות. אדרבא, נראה כי הם מעמידים את עצמם באופן מקביל לעם היהודי, שזכותו להכרה עצמית זכתה להכרה בינלאומית בוועידת סן רמו ב-1920 ולאחר מכן בכתב המנדט, בשל הקשר ההיסטורי בן אלפי השנים של העם היהודי לארץ ישראל, קשר שלא ניתק לאחר שהוגלה ממנה בכפייה ואיבד את ריבונותו בה.

חמאס, שהשתלטה על רצועת עזה ביוני 2007, יצרה מצב חדש מבחינת המשפט הבינלאומי. לא זו בלבד שבעקבות ההתנתקות החד-צדדית של ישראל מרצועת עזה ב-2005 לא הוקמו מוסדות שלטון אזרחיים שמטרתם לדאוג לרווחת תושבי הרצועה, אלא קמה שם ישות טרוריסטית שאיננה מאפשרת כלל שום דו-קיום לצד הישות הזאת. על פי תוצאות הבחירות משנת 2006 וגם על פי סקרים הנערכים מעת לעת, התמיכה של האוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון נתונה לחמאס ולא לפת"ח.

טבעה של הישות הטרוריסטית בא לידי ביטוי כבר באמנת החמאס. עיקרי האמנה הם שהסכסוך עם ישראל הוא סכסוך דתי, בין האסלאם לבין היהודים ה"כופרים". בעיני חמאס ארץ ישראל כולה היא אדמת ווקף, כלומר אדמת קודש אסלאמית, שלאף אחד אין סמכות לוותר על אף שעל ממנה, וחובה אישית מוטלת על כל מוסלמי לנהל מלחמת מצווה (ג'יהאד) ללא פשרות כאמצעי מרכזי להשמדת מדינת ישראל. היהודים מוצגים באמנת החמאס באור שלילי ביותר, כמי שנידונו להשפלה ולחיי מסכנות, משום שהעלו את חמת אללה, כפרו בקוראן והרגו את נביאיהם. האויב היהודי מתואר כמי שהתנהגותו נאצית והוא מתנהג בברוטאליות כלפי נשים וטף. האמנה שמה דגש מיוחד על החינוך והאינדוקטרינציה ברוח האסלאם הקיצוני על בסיס משנת "האחים המוסלמים".

אונר"א ל"פליטים" הפלשתינאים וסוכנות הפליטים של האו"ם לכל היתר

כל הפליטים בעולם מטופלים בידי סוכנות הפליטים של האומות המאוחדות (The UN Refugee Agency, United Nations Commissioner for Refugees, UNHCR), שהוקמה ב-1950, וחלה עליהם אמנת הפליטים של ארגון האומות המאוחדות מ-1951. אמנת הפליטים במקורה התייחסה רק לפליטים שקיבלו מעמד זה בשל האירועים שהיו באירופה לפני חודש ינואר 1951. בפרוטוקול משנת 1967 הורחבה תחולת האמנה גם למי שנהיו פליטים גם לאחר מועד זה.

הפליטים הפלסטינים הם היחידים שהוחרגו מאמנת הפליטים של שנת 1951. באופן ייחודי, לצורך הטיפול בפליטים הפלסטינים הוקמה לאחר מלחמת העצמאות סוכנות מיוחדת של האו"ם, סוכנות הסעד והתעסוקה –אונר"א –כדי לשקם את הפליטים הפלסטינים ולספק להם תעסוקה והיא מטפלת רק בהם.

ההחרגה נקבעה בסעיף 1.D לאמנת הפליטים:

אמנה זו לא תחול על בני אדם המקבלים כיום הגנה או סיוע מארגונים או ממוסדות של ארגון האומות המאוחדות, חוץ מהנציב העליון לענייני פליטים  מטעם ארגון האומות המאוחדות.

פסקה ההגנה או הסיוע האמורים, מאיזו סיבה שהיא, ומצבם של בני אדם אלה לא בא על תיקונו השלם לפי ההחלטות המתאימות שנתקבלו בעצרת האומות המאוחדות, יהיו אנשים אלה זכאים ממילא ליהנות מאמנה זו.

כללי הפעולה של אונר"א שונים באופן מהותי מאלו של סוכנות הפליטים הכללית של האו"ם.

ראשית, הגדרת הפליטים הבסיסית שונה בתכלית. בעוד שבאמנה "פליטים" מוגדרים כמי שגרו במקום מסוים דרך קבע ונאלצו לעזוב בשל רדיפות על רקע גזעי, דתי, בשל אזרחותם, או בשל דעותיהם הפוליטיות או החברתיות, לגבי הפליט הפלשתינאי נקבעה דרישה מינימליסטית במיוחד: די בכך שאותו פליט גר בארץ ישראל בשתי השנים שלפני הסכסוך ב-1948, כלומר בין יוני 1946 למאי 1948, ואיבד את ביתו ואת אמצעי מחייתו עקב הסכסוך הישראלי-ערבי, בין אם נרדף ובין אם עזב מרצון. הטעם לבחירה בתקופה כה קצרה נובע מכך שהיה ידוע שרבים מהערבים הגיעו לארץ ישראל בעקבות גלי העלייה היהודית לארץ, שיצרו בארץ הזדמנויות תעסוקה שלא היו קיימות קודם לכן. דבר זה מרחיב כמובן בצורה דרמטית את מספר ה"פליטים" המדוברים.

שנית, בניגוד לפליטים שבהם מטפלת סוכנות האו"ם לפליטים, אשר – על פי הוראות אמנת הפליטים – צאצאיהם אינם נחשבים פליטים, ואם רכשו אזרחות של מדינה כלשהי הם עצמם אינם נחשבים עוד פליטים, צאצאיהם של הפליטים הפלסטינים לדורותיהם נחשבים כפליטים. משום כך גם פליטים שרכשו אזרחות במדינה אחרת, כמו למשל הפליטים הפלסטינים החיים כיום בירדן או באחת ממדינות המערב, ממשיכים להיחשב כפליטים מבחינתה של אונר"א.

בדו"חות שהכין מנהל אונר"א ב-1951 וב-1960, מצויין כי אונר"א נהגה מגמישות רבה בהגדרת אנשים כפליטים כדי לכלול בהם אנשים שאפילו לא היה להם בית בישראל,  ורק עבדו בתחומי המדינה לפני המלחמה כתוצאה מכך נגרם להם נזק או אבדן רכוש. כמו כן נכללו במספרים בדואים שהיו רגילים לנדוד בין האזורים ולא היה להם בית קבע בישראל. בנוסף, מספר הפליטים הוגדל באופן מלאכותי עקב אי דיווח על פטירות, ורישום שיקרי של אנשים כפליטים, מתוך מטרה להגדיל את התמיכה בסוכנות.

שלישית, אמנת הפליטים איננה חלה על אנשים שיש סיבות רציניות לחשוב שהם ביצעו פשעי מלחמה או פשעים כלפי האנושות או פשעים לא פוליטיים חמורים ואף לא על אנשים האשמים במעשים הנוגדים את מטרות האו"ם ועקרונותיו. לאונר"א אין הגבלות כאלה ועל כן גם פלסטינים שביצעו מעשי טרור, רצחו ואף ניסו לבצע ג'נוסייד ביהודים באים במניין הפליטים.

רביעית, המנדט של סוכנות הפליטים של האו"ם שונה תכלית שינוי מהמנדט של אונר"א. לסוכנות הפליטים של האו"ם יש מנדט, שנקבע באמנת הפליטים, לדאוג ליישב מחדש את הפליטים ולמצוא לבעיותיהם פתרונות ארוכי טווח. המדינות החברות באמנה מחויבות לציית להוראות המהותיות של האמנה ולשתף פעולה עם נציבות הפליטים במילוי תפקידיה, כפי שאלה הוגדרו על ידי מוסדות האו"ם השונים. לאונר"א לא ניתנו סמכויות כאלה והמדינות בהן היא פועלת גם לא חייבות לשתף פעולה איתה כדי למצוא פתרון לבעיית הפליטים.

חמישית, כללי ההעסקה של אונר"א שונים מאלה של סוכנות הפליטים של האו"ם. אונר"א, הנהנית באופן יחסי ממשאבים גדולים ומשמעותיים, להעסיק אנשים רבים, רובם מאלה המוגדרים בעצמם כפליטים, המתפרנסים מקיומה, ולכן יש להם אינטרס ברור בשימור מעמד הפליטות שפרנסתם תלויה בהמשך קיומו. להבדיל, סוכנות הפליטים של האו"ם איננה מעסיקה פליטים מקומיים, כדי למנוע את השתרשות מעמד הפליט.

מצבור הכללים החריגים האלה הם הסיבה לכך שכיום רשומים מספרים גבוהים מאוד של פליטים פלסטיניים, באופן חריג וחסר פרופורציות ביחס לכל סכסוך אחר בעולם. על פי נתוני אונר"א, מספר הפליטים הפלסטינים הרשומים מגיע כיום ל-5.9 מיליון, הזכאים לשירותי אונר"א, מתוכם כ-1.5 מיליון החיים ב-58 מחנות פליטים בירדן, לבנון, סוריה, יהודה ושומרון ורצועת עזה ומזרח ירושלים. לשם השוואה, בשנת 2014 היה מספרם של הפליטים, על פי דו"ח אונר"א, 4.9 מיליון. בעוד שהאנשים שהפכו פליטים עקב סכסוכים אחרים בעולם היו חייבים להשתקם, בעיית הפליטים הפלסטינים הונצחה ובפועל מספרם ממשיך לצמוח משנה לשנה.

יודגש כי עד היום האנשים היחידים שהוחרגו מאמנת הפליטים הם הפליטים הפלשתינאים, שעבורם הוקם ארגון אונר"א. כאמור בפסקה השנייה של סעיף 1.D, אם מכל סיבה שהיא אונר"א תחדל להתקיים, יחולו עליהם הוראות אמנת הפליטים באופן אוטומטי, וממילא שהטיפול בהם יעבור לידי סוכנות הפליטים שהוסמכה באמנת הפליטים וכל המדינות החברות באמנה תהיינה חייבות לשתף עימה פעולה כדי להביא את בעיית הפליטים האלה לקיצה. יש להניח שכצעד ראשון יהיה צורך לבצע מפקד שיברר כמה אנשים זכאים למעמד ה"פליט" על פי ההגדרה והסייגים שנקבעו באמנה.

התמיכה וההשתתפות של אונר"א בפעולות הטרור נגד ישראל

מאחר שקיומה של אונר"א ותקציביה מותנה בקיומם של הפליטים הפלסטינים, לארגון יש אינטרס מובנה לשמר את המצב הזה. דבר זה מסביר מדוע, 76 שנים לאחר מלחמת העצמאות, עדיין מוחזקים ה"פליטים" הפלסטינים במחנות פליטים ביהודה ושומרון, ברצועת עזה, בלבנון, בסוריה ובירדן, כשהאנשים החיים בהם תובעים לעצמם זכות שיבה, חסרת יסוד במשפט הבינלאומי, לתוך ישראל בתחומי הקו הירוק.

את המשאבים העצומים שהועמדו במשך השנים לרשותה של אונר"א, ניצל הגוף הזה לא כדי להיטיב את חייהם של הפליטים או כדי לשקם אותם. לאונר"א אין שום אינטרס לשפר את מצבם. על פי נתונים שנמסרו בתקשורת עוד ב-2007, מרבית המועסקים על ידי אונר"א (כ-23,000) מוגדרים בעצמם כפליטים, המתפרנסים מקיומה, דבר שהוא כאמור מנוגד לכללים של סוכנות הפליטים הכללית של האו"ם. בעזה למשל עובדים רק כ-100 עובדים מקצועיים בינלאומיים של הארגון.

מעבר לכך, כפי שנחשף בחודשים האחרונים, הפך הארגון לזרוע של חמאס. כספים שהיו אמורים לשרת את התושבים שימשו בפועל לרכישת נשק ותחמושת ולהקמת מכונת תעמולה אנטי ישראלית. עובדי אונר"א פעלו יד ביד עם החמאס בהשתלטותו על הרצועה. אונר"א מעולם לא התבטאה כנגד האלימות הברוטלית של חמאס שאפשרה את השתלטותו על רצועת עזה ביוני. אדרבה, מרגע שהתברר לאונר"א שיד חמאס על העליונה, הודיע הארגון שהוא ימשיך לשרת את חמאס.

מהנתונים שנחשפו בכתבה בוול-סטריט ג'ורנל עולה כי לכרבע מהגברים העובדים באונר"א יש קשר לחמאס (בהשוואה ל-15% באוכלוסייה הכללית), ולמחצית מעובדי הארגון יש קרובים בעלי קשרים לארגוני הטרור ברצועת עזה. דבר זה מצביע על הפוליטיזציה המוגברת של הארגון.

בתי הספר של אונר"א, בהם מועסק רובם הגדול של 10,000 עובדי אונר"א ברצועת עזה עוסקים בהסתה אנטישמית ובהטפה לטרור ומוות כשאהידים. ספרי הלימוד בבתי הספר של אונר"א מבטאים מסרים איסלאמיים רדיקליים והם מקיימים בבתי הספר מחנות קיץ שבהם ילדים פלסטינים מקבלים חינוך טרום-צבאי, הכולל שימוש במטעני צד ובקבוקי תבערה. בין בוגרי מערכת החינוך של חמאס ניתן למנות את איסמעיל הנייה, את עבדול עזיז רנטיסי ואת סעיד סאיאם, שנהיה שר הפנים של חמאס לאחר שקודם לכן היה מורה בבתי הספר ברצועת עזה משנת 1980 עד 2003.

במהלך מלחמת "חרבות הברזל" התגלו למדינת ישראל ראיות למכביר בדבר המספר הרב של עובדי אונר"א שנטלו חלק בפעילות הטרור לפני מתקפת ה-7 באוקטובר, בטבח עצמו וגם אחריו. בדיווח הנ"ל של הוולסטריט ג'ורנל נמסר כי שני עובדים מואשמים בחטיפת בני ערובה. בניו יורק טיימס דווח כי עובד אונר"א השתתף בטבח בתושבי קיבוץ בארי. מורים בבתי הספר של אונר"א החזיקו בבתיהם בני ערובה ישראלים. בתי הספר של אונר"א וכיתות הלימוד, המסגדים ובתי החולים, שימשו כמחסני נשק ותחמושת. מתחת למטה המרכזי של אונר"א ברצועת עזה נחשפה מנהרה אדירת ממדים. מנהרות גדולות נחפרו גם מתחת לבתי הספר, המסגדים ובתי החולים, בין היתר. אמצעי לחימה נמצאו בתוך שקיות של אונר"א. אמבולנסים של אונר"א שימשו להובלת מחבלים, נשק ותחמושת.

הפתרון: לסגור את אונר"א

התביעה באמנת אש"ף שכל צאצאי הפליטים הפלשתינאים לדורותיהם, ללא קשר למקום בו הוא נמצאים על פני כדור הארץ, וללא קשר לשאלת אזרחותם, כולם זכאים לזכות השיבה לתוך ארץ ישראל המערבית, עומדת בסתירה חזיתית לזכות ההגדרה העצמית שהוכרה בכתב המנדט לעם היהודי בארץ ישראל. אין לתביעה זאת כל בסיס במשפט הבינלאומי. על אחת כמה וכמה שכך הדבר לגבי אמנת חמאס הרואה בכל השטח של ארץ ישראל אדמת קודש (ווקף) איסלאמית. מאחר ששני הארגונים כאחד מחויבים למימוש השמדתה של מדינת ישראל מהירדן ועד לים, על ישראל לפעול כדי לסכל תכנית זאת.

כצעד ראשון, חשוב ביותר, על ישראל לפעול לסגירת אונר"א, שקיומה מותנה בהנצחת מעמד ה"פליט" הפלשתינאי, ומשום כך אין לה שום אינטרס להביא לשיקומם. כל עוד אונר"א קיימת, לא יימצא פתרון לבעיית ה"פליטים" הפלשתינאים, שמספרם יוסיף להתעצם משנה לשנה, בשל הגדרה מסולפת של מעמד ה"פליט" הקיימת רק עבור פליטים אלה, מכל פליטי העולם. ההשתתפות הפעילה של עובדי אונר"א בפעילות הטרור ביהודה ושומרון וברצועת עזה, היותה משמשת צינור להעברת כספים מהמדינות התורמות להצטיידות בנשק ותחמושת ולחציבת מנהרות תת-קרקעיות המשמשות פעילות טרור, ה"חינוך" לשנאת ישראל ולמעשי טרור הנרכש בבתי הספר שלה, השימוש באמבולנסים שלה למטרות טרור, ועוד, כל אלה רק מוסיפים לצורך החיוני, הקיים בלאו הכי, לסגירתה בהקדם.

על ישראל לתבוע ממדינות המערב להפסיק את המימון של אונר"א. ללא המימון הארגון יקרוס. כאשר זה יקרה, יחולו על הפליטים הפלסטיניים באופן אוטומטי הוראות אמנת הפליטים משנת 1951, כאמור בפסקה השנייה של סעיף 1.D לאמנת הפליטים, והטיפול בהם יעבור לידי סוכנות הפליטים של האו"ם. יש להניח שכצעד ראשון יהיה צורך לבצע מפקד שיברר כמה אנשים זכאים למעמד ה"פליט" על פי ההגדרה והסייגים שנקבעו באמנת הפליטים, שכאמור, מונעת מעמד זה מצאצאיהם של אלה שהתיישבו במדינות שונות. בסופו של התהליך, יתברר שמספר הפליטים קטן בהרבה מזה שנוקבים בו כיום והמספר יילך ויקטן משנה לשנה.

קיומה של אונר"א מהווה איום מתמשך על מדינת ישראל. ללא סגירת הארגון לא יועילו כל הניצחונות הטקטיים בשדה הקרב. אם חפצי חיים אנחנו, זהו צעד הכרחי וחיוני.