מנהיג האופוזיציה הרוסי המנוח עמד באומץ מול אחד המשטרים הרשעים של ימינו
אלכסיי נבלני היה אחד האנשים האמיצים של ימינו. הוא עמד באומץ מול אחד מהרשעים של ימינו: ולדימיר פוטין. כעת נבלני מצא את מותו כאסיר פוליטי בגיל 47.
הוא היה ידוע כ"מנהיג האופוזיציה" לפוטין, תפקיד בו תוחלת החיים קצרה להחריד. אחד מן המנהיגים הקודמים, בוריס נמצוב, נורה למוות סמוך לקרמלין ב-2015. ולדימיר קארה-מורזה שמילא את מקומו שרד שני ניסיונות הרעלה ב-2015 ו-2017. כיום הוא כלוא בבידוד בסיביר.
נבלני ואנשיו היו טובים במיוחד בחשיפת השחיתות של פוטין. נבלני גם הצטיין בקור רוח מול הסכנה. בשנת 2017, כאשר התכונן לפתוח בקמפיין מועמדות לנשיאות, נבלני הותקף בידי אדם שזרק חומר כימי על פניו ואיבד כמעט לחלוטין את הראייה באחת מעיניו. הוא אמר אז כי הוא מקווה להתאושש, וגם אם לא הרי ש"לרוסיה יהיה נשיא עם עין אחת". שלוש שנים לאחר מכן, נבלני שוב ניצל מהרעלה בידי סוכני שירות הביטחון הפדרלי, ונלקח לגרמניה לטיפול רפואי.
בוריס נמצוב היה יכול לצאת לגלות אך סרב. הוא הסביר כי מקומו על אדמת רוסיה, בהתנגדות לרודנות לצד בני עמו. גם קארה-מורזה היה יכול לחיות במדינה אחרת. כמה מחבריו הפצירו בו לעשות כך אך גם הוא סרב מאותה סיבה.
כך גם נבלני, שהחליט לשוב לארצו מן הביטחון היחסי בגרמניה. הוא ידע שככל הנראה ייעצר מיד עם חזרתו, כפי שקרה ממש בשדה התעופה. הוא ידע שככל הנראה המוות ממתין גם לו. בראיון ל'נשיונל רוויו' בקיץ שעבר, נתן שרנסקי אמר על נבלני וקארה-מורזה: "הם ידעו שיבלו בכלא את שארית חייהם, או עד לניצחון. עבורם זה היה חשוב יותר מאשר ביטחונם האישי".
בתור אסיר מצפון בברה"מ שרנסקי נכלא במשך תשע שנים בגולאג ומתוכן 405 ימים בתא בידוד. "על פי המומחים, אתה אמור להשתגע לאחר 15 ימים של עונש כזה", סיפר אז, והוסיף כי בקצב הנוכחי נבלני כנראה ישבור את השיא. הוא לא זכה לחיות כל כך הרבה.
הבמאי דניאל רוהר יצר סרט תיעודי אודות נבלני, שזכה בפרס האוסקר אשתקד. על הבמה היו אשתו יוליה וילדיהם דאשה וזאכר החיים מחוץ לרוסיה. יוליה אמרה: "בעלי נמצא בכלא רק משום שאמר את האמת. בעלי נמצא בכלא משום שהגן על הדמוקרטיה. אלכסיי, אני חולמת על היום בו תהיה חופשי וארצנו תהיה חופשיה. חזק ואמץ, אהובי".
נבלני לא היה איש אופוזיציה "ליברלי" טיפוסי, מה שהפך אותו לאיום גדול עוד יותר מבחינת השלטון. לעתים קרובות תואר כלאומן. הוא תמך בפלישה הרוסית לגיאורגיה ופעל נגד הגירה בלתי-חוקית. הוא הטיל ספק באפשרות שניתן יהיה להחזיר את חצי-האי קרים לאוקראינה. אך בשנים האחרונות הוא התמקד בעיקר ברצון לנקות את ארצו משחיתות.
נבלני הבין את כוחו של ההומור ומצא דרכים יצירתיות ללעוג לחברי הממשלה כקליקה של גנבים ונוכלים. בזמן בו הוא נאסר ונשלח לכלא, נבלני הפך כבר לסמל סביבו התאגדה מרבית האופוזיציה לפוטין.
ברוסיה של פוטין כמעט ואין סיכוי ליריב פוליטי. בחודש אוקטובר האחרון נעצו שלושה עורכי דין מצוות ההגנה של נבלני. הרביעית חמקה ממעצר משום שהייתה בחו"ל באותה עת. בחודש שעבר המדינה הרשיעה אותה בהעדרה. הפשע: "השתתפות בקהילה קיצונית".
לפני כחודשיים נבלני הועבר למושבת עונשין סמוך לחוג הארקטי שנודעה בשם "זאב הקוטב", אחד מהמקומות המזעזעים על פני כדור הארץ אשר נוסד כגולאג ב-1961. במסע בן עשרים הימים הנדרש רק כדי להגיע לשם, נבלני צימח זקן. עם הגעתו סיפר על מצב רוחו הטוב "כראוי לסנטה קלאוס".
העובדה שאלכסיי נבלני שרד זמן רב יחסית למרות כל הניסיונות לחסלו מדהימה. כפי שניסח זאת גארי קספרוב:
פוטין ניסה ונכשל לרצוח את נבלני באופן מהיר וחשאי באמצעות הרעלה, וכעת רצח אותו לאט ובפומבי בבית הכלא. נבלני מת משום שחשף את פוטין ואת חברי המאפיה שלו כנוכלים והגנבים שהם. מחשבותיי נמצאות עם אשתו של האדם האמיץ הזה ועם ילדיו"
לעתים קרובות נשמעת הטענה כי למרות כל מגרעותיו, ולדימיר פוטין בכל זאת אוהב את ארצו. אך הוא עדיין ממשיך לשדוד אותה ולרוקן אותה מכל נכס. אהבה אמיתית למדינה היא מה שהפגינו אנשים כמו נבלני, קארה-מורזה ונמצוב.
טענה נוספת לזכות פוטין גורסת כי הוא פופולרי בקרב העם הרוסי. אך האם הוא מתנהג בהתאם? האם כך מתנהל מנהיג הבטוח בלגיטימציה שלו? הוא אסר למעשה על קיום כל תקשורת עצמאית. הוא חיסל את החברה האזרחית. הוא אינו מאפשר אופוזיציה פוליטית. הוא כולא והורג את מתנגדיו.
אפילו כאשר נבלני הפך כבר לאסיר כחוש, נראה כי פוטין המשיך לפחד ממנו. כאשר הקרמלין אסר על פעילות ארגונו של נבלני ב-2021, מנהל הארגון איבן ז'דנוב אמר: "בצעד הזה הם צועקים: אנחנו מפחדים מהעבודה שלכם. אנחנו מפחדים מהעצרות שלכם".
נבלני מצדו ניסה לתמוך בחבריו לאופוזיציה. כאשר איליה יאשין נידון למאסר בדצמבר 2022, נבלני העביר לו מסר: "כולנו גאים בך. רוסיה תהיה חופשית וכך גם אתה".
באפריל 2021 נבלני הצליח להעביר הודעה בכתב יד מתוך הכלא לאחת מחברותיו העיתונאיות, ייבגניה אלבץ. וכך כתב: "הכל יהיה בסדר. וגם אם לא, נתנחם בכך שחיינו חיים הגונים".
גרסה מלאה של הטור התפרסמה באתר 'נשיונל רוויו'.
אם כולם יודעים שפוטין רצח אותו אז מה הטעם להשתמש בשירותיהם של הארגונים החשאיים.
עם כל הכבוד למנהיג האופוזיציה, נבלני, זה נשמע כמו חיסול של מנהיג מפלגת העבודה על ידי אנשי מפלגתו, רק שזה נעשה בשיטות שמקובלות יותר ברוסיה.
המערב שוב בוחר להתמקד בבעיות פנימיות של רוסיה ולהמשיך להתעלם מהמלחמה באוקראינה. רוסיה עדיין על הרגליים, משגשגת כלכלית, חותמת על עסקאות נשק, ולא נראה שהסנקציות משפיעות עליה. והמערב התגלה בחולשתו כלפי פוטין ואת זה הוא כבר מזמן הבין.
נו באמת. המתחרה שלו באופוזיציה הרוסית שלח אליו מתנקש לכלא.
לצערנו רוסיה ספגה מכה מסויימת בזמן ממשל פוטין.
אם אתה בודק את המבנה הדמוגרפי של המדינה הענקית של 150,000,000 איש אתה רואה מדינה מזדקנת. מתוך האוכלוסיה 5% הם גברים צעירים – 7.5 מיליון איש. 10% – 20% מהם נהרגו או נפצעו במלחמה של אוקראינה!! בפריפריה עוד יותר. וגם המון משכילים ברחו.
על מה ולמה ? בשביל לספח כמה מחוזות מסריחים עם תעשייה מיושנת מלפני 50 שנה? בשביל לשדוד מהמערב כמה אסלות ומכונות כביסה ? וכי חסרים לרוסיה שטח ומשאבים מכל סוג ?
בסדר. אין ספק שהם בדרך הנכונה לעקוף את המערב בייצור פגזי ארטילריה ויצליחו לכבוש חצי מאוקראינה ולהפוך את החצי השני לאדמה חרוכה.
אבל למה היום זה אתמול במקום להיות מחר ?