ג'ורג' גאלאוויי, שלאורך השנים נפגש עם הנייה, ותמך באיראן, סוריה וסדאם חוסיין, חוזר לפרלמנט הבריטי ומכניס את הלייבור ואת יהודי בריטניה לדאגה של ממש
ג'ורג' גאלאוויי, שונא ישראל מושבע ותומך מוצהר של אש"ף והחיזבאללה, חוזר בגדול לפרלמנט הבריטי: איש השמאל וחבר מפלגת הלייבור לשעבר זכה בסוף השבוע שעבר בבחירות מיוחדות שנערכו במחוז הבחירה רוצ'דייל שבאזור מנצ'סטר כשהוא גורף כ-40% מקולות הבוחרים.
בנאום הניצחון שלו הקדיש גאלאוויי את ההישג לרצועת עזה, הזהיר את מפלגת הלייבור שהיא תשלם מחיר יקר על תמיכתה בישראל והכריז שרוצ'דייל היא רק תחילתו של זעזוע טקטוני בזירה הפוליטית הבריטית. צמרת הקהילה היהודית בבריטניה כינתה את נצחונו של גאלאוויי "יום שחור" לקהילה ולפוליטיקה הבריטית.
ראש הממשלה השמרני של בריטניה, רישי סונאק, כינה את נצחונו של גאלאוויי "יותר ממחריד" ומצא לנכון לשאת לאחר ניצחון זה נאום, בו התריע כי "הרעל של הקיצוניות מאיים על הדמוקרטיה הבריטית".
הפיאסקו של הלייבור
מחוז הבחירה רוצ'דייל נשלט מאז סוף שנות ה-50 בידי הלייבור או מפלגת המרכז-שמאל "הליברל-הדמוקרטים". הבחירות המוקדמות נערכו במחוז זה לאחר מותו מסרטן של חבר הפרלמנט, טוני לויד, איש מפלגת הלייבור. כ-30% מתושבי רוצ'דייל הם מוסלמים. המלחמה בעזה הפכה את קמפיין הבחירות המחוזי למבחן אש עבור מפלגת הלייבור וטענת העומד בראשה, סר קיר סטארמר, שפועל לנקות את המפלגה מהאנטישמיות של קודמו, ג'רמי קורבין, ותומכיו.
הלייבור הריצה כמועמד מטעמה את אזהאר עלי, בריטי ממוצא פקיסטני, שהיה מעורב בעבר בפעילות פוליטית נגד האסלאם הקיצוני. על רקע זה, החלו גורמים בקהילה המוסלמית הבריטית להאשים אותו בשיתוף פעולה עם הממסד הבריטי, עם הנהגת הלייבור ועם ארגון הגג "הציוני" של הקהילה היהודית בבריטניה. בין היתר, נטען כלפי עלי שהוא מקדם רעיונות "אסלאמופוביים", הקושרים בין האסלאם לטרור ולקיצונות.
מודע לזעם הגובר בקרב ציבור הבוחרים המוסלמי בבריטניה לנוכח תמיכת הממשלה השמרנית בישראל, החל עלי למתוח ביקורת על עמדותיה "המתונות" של מפלגתו כלפי המלחמה בעזה ודרש מהנהגתה לגלות התנגדות פעילה לעמדות ממשלת בריטניה בעניין ולפעול למען הפסקת אש מיידית. התגייסות זו לא עזרה לו. ברשתות החברתיות הופץ סרטון בו נראה עלי מסולק ממזנון דרכים ע"י צעירים מוסלמים, שקוראים לעברו " "Free Palestine" ומבטיחים להצביע ליריבו גאלאוויי.
כחודש לפני מועד הבחירות ברוצ'דייל נחשפה הקלטה של עלי, בה הוא משמיע תיאוריית קונספירציה לפיה ישראל היא למעשה זו שיזמה את פוגרום ה-7 באוקטובר ולא עשתה דבר כדי למנוע אותו, כדי שתהיה לה הצדקה לפלוש לרצועת עזה. הדברים נשמעו כלקוחים מימי קורבין וחבר מרעיו האנטישמיים.
עם זאת, מפלגת הלייבור לא טרחה להעמיד את עלי במקום. רק לאחר שהתפרסמו חלקים אחרים מאותה הקלטה, בה נשמע עלי מאשים יהודים בתקשורת הבריטית, שגרמו להרחקתו של חבר לייבור שהצהיר פומבית שעל ישראל לחדול מלהתקיים, הודיעה צמרת הלייבור שהיא מתנערת מעלי. עם זאת, מבחינת תקנון הבחירות הגיעה התנערות זו מאוחר מדי ולא ניתן היה למחוק את מועמדותו מטעם הלייבור מרשימות המתמודדים, וכך התמודד המועמד המודח בשם מפלגת הלייבור וקיבל רק 7.7% מקולות הבוחרים, ירידה של מעל ל-40% בהשוואה לבחירות הקודמות. התנצלויותיו של עלי על התבטאויותיו האנטישמיות רק פעלו נגדו. הבוחרים ברוצ'דייל הפנו את גבם לו ולמפלגת הלייבור, ולדבריו של המנצח גאלאוויי, "סטארמר התעורר לסיוט הגדול ביותר שלו".
דיוקן של רדיקליות
גאלאוויי בן ה-69 נולד בסקוטלנד לאם אירית. בעוד הוא קורא לחסל את ישראל כדי להקים את "פלשתין" הוא מתנגד נחרץ לעצמאותה של סקוטלנד, אך תומך בהחזרתה של אירלנד הצפונית לרפובליקה האירית. הוא גם תמך בעזיבת בריטניה את האיחוד האירופי. לפעמים לאומני, לפעמים לא, תמיד נציונל-סוציאליסט שכזה.
כילד ממשפחה דלת אמצעים, הוא הצטרף למשמרת הצעירה של מפלגת הלייבור הסקוטית כבר בגיל 13 ובגיל 26 נבחר כמזכ"ל הצעיר ביותר של המפלגה הזו. ארבע שנים לפני כן הוא ביקר בלבנון, שהייתה אז מרכז הפעילות של אש"ף ורוב ארגוני הטרור הפלסטינים ונשבע אז להקדיש את חייו למאבק הפלסטיני והערבי. מחויבות זו התבטאה גם בחייו האישיים: אשתו השנייה הייתה ביולוגית ממוצא פלסטיני, ואשתו השלישית הייתה לבנונית (לשני בניהם קוראים זאין ופארס). אשתו הנוכחית, הרביעית במספר, היא אינדונזית-הולנדית. את שלוש הנשים הללו נשא גאלאוויי בטקס דתי מוסלמי. ב-2012 דיווח ה"ניו סטייטסמאן", שגאלאוויי התאסלם בחשאי בסביבות שנת 2000. גאלאוויי הכחיש בתקיפות את הדיווח, בהוסיפו כי "דת הוא עניין פרטי".
ב-1987 נבחר גאלאוויי לראשונה לפרלמנט מטעם מפלגת הלייבור והחל בקריירה סוערת של עימותים עם הנהגתה. ב-2003 הוא סולק מהמפלגה, שנשלטה אז בידי טוני בלייר, לאחר שקרא לחיילים בריטיים לסרב לפקודות ולשירות צבאי בעיראק. גאלאוויי תמך בסדאם חוסיין ובמשטרו, כשם שתמך מאוחר יותר גם בדיקטטור הסורי הבעת'יסטי, בשאר אסד. למרות סילוקו מהלייבור, נשאר גאלאוויי בפרלמנט ונבחר שוב כמועמד של מפלגת "ריספקט", מפלגת שמאל קיצוני אנטי-ציונית שהוקמה לאחר מלחמת עיראק השנייה ע"י פעילים המקורבים ל"אחים המוסלמים" ולאיגודי פועלים בריטיים.
ב-2015 נחל גאלאוויי תבוסה בבחירות לפרלמנט. תגובתו הראשונה נטפה אנטישמיות: "רודפי הבצע, הגזענים והציונים יחגגו כולם. הצבוע יכול לקפוץ על גוויית האריה, אך הוא לעולם לא יהיה אריה. בכל מקרה, אני לא בקבר. אני הולך כעת לתכנן את הקמפיין הבא שלי". "ריספקט" התפרקה מאליה ב-2016, בין היתר לאחר שג'רמי קורבין נבחר לעמוד בראשות הלייבור, וגאלאוויי מיהר להתייצב מאחורי הנהגתו של קורבין. ב-2019 הקים גאלאוויי את "מפלגת הפועלים הבריטית" מטעמה נבחר כעת ברוצ'דייל וחזר לפרלמנט הבריטי לאחר היעדרות של 9 שנים.
תמיד קיצוני
גאלאוויי תמך לאורך השנים בגלוי בחזבאללה, ב-2006, בתקופת מלחמת לבנון השנייה, הצהיר שחזבאללה מעולם לא היה ארגון טרור אלא "תנועת התנגדות לאומית לבנונית לגיטימית". את אנשי ארגון הטרור כינה "לוחמי חופש". בדיון פומבי, שנערך ב-2012, הוא הצהיר שכל חייו תמך בפת"ח וביאסר ערפאת. "אני לא אוהב את חמאס, לעולם לא הייתי מצביע עבורם, אני מקווה שהם יפסידו בבחירות הפלסטיניות הבאות", הוסיף. עם זאת, מאז ה-7 באוקטובר הוא נמנע מהטלת אחריות על החמאס לפוגרום בישראל ולהשלכותיו הרות האסון עבור האוכלוסייה ברצועת עזה.
סגנו של גאלאוויי ב"מפלגת הפועלים" כריס ויליאמסון, שהושעה ממפלגת הלייבור ב-2019 בשל עמדותיו על סוגיית האנטישמיות במפלגה, סירב מצדו לאחר נצחונו של גאלאוויי לגנות את החמאס על מתקפת הטרור הרצחנית, טען שישראל הייתה צריכה לצפות לתקיפה כזו והאשים את ממשלת בריטניה ומפלגת הלייבור בכך שהן מאפשרות לישראל לבצע רצח עם. גאלאוויי עצמו הבהיר לאחר נצחונו, שהוא "תומך בזכותם של נכבשים להתנגד לכיבוש".
הוא מגדיר את ישראל "מדינה לא חוקית, ברברית ופראית": "אני לא מכיר בישראל, לא רואה בה מדינה נורמלית, חרם והטלת סנקציות זו הדרך לנהוג בישראל עד שמשטר האפרטהייד שם יובס", הצהיר. ב-2009, לאחר מבצע "עופרת יצוקה" החל גאלאוויי לארגן משלוחי סיוע לרצועת עזה, וכמחוות הוקרה קיבל מידי אסמעיל האנייה, מנהיג החמאס, דרכון פלסטיני. ב-2014 הוא הכריז על אזור בחירה אותו ייצג בשעתו כ"נקי מישראלים". לדבריו, לציונות אין כל קשר ליהדות והיא נוצרה ע"י לא-יהודים כדי לגרש את היהודים ממולדותיהם ולרכזם ב"מדינה ציונית".
חזרתו של גאלוויי לפרלמנט הבריטי מציבה בפני מפלגת הלייבור בחירה קשה ביותר בדרך לחזרה לשלטון לאחר 14 שנות אופוזיציה ארוכות. הנהגת המפלגה המתקשה להשתחרר ממורשת האנטישמיות של קורבין ותומכיו, נקרעת בין רצונו הכן של סטארמר לטהר את תדמיתה של המפלגה ולחתור למרכז המפה הפוליטית ובין הצורך לשמור על האלקטורט הפרוגרסיבי-מוסלמי שלה, שקורבין ותומכיו ייצגו באופן מובהק. על אף הסקרים המחמיאים, שנותנים למפלגה 40% ויותר, אובדן האלקטורט המוסלמי והפרוגרסיבי, המהווה נתח ניכר מהאלקטורט של המפלגה, עלול להוביל להמשך שלטונם של השמרנים, ולעלייתו המחודשת של האגף הרדיקלי.
אני אומר פה משהו שהוא לא מקובל אבל נכון
מאין כמותו:
מקומם של היהודים הוא בארץ ישראל בלבד!!!(בלי קשר לישות המדינית השלטת על האדמה).
שלל חובבי סיר הבשר במדינות הגויים לא יכולים יותר לחגוג על כל החתונות.
שיחליטו האם הם יהודים או בריטים/צרפתים
או אמריקקים.
כל עוד "יהודים" מתערבים לגויים בנעשה במדינותיהם, אותם גויים מרשים לעצמם להתערב בענייני העם היהודי היושב בציון.
(ובתכלס אותם 'יהודים' כמו בלינקן הם יהודים תיאורטיים בלבד וחסרי כל קשר לדת משה וישראל. לא נפסיד מאומה מלכתם)
מילא בשנותיה הראשונות של המדינה עם תקופת הצנע, אז נגיד שהיה סביר להעדיף נוחות אישית(לא ממש אבל נגיד).
כיום אין ממש הבדל ברמת החיים בין חול לארץ ישראל.
ומי שעושה את הבחירה שלו, שיתכבד ויהנה משלל התוצאות האפשריות שלה.
לא רק מהנוחות החומרית.
שיהנה גם מהאנטישמיות הגואה ולא יבנה על חילוץ במקרה הגרוע מכל.
אף אחד פה לא אמור להיות ברירת המחדל של תאוות הנוחיות והחיים הטובים שהשתלטה על חלק נכבד מאלו המתקראים 'יהודים' אך אין בינם ובין גוי ממוצע בארצותם שום הבדל ממשי.
מעניין מה שכתבת ואני נוטה להסכים. אבל אני חושב שהמגמה חיובית, והיא בסך הכל הולכת לכיוון שאתה מדבר עליו (שמקומם של היהודים בישראל) ככל שהזמן עובר היחס של יהודים בעולם לעומת יהודים בישראל הולך לטובת הדמוגרפיה היהודית בישראל. אני באמת ובתמים חושב שיהודי ארצות הברית פשוט לא איתנו, בלינקן מייצג את הדעה של רוב יהודי ארה"ב נאמנה. יש לי חברים ישראלים בארץ שאוחזים בדרכון אמריקאי שמצביעים לביידן אז אם הדעה הזאת קיימת בתוך הישראליות מי אנחנו שנלין על יהודי העולם? האם יש אינדיבידואלים יהודים שיקדישו את הכוח הפוליטי שלהם לטובת ישראל? כן, אבל אם הם כברבמקום הזה אז מוטב שהם יעשו עליה. ויצביעו למפלגה הרפובליקנית תוך כדי שהם נמצאים בארץ.
בבריטניה, בארה"ב ובמקומות נוספים האלקטורט המוסלמי-רדיקלי מרשה לעצמו להקצין, להפיץ שנאה ולהצדיק אלימות כי הוא יודע שהשמאל המתון ייתן לו את הגיבוי בשביל ניצחון בקלפי.
מתישהו השמאל המתון יצטרכו לשאול את עצמם האם הם רוצים ניצחון פוליטי בכל מחיר. נקווה שהם לא יזכרו בזה מאוחר מדי.
לא יכולה לחכות כבר שישיתו באנגליה את חוקי השריעה. אז ניראה אותם!