כשהוא מדשדש מאחורי טראמפ וחושש לאבד את השמאל הפרוגרסיבי, ביידן לוחץ על ישראל לעשות צעדים מסוכנים
הצעד האחרון של ממשל ביידן מאז פרוץ המלחמה הוא ללא ספק החמור מכולם עד כה. הידיעה ש"דלפה" לכתב של הוושינגטון פוסט, לפיו ארצות הברית שוקלת לאסור על ישראל להשתמש בנשק אמריקני במידה ותפלוש לרפיח, צעד שמצטרף למשא ומתן, או יותר נכון מתן ומתן שמציע בימים אלה המתווך עמוס הוכשטיין בגזרת לבנון, ואל הכוונה הכוללת של הממשל להביא לסיום המלחמה והקמתה של מדינה פלסטינית.
כל זה עומד בניגוד מטריד לנשיא החם והתומך, הנשיא שכולנו רצינו לחבק ולהתפרק לו על הכתף אי אז בשביעי ובעשירי באוקטובר. אותו נשיא שעמד לצידנו כשהכל נראה אבוד. כשמספרי הנרצחים רק עלו ואיתם מספרי החטופים. כשבכל העולם האנטישמיות התפרצה, וכשחיזבאללה החל לירות לישראל. מה קרה לנשיא ההוא, שאמר "Dont" ושלח את נושאות המטוסים? איפה הנשיא שלרגע הזכיר לעולם מי זאת אמריקה? אני מכיר לא מעט אנשים שצפו בימים הראשונים בנאום הזה בלופים, כי הם היו צריכים אותו. מדינה שלמה הייתה צריכה שמישהו יקום ויגיד "קרה פה אסון, אנחנו איתכם".
מהר מאוד התברר, שכל המילים היפות היו ריקות, ושנושאות המטוסים לא באו כדי להרתיע את חיזבאללה, אלא כדי להשגיח על ישראל. ביחד עם נושאות המטוסים הגיע גם גנרל אמריקני לפקח מקרוב, ולאנתוני בלינקן כבר יש למעשה חדר קבוע מכל ביקוריו התכופים בקבינט המלחמה. רק חסרה לו מזכירה. כי לממשל ביידן יש תכנית, וגם 1200 ישראלים מתים לא יסיטו אותו ממנה, לא משנה שהיא התבררה כחסרת סיכוי בפעם המי יודע כמה. הממשל נחוש דווקא עכשיו, להקים מדינה פלסטינית, ועושה הכל כדי לכופף את ישראל.
אבל כל מי שעיניו בראשו הבין בשבעה באוקטובר שהרעיון הזה לא רק מסוכן, הוא מטורף. רעיון עיוועים לכל דבר. ישראל מתמודדת עם ההשלכות של רעיון המדינה הפלסטינית כבר שלושים שנה, וכל פעם, כשהיא עושה את אותו הדבר, היא גם מקבלת את אותה התוצאה. תמיד ישראל מוותרת, נסוגה, מקלה, ותמיד הפלסטינים משיבים בטרור. הרשות הפלסטינים מממנת טרור באמצעות שכר למחבלים, כולל מחבלי החמאס בעזה, משלמת להם פנסיות, ומתקצבת את תנועת החרם נגד ישראל. הדפוס אפילו זהה להחריד. ישראל נסוגה משטח או מסכימה לנסיגה – והפלסטינים פותחים במתקפת טרור. ככה היה תוך כדי אוסלו, ככה היה אחרי רצח רבין, ככה היה בשנת 2000, ככה היה אחרי ההתנקות.
עכשיו ממשל ביידן דוחף למהלך שספק אם היה כמותו בתולדות הסכסוך. הוא מתעקש שישראל תקים מדינה פלסטינית רגע אחרי שאותם אנשים שלהם היא אמורה להקים מדינה, טבחו, אנסו, שרפו וחטפו את אזרחיה. אין יותר פרס לטרור מזה. אין יותר פייסנות בנוסח צ'מברליין (אפילו עם הליפקס בן זמננו בדמות דיוויד קמרון) מזה. הפלסטינים מצדם, תומכים בחמאס עוד יותר משתמכו לפני הטבח, וכל סקר אפשרי מעיד שרגע אחרי שתוקם מדינה פלסטינית, חמאס ישתלט עליה בסחף אדיר, סחף שסופו יהיה פתיחת מלחמה מיידית נגד ישראל. הם רואים את הלחצים, ומבינים שהזמן והממשל עובדים לטובתם. הם רואים את מצב ומקשיחים את עמדתם.
וכמובן שאי אפשר לדבר על תכניותיו ההזויות של הממשל, בלי לדבר על הפיל שבחדר, או יותר נכון, חמור: ביידן בלשון המעטה, לא פופולארי. מרגע שנבחר הוא סיפק למבקריו הזדמנויות לרוב להציג אותו כקשיש מבולבל, כשהוא מועד חדשות לבקרים, או מדבר שטויות מוחלטות מול קהל. רק לאחרונה התברר שהוא מקבל את השאלות מהכתבים מראש כדי שלא יתבלבל.
המלחמה עצמה יצרה מחלוקת בתוך מפלגתו של ביידן, מול האגף הפרוגרסיבי, הצעיר והרדיקלי שהולך ותופס תאוצה. הם מתנגדים למלחמה, ומתנגדים לישראל עצמה. בשל כך, ממשל ביידן מבקש לשמור אצלו את האגף הזה. הדרך היא כמובן, ללחוץ על ישראל לבצע צעדים מטופשים ומסוכנים שרק יקרבו את הטבח הבא. אבל הרגע הדרמטי הולך ומתקרב, הרגע שבו ישראל תצטרך לומר לביידן שיחליט מי יותר חשוב לו – בעלת הברית, או הקולות של מישיגן.
איפה הקולות של השמאל המתון בארה״ב שילחצו עליו?
איך יתכן שביידן לא פוחד מהקולות המתנדנדים שמסוגלים לשקול להצביע לרפובליקאים ובלבד שלא להעלות קיצונים?
ומהצד השני-האם אותם מצביעים רדיקלים באמת יחרימו את הבחירות האמיתיות בידיעה שזה משחק לידי טראמפ?
או שמדובר על איום סרק שהנשיא מקבל מרצון או מסניליות?
כשהקולות הרדיקליים הם רעשניים יותר, מבוססים יותר, נתמכים יותר על ידי עשירים ובעיקר אלימים יותר, אין פלא שהוא הולך איתם. גם כש-82 אחוזים מהאמריקאים תומכים בישראל, אם הפרוגרסיביים שורפים את המדינה ומאיימים על שלטונו, אז הוא ילך איתם ולא עם הרוב המתון – לא בארה״ב בכלל ולא בתוך המפלגה הדמוקרטית בפרט.
מה שנקרא ״שמאל מתון״ אלה אנשים תמימים שמאמינים לשקרים של השמאל הקיצוני או כאלה שנכנעים מפחד לאבד את מעמדם החברתי והמקצועי.
ב"ה נתגבר על אויבינו מבית ומחוץ.
המאמר הזה פורסם ב-7 למרץ.
הבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית במדינת מישיגן, נערכו ב-27 לפברואר. סבא ביידן זכה בהם ב-81.1% (!!!) מהקולות.
רק 13.2% (פי 6 פחות!) מהמצביעים במישיגן, נמנים על ה-"uncommitted", אשר הכריזו על התנגדותם למדינת ישראל, לקוסמוס וליקום. בין המתנגדים-למתנגדים, ניתן למנות את מושלת מישיגן עצמה, את Democratic Majority for Israel – לא שכולם שם חסידי ישראל כפי שאנחנו מבינים זאת, אך ניצחון של 81.1% "לא הולך ברגל".
המיעוט הקולני הזה (הוא אכן רק "קולני"), זוכה להד לו הוא זוכה – רק בזכות תיבת התהודה הקיימת בתשקורת האמריקאית. בדיוק בהתאם לנבואתו של יורי בזמנוב, כבשו חסידי האנסים והרוצחים של החמאס (זה שהם קוראים לעצמם בשם … למי אכפת באיזה שם הם קוראים לעצמם? אנשים קוראים לעצמם בכל מיני שימות ללא הפסק. מבחינתי שיקראו לעצמם תרנגולות … אתם יודעים, אלה שבעד KFC) את מוסדות ההשכלה ואמצעי השידור – יוטוב בתור דוגמא נהדרת. שם כל אהבל יכול לצעוק, בלי *להשקיע אגורה*, שהוא מרקסיסט … תוך כדי שהוא גר בטירה, ע"ח ירושה מהורים מליונרים ובין-לבין לשלב הקראת חסויות מ-פפסי, פרינגלס וג'ינסי ליוויס.
כמו התעמולנים הרוסים (שגם לא היו צריכים להשקיע אגורה, הכל החסות הדוד סם, ליתר דיוק הדוד סונדאר פיצ'אי מנכ"ל חברת גוגל, ומדצמבר 2019 גם כמנכ"ל חברת האם של גוגל, "אלפאבית" ובחסות הדודה סוזן ווצ'יסקי, אשר כיהנה בתפקיד מנכ"ל יוטוב עד לפני 3 שבועות) ששרו בכל אמצעי המחשוב, שנציגי המפלגה הקומוניסטית של סין בארצות המערב, העמידו לרשותם – שימיה של אוקראינה ספורים ותוך כמה ימים הוורמאכט – כלומר, צבאו של פוטלר – יגיע לפאתי קייב. המלחמה באוקראינה אינה מחזה מלבב אבל נבואות הראשים המדברים של פוטלר התגשמו?
בקיצור, הקיצונים במיעוט גם בארה"ב. זו כוחה של השתקורת ולשם כך, דוברי האנסים והרוצחים השפלים של חמאס דעאש, מנסים בכל כוחם לכבוש אותה – כי כמו בכל מהפיכה, הפרופוגנדה "מגדילה" את כוחך וגורמת להרגשת "אין מוצא! הכל אבוד! אני מוקף!" ליריביך. אבל כמו שלא תראו יותר אף תעמולן של פוטלר, "מנבא" שתוך כמה ימים הוורמאכט הרוסי יכבוש את קייב – כך צריך להתייחס לזה, בתעמולה ותו לא.
זהו היחס אגב, גם לתעמולנים של שוקן. אוהוהוה, עמירה הס סיפרה חיילי צה"ל מכינים מצות מילדים נוצרים? ממילא "מראייניה" חושבים זהה לה וכמובן, בטוחים שכספו של סורוס קנה רק להם את המילה "דמוקרטיה" (שם התוכנית לה "התראיינה" הס). תמיד תזכרו שעצמים קטנים יותר, ממה שהם נראים ב"ראי" הפרופוגנדה.
ביידן ומפעיליו זכו במעל ל-80% מקולות המצביעים במדינת מישיגן. כן, גם בארה"ב יש תומכי חמאס שמנסים גם ברגעים אלה ממש, להשתתף בפיגועים (כרגע הסברתיים, כי לשים על עצמם חליפות שהיד הם עוד לא יכולים). הם 13% בלבד. מפעילי ביידן רחוקים מתרומתו של טראמפ לדו-קיום במזה"ת (הסכמי אברהם, רק כדוגמא אחת) אבל הם בוודאי נמנים על 80% האמריקאים, אשר רואים בהסכמה את מדיניות הממשל הנוכחי במזה"ת (תרתי משמע) ואישררו זאת בבחירתם (אפרופו ולידיעת כל המנכסים לעצמם מילים פומפוזיות, כמו דמוקרטיה).
הממשל הנוכחי די עויין את ישראל, אך רחוק מליצנים כמו ראשידה טאליב והזן הפולש למישיגן.