בתנועת 'הרבעון הרביעי' אומרים הרבה דברים שנשמעים יפה, אבל כשמתעמקים בהם קצת, מגלים שאחדות, זה הדבר האחרון שהם רוצים
גם מי שישקיע את הזמן ויתאמץ ממש – לא יצליח להבין מהאתר המושקע מאד של "הרבעון הרביעי" מה בעצם הם רוצים מחיינו.
הרבעון הוא "תנועת המונים". היא נועדה, כך לפי האתר, להפעיל "לחץ על המערכת הפוליטית על מנת לעצור את מסלול ההידרדרות שאנו חווים בשנים האחרונות", ומציעה "עדכון גרסה לסיפור הישראלי ולמערכת ההפעלה של הפוליטיקה הישראלית". אנשי הרבעון רוצים "לעבור מפוליטיקה של הכנעה לפוליטיקה של הכנסת אורחים". לא, הם לא מסבירים את המונחים או מה שבעצם הם רוצים בשום שלב.
מעורבות פוליטית היא מבורכת, מעורבות גבוהה יותר של אזרחים בתהליך הדמוקרטי, רעיון מצוין. אבל לא לשם המעורבות. מעורבות לשם המעורבות, איננה מעורבות בכלל. זה למעשה תרגיל די נוראי בניהול דעת קהל שכל מטרתו היא להעסיק את הציבור בשיח חסר משמעות וערך ולמנוע, לא לעודד, מעורבות.
יואב הלר, יו"ר הארגון, מזהה נכון את הבעייתיות שבהתפרקות החברה הישראלית לשבטים. הוא גם מבין ש"רק לא ביבי" היא תנועה משיחית תלושה מהמציאות כי ביום שאחרי נתניהו, לא משנה מתי זה יקרה, לא יפתרו כל הבעיות הישראליות. – הקיטוב והשנאה בין "השבטים" הישראלים ימשיכו לסכן אותנו אם לא נמצא דרך להכיר זה את זה ולחיות זה לצד זה.
הלר ממשיך ומסביר שמתינות היא הדרך היחידה להכריע כי "אידאולוגים על מלא מלא" לא יכולים להצליח. הוא כבר הבהיר בראיון במאי 2023 שהוא שואף "שנגיע למצב שבו אם פוליטיקאי מדבר בצורה מקוטבת, הוא יחוסל פוליטית". שזה רעיון מופרך בחוסר הדמוקרטיות שבו. הוא שולל את הזכות של אנשים שלא מסכימים להתבטא ולנסות לקדם מדיניות שונה מזו של הקונצנזוס. זאת, שעה שאחד מלקחי הטבח ב-7.10 הוא שאנחנו חייבים לנרמל את האתגר לקונצנזוס הרעיוני – כי אחרת, הקונצנזוס עלול להרוג אותנו.
אבל ההנגדה הזו בין מתונים וקיצונים לא מפתיעה. הלר נשוי לאחת ממקימות "דרכנו" – תנועה פוליטית שהשתמשה ב"מתינות" ובהנגדה בינה ובין קיצוניות כאמצעים לגיוס מתונים מכל הקשת הפוליטית בכוונה לגייס תמיכה של מתונים בימין לעמדות שמאל רדיקלי – שמשום מה "דרכנו" אפיינו כ"מרכז". זה לא היה מהלך תמים, ברונשרטיין, אשתו של הלר, צוטטה באמירה שלאור השינוי הדמוגרפי, ההונאה הזו היא הדרך היחידה של השמאל לשרוד. לשכנע – לא עמד על הפרק. "דרכנו" גם הכחישו את אפיים הפוליטי וסירבו להירשם כגוף פוליטי אף שבמובהק פעלו להשפיע על הבחירות.
ה"רבעון" מצליחה למשוך בעיקר חברים משבט אחד מתוך ה-4 שזיהו ב"רבעון" (חילונים, דתיים, חרדים וערבים). השבט שחבריו מנסים להגדיר את הישראליות במנותק מהלאום והדת. והפתרון של הלר, בסופו של דבר, הוא שדווקא תפיסת העולם של השבט הזה, הקולקטיביסטית ומוחקת הייחוד והזהות, תמשול בכיפה הישראלית.
לכאורה, הלר אומר הרבה דברים נכונים, שימשכו את המרכז הישראלי שמאס בהבטחות ריקות על שלום עם אויב רצחני. הוא מדבר על אחריות אישית. הוא מבין את הצורך בחינוך מחדש של הערבים לפני שנחתום איתם על הסכמים נוספים. הוא נחוש לחסל מחבלים לפני שיחסלו אותנו. הבעיה איננה בזיהוי הבעיה שלו. הבעיה היא הפתרון.
אפשר לראות את זה לדוגמה ברצון שלו לייצר סולידריות דרך איחוד של הכשרה של המורים בכל זרמי החינוך בכוונה שכל מורה כזה "יתרגם את הסיפור הישראלי" לשפת השבט שלו. זה המענה האמיתי לבעיה הדמוגרפית של השמאל הרי – חינוך מחדש של הילדים של כולנו לערכים שהוא רואה כנכונים יותר.
הלר מגדיר את התקציב לחינוך חרדי "סקטוריאלי ורעה חולה" ומציע לתמרץ את מי שמלמדים את העקרונות שהוא מאמין בהם באמצעות תקצוב ביתר של מי שמיישר איתו קו. הוא רוצה "להגיע להסכמה עם החברה החרדית על גיוס ולימודי חול" באופן שמבהיר שהוא מצפה מהחרדים להסכים איתו ואין לו שום כוונה להתפשר בנושא הזה: רק פסקה קודם הוא אמר שהוא לא רוצה לשלם על חינוך חרדי ומתכוון לשפות אנשים שמחנכים – כמו שהוא רוצה.
לא ברור אם הלר לא מבין כמה אדנות וזלזול יש ברעיון הזה או שהוא יודע שהוא למעשה העמיד במרכז את תפיסת העולם שלו כ"נייטרלית" ומקווה שהאיום שלו שאם לא ניישר קו עם תפיסת העולם האוניברסליסטית שלו החמאס ינצח, ידחוף את השחקנים האחרים ליישר איתו קו. שחקנים שבינתיים, כך מספרים אנשי "הרבעון", פוקדים פחות את ה"סלונים" שהם מקיימים (התנועה לא אוהבת כ"כ "חוגי בית"). יכול להיות שזה כי לאלו יש כבר תפיסת עולם שבאה לידי ביטוי בבית התפילה ובזהות הלאומית האותנטית שלהם.
הלר הוא אולי המנהיג, אבל לא תמרור האזהרה היחיד שמרחף מעל "הרבעון הרביעי". רק לאחרונה התראיינה בפודקאסט "על המשמעות" הפעילה בארגון מירב חורב. היא לא היחידה. מאז פרצה המלחמה התראיינו פעילים של התנועה למספר פודקאסטים פופולריים ותוכניות טלוויזיה. חורב דיברה על "חידוש הברית בין ישראלים" וכתיבה של "תוכנית עבודה חדשה למדינת ישראל" תוך "איתגור המערכת הפוליטית". היא רוצה להציע מדיניות על בסיס של "הסכמות חברתיות רחבות".
כל מילות הקוד האלו מושכות מאד לישראלים שבאמת רוצים להפסיק לריב ומבינים שצריך לכונן מחדש הסכמות. שיודעים אינסטינקטיבית שאנחנו חייבים למצוא דרך להסתדר. אבל "איתגור של המערכת הפוליטית" משמעו איתגור של נבחרי ציבור שמביעים עמדות שחורב והחברים שלה לא אוהבים. כאמור, יו"ר התנועה מאמין ושפוליטיקאים "מקטבים" אינם ראויים לכיסאם.
חוסר הסכמה הוא מטבעו מקטב, בייחוד אם הצד הלא מסכים – גם לא מסכים שיש לך זכות שלא להסכים. ו"הסכמה חברתית רחבה" כך לימדה אותנו ההתנגדות לרפורמה במערכת המשפט, היא למעשה שם קוד לזה שרק חורב והחברים שלה יסכימו. רוב של "המערכת הפוליטית" הקיימת, זה משום מה לא מספיק דמוקרטי בשבילם.
מה שחורב והרבעון הרביעי עושים זה לנסות שוב, לכפות את העמדה המאוד פוליטית שלהם, זו שדורשת מחיקה של זהויות אחרות לטובת הזהות שהם מזהים כנייטרלית, פשוט כי הם מזדהים איתה יותר, על יתר הציבור. חורב עושה את זה תוך הבהרה שעל ה"נייטרליים" לא חלים הכללים בעצם.
כי מירב חורב היא סמנכ"ל במערך הדיגיטל הלאומי. היא עובדת בכירה, אפילו מאד, בשירות המדינה. ככזו, היא לא רשאית להתראיין בשום נושא ללא אישור ספציפי לכך. היא גם ממש לא רשאית ליטול חלק בפעילות פוליטית או לבקר את הכנסת או הממשלה בצורה ציבורית.
חורב עצמה העידה, בראיון שנתנה ל"על המשמעות" ש"הרבעון הרביעי" הוא "תנועה פוליטית א-מפלגתית". התקשי"ר אוסר על עובדים בכירים בשירות המדינה להיות חברים בהנהלה של "מפלגה או גוף מדיני" והם לא רשאים לדבר בשמם או מטעמם. "מדיני" למי שלא מכיר, זו הגרסה בעברית ל"פוליטי".
כיוון שהתנועה היא גוף פוליטי, חורב הייתה צריכה לדעת שכל עוד היא עובדת מדינה, היא לא יכולה לדבר בשמה או עליה בשום אופן. כמו הלר, חורב מכחישה את העמדה הפוליטית שלה. היא רואה את עצמה כנציגה של "תנועת המונים", כאילו זה מלבין את ההפרה הבוטה הזו של התקשי"ר. ולמרות ההצהרות, "הרבעון הרביעי" איננו בעצם תנועה המונים, הוא ניסיון להיות כזו. אבל גם לו עמדו מאחוריה התנועה 250,000 הישראלים שהיא שואפת לגייס עד סוף השנה, למעשה, אפילו עמדו מאחוריה כל אזרחי ישראל, זה לא היה הופך אותה לפוליטית פחות ולכן לאסור פחות.
כנראה, כמו הלר, חורב היא אליטיסטית רעיונית הרואה את דעותיה שלה כברירת מחדל א-פוליטית. לאנשים אחרים יש עמדות פוליטיות. היא, פשוט רוצה לכתוב את "הפרק הבא בסיפור הישראלי". אבל הפרק הבא בסיפור הישראלי צריך להיות דמוקרטי. כזה שמבוסס על הכרה בלגיטימיות של דעות נוספות. הסרט של חוקים שחלים רק על דעות שונות מאלו של חורב – הוא הסיפור הקיים. ועל דבר אחד אני מסכימה איתה בהחלט – זה סיפור גרוע, שאנחנו צריכים להפסיק לספר.
כעובדת מדינה לשעבר, שננזפה על לא עוול בכפה בשל התבטאויות שתמכו בשלטון דמוקרטי במדינה (משהו שעובדי מדינה רשאים לעשות בכל מקרה) וביקרו פוליטיקאים לשעבר על התנהלות בזמן שלא היו חברי ממשלה (עוד משהו שעובדי מדינה רשאים לעשות) ובכל מקרה לא הייתה בכירה מספיק כדי שתיאסרנה עליה התבטאויות פוליטיות (האסורות על בכירים מאד, לא על כל עובדי המדינה), אני תוהה אם יכול להיות שחורב באמת לא מודעת לכללים, או שהיא באמת שכנעה את עצמה שהפוליטיקה שלה לא פוליטית, ולכן מותר לה לעשות מה שאסור, כשעלי, ניסו לאסור לעשות מה שהיה לגמרי מותר.
לכו לשמוע את הריאיון של חורב ל"על המשמעות". הוא ארוך ומפותל בצורה בלתי נסבלת כמעט. אבל חשוב שתאזינו לו מתוך מודעות, הן לכך שחורב עוברת על הכללים לעובדי מדינה – לא ברור אם בגיבוי הממונים שלה, אבל ברור שהיא לא מודאגת במיוחד, והן לכך שהאחדות שהיא מקדמת, היא של עמדה פוליטית דורסנית שהיא כל כך בטוחה בצדקתה, שהיא לא סופרת את ההתנגדויות לעמדות שלה כדעות בכלל. רק כ"פוליטיקה".
דם, יזע ודמעות,
היית ההבטחה היחידה של וינסטון צ'רצ'יל בנאום הראשון לאומה הבריטית, לאחר היבחרו לתפקיד ראש ממשלת בריטניה בזמן מלחמת העולם השנייה, בפני בית הנבחרים הבריטי ב-13 במאי 1940.
עכשיו, אתם וודאי שואלים את עצמכם, מדוע אני מקשר נאום שנישא בשיא המפלות של בעלות הברית (ב-1940 הוורמאכט היה באמת בלתי מנוצח), למציאות בה אנחנו חיים לאחר 7.10.2023 המקולל?
הרי אין מחלוקת על כך שאין סכנה קיומית למדינת ישראל (למרות כל ניסיונות רוצחי ואנסי חמאס דאעש, ימח שמם וזכרם) כפי שהיית לבריטניה ב-1940.
אך בעיניים שלי, דימוי זה של צ'רצ'יל, ממחיש בצורה המדויקת ביותר – את ההבדלה ש'הרבעון הרביעי' ושאר הקופירייטרים (ממציאי הסלוגנים למסעי פרסום, במידה ואינכם באים במגע עם עולם הפרסום) מנסים לטשטש.
אכן, הציבור מאס בשיח מפלג. לא צריך מחקר בין מי שזקוק לאישור משוקן ע"מ לחשוב עצמאית, ע"מ לזהות זאת. לא נדרש מחקר גם ע"מ לזהות, שההתקפה המשפטית על נתניהו, כשלה ברובה. הציבור כבר לא קונה את מכירת ה"מומחיות" של לדוגמא, עציץ בשם יצחק עמית (מה נעשה, שכך הוא הגדיר את עצמו – "אני רק יושב פה בתור עציץ" – בוועדה לבחירת שופטים?). בטח לא בצורה עיוורת. עזרתה של פוזננסקי-כץ להסרת עיוורון זה, לא יסולא בפז.
אך יש 2 סוגים של "שיח מפלג" בשיח הציבורי בישראל. הראשון והפשוט ביותר, הנו "נתניהו מכין מצות מילדים נוצרים". השני והמוסתר הרבה יותר, הנו "המומחים אומרים שנתניהו מכין מצות מילדים נוצרים".
עכשיו, מה הקשר בין ה"מומחים" לעיל, לבין הרבעון הרביעי'?
אלמנטרי: הטריק העתיק ביותר בפוליטיקה ציבורית – דעתי נייטרלית ועכשיו תוכיח שכל מי שחושב שונה ממני, איננו קיצוני. אתה נגד המומחים?
ועכשיו אנחנו מגיעים אל הנאום של וינסטון צ'רצ'יל. הוא לא קילל את ה*טלר וכינה אותו בשימות גנאי. הוא גם לא התייחס לטעויות של קודמו בתפקיד, נוויל צ'מברלין. וינסטון צ'רצ'יל, דיבר על *** מה התוכנית שלו כוללת ***, לאומה שהוא נבחר להנהיג!
וזו מטרתו של השיח הציבורי במדינה דמוקרטית. רוצה לקחת את כל תקציבי החינוך החרדי? קח! רוצה ללמד שכל תושב אפריקה הנכנס לישראל, זכאי לדירה חינם, ארוחות גורמה בחינם ומסוק פעם בשנה, חזרה לבונגלו שלו ביבשת אפריקה? תלמד! רוצה להטיח דמעות, דם והזעה מטורפת? תבטיח.
יהיה זה הבוחר, אשר יבחר האם היזע שלך, "עושה לו שכל" או לא.
משטר דמוקרטי, אינו קורא בשום אופן לאחדות מזויפת. למעשה, זהו כשל לוגי ידוע – לקרוא לאחדות, במקום בו לא תיתכן אחדות. מדוע לא תיתכן? כי או שאתה בעד לתקצב את מוסדות החינוך החרדי או שאתה לא. זו הסיבה (המעמיקה, האמיתית), מדוע "דעתי נייטרלית ואם אתה לא מסכים איתי וחושב שצריך לתקצב את החרדים האלה, אתה חרדי קיצוני" זהו טריק רטורי ותו לא.
כי מעבר להכשלת הדיון (אני נייטרלי ולפיכך אתה לא נייטרלי, זהו לא בדיוק פתיח לדיון לוגי ו/או עקרונות, בין בני שיח שווים), הצג חזות נעימה והיעדר מילות גנאי (החרדים האלה עדיין מוצצים, גב' גוטמן?) אינם תחליף להצגת נימוקים לדעתך!!! אתה מאמין בזה? אז קדימה, תציג את כל נימוקיך מדוע יש לשלול תקציבים מהחינוך החרדי. הצלחת לשנכע מספיק בוחרים ע"מ לזכות בקואליציה? קדימה פעל (במידה ולא שכנעת, אז זה אומר שדיעותיך לא מחזיקות מים – עוד היבט לוגי בשיח הציבורי, שה"מאחדים" למיניהם תכופות "שוכחים").
מה שהציבור הישראלי מאס, זו שפה יפה של נרקיסיסט סמולני, לפיה הוא שיא השלמות, הקדמה, הטכנולוגיה ובמדינת ישראל, גם המילואים.
זה אולי לנרקיסיסט נראה "הגיוני" וקשור, להזכיר כמה אתה נאור/נייטרלי/משכיל/_____ (השלם מחמאה לאגו הסמולני לבחירתך). אבל מה שחשוב בשיח הציבורי, זה משהו אחר לגמרי, זה – מה אתה מציע לעשות ומה הנימוקים שלך לכך. גם אם אתה מציע לאנוס את כל מתועבי הנוחבא (לא רעיון כזה גרוע, מרכיב בסיסי בצדק הוא לגמול להם *בדיוק* כמו מעשיהם לאחרים), תציג את זה למאזיניך. אולי כמות מספיקה של בוחרים, תשתכנע שהגיע העת לחזור על דרזדן. או לא.
זו גם הסיבה, מדוע סמנכ"לים בשירות הציבורי, לא עומדים בכללי התקשי"ר. כי כאשר אתה אל השלימות, אז מה כללים שקבע איזה נציב שירות המדינה, רלוונטיים אליך? תחליטו לבד, אם האפשרות השנייה שתיתכן, לפיה גב' חורב איננה "אל השלימות" אבל אני עוברת על נהלי התקשי"ר "כי ככה", טובה יותר.
לכן המאמר מדויק מאוד ואף עדין עם הגלגול הנוכחי של V15 ודומיהם. כל מיני תנועות "המונים" שעניינן רק "טובת הציבור בישראל". בסה"כ, לאחר חשיפת שיטות פרופוגנדה הקודמות, עוברים ארגונים אלה, לשיטות מוסוות ולא ישירות, יותר. הציבור הישראלי אכן מאס בשיח מפלג ואותו הבוז בדיוק, מחכה לסלוגנים החדשים במורד הדרך. לא "אחדות" ולא מטרות מהפה אל המקרופון אחרות, שהתקשורת ציירה סביבן עיגול, מעניינות אותנו. אם רוצים "להחליף את השיח", אז זה לא באמצעות סלוגנים שהציבור טרם מאס בהם. אלא באמצעות שיח, בו כל צד אומר את עמדותיו והנימוקים להן.
זהו אכן יהיה שיח חדש. סלוגנים חדשים, שהציבור הישראלי טרם מאס בהם, הם שיח ישן. רק הסלוגנים "חדשים".
אנשים כאלה מחפשים אחידות במקום אחדות.
ומאשימים את שאר חלקי העם בפגמים שלמעשה יש רק אצלם(פנאטיות ורצון לכפות).
הנאורים-בעיני-עצמם משוכנעים שהם יודעים יותר טוב מכולם ושדעתם היא אוביקטיבית ולא תוצאה של חינוך בידי בני אדם המסוגלים גם לטעות. מכאן נגזרת ההחלטה שהם לא צריכים לעשות כל ויתורים בעוד הצד השני מוכרח להתכופף ואסור לתת לו עמדת כח.
כל עוד הם מאמינים שהם יכולים להתחמק עם זה, אין סיבה שהם יפסיקו.
כדי להביא לשינוי אמיתי ואחדות בעם חייבים קודם כל להבין את זה. אחרי שנבין את זה בהמונינו אפשר להתחיל לגבש תוכנית פעולה לטיפול בעשבים השוטים הללו.
הפרוגרס רואה שלא מצליח אזי מנסה דרך חדשה ליצור יהדות חדשה למחוק היסטוריה של 3500 עי בחירות לכאורה ולמשוך אחריו המונים דרכו לא תצלח על זה נאמר בנביא יחזקאל שגם אז עשו אותם הדברים ניסו ליצור יהדות חדשה כמו ימח שמו וזכרו כמו מוחמד כמו בייתוסים צדוקים קראים ועוד מאז יציאת מצריך קמים בכל דור ומנסים לשנות וכמובן לא מצליחים והדבר היחיד שמצליחים זה לעשות מלחמות בלי סוף הרג ורצח של אנשים ועל זה נאמר העולה על רוחכם הייה לא תהייה שבת שלום
אם הצביעות הייתה מחלה כואבת……
מערכת הבריאות באזור קפלן פינת דרכנו הייתה קורסת…
כימני ודתי, ששותף לתנועה כמו אלפי ימניים ודתיים אחרים, ממש ממש לא מסכים אתך. תבואי, תצאי מאחרי המקלדת ותפגשי את האנשים, ואז תחליטי ותכתבי. ברוכה הבאה
הקשבתי לשעה וחצי של השיחה של חברת הנהלה בכירה. שסירבה לענות, באלגנטיות, על כל שאלה שנשאלה, לא נכנסה לשיחה בשום שלב, כי היתה עסוקה בשטיחת משנתה, ולא עניין אותה בכלל לחשוב על השאלות.
זה לא מעורר בי את המחשבה שמדובר בתנועה שמכילה דעות, וכן שמדובר בתנועה שמנסה, באלגנטיות כאמור, להשתיק אותן לנרמל הוקאה של שונות.
זה שחברת הנהלה שלכם מפרה בצורה כ"כ בוטה את התקשר ולא נראה שזה מפריע לה בכלל, זה אומר לי שמשהו בתפיסה של ההנהלה שלכם, מאד מאד לקוי.
כאילו חוקים זה בשביל אחרים.
וזה לא מקובל עלי בכלל.
עם זאת, אם תשאיר פרטים של מפגש 'עם האנשים' באזור המרכז, אני מוכנה בהחלט לשמוע. קח בחשבון, אני שומעת מאד ביקורתית. כי למודת ניסיונות שטיפת ת מוח קודמים.
ניכר שמי שכתבו את הכתבה הזו לא טרחו להקשיב באמת למסרים של תנועת הרבעון הרביעי ובטח ובטח לא השתתפו בסמינר או בסלון של התנועה – הדבר האחרון שהרבעון הרביעי קורא לו הוא טשטוש זהויות. להיפך. הרבעון מדבר על היסוד הציוני, היסוד היהודי, היסוד הדמוקרטי והיסודי הערבי במדינת ישראל ועל כך שכולם מוזמנים לבוא ולקחת חלק, לשמור על הזהות שלהם אך לקבל על עצמם שיח מכניס אורחים ששואף להגיע להסכמות רחבות מתוך הרצון להמשיך לחיות ולבנות את מדינת ישראל. לא בהכנעה של צד אחד על הצד השני. תשאלו את המילואימניקים שחוזרים עכשיו מעזה ומגבול הצפון – איך למרות השוני וההבדלים ביננו – אנחנו מבינים שבהרבה סוגיות ליבה נוכל להגיע להסכמות.
גם "המילואימניקים שחוזרים עכשיו מעזה ומגבול הצפון", זו "רעה חולה" ו"סקטוריאלי"?
או רק התקציב לחינוך חרדי, לדעתו של הלר?
ניכר שלא קראת את המאמר, לו את "מגיבה". כי עמדתו של דר' יואב הלר, כלל איננה "הסכמות רחבות מתוך הרצון להמשיך לחיות ולבנות את מדינת ישראל" – יש את דעתו, לדוגמא בנושא תקציב החינוך החרדי ויש "רעה חולה" ו"סקטוריאלי". זה נראה לך כמו "הסכמות רחבות"?
הטעות שלך הנה יסודית: זהו למעשה, כשל לוגי ידוע, לקרוא לאחדות/פשרה, היכן שלא תיתכן אחדות/פשרה. אפשר לחצות ולא לחצות צומת ברמזור אדום? אפשר לתקצב ולא לתקצב את החינוך החרדי?
זה שהצליחו למכור לך סיסמאות על "אחדות", "דמוקרטי" וחדי קרן – לא אומר כלום. זו פנייה קלאסית אל הרגש. כולנו אחים, כולנו אחיות, העולם מלא בחדי קרן ולכן, בואו נגיע להסכמות וכמה העולם נפלא. רק שהנושאים בלב השיח הציבורי בישראל, הינם מהסוג עליו כתבתי מעלה – יתכנו או אופציה (א) או אופציה (ב) ואין אפשרות לשלב ביניהן. זו גם הסיבה, מדוע הן נמצאות זמן כה רב בשיח הציבורי. אם היית אופציה ש-99.9999% מהציבור מסכימים עליה, היא היית נבחרת תוך סבב בחירות אחד.
על דבר אחד אנחנו מסכימים: יש לדבר, ע"מ להגיע להחלטה (גם אם איננה פשרה, כפי שכתבתי מעלה וגם אם היא החלטה כואבת ותגרום לשסע בציהור הישראלי [לכן, כפי שכתבתי בתגובה אחרת באתר, זהו לא הזמן הכי מוצלח [באמצע לחימה, כאשר אחדות חשובה הרבה יותר מתקציב החינוך החרדי] לדון בהכרעה בסוגיות מסוימות). רק לכל שיחה, נדרש קיום של מספר תנאים בסיסיים – שפה נייטרלית ואובייקטיבית + הכרעה באמצעות משאל עם, הידוע גם בשם "בחירות".
ואפילו כבר כאן, ממש בהתחלה, דר' יואב הלר לא עמד בתנאי הסף. כאשר בחר לכנות דעה שונה משלו, "סקטוריאלי ורעה חולה". זה נראה לך כשפה נייטרלית? ככה את מקיימת שיח עם הסובבים אותך? לא ע"י נימוקים אלא ע"י כינויי גנאי לדעה שונה משלך? אני רוצה להגיע להסכמה תוך הדברות איתך, אבל דעתך "סקטוריאלי ורעה חולה" – נראה לך כשיח אובייקטיבי ושפה נאותה?
הסיבה שאני מתעכב כ"כ על הציטוט הזה של דר' יואב הלר? כי זהו חטא יסודי ביותר, לשיח הציבורי. כפי שכתבתי, יש נושאים בהם לא יתכנו פשרות ונדרש להכריע – רק הדרך לעשות זאת, היא ע"י שכנוע בוחרים ע"י הצגת **הטיעונים והנימוקים** לעמדה שלך. כינויי גנאי ושפה לא נאותה, לא נדרשים בשיח ציבורי תקין.
זו הדרך התקינה היחידה, בה חברה מתקדמת יכולה לקבל הכרעות ערכיות (זו גם הסיבה, מדוע זו הכרעתה של חברה ולא של לדומגא, מועצת חכמים בגלימות שחורות). האם זכות הקניין גוברת על זכויות הפרט (שכר מינימום)? כמה ריבית תחשב מוגזמת (הליכי הוצל"פ)? כמה לומדי תורה זה עדיין "בסדר"? המנקה והמהנדסת צריכים לקבל שכר שונה או שכר זהה? ואם למנקה יש יותר ילדים ואמו חולה? עדיין פחות? אין נוסחא מתמטית, לחשב ערכים אלה. זהו דיון ערכי, אשר יכול להשתנות גם בין נסיבות ובין זמנים שונים.
לא רוצה לממן את החינוך החרדי מתקציב המדינה? בסדר גמור, הצג את הנימוקיך וכמות הבוחרים שתשכנע, תקבע האם זה יהפוך לחקיקה.
אך על איזה "הסכמות" את מדברת, אם חברי התנועה שלך, עוברים על החקיקה הקיימת? (תקשי"ר אלה תקנות שהתקין נציב שירות המדינה ותקנה היא חקיקת משנה). בקיצור, *מעשי* חברי התנועה שלך מוכיחים, שאתם רחוקים כמו שמש מכדה"א, מהסלוגנים הנחמדים שאתם מציגים מהפה אל החוץ. מירב חורב היית חייבת לעבור על התקשי"ר? ממש חייבת? חטפו את בני משפחתה, חלילה? התנועה מתרסקת בסקרים ומחר בחירות? אפילו על דבר כ"כ פשוט, חברה ב"הרבעון הרביעי" לא רואה צורך לשמור.
לכן, נסו לעבוד על קהל בוחרי לפיד את גנץ, עם סלוגנים אופנתיים (שלשום הסלוגן האופנתי היה היה "שלום", אתמול "ממלכתי", היום "אחדות") ולא על קוראי אתר זה. רשמתי מעלה את כללי הבסיס לשיח ציבורי בריא. אם תרצו לעמוד בהם, אהלן וסהלן. אך כמו שמאמר זה מוכיח, *כרגע*, זה לא קורא.
חברת הנהלה בכירה של 'הרבעון' קיבלה שעה וחצי לשטוח את משנתה ב'על המשמעות'. הקשבתי גם לראיונות שלכם בפודקאבטים אחרים וקראתי ראיונות לעיתונות. בשלב מסוים, אם כל המאסה הזו של חומר שהצגתם לעולם *לא* מייצגת אתכם, עולה השאלה אם אתם בכלל יודעים מה אתם רוצים.
כי את התרגיל הזה של 'לא הבנת' אני מכירה היטב. בדרך כלל, הוא מופעל כשאני מבינה מצוין, אבל אתם התכוונתם בלכל לבלבל אותי ולא ברור לכם איך בכל זאת הגעתי ישר ללב העניין שהיה עטוף בשעות של מלל חסר פשר על 'טוב ורע' ועל המתינות והקיצונים וכמה שזה נורא שיש אנשים שלא מסכימים איתכם בעצם.
בהחלט אפשר להגיע להסכמות.
לא על בסיס הטענה המגוחכת שכל מי שלא מסכים איתכם הוא למעשה קיצון ורק אתם צודקים.
זו לא הסכמה דמוקרטית, זו דיקטטורה רעיונית.
סטאלין ניסה אותה. ורצח ככה עשרות מיליוני רוסים. אני מהצד שיחלים על הזכות של אנשים לא להסכים איתי, לא מהצד שבונה הצדקות לסתום להם את הפה.
כל מה שכתבת הוא נכון הפרשנות שלך לתנועה בה אני חבר אינה נכונה כלל .
אני החור חרדי וישבתי יחד עם יואב הלר להגיע לפתרונות בעניין הגיוס כך גם בחינוך הוא הציע רעיון אך בפועל מי שיקבל את ההחלטה יהיו הפעילים ואנשי החינוך שנמצאים בתנועה וכן חלקם חרדיים .
במידה ותרצי לדבר איתי על התנועה את מוזמנת כיוון שאת טועה לחלוטין בפרשנות שלה
מצוין שהצלחתם להגיע להסכמות.
למה צריך 'תנועה' בשביל זה? פשרה מרצון היא מהות של השיח המדוקרטי, מה מוסיפה קריאה לאחידות?
ולמה תנועה כזו צריכה אויב?
למה אי אפשר להסכים על *חוסר* הסכמה? למה צריך תמיד להוקיע מישהו?
ולמה צריך לעבור על החוק בשביל לקדם את זה?
הכתבה הזו והאופן שבו יוזמות טובות של אנשים טובים מתויגות כ"שמאל" או "רע" או "אזהרה" הוא בדיוק הסיבה בגללה יש לתמוך ברבעון הרביעי ולשנות את השיח במדינה האהובה שלנו.. אין מקום לשיח מפלג, מתייג, מתחכם וערמומי. אנחנו ראויים לשיח מכבד, מתפשר שמחפש הסכמות רחבות וזה בדיוק מה שהרבעון הרביעי מקדמים. השתתפתי אתמול בחוג בית של הרבעון והיום בחיפוש ברשת לקצת מידע נוסף מצאתי את הכתבה הזו שהוציאה לי את כל האנרגיה ורוח השינוי שהיתה בי והזכירה לי שיש כאן הרבה עבודה. מציע לכם לשמוע ולהחליט בעצמכם מבלי שיתייגו לכם את המציאות, ראינו לאן זה הביא אותנו ב7 לאוקטובר.
ומקווה שהתגובה הזו תפורסם
התגובה הזו מוכיחה שהמאמר לו אתה "מגיב", מדויק.
כיוון שבמקום להתמודד עם עובדות במאמר, כל מה שיש לך זה לגדף, לקלל ולכנות את כותבת המאמר בכינויי גנאי.
בהצלחה לשכנע אנשים שזקוקים לאישור משוקן, ע"מ לחשוב עצמאית. להם תמכור שטרור כנגד אזרחי ישראל – איומים שאינך תשרת בצה"ל אם דעתך הפוליטית לא תתקבל – זה "שיח מכבד", הסכמות רחבות ושאר הסלוגנים המחמיאים לאגו של עצמך.
תודה שהקדשת מזמנך, להוכיח שהמאמר לו אתה "מגיב", מדויק.
הכתבה הזו מתייגת את הרבעון הרביעי כניסיון מדאיג נוסף להפוך את הדעות השונות מאלו שמקדמים אנשים "הרבעון" ללא לגיטימיות.
וזה בדיוק מה שהתגובה שלך מנסה לעשות. מחלוקת היא מפלגת. זה טבעה. שיח מייצר גשרים על פני המחלוקות ומאפשר פשרה. מה שהרבעון הרביעי רוצים זה שאף דעה שונה משלהם לא תוכל להשמע. *זה* מתחכם וערמומי.
"הסכמות רחבות" זה מה שקורה כשמותר לדבר *ולא להסכים*. מה שהרבעון הרביעי מקדמים זו חברה שמנטרלת מחלוקות באמצעות השתקה ודה לגיטימציה. מזכירה לך שהכתבה הזו נכתבה בתגובה לראיון של שעה וחצי שנתנה בכירה ברבעון הרביעי ל"על המשמעות". ואחרי שהקשבתי לשעות של ראיונות אחרים שנתנו אחרים מהארגון לפודקאסטים ולתקשורת וקראתי לא מעט ראיונות איתם. המחשבה שהיא נכתבה בלי להכיר את הטענות שלהם, חוטאת לאמת – שהוצגה בבהירות בכתבה. עם ציטוטים ומראי מקום.
בראיון ל"על המשמעות" מירב חורב מציינת במפורש שהם מעוניינים להיות מפלגה – וגם, באותה הנשימה, שהם רוצים להכתיב את כללי המשחק הפוליטי באמצעות הכלים החדשים שיצרו. נשמע לך הגיוני שהם ישתתפו בתחרות שהם קבעו את הכללים שלה? נשמע לך דמוקרטי? או סביר? למה? כי *הם* חושבים שהם צודקים? ואם הם לא? ואם פשוט יש אנשים שלא מסכימים איתם?
מה שחורב וחבריה עושים זה לתייג את המציאות. הם תייגו את עצמם כ"מרכז" ואת מי שלא מסכים איתם כ"קיצון". זה יותר גרוע מהתיוג "ימין ושמאל" כי זה מראש מניח שכל מי שלא מסכים איתם – לא לגיטימי.
ממליצה בחום להמנע מתיוגים כאלו. ולשקול כל נושא לגופו, לא לגופו של האדם שאומר אותו. אפילו אם האדם הזה מציג את עצמו כ"מרכז".
לאחרונה יצא לי לדבר עם 4 אנשים שונים. 2 מהשמאל, 2 מהימין.
השיח איתם היה מדכא, בדיוק כמו הכתבה הזו. תחושה שהפוליטיקה שלנו חייבת להמשיך לעבוד בצורה כל כך נוראית "כי ככה זה בפוליטיקה", ו"רק ככה (לדרוס) , זה אפשרי לקדם רעיונות פוליטיים". האשמות קשות של הצד השני, ורצון כנה להתנתק בצורה מלאה ממנו.
ואחרי שאני קורא את המאמר הזה, ואת התגובות, אני מבין שבארצנו היקרה איבדנו אחוזים ניכרים של אנשי מרכז שנעו על עבר הקוטב, שם קפאו וכבר לא ישובו.
אך עדיין, ישנם המונים, הליבה של העם שלנו, שיש אפשרות עוד להציל אותם מהקוטב ומתפיסות העולם הדיכוטומיות, ובכך להציל את העתיד של כולנו.