בעוד שבמערב שואפים לפשרה והדדיות, באיראן רואים בזה חולשה, מקשיחים עמדות ומשחקים לטווח ארוך. ניתוח
מעת לעת, ארה"ב או ישראל מבצעות ויתור מול יריב, מתוך תוכנית או תקווה שהמהלך יהיה הדדי. ההנחה מאחורי צעדים אלו גורסת כי בתור הצד החזק הן יכולות להרשות לעצמן להיות נדיבות ולעתים אפילו טועות. זוהי אי-הבנה בסיסית, לא של העוצמה האמריקנית או של העמדה הישראלית, אלא של האופן בו העולם המוסלמי תופס את הוויתור. בעולם המוסלמי רק עמים חלשים מבצעים ויתורים. הצעה לפשרה היא סימן לחולשה ואינה מעודדת את הצד השני להתפשר בעצמו אלא להפך – להגביר את הלחץ נגד היריב.
צורות החשיבה הן שונות. עבור ארה"ב הניצחון במלחמה הקרה למשל הגיע בעיקרו הודות להנחת עליונות המערב. לאחר עשורים של סכסוך גלובלי מול ברה"מ, מאזן הכוחות בין המערב ובני-בריתו לבין ברה"מ ובני-בריתה השתנה לטובת המערב. המלחמה הגרעינית ממנה חששו כולם לא התרחשה מעולם, ברה"מ קרסה, "האומות השבויות" תחת השפעה סובייטית ולא-דמוקרטית שוחררו, ורוסיה הפכה לשותפת סחר מקובלת ובת-שיח דיפלומטית. לזמן מה.
ארה"ב שואפת כעת להגיע למאזן כוחות מול איראן, ולהפוך גם אותה מיריבה לאמריקה ובנות-בריתה לבת-שיח אזורית מקובלת. מדיניות זו זוכה לעתים לכינוי הסתום 'ארכיטקטורה ביטחונית'. לכאורה נדמה כי זו עמדה חיובית אך הרעיון של הצבת איראן בעמדה שווה ליריביה שונה מאוד מן האופן בו דברים פועלים במזרח התיכון.
למרבה הצער, אנחנו לא מבינים כיצד אנשים חושבים ופועלים במזרח התיכון. וחשוב מכך – נראה שאנחנו לא מעוניינים ללמוד. במקרה הזה, המדיניות שלנו מבוססת על אי-הבנה לגבי האופן בו איראן רואה את עצמה.
הצד האיראני
איראן השיעית אינה מעוניינת במדיניות "מאוזנת" מול שכנותיה, וגם לא מולנו. היא מקדמת מדיניות שמטרתה הבסת והשפלת שכנותיה הערביות והסוניות. וארה"ב מסייעת לה בכך.
אם היינו יודעים כיצד להקשיב לתעמולה האיראנית כלפי שכניה הערביים ולקלוט את הניואנסים שבה, היינו מבינים שהדבר שמדאיג את איראן יותר מכל הוא להוכיח כי גרסתה השיעית לאסלאם היא הנכונה ולכן יש לעקור כל גרסה אחרת.
עבורנו במערב הקרב הזה עשוי להיראות שולי ולא חשוב, אך מבחינת איראן ושכנותיה הערביות הוא נמצא בעדיפות עליונה.
האיראנים השיעים ויריביהם הערבים (הסונים ברובים) נאבקים בקרב הזה מאז שנביאם מוחמד מת בשנת 632. אנחנו שואלים את עצמנו: מדוע אינם יכולים פשוט לשבת ולמצוא פשרה סבירה?
הם אינם מתפשרים
התפיסה המערבית של פשרה אינה קיימת במזרח התיכון. בחלק הזה של העולם, ויתור בסוגיה מסוימת בטרם הבסת את יריבך משמעותו שהצד המציע את הפשרה משפיל ומבייש את עצמו. עבור מי שצמח בתרבות הזו, השפלה גרועה ממוות. עובדה זו, לצד העוינות ההיסטורית בין ערבים ופרסים, רוחשת מתחת לפני השטח ומדי פעם מתפרצת או מתפוצצת בגלוי כאשר אחד הצדדים מזהה חולשה בקרב הצד השני. כל זה מתבסס על תחושות היסטוריות וזיכרונות עמוקים.
התפיסה המערבית של ההיסטוריה נוטה לקבור אותה; "מה שהיה – היה". אברהם לינקולן, בנאום השבעתו השני, ניסה להניח בצד את הרגשות הגועשים של מלחמת האזרחים כאשר הציע להתנהל "בלא נטירת איבה לשום אדם, בדרישת טוב לכל אדם…". האמריקנים נוהגים לפטור אירועי עבר שאינם חשובים עוד בתירוץ: "זו היסטוריה".
תפיסה זו זרה לאופן החשיבה המזרח-תיכוני. באזור הזה יש לאנשים זיכרון ארוך.
קחו למשל את הנזיפה הפומבית של ג'ו ביידן עוד בטרם הפך לנשיא בנסיך הכתר מוחמד בן סלמאן, בה ציין את השליט הסעודי כאחראי באופן אישי לרצח העיתונאי ג'מאל חאשוקג'י. כמעט שנתיים לאחר מכן, ביידן פנה לסעודיה והתחנן לנסיך שיגביר את קצב ייצור הנפט.
הסעודים ידעו בדיוק מדוע ביידן פונה אליהם, ולפני הגעת הנשיא הודיע בן סלמאן בפומבי כי ממלכתו לא תגדיל את ייצור הנפט. הם השפילו את ביידן, שככל הנראה לא הבין את התזמון ממש לפני הגעתו לריאד, משום שבתפיסת הממשל האמריקני ההאשמות הקשות אותן הטיח הנשיא בנסיך היו דבר מן העבר, "היסטוריה", ולכן גם חסרות חשיבות.
הסעודים, בדומה לאיראנים, נוטרים טינה וממתינים לרגע הנכון להתנקם.
מבחינת האיראנים למשל, ארה"ב מנהלת במשך עשורים מדיניות פרו-סעודית. לכן כאשר ב-1988 ספינת סיור אמריקנית יירטה בשוגג מטוס נוסעים איראני מעל המפרץ הפרסי, בתקרית בה נהרגו 274 נוסעים ואנשי צוות, האיראנים "ידעו" שהדבר נעשה במכוון. הם "ידעו" את זה משום שהם "ידעו" שאמריקה מתעבת את משטר האייתוללות. ארה"ב יצאה מגדרה כדי להתנצל ואף שילמה פיצויים, אך איראן מעולם לא האמינה בכנותה.
מראה שבורה
מספר שנים לאחר מכן, הנשיא האיראני דאז האשמי רפסנג'אני ציין בראיון כי איראן ידעה לבטח שהפלת המטוס הייתה מכוונת. חלק מן המומחים לאיראן בבית הלבן הוכו בהלם מן הטענות. חלקם האחר בכלל לא זכר את התקרית. אחרי הכל, זו הייתה "היסטוריה".
חשוב שנבין כי זהו האופן בו משטר האייתוללות רואה את עצמו. הדרך בה אנו עצמנו מגדירים את האינטרסים של איראן היא משנית. לאיראנים חוש היסטורי עמוק בן יותר מ-2,600 שנים והם גאים בו במיוחד. עבורנו במערב זה חסר משמעות.
מנגד, מסדרונות הממשלה בטהרן מלאים בבכירים המבינים היטב את תרבות המערב ולמדו לנצל אותה לטובתם. שר החוץ האיראני לשעבר מוחמד זריף הכיר מקרוב את התרבות האמריקנית. כאשר הוא ניהל "משא ומתן" עם מזכיר המדינה ג'ון קרי והנשיא ברק אובמה בדרך להסכם הגרעין ב-2015, הוא הצליח לתמרן בקלות את השניים ואף התגאה בכך בספר שפרסם בפרסית.
במהלך השיחות נפצע ג'ון קרי ברגלו ונאלץ להשתמש בקביים. בתרבות המזרח-תיכונית, בניגוד לזו האמריקנית, זהו סימן מובהק לחולשה. האיראנים מחבבים מאוד קריקטורות פוליטיות ציניות, וככל שקרי נכנע לדרישותיהם, כך גדלו הקביים עליהם דידה בקריקטורות שראו אור בעיתוני טהרן. בכל הזמן הזה, בוושינגטון גילו חוסר הבנה.
כאשר חלק מן המומחים במערב ניסו להסביר את משמעות הקריקטורות כחלק מן המשא ומתן, הם טענו כי מדובר בציורים בלבד או ניסו ללעוג למתריעים.
בהתפתחות גרועה עוד יותר, ככל שארה"ב הלכה ונכנעה לדרישות טהרן בשיחות הגרעין, כך צבע עורו של הנשיא אובמה בקריקטורות הדוחות הפך כהה. זה קרה משום שהתרבות האיראנית רואה בגוון עור בהיר סימן ליופי ובגוון עור כהה סימן לנחיתות.
מן הסתם, זהו סוג של התנהלות שלא ניתן לעצור, וגם אין צורך בכך, אך רצוי להבין את שורשיה.
השבר השיעי-סוני
ניתן להשתמש בתרבות האיראנית כדי לזרוע ריבים בצמרת משטר האייתוללות, אך מהלך כזה דורש הבנה של הכוחות במשחק, הבנה שכרגע לא קיימת במערב. במקום זאת, נראה שארה"ב נותרת בטוחה בצדקתה שלה ומסרבת להבין כיצד עובד הממסד הדתי השיעי. עבורנו במערב פרטים כאלה נדמים שוליים ולכן זוכים להתעלמות.
בשיעה האיראנית קיימת שאלה אודות מתי וכיצד ישוב המשיח שלהם (האימאם ה-12, המַהְדי, שמוצאו ישירות מן הנביא מוחמד). המהדי נחשב למנהיג האמיתי היחיד בעולם השיעי, ולמעשה עבור השיעים בעולם האסלאמי כולו. לפי המסורת הוא נעלם בשלהי המאה התשיעית ואמור להופיע מחדש בעתיד. עוד גורסת האמונה כי כוהני הדת הבכירים אינם יכולים לעשות דבר כדי לזרז את שיבתו מלבד להמתין, ועד שישוב כל שלטון פוליטי אחר אינו יכול להיחשב לגיטימי מבחינתם. לכן אנשי דת אינם יכולים לשלוט.
האייתוללה הבכיר ביותר, עלי סיסתאני, שחי בעיר העיראקית נג'ף מאז ראשית שנות ה-50, נחשב לאחד מתומכי הגישה לפיה אנשי דת אינם יכולים להחזיק בכוח פוליטי. לפי גישתו, משימתם היא לטפל בצרכים הרוחניים של בני עמם.
אחרי המהפכה
בשלבים מסוימים לאורך ההיסטוריה, מיעוט בתוך הממסד הדתי השיעי טען אחרת וסבר כי אנשי דת אכן יכולים לשלוט עד לשיבת המהדי.
האייתוללה ח'ומייני, מייסד הרפובליקה האסלאמית של איראן, היה אחד מהם. הוא האמין בתפיסת 'שלטון חכם ההלכה' אליה התנגדו כמעט כל בכירי הממסד הדתי בזמנו. אך ח'ומייני החזיק בכוח צבאי ופוליטי, וחברי הממסד השיעי שתקו. ההיסטוריה לימדה אותם על סכנות הנלוות לעימות פומבי מול שלטון חזק.
אך אז, קבוצה קטנה וקיצונית עוד יותר החלה לצמוח בשורות הכהונה. חבריה טענו כי אם יצליחו לבצע פרובוקציה גדולה, האש שתבער עשויה לאלץ את האימאם הנעלם לשוב ולהושיעם, ובכך להוכיח לשאר העולם המוסלמי את צדקת דרכם.
ח'ומייני התנגד לקבוצה זו, והאמין כי פרובוקציה שתוביל לסכסוך עלולה להביא גם תגובה עולמית אלימה שתסמן את סופה של איראן. הוא עשה כמיטב יכולתו כדי לדחוק אותם מעמדות כוח.
לאחר מותו של ח'ומייני ב-1989, אותה קבוצה קיצונית הצליחה לתמרן את דרכה לשלטון ולגזול אותו מידי ממשיכי דרכו של האייתוללה. זו הסיבה בגינה המזרחן המנוח ברנרד לואיס נהג לומר כי תפיסת ההרתעה המקובלת בימי המלחמה הקרה אודות "השמדה הדדית מובטחת" פשוט אינה עובדת על המשטר האיראני. עבורם, טען לואיס, "פרובוקציה עשויה להיות תמריץ, לא דבר מרתיע".
עבור אנשי המערב, ועבור רוב השיעים והסונים, התפיסה אותה תיאר לואיס עשויה להישמע שערורייתית או מגוחכת, אך זה האופן בו שליטי איראן הנוכחיים רואים את הדברים.
תגובה מערבית
האם אנו יכולים לנצל את הסכסוך הזה לטובתנו ונגד איראן, כפי שזריף ניצל את התרבות האמריקנית לטובתו ונגד אמריקה?
מעת לעת, מחלוקות פנימיות בקרב הממסד הדתי באיראן הובילו לאלימות, לעתים אף אלימות משמעותית. אנו יכולים לנצל מקרים כאלה לטובתנו, אך ראשית עלינו להבין כיצד הממסד הדתי השיעי מתפקד ולחקור את המחלוקות הפנימיות שנראות כזרות לחלוטין עבור אופן המחשבה המערבי.
שם עשוי להימצא המפתח, בסיוע לאיראנים המאמינים כי משטר האייתוללות גרם נזק אמיתי לסיכויי ההישרדות של האימאם הנעלם והאהוב עליהם. האיראנים הם שיעים ברובם, אך על פי מיטב שיפוטי, רובם היו רוצים לראות את אנשי הדת שבים למקורות ודואגים בעיקר לצרכים הרוחניים של בני עמם.
יתכן שעלינו לחשוב על שימוש בסכנות הפנימיות האלו כדי לסייע לעם האיראני לשחרר עצמו מרודנות ולהצטרף מחדש לקהילה הבינלאומית ככוח חיובי, כזה המתקבל בברכה בעולם.
אך כאן במערב כמעט ולא חושבים על כך. יתכן שזה קורה משום שאיננו לוקחים עוד ברצינות את הדתות שלנו, ובהתאם מתייחסים בחוסר רצינות גם לאסלאם.
ד"ר הרולד רוד הוא מומחה להיסטוריה אסלאמית ולמד בין היתר במצרים, סוריה, איראן ומדינות אחרות. הוא שימש כיועץ לעניינים אסלאמיים עבור מזכיר ההגנה בין השנים 1994 ל-2010. במקביל כיהן בלשכת המדיניות של תת-מזכיר ההגנה בפנטגון החל מ-1982, כיועץ לעולם האסלאמי עם התמחות בטורקיה, איראן ועיראק.
המאמר התפרסם לראשונה בגיליון אביב 2024 של המגזין In Focus מבית Jewish Policy Center.
הפיסקה האחרונה היא שגויה. והראיה: יש דת אחת שהמערב לא מזלזל בה והיא לא פחות חסרת סובלנות, מוכנות לפשרות ושנאה מהאיסלם הרדיקלי ביותר-דת הנאורות.
הנקודה היא שהמוסר הנאור נכשל שוב ושוב במבחן התוצאה אבל מאמיניו מתקשים לעזוב אותו וכמו כל אידיאולוגיה אחרת-הכשלון מוביל להקצנה. כך נוצרה גירסא המתבססת על הפיקציה הנקראת ׳מוסר טבעי׳ (מי שמסתכל רואה בעיניים שיש בעולם הרבה דעות) ולמעשה מחנכת לפנאטיות מוחלטת ואיסור על שאילת שאלות.
התוצאה היא מצד אחד חוסר מסוגלות לפתוח אוזנים לגישות אחרות כי זה עלול לעורר שאלות וכי ממילא כל דעה אחרת היא מוטעית ונוצרה לצרכי שליטה בציבור.
ומצד שני אמונה שעמוק בפנים גם האחר הוא פרוגרסיבי ומכאן שיש ערכים משותפים שניתן לבנות עליהם ביחד.
זו הסיבה שרבים לא מסוגלים להסתכל על אירן ולהבין מה הם רואים.
איראן נמצאת ככל הנראה, במרחק של שנים ספורות / אולי אף חודשים (לא 3, כנראה יותר בכיוון של 10-15 חודשיםואולי אף יותר), מהיכולת להרכיב ראש קרב גרעיני.
בשנת 2010, צוללת צפון קוריאנית, ירתה טורפדו והטביעה ספינת מלחמה דרום קוריאנית. 46 מאנשי צוותה של הקורבטה "צ'אונן" הדרום קוריאנית, נהרגו בתקיפה זו / שקעו למצולות. אירוע נורא ואיום (כל מוות הוא טרגדיה עצומה).
צפון קוריאה, מכחישה כמובן, כל חלק במעשה ושותפתיה למדינות הציר (אתם לא טועים, זהו אכן השם לגרמניה הנאצית וגרורותיה, במלחה"ע ה-2) – רוסיה של פוטלר וסין של הקצב שי – שרות אותו שיר בדיוק.
אך השאלה הנשאלת היא: מדוע בתגובה לרצח חייליה, אקט מלחמה לכל דבר ועניין בחוק בינלאומי, לא דרום קוריאה ולא ארה"ב, לא הגיבו בתגובה הצבאית המתבקשת?
אתם וודאי כבר מבינים את התשובה: מדינתו של התליין קים ג'ונג און, חמושה בנשק גרעיני.
בשנת 2001, צפה התליין קים ג'ונג-און בארה"ב, פולשת לאפגניסטן (אחרי שזו סירבה להסגיר את בן לאדן). בשנת 1999, הוא צפה בכוחות האוויר של נאט"ו (בפועל ארה"ב) מפציצים ללא רחם את צבא יוגוסלביה בקוסובו, **ללא** אישור מועצת הבטחון (אני אישית מסכים עם נימוקי ארה"ב, במיוחד לאור עובדה, שהיו אלה דווקא רוסיה וסין – אשר הטילו וטו על הבקשה המקורית של ארה"ב לעצור את רצח העם בקוסובו). בדרך היו גם ניסיונותיה אל ארה"ב לפזר דמוקרטיה, בעוד אי אילו מדינות בעולם, כמו עיראק.
בקיצור, די קל להבין כיצד משטרו של התליין קים ג'ונג און, הבין שעל מנת לשרוד בשלמותו (לא במערות טורה בורה, נקודה חשובה) בעולם דמוקרטי (תרתי משמע), הוא חייב חימוש גרעיני ויכולת להביא חימוש זה, לכל נקודה בעולם שירצה.
שאיפותיה הגרעיניות של הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה (שמתם לב, שכל הדיקטטורים קוראים לעצמם "דמוקרטיה"?), הולכות אחורה עוד לתחילתה של המלחמה הקרה אך הזינוק האמיתי, קרה בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת ותחילת שנות ה-2000. את הניסוי הראשון, במתקן נפץ גרעיני, ערך משטרו של התליין קים ג'ונג-און, בשנת 2006.
מאז, רמת שגעונו של "האיש השמן עם הטילים" כפי שכינה אותו טראמפ, רק הלך וגדל. טיבוע הקורבטה "צ'אונן", היא רק חלק קטן מהזוועות שהמשטר הצפון קוריאני מעולל. קים ג'ונג און, עוקף כנראה אפילו קצבים מתחרים אחרים – כמו שי ג'ינפינג או עלי ח'אמנאי. כנראה, כי האנושות מכירה יותר טוב, מה קורה בצידו האפל של הירח, מאשר בצידה האפל של ה"דמוקרטיה" של קים ג'ונג און.
אגב, את הידע המדעי, קיבלו הצפון קוריאנים, מדמוקרטיה אחרת – של עבד אל-קדיר ח'אן, הידוע בכינויו "אבי תוכנית הגרעין של פקיסטן". עולם קטן כזה, של אבירי זכויות הדם.
עכשיו, אתם וודאי שואלים את עצמכם: עם כל הכבוד לתוכנית הגרעין של התליין הצפון קוריאני, מה הקשר בינה לבין מאמר העוסק בשקרי האייתולות? ז"א, קשר כלשהו נראה אינטואיטיבית שקיים, אך מה הוא *במדויק*?
אז הקשר פשוט מאוד.
ראשית, טהרן כפי שציינתי, נמצאת כנראה קרוב או בישורת האחרונה, לקראת ייצורה של מטריית ההגנה הגרעינית. אשר כפי שראינו, מצליחה להגן אפילו על משטרים חשוכים ביותר. הסיבה היחידה כנראה, מדוע ארה"ב לא יצאה עד עכשיו למבצע צבאי, לשם הבאת הדמוקרטיה אל צפון קוריאה, אלה כנראה טילי האסונג הצפון קוריאניים.
עכשיו, לטהראן כפי שכתבתי, טרם יש מטרייה גרעינית שכזו. מה שזה אומר, זה בעוד האייתולות מלקטים מספיק פלוטוניום ע"מ ליצור ראש נפץ קרבי – הגיוני יהיה להיות שקטים יותר מעכברים ונמוכים יותר מים המלח. השלב האחרון בכל תוכנית, הוא תמיד מהפגיעים ביותר.
אתה מתפזר על פני שטחים רבים, הכי הרבה אנשים מאי פעם, משתתפים בלהוציא לפועל את תוכניותיך. כל אלה, מגדילים את משטח התקיפה הזמין ליריבים פוטנציאליים. כל פגיעה חומרית, יכולה עכשיו לעצור את הפרויקט או להחזיר אותו שנים אחורה. מה שהחבאת באלפי מערות עד עתה, אתה פתאום צריך לרכז במקום אחד – הזדמנות נהדרת לתקיפה אחת, שמחזירה אותך לנקודת האפס. אני מניח שההיגיון ברור.
מה שמביא אותנו למסקנה החשובה – תחשבו לרגע *** *** כמה *** *** המערב חלש, אם במקום זאת, הגו האייתולות את שואת 7.10.2023! ואת ההתקפה האחרונה, היישר משטחם!
כמה המערב חלש, כאשר האייתולות הגו גם את ברד התוקפנות הבלתי פוסקת של נסראללה! וזה עוד טרם דיברנו על הגמלים החות'ים מצנעא, אשר – אם כל הבעיות הקודמות היו "כאב ראש" ישראלי בעיקר. אז הגמלים מצנעא חמושים בטילי שיוט שלא קונים ב"טויס אר אס", משבשים את נתיבי האספקה והספנות, לכל מדינות העולם!!!
יודעים פי כמה פחת השימוש בתעלת סואץ? יודעים כמה כלכלתה של מצרים *תלויה* במספר הספינות החוצות את תעלת סואץ???
אז, השימוש בתעלת סואץ פחת בערך ב-50% !!! כיוון ש-98% מהספנות בין אירופה לאסיה, עובר דרך נתיב מים זה ו-12% מהסחר העולמי (!), רק בשנה האחרונה, הסתכמו הכנסות המצרים מנתיב שיט זה, ב-9.4 מיליארד דולר! סכום זה הינו כ-10% מהתמ"ג המצרי והמקור הראשון של מצרים, למטבע זר.
אז אם יש מדינה, אשר בה באמת קיים סיכון ממשי לרעב, בגלל צמאון הדם של תושבי רצועת עזה (מתי הם מעמידים לדין את רוצחי ואנסי (ימח שמם) של דאעש נוחבא? עד כאן הדיון, על בלתי מעורבים ברצ"ע ומה באמת רצונם) ומפעיליהם האיראנים, זה בכלל במצרים!
וכל זה כאמור, בשלב מהפגיעים ביותר בתוכנית הגברים עם החיתולים על הראש, להצטייד בראשי הקרב מחומר, שלא מכירים בימי הביניים שאיראן חיה בהם.
מבינים *** *** עד כמה *** *** המערב חלש?
לא רק שהאייתולות לא שקטים יותר מים המלח – הם מובילים לתוקפנות ולאסון, שלא היה כמוהו מאז ימי השואה! כמה ארמיות של צבא ארה"ב מבקרות בחנות לשטיחים פרסיים ולא רק שתוכנית הגרעין האיראנית חוזרת לתקופת האבן. האייתולות יגידו תודה, אם הם לא סיימו כמו סאדם חוסיין. תעצרו וחשבו רגע, על הפרדוקס הזה. זה עד כמה שהמערב חלש!
האייתולות אכן משקרים ללא הפסקה וחושבים שונה מאוד-מאוד מאדם מערבי. למעשה, אי הבנה כי כל תרבות פועלת אחרת לגמרי – היא אחת הסיבות ההיסטוריות, להפסדים במגרש הגיאו-פוליטי. בהיבט הזה, המאמר והדוגמאות בו מדויקות (כמובן) מאוד. על המאמר כפשוטו (על הנאמר בו), אין לי מה להוסיף. הוא מדויק.
אך לכל שקר, יש מי שמשקר ויש מי שמשקרים אותו. הרמה, אליה הגיעו האייתולות בשנים האחרונות – לא אפשרית, לעניות דעתי, ללא עזרה מפורשת של מנהיגי המערב עצמו. בין אם עשו את זה מטיפשות או משנאת המערב (ב-2 המקרים, הסיבה היא ההתקפה הנוכחית של הסרטן המרקסיסטי על תרבות המערב) ולפיכך, מנהיגי המערב, שותפים מלאים לפשעי האייתולות ולכן, חובה לכלול אותם, גם בסקירת הבעיה וגם בפתרונות המוצעים.
לעניות דעתי, המסקנה היחידה האפשרית לוגית – מסקירת מעשי הגברים עם החיתולים על הראש בתגובה זו וכיצד מעשים אלה, נוגדים לכאורה את האינטרסים שלהם, שעה שהם ביישורת האחרונה ליצור ראשי קרב לחיתולים שעל ראשיהם – היא כי קיים שת"פ חזק מכל מה שראינו לאורך כל ההיסטוריה המערבית, בין האייתולות לבעלי השליטה במערב (ואלה, ממש לא רק מנהיגים פוליטיים).
בעבר הלא כ"כ רחוק, לא היה ניתן לדמיין עיתונאי מערבי בולט, מסכים עם משטר אשר רוצח נשים שלא התלבשו לשביעות רצון בריונים ברחובות. הסיבה לשינוי, היא כמובן מחלה אוטואימונית התוקפת כרגע, את המערב – מרקסיזם. אך הסיבה אינה עקרונית לדיון זה (חשוב מאוד כמובן, לדבר עליה, אך כאן אנו עוסקים באיראן). בין התסמינים הראשיים למחלה, אנו מוצאים כמובן שנאה לתרבות המערב והרצון, להחליפה במשהו מתקדם – כמו הדמוקרטיה המתקדמת מרצועת עזה או הסבלנות מטהראן.
וזה חשוב, כיוון שלא ניתן לזהות את הבעיה בצורה ודאית ו/או להציע פתרונות סבירים, כל עוד לא זיהינו את כל מרכיבי הבעיה ובעוד שמאמר זה, סוקר באופן מדויק מאוד את שקרי האייתולות, השת"פ מרצון להם "זוכים" שקרים אלה במערב הנוכחי – חשובים לא פחות. וודאי, כאשר רוצים לגבש את המענה הראוי לבעיה.
אחד הדברים הכי טובים שכתבת פה. למעשה, האידאולוגיה שמולה אנו מתמודדים היא ניאו-מארקסיזם שמוביליו מסתתרים מאחרי שמות אחרים כמו "פרוגרסיבים" ו"ליברלים" והמטרה היא החלפת הסדר הליברלי במערב במשטר קומוניסטי גם אם הם לא אומרים זאת בגלוי. הניאו-מארקסיזם החליף את המעמדות הכלכליים של המארקסיזם הקלאסי – בעלי האמצעים והפועלים – בגזעים ובסופו של דבר בקבוצות, לרוב על בסיס גנטי (כגון גזע, מין, נטיה מינית), של "מדכאים" ו"מדוכאים". אינדיבידואלים אינם קיימים עוד, אלא רק קבוצות שלרוב אתה משתייך אליהם מלידה ולפי זה נקבע אם אתה "מדכא" או "מדוכא".
מתקפת ביקורת טוטאלית על המערב, ללא איזון, ללא הגנה וללא ביקורת על אף תרבות אחרת, נחוצה כדי לשכנע את צבאות שטופי המוח שהפתרון היחיד הוא הריסה מוחלטת של הסדר הקיים. הם אף פעם לא אומרים איזה סדר חדש יחליף את הסדר הקיים כי זה עלול להרחיק אנשים. מדברים על מהפכה, עושים אידאליזציה של מילים כמו מרד וחתרנות, אבל אף פעם לא אומרים מה יבוא בעקבות המהפכה, איזה סדר חדש יקימו על חורבות הסדר הישן.
בסופו של דבר הם מציגים את הקפיטליזם כשורש הדיכוי או כתוצאה של הדיכוי ולכן ברור שיש להחליפו. במה? את זה אף פעם לא שואלים אותם. זה מתבטא גם בכך שלא מלמדים את זוועות הקומוניזם כי הרי זו בסופו של דבר האלטרנטיבה שהם שואפים אליה.
המתקפה על חופש הביטוי מתבטאת לא רק במעשים, אלא גם ברעיונות בהם משכנעים את הדורות הצעירים באקדמיה – הגנה על רגשות יותר חשובה מחופש הביטוי, אלימות מילולית היא אלימות ולכן יש לאסור אותה (כמובן, הם מחליטים מה נכלל ומה לא בקטגוריה של "אלימות מילולית"), טבח עם מתחיל במילים ולכן יש לאסור התבטאויות שיש להן כביכול פוטנציאל להוביל לטבח עם (כגון כל ביקורת שהיא על האיסלם). התוצאה של המתקפה המתמשכת היא ירידה של ערך חופש הביטוי במדרג הערכים עד שיש אנשים מתוצרי האקדמיה שלא מבינים למה זה בכלל חשוב וכך מנרמלים הניאו-מארקסיסטים את סתימת הפיות של האופוזיציה שתהיה במשטר שלהם.
הם תופסים את המוסלמים כבני ברית שלהם כי הם מנתחים הכל במונחים מאטריאליסטיים. בפועל כשהמוסלמים יגמרו להשתמש בהם הם יהרגו אותם לפני שהם יהרגו אותנו.
ומה עושים עם כל הידע הזה? המצעד מרשים של המזרחנים שמתראיין באתר הזה מאז השביעי לאוקטובר לא נשמע באף אחד מכלי התקשורת המרכזיים. לצערנו השמאל חיי בתוך תיבת תהודה ובעוד אנו נחשפים בעל כורכינו לשטף המידע ולתעמולה שמגיעים מהצד שלהם, להם אין שום חשיפה למידע שמגיע מהצד שלנו.
הדרך היחידה היא הפצה באינטרנט ע"י אנשים שיכולים לתווך בין ימין ושמאל, אנשי ימין ליברלי. לימין מהסוג המסורתי/דתי הם לא יקשיבו. השמאל אינו מונוליטי כמו שהימין אינו מונוליטי וקהל היעד צריך להיות שמאל-מרכז, לא שמאל קיצוני. צריך לעשות הבחנה חותכת בין ליברליזם אמיתי לבין "פרוגרסיביזם" כדי להפטר מהאחרון. אנשים עם ערכים ליברליים לא יעברו לצד המסורתי/דתי וצריך לתת להם את הדרך לשמר את ערכיהם הליברליים ואת ההישגים הליברליים תוך השלכת הטרלול ה"פרוגרסיבי". לימין ליברלי יש הרבה ערכים משותפים איתם ולכן הוא יכול לייצר מקורות מידע ותוכן שהם יכולים להתחבר אליהם ולהקשיב להם. שם אפשר להפיץ גם את המידע שאינו מופץ בתקשורת.
האם יש הקלטה של הוובינר עם דר' הרולד רוד שהיה ב- 15.4.2024? אם כן היכן ניתן לשמוע אותה?
יש לנו מין קולב כזה שעליו אנחנו תולים את "הסיבה העיקרית" שבגללה הכל מסתדר טוב או רע.
זה ה"מארקסיזם" או גרסת הניאו שלו. זה ה"פרוטוקול של זקני ציון" או הגרסה העכשווית שלו הבדיונית לא פחות ה"אילומינטי" או שאר מיני אמונות שמתחרות בעזרת הרשתות החברתיות בהצלחה יחסית עם האמונה הפשוטה באל.
וזה מה שמרתק בחלק גדול מהמאמרים והתגובות המלומדות : מתי יצוץ אותו קולב ומה יהיה תלוי עליו
לא "לנו" מתי – רק לך.
שאר האנשים, משתמשים בנימוקים להוכחת טענותיהם.
זה שאצלך זה "קולב", מסביר בדיוק כיצד אתה פוטר את עצמך מהתמודדות עם נימוקי אנשים אחרים.
כאשר דעתך מסתכמת ב"קולב", באמת אין לך סיכוי מול אף נימוק אחר.
וזה מה שלא מרתק באלה, החושבים שהם מלומדים אך זקוקים לאישור משוקן, ע"מ לחשוב בעצמם.