אחרי המתנה ארוכה מדי, צה"ל נכנס סוף סוף לרפיח, ויש כמה דברים שצריך לתת עליהם את הדעת
א. על אף ההנחה כי ברפיח מונח הניצחון הטקטי, חשיבותה של הפעולה ברפיח היא קודם כל במובן האסטרטגי. אחרי הצלחות טקטיות מרשימות של צה״ל בצפון הרצועה ובמרכזה נראה כי לראשונה ישנם גם תכנון וחשיבה אסטרטגיים. גם במובן התודעתי אל מול האויב ואל מול מדינות העולם וגם במובן המעשי של, לדוגמא, שליטה על מעבר רפיח ובהמשך על ציר פילדלפי.
ב. ראש הממשלה בנימין נתניהו ניצב מול אחד מהאתגרים הקשים ביותר מולם ניצב אי פעם. ההחלטה לפעול ברפיח לאחר הפצרותיהן של מדינות רבות בעולם שלא לעשות זאת, בראשן ארצות הברית, היא החלטה כבדת משקל. אמירתו בנאום שנשא ב״יד ושם״ בערב יום השואה ״גם אם ישראל תאלץ לעמוד לבד – נעמוד לבד״ היא הצהרה משמעותית מאין כמותה שלוקחת בחשבון סנקציות שעלולות להיות מוטלות על ישראל כמו הפסקה או צמצום של אספקת נשק על ידי ארצות הברית, גינויים ממדינות נוספות בעולם, החרפת הסיטואציה מול בית הדין בהאג, לחצים פוליטיים מכיוון שותפיו בקבינט המלחמה ומהאופוזיציה בכלל, ומחאה חברתית שמאיימת להרחיב את הקרעים. ייתכן כי ההצהרה הזו היא התחלה הכרחית של צמצום התלות של ישראל ב״ידידתה הגדולה בעולם״ שמידת הידידות שלה מוטלת בספק עם כל יום שעובר.
ג. יתכן שישראל משלמת מחיר יקר על ההתמהמהות שלה עד תחילת הפעולה ברפיח. סביר כי תמונות קשות שעלולות להופיע של פגיעה באזרחים ברפיח יגרמו ללחץ עז להפסיק את הפעולה. כשם ששילמנו מחיר על ההתמהמהות עד תחילת הלחימה באוקטובר 2023 (אובדן לגיטימציה) ועל ההפוגה שהתרחשה כתוצאה מהפעימות של החזרות החטופים (אובדן מומנטום) אנחנו עלולים לשלם מחיר גם במקרה של רפיח. חשוב לפעול באינטנסיביות וברציפות לפני שתגענה הצעות שונות לעסקת חטופים כזו או אחרת ולפני שנאבד לגיטימציה בינלאומית.
ד. ההתמהמהות עד תחילת הפעולה ברפיח אפשרה לחמאס לטמון מלכודות רבות בשטח ואם נוסיף לזה את מצבורי הנשק האינסופיים שטמונים במנהרות שמתחתיה ומתחת לציר פילדלפי הרי שמתקבלת תמונת מצב מסוכנת מאוד עבור לוחמי צה״ל. על כן רצוי לשקול פעילות אווירית מקסימלית בשלב הראשון ורק אחרי ״ניקוי״ כלשהו הכנסה בלתי נמנעת של כוחות קרקעיים.
ה. הסוגיה המצרית בנושא רפיח היא אולי אחת המורכבות ביותר שכן סביר ששכנתנו מדרום אינה מעוניינת שייחשף כיצד אפשרה לרצועת עזה בכלל ולחמאס בפרט להתחמש במשך כל השנים על אף הסכם השלום שלה עם ישראל. מצבורי הנשק והתחמושת שנמצאים בעשרות מנהרות מתחת לרפיח ולציר פילדלפי הגיעו דרך מצרים כל השנים.
הצבא החזק והמרשים שמבססת מצרים (בעיקר חיל אוויר וים) ביחס מפתיע למצבה הכלכלי העגום, ולוחות הבטון הענקיים שהיא מציבה בגבול עם הרצועה ובמיוחד מאז פרצה המלחמה, מלמדים על היחס האמיתי של ארץ הנילוס לתושבי עזה ומעבר אפשרי שלהם לשטחה.
ו. משפחות החטופים זעקו היום בדיונים בועדה בכנסת כי יש ניגוד אינטרסים בין הרצון להחזיר את החטופים לבין הפעולה ברפיח. נהפוך הוא. מישהו מנסה באכזריות לא אנושית לספר להן סיפור הפוך, אולי כדי להרוויח הון פוליטי. דבר לא יחזיר את החטופים מהר יותר מאשר הפעלת לחץ צבאי לא מתון על חמאס. הראיה היא גם הקולות שנשמעו מחמאס מרגע ההבנה שפעולה אכן תתבצע ברפיח. חמאס כמובן מציב תנאים שלא ניתן להסכים להם בשום אופן וצריך לשים לב לאחד הפרטים בהצעה החדשה – להשיב 33 חטופים חיים או מתים. אין פירוט כמה חיים וכמה מתים ומהי זהותם. יתכן כי אין בידי חמאס אפילו 33 חטופים חיים.
ז. חיסול בכירי חמאס חייב להוות חלק ממטרות המלחמה. מוציא מהדעת לצפות בדילוגיו בעולם של איסמעיל הנייה. לא יתכן שיחיא סינוואר ישרוד באיזושהי מנהרה או חמור מכך, מחוץ לרצועת עזה, בתום המלחמה. בכירי חמאס כמו מחבלי הנוח'בה הם בני מוות. אין לדעת אם הם נמצאים ברפיח או בכלל ברצועה, אך חלק מהמאמץ המלחמתי ברפיח צריך לכלול גם את המטרה הזו.
זה עתה נחתנו ברפיח, מאחלים לכם חופשה נעימה! תודה שטסתם צהל⛱️ pic.twitter.com/xzz8bkxMgf
— Dassa 🇮🇱 (@DASSA0104) May 7, 2024
ח. בעוד צה״ל כורז במערכת הכריזה, שולח כרוזים ומסרונים, משדר ברדיו, בטלוויזיה ובאינטרנט ותוהה כמה שבועות ימשך פינוי תושבי רפיח כשם שהזהירה ארצות הברית, מסתבר שלחץ צבאי הוא השפה המשפיעה ביותר במזרח התיכון. עוד בטרם החלה הפעולה ברפיח כבר החלו תושבים רבים להתפנות ביוזמתם, בלי פגיעה בהם. בעוד צה״ל מתלבט אילו אוהלים יקים עבורם והיכן, עושים תושבי רפיח את דרכם אל המרחב ההומניטרי במואסי באמצעות כל כלי תחבורה אפשרי, לרבות חמורים, חלקם תוך סינון קללות לעבר הנהגת חמאס ואפילו קריאה לשחרר את החטופים.
ט. רפיח איננה תמונת הניצחון המוחלט. יידרש זמן לחסל את גדודי חמאס שנמצאים בה תוך זהירות גם בשל האוכלוסייה האזרחית שבה, גם בשל ההתכנות כי יש בה חטופים וגם בשל המורכבות המסוכנת של המנהרות עמוסות הנשק והתחמושת והאפשרות של מלכוד אזורים נרחבים.
ייתכן שתידרש נוכחות בת שנים במעבר רפיח ולאורך ציר פילדלפי כדי למנוע את המשך העברת הנשק ממצרים. לאור העובדה שעזתים רבים חזרו אל צפון הרצועה ולאור השיקום במידה זו או אחרת בחלק ממחנות הפליטים שבמרכזה, הרי שגם לאחר סיום הפעולה ברפיח, יידרש צה״ל לפעול שוב בצפון הרצועה ובמרכזה.
י. ומילה אחת על הרוח. טרם היציאה לפעולה ברפיח הופצו ברשתות סרטונים מרגשים בהם מפקדים ולוחמים נשאו תפילה, קראו ״שמע ישראל״ ונשאו דברים חדורי אמונה. בפקודות שנשמעו בקשר דובר גם על סמליות התאריך בו נפתחה הפעולה – יום השואה. אי אפשר להתעלם מהעובדה שחמאס מבקש להשמיד אותנו כשם שביקשו הנאצים במלחמת העולם השנייה, חלק ממעשיו אף גרועים יותר מאלו של המרצחים באירופה. העם היהודי עדיין נדרש להילחם על קיומו מול אנטישמיות גואה בעולם כולו אם לשפוט על פי הדו״ח שפורסם לאחרונה על ידי הליגה למניעת השמצה ועל פי התמונות חסרות התקדים מהקמפוסים בארצות הברית. הפעם אנחנו נלחמים כאשר יש לנו מדינה ויש לנו צבא.
האימון האוטומטי בהנהגה שבחרנו נסדק.
מקבלים שחש אילוצים ומכשולים קשים, אבל גם הציניות תפסה מקום. אולי לא תמיד יש כיסוי לנאומים. אז מקווה מאוד שיהיה אפקט אסטרטגי לפעולה ברפיח וזו לא רק הצגה להרגיע בוחרים. אומרים שמעבר רפיח זה עוד לא הרפיח עצמה. למה לא עשו את ההשתלטות קודם. האם באמת זה למען ליווי הסיוע ההומנוטרי. יש בלבול. נקווה ונתפלל שיהיה נצחון עם אפס אבידות בצידנו. חיי חיילינו קדושיםממוסר מערבי זר.
ו.העובדה שהחמאס לא חושף כמה חטופים חיים יש לו אינה מעידה דבר. שמירת הספק מאפשר לחמאס להפעיל לחץ גם אחרי הגל הראשון של עסקה, אם תהיה.
ז.לא נעים ככל שזה יהיה, אני לא חושב שיש לנו ברירה לגבי סינואר. אסור לפסול את האפשרות לעסקה ולו רק בגלל הסיכון לגופה שפספסנו אי חטוף שעבר את הגבול למצרים. אבל כשזה מגיע למחיר מצידנו-הפסקת המלחמה ונסיגה אינן אופציות. שחרור המוני ל מחבלים ו/או שחרור בכירים גם יקל על בניית שלטון החמאס מחדש. נראה שאפשרות בריחה תהיה הרע במיעוטו. תזכרו אם סינואר יצא האיש שהביא חורבן על כל רצועת עזה רק כדי לשחרר שלושים מחבלים ולברוח-הוא לא יתקבל בברכה בשום מקום.
ח.אני בספק אם כח צבאי באמת עוזר במזה״ת. נראה לי שאחרי המלחמה הזו צריך לפוצץ גם את הקונספציה הזו. המציאות היא שלמרות מימדי חורבן בלתי נתפסים החמאס עדיין מתבצר בדרישות מטורפות. גם בריחת תושבי עזה אינה הישג להרתעה. להפך, היא איטית מדי. דמיינו מה היה קורה אם היתה יוצאת הודעה ישראלית-אמריקאית שבעוד שבוע לא רק שצה״ל נכנס לרפיח אלא שסיוע הומניטרי יפסיק להיכנס ויגיע במקום זה למואסי. במצב כזה, רפיח כבר היתה ריקה לגמרי. במזה״ת הרתעה לא באה מכח אלא מאכזריות. סולחה מגיעה רק אחרי פעולת נקמה שקולה למעשה הראשון.