עסקה "בכל מחיר" היא כניעה ללא תנאי

אחד המאפיינים הבולטים של התקופה הוא מעילת התקשורת בתפקידה הבסיסי ביותר: תיווך המציאות בצורה הוגנת לאזרחים. מאז תחילת המלחמה אנחנו שומעים על "עסקת חטופים" עם החמאס שנועדה להחזיר את החטופים שלנו הביתה "בכל מחיר". הרושם המתקבל הוא שמדובר בעסקה של אנשים תמורת אנשים: ישראל תשחרר כך וכך מחבלים, כולל בכירים מאוד, והחמאס בתמורה ישחרר את החטופים.

אם היה מדובר במתווה כזה היה היגיון לכל המערך התקשורתי-מחאתי שנבנה כאן. לגיטימי להסכים למחיר גבוה באסירים של האויב תמורת אנשינו, לגיטימי למחות נגד ממשלה שנתפסת כ"עקשנית" ואולי אף לחשוד בה שהיא מונעת משיקולים לא ענייניים. היינו כבר בסבבים כאלה סביב עסקת שליט וזה לא מקרה שהתקשורת והמחאה משתמשים בקורפוס הטיעונים המוכר ההוא.

אין שום בעיה עם הטיעונים הללו וזה ויכוח ציבורי סביר וראוי שכבר התנהל בישראל מספר פעמים. יש רק בעיה מרכזית אחת: זו לא המציאות. העסקה המדוברת אינה עסקת חטופים כלל וכלל. ככל שנודעים יותר פרטים על דרישות החמאס מסתבר שאת סוגיית האסירים תמורת חטופים כבר חצינו מזמן, בכניעה מוחלטת של ישראל. הממשלה ה"עקשנית" הזו הסכימה עוד בחודש הראשון למלחמה לשחרר כמויות בלתי נתפסות וחסרות תקדים של מחבלים רצחניים ומסוכנים מאוד תמורת חטופינו. היא כבר ריסקה לחתיכות את כל הקווים האדומים שאי פעם חשבנו שיש בתחום הזה. עסקת שליט קטנה על מה שהיינו מוכנים לתת בשביל "להוציא אותם מהגיהינום".

יש כאן ניסוח יפה של המערכת המסתמנת:
רוסיה טורקיה וסין מצד אחד; ארה''ב והמערב בצד השני.
החמאס שואף לא רק לבנאם את הסכסוך, שזה דבר שכבר קרה הניינטיז, אלא לבלקן אותו ולהפוך את עזה לנקודת ההתנגשות של צירי בריתות עוינות.
העסקה היא עסקת כניעה, תומכיה מודים בתבוסה.
נתניהו לא נכנע.… pic.twitter.com/9yNIeXBFNu

— עקיבא ביגמן הישן והממלכתי (@akibigman) May 5, 2024

הבעיה היא שזה לא מעניין את החמאס בכלל. לא רק שאנחנו לא מדברים אפילו על שחרור כלל החטופים, אלא רק על 20-30 מתוכם, אלא שהחמאס גם מציב דרישות אינסופיות מתחומים אחרים לגמרי. על פי הפרטים הידועים לנו חמאס דורש כבר מזה זמן רב שישראל תצא לחלוטין מכל רצועת עזה – כולל הפרימטר הביטחוני החדש – הפסקה מלאה של המלחמה, חזרת כל העזתים לבתיהם, שיקום מלא של הרצועה ועוד. אין איך לתאר את זה אלא ככניעה ללא תנאי של ישראל: החמאס תקף רצח אנס שרף וחטף 1400 אזרחים ישראלים ובתמורה הוא מקבל חסינות, הכרה בינלאומית ועצירה מוחלטת של מלחמת המגן הישראלית.

אם לא די בכך, אתמול פורסם כי דובר החמאס אפילו לא מסתפק בערבויות אמריקניות לסיום המלחמה, והוא דורש להכניס גם את רוסיה, סין וטורקיה כערבות לכך שישראל לא תמשיך לתקוף. מדובר בהתפתחות חסרת תקדים בסכסוך האזורי והפיכתו לא רק לבינלאומי במובן המוכר של הסכמי אוסלו אלא לבין-גושי במובן של העימות העולמי העתידי המסתמן. חמאס רוצה לצידו את ציר הרשע החדש ולהפוך את הסכסוך הישראלי-פלסטיני לנקודת חיכוך בין צירי בריתות במודל הבלקני של תרום מלחמת העולם הראשונה.

כך שבמידה והוא יפר את תנאי העסקה המבזה הזו, והחמאס בוודאי יפר אותם במהירות, יעמדו לצידו גם בעלי הברית החדשים שמופעלים מאינטרסים עולמיים שלא קשורים לסכסוך המקומי. אינטרסים באוקראינה, בים סין הדרומי ובסינגפור ישחקו תפקיד ברצועת עזה. זו ה"דרישה" החדשה של החמאס במסגרת עסקה "בכל מחיר".

צריך לומר ביושר שבתוך הקלחת הזו ראש הממשלה נתניהו מתנהל בצורה משביעת רצון. הוא מבין את ההשלכות החמורות של כניעה לדרישות החמאס, ומתעקש (אם להאמין לתקשורת: לבדו) לא לקבל את העסקה במתכונתה המוצעת, למרות לחצים אדירים מכל כיוון אפשרי. לצד כשלים חמורים בניהול המלחמה ובעיקר ניהול מערכת הביטחון שבא לידי ביטוי בסבב המינויים המחפיר שבוצע לאחרונה, התחום המדיני הוא נקודת החוזקה שלו והוא מפגין כאן יכולת עמידה מרשימה. אייזנקוט, גנץ ואפילו גלנט היו כבר מזמן מקבלים את תנאי ההשפלה של חמאס.

אסור לקבל שום עסקה במתווה הנוכחי ויש להמשיך את המערכה מול החמאס. ואכן נראה כי מבצע צבאי ברפיח החל בימים האחרונים.

אבל גם כאן חשוב לא להתבלבל: כניסה לרפיח לא תביא "ניצחון מוחלט". וכלל לא בטוח שהיא מצדיקה את המחיר. המערכה מול החמאס אינה מלחמה מהירה של זבנג וגמרנו, ואפילו לא של "שנת מלחמה". מדובר בתהליך ארוך שצריך להוביל לשינוי יסודי של התנאים העובדתיים באזור. הבעיה בעזה היא לא מצבת הלוחמים הרשמית של חמאס שאותה צה"ל מנסה להרוג באיזה קמפיין ספירת גופות ניאו-ויאטנמי, וגם לא סטטוס הכשירות של "מוסדות השלטון" בעזה. לחמאס יש מאגר בלתי נדלה של לוחמים והוא מגייס חדשים בלי סוף, ולאיש לא אכפת מי אוסף את הזבל בשכונת א-רימאל או זייתון.

לא "השמדת היכולות" כפי שרוצים בימין, ולא "חלופה שלטונית" בדמות הרש"פ, הסעודים או מה שזה לא יהיה שרוצים בשמאל יביאו לפתרון הבעיה. חמאס מפותח מדי ומוטמע מדי באוכלוסייה כדי שפעולות שטחיות מהסוג הזה יצליחו להוביל לשינוי. כפי ששמענו מאלפי הלוחמים שהיו בתוך עזה, אין בית שאין בו נשק ותעמולה חמאסית-נאצית. הבעיה היא האוכלוסייה.

מה שצריך כאן הוא סדרה של פעולות שיטתיות שיובילו בהדרגה לפירוק המורסה הפלסטינית. זה תהליך שייקח זמן רב אבל הוא מוכרח לקרות. הממשלה חייבת לתכנן קדימה שורה של יעדים מדיניים שיובילו לשינוי אזורי אמיתי. לסגור את אונר"א, ולייצר חלופות של הגירה ויציאה החוצה מרצועת עזה. הון עתק מושקע כעת בשימור מלאכותי של הסוגייה הפלסטינית, דבר שנועד בטווח הארוך לפגוע בישראל ואת המאמצים האסטרטגיים צריכים לכוון לשם. ולא לחשוב על היום שאחרי המלחמה הזאת, אלא על העשור שאחרי. בזאת ניבחן.