ממשל ביידן מנסה לכפות את האג'נדה המזרח תיכונית שלו על ישראל. בני גנץ הוא השליח המיועד שלו.
בכל הקשור למלחמה בעזה, בעיני ממשל ביידן חמאס הוא הבעיה הקטנה; הבעיה הגדולה יותר היא בנימין נתניהו. ארה"ב מוכנה לחיות עם שליחי איראן ברחבי המזרח התיכון כחלק ממדיניות "האינטגרציה האזורית" (שם מכובס לפייסנות כלפי טהרן), אז למה לא גם בעזה? אבל אם יש דבר שממשל ביידן לא מוכן לחיות איתו, זו קואליציית נתניהו. משום מה, ראש הממשלה העיקש מסרב ללמוד מן האמריקנים איך "לחלוק את השכונה" כלשונם, עם השואפים לרצח עם של היהודים – בעזה, ביהודה ושומרון, בלבנון ובאיראן.
אם בעיית נתניהו גדולה מכדי שאפשר יהיה להכיל אותה, המסקנה הבלתי-נמנעת היא שצריך לפתור אותה. והפתרון שאליו הגיעו אנשי הממשל הוא מה שטוני בדראן כינה "פתרון הרודיאני": מציאת שליח מקומי שיכפה את האג'נדה של הדמוקרטים על מצביעים ישראלים שאינם רוצים בה.
הורדוס זכה בכס המלכות מפני שהאימפריה הרומית התערבה בפוליטיקה הפנימית של ממלכת יהודה, הטילה את מלא כובד משקלה לצידו, וסייעה לו להביס את יריביו מבית. האימפריה האמריקאית רוצה לשתול את בני גנץ בכיסא ראש הממשלה מאותן סיבות: התכנית היא לסייע לגנץ להביס את נתניהו, ואז להרכיב קואליציה יונית שתחזיר את ישראל למסלול שתי המדינות. כל זה כנראה לא יניב שתי מדינות, אבל יסייע בהשקטה של עזה ("דה-אסקלציה" בז'רגון החביב על הממשל הזה). כי עזה היא המקום האחרון במזרח התיכון שבו מישהו עדיין קורא תיגר על כוחות הפרוקסי של טהרן. בכל שאר הזירות – תימן, מערב עיראק, סוריה ולבנון – הדגל הלבן האמריקאי של דה-אסקלציה כבר מתנופף ברמה.
מלחמות נושאות בחובן גם הזדמנויות, וברור לגמרי מה הפוטנציאל שראה ממשל ביידן במתקפת ה-7 באוקטובר: לא הזדמנות להבטיח את ביטחון ישראל זיהו בוושינגטון, אלא אפשרות לעקור את כיס ההתנגדות האחרון למדיניות "האינטגרציה האזורית" – ממשלה ישראלית שמתעקשת שאין להשלים עם תכנית הגרעין של איראן.
מאחר שכל מדיניות המזרח התיכון של הממשל מוטלת על הכף, הלחץ הוא בלתי פוסק. מעולם לא היה ממשל אמריקאי נחוש כל כך לחתור תחת הדמוקרטיה והריבונות של ישראל, מאמץ מקומם במיוחד בהקשר מלחמת הקיום שנכפתה עלינו.
Biden obsessed with a coup against Netanyahu. Gantz is his Benedict Arnold.https://t.co/6J11Hg6oP2
— Mark R. Levin (@marklevinshow) May 8, 2024
וושינגטון מבקשת ללחוץ על ישראל באמצעות קיצוב חימוש אמריקאי, ועכשיו גם ניסתה למנוע חיסול של גדודי החמאס על ידי על ידי עצירת משלוחי חימוש; היא הכריחה אותנו לספק "סיוע הומניטרי" שנשלט על ידי חמאס ונותן בידיו אמצעים להמשיך ולהילחם; ארה"ב בונה נמל לעזה כדי לחתור תחת השליטה הישראלית בזרימת הסחורות; היא נמנעה מלהטיל וטו במועצת הביטחון על החלטה אנטי-ישראלית במרץ; היא הדליפה את הכוונה להכיר בלא תנאים במדינה פלסטינית;
ארה"ב אפשרה לאיראן לתקוף אותנו במעל 300 טילים וכטב"מים בלי שתשלם על כך מחיר – כלכלי, דיפלומטי, או צבאי; ואז היא אמרה לנו שהצלחת ההגנה (שארה"ב היתה שותפה לה) אמורה להיחשב ניצחון ולכן אל לנו להשיב במתקפה; היא פורסת מטריית הגנה על חיזבאללה ומונעת מתקפה ישראלית כוללת בלבנון; היא מנסה להפסיק את המלחמה בעזרת עסקת חטופים שתציל את החמאס מכליה;
ארה"ב לא מגנה על ישראל מפני הליך משפטי פוליטי וחסר תוקף בהאג, שעשוי להסתיים בצווי מאסר בינלאומיים נגד ראש הממשלה ואחרים, לרבות הנלחמים עתה בעזה; ולא רק שאינה עוצרת את הפארסה בהאג, ארה"ב למעשה מעניקה לה רוח גבית, למשל באמצעות האיום להטיל סנקציות על יחידה בתוך צה"ל – נצח יהודה – וכך היא חותרת תחת שרשרת הפיקוד ולוחצת על לוחמים להישמע לדרישות אמריקאיות במקום לפיקוד הצבא; בשלב מסוים מזכיר המדינה בלינקן דרש פגישה בארבע עיניים עם הרצי הלוי, כאילו הרמטכ"ל חייב דין וחשבון לנציג המעצמה הזרה (הבקשה סורבה).
בינתיים המפלגה הדמוקרטית, מביידן ומטה, תקפה את ראש ממשלת ישראל פומבית במילים חריפות וגסות. ביידן קרא לו "a bad fucking guy", ואילו מנהיג הדמוקרטים בסנאט, הסנטור צ'אק שומר, הטיף מוסר לישראלים על שהצביעו לא נכון בבחירות; חבר בכיר בבית הנבחרים מטעם הדמוקרטים, ג'רי נדלר, הרחיק לכת עוד יותר וכינה את נתניהו המנהיג היהודי הגרוע ביותר זה אלפיים שנה – כלומר מאז ימי הורדוס.
הבית הלבן מתחבא מאחורי יהודים דמוקרטים בעלי שם, ודוחק בהם, ככל הנראה, לתקוף את ישראל, כדי שהנשיא וצוותו לא יואשמו באנטישמיות ואנטי-ישראליות – דבר שיכול לפגוע בהם במדינות מפתח בבחירות הקרובות. כל זאת בשעה שיהודים רבים רואים את ילדיהם נדחקים החוצה מאוניברסיטאות בידי בירוקרטים פרוגרסיבים הדוחפים ל"גיוון" (רק בלי יהודים) ובידי אספסוף פרו-חמאסי שצמח על ברכי "לימודים פוסט-קולוניאליים" אופנתיים המתארים את הציונות כגזענות.
לבית הלבן יש כמובן גם כוחות פרוקסי בקרב מפגיני קפלן הכרוניים שאותם, לפי עדותו העצמית של אחד ממנהיגי המחאה המתמדת, הממשל מפעיל כפעם בפעם, לפי הצורך. לפי אותו אדם, המפגינים עומדים בקשר מתמיד עם הבית הלבן לצורך תיאום.
כל החתרנות הגלויה תחת ריבונות ישראל לא השיגה בינתיים את מטרתה: ממשלת בובות בחסות אמריקאית בראשות המלך בני. מועמד הבית הלבן לתפקיד הורדוס סטה שוב ושוב מהתסריט שהוכתב לו (ולכן, כך דווח, הוזמן לוושינגטון כדי לקבל נזיפה). אבל הייתה סיבה טובה לסטיות הללו. בכל פעם שההתקפה על ריבונות ישראל ועל הדמוקרטיה שלה, או אפילו על נתניהו אישית, נעשתה בוטה מידי, גנץ, המבין את מצביעיו הפוטנציאליים, התגייס להגן על הריבונות שלנו, ועל זכותנו לבחור את הממשלה בעצמנו.
זה כנראה לא קרה רק בגלל שגנץ בחר להעדיף את האינטרסים של המדינה על שיקוליו האלקטורליים, אלא בגלל שהוא יודע שאי-אפשר לזכות בבחירות בישראל אם נוצר הרושם שאתה מצטרף להתקפה אמריקאית על האינטרסים החיוניים שלנו, או לחתירה של הבית הלבן תחת עצמאותנו. מעל הכל, כל ניסיון להפיל את נתניהו בשם "פתרון שתי המדינות" סופו להבריח את המצביעים – ועל אחת כמה וכמה מצביעים של אחרי השבעה באוקטובר.
אך לאחרונה נראה היה שהמועמד ההרודיאני סופסוף קיבל על עצמו למלא את התפקיד שיועד לו. ייתכן שזה בגלל שהממשל למד איך לעטוף את התקפותיו על ישראל בלבוש הנראה כדאגה לאינטרסים שלנו (במקום "פתרון שתי המדינות" אמור "נורמליזציה עם סעודיה" ו"קואליציה בינלאומית"; במקום "סיום המלחמה" אמור "שחרור החטופים" וכד'). ואולי גנץ קיבל הבטחה אמריקאית שהלחץ על נתניהו יעלה מדרגה בעזרת עידוד עקיף להוצאת צווי מאסר בידי בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. קשה לדעת.
תהיה הסיבה אשר שתהיה, גנץ פרסם ערב הכניסה לרפיח ציוץ הקורא תיגר גלוי על הממשלה בה הוא חבר. בתחביר מסורבל הנאנק תחת משקל הניסיון להסתיר את הפניית העורף לכל מה שהצהיר עד כה, גנץ אמר כך:
"הכניסה לרפיח חשובה במאבק הארוך נגד חמאס. השבת חטופינו, שהופקרו על ידי ממשלת ה-7.10, דחופה ובעלת חשיבות עליונה הרבה יותר. אם יושג מתווה אחראי להשבת החטופים בגיבוי כל מערכת הביטחון, שאינו כרוך בסיום המלחמה, והשרים שהובילו את הממשלה ב-7.10 ימנעו אותו – לא תהיה לממשלה זכות להמשיך להתקיים ולהוביל את המערכה"
לא קשה לפענח את העיקר כאן: בואו נסיים את המלחמה אבל נקרא לזה בשם אחר. ועם זאת, העטיפה לא פחות מעניינת מן התוכן. ראשית, גנץ מאמץ את הטרמינולוגיה של המחאה הכרונית בקפלן, המאשימה את הממשלה על כך ש"הופקרנו" באותה שבת נוראה. זו הדרך לתחום את האחריות כך שתיפול רק על הממשלה הנוכחית, לפני שגנץ הצטרף אליה.
אפשר לומר, בעדינות רבה, שזה לא בדיוק מופת של לקיחת אחריות. גנץ עצמו היה ממעצבי הקונספציה שהוליכה לכישלון השבעה באוקטובר. גנץ היה סגן רמטכ"ל, רמטכ"ל, חבר קבינט, שר ביטחון וראש ממשלה חלופי בתקופות הרלוונטיות.
כרמטכ"ל הוא חתך בחדות בבשר כוחות היבשה לאור החזון היהיר של "צבא קטן וטכנולוגי" ועל סמך הנחה מופרכת שמלחמות גדולות הן נחלת העבר. הוא דגל בתפיסת ההרתעה ובכסף הקטארי, כמו גם בהכנסת עובדים מהרצועה לישראל. כשר ביטחון הוא חנך את המכשול הקרקעי המשוכלל על גבול עזה, שיבטיח, כך אמר, ביטחון מפני החמאס לתושבי הנגב המערבי. "שגרת החיים פה, היא הניצחון הגדול שלנו, והיא האויב הגדול ביותר של ארגוני הטרור", צייץ בדצמבר 2021.
את "הניצחון הגדול" ראינו כולנו באוקטובר. עד כדי כך היה גנץ בטוח באפקטיביות של מכשול ההיי-טק, שהוא הורה לאסוף נשקים מכיתות כוננות בשל גל גניבות. כעת אנחנו יודעים מה היה המחיר.
אבל הציוץ של גנץ הוא לא רק תרגיל בזיכוי עצמי עבור אנשים בעלי זיכרון קצר. הוא גם תורם את חלקו בהסטת הדיון על מטרות המלחמה מניצחון על החמאס והשבת החטופים, להשבת החטופים גם במחיר ויתור על ניצחון. השבת החטופים, כך כתב, היא "בעלת חשיבות עליונה הרבה יותר" מפלישה לרפיח עכשיו, שהרי הפלישה חשובה רק במסגרת "המאבק הארוך נגד חמאס" – כלומר אפשר לדחות אותה למועד לא ידוע, כאילו הלגיטימציה הבינלאומית שגם כך אזלה כמעט עד לאפס, משום מה תשתקם אחרי שטבח שבעה באוקטובר ישקע למעמקי הזיכרון הקולקטיבי העולמי.
ולבסוף, גנץ יוצר דיכוטומיה בין "כל מערכת הביטחון" לבין "השרים שהובילו את הממשלה ב-7.10" ומתנגדים לסיום המלחמה שגנץ ניסה לקדם, תוך שהוא מכחיש שזה מה שהוא עושה. מצד אחד ניצבת מערכת הביטחון כולה, נציגת המקצועיות והרציונליות, ומנגד חבורת ימנים חובבנים וחסרי לב. כאילו אחרי ה-7.10 לא נחשפה אותה מערכת בחדלונה ובחרפתה, שלא לדבר על חוסר יכולתה להפנים את האסון, לוותר על הקונספציה ולפנות את הדרך לקצינים אחרים שאינם שייכים לקליקה הכושלת. גנץ מצייר את דרישת חלק משרי הימין להמשיך במלחמה עד לניצחון כמעין קפריזה תימהונית. לא מקרה הוא שהציוץ קיבל יחס לא סימפטי בין לייקים לתגובות.
ואף על פי כן, למזכיר המדינה בלינקן היתה סיבה להרגיש סיפוק. גנץ, כך נדמה, התמסר סופסוף לתפקיד שהממשל בוושינגטון הועיד לו: ניצול המחלוקת בתוך החברה הישראלית, בחירה חד-משמעית בצד של נאמני רק-לא-ביבי, כדי להוציא לפועל ניסיון להדיח את נתניהו ולתפוס את מקומו.
טוני בדראן כתב על "ההרודיאנים החדשים" בימי המאבק סביב הרפורמה המשפטית. כבר אז נתניהו היה מכשול מטריד למדיניות "האינטגרציה האזורית" של ממשל ביידן, כיוון שהתעקש על כך שאת האיום האיראני צריך לעצור בכל אמצעי שיידרש. ממשל ביידן העמיד פנים שהרפורמה המשפטית מעניינת אותו אבל העניין היה ונשאר הפלת נתניהו.
מה שבדראן טען אז לגבי בחישה אמריקאית בפוליטיקה הישראלית נכון שבעתיים כעת, כאשר הבחישה הפכה בוטה ובלתי פוסקת. אבל הטענה של בדראן לא הייתה רק כלפי הצביעות האמריקאית והטקטיקות האנטי-דמוקרטיות של הממשל. ההשוואה עם הורדוס כיוונה ללמד אותנו שיעור על המחיר שאותו שילמה ממלכת יהודה עבור האסטרטגיה ההרודיאנית. הברית של הורדוס עם הענק הרומאי הבטיחה את ניצחונו על יריביו מבית, אבל מחירה היה, בסופו של חשבון, אובדן העצמאות היהודית בארץ ישראל.
הורדוס זכה בעוצמה וביוקרה ומשפחתו קיימה קשרים אינטימיים עם שליטי האימפריה הרומית. אך דבר מזה לא יכול היה להציל את ממלכת יהודה. להפך. האסטרטגיה של הורדוס הפכה בסופו של דבר את ארץ ישראל לפרובינציה הנשלטת ישירות בידי רומא. והשליטה הרומאית הייתה רק הקדמה לחורבן בית המקדש השני ולגלות בת אלפיים שנה, לפרעות, פוגרומים ורדיפות ששיאן הנורא בשואה. אפשר לסכם, אם כן, שאסטרטגיית הורדוס לא הייתה טובה ליהודים.
האם סיוט החורבן יכול לחזור על עצמו? בהחלט. בכלל לא בטוח שישראל יכולה לשרוד עוד ארבע שנים של ממשל דמוקרטי הממשיך לפייס את איראן ומבקש לבסס בלב הארץ מדינת טרור החולשת על שפלת החוף. אם ישראל חפצת חיים, יהיה עליה לשבור את טבעת החנק שהאיראנים ושליחיהם טוו סביבה, כלומר – יהיה עליה לעשות את מה שבבית הלבן לא רוצים שנעשה. שם מבקשים למנוע מישראל לתקוף את חיזבאללה, כשם שכבלו את ידי בת-בריתם האחרת, סעודיה, מלהילחם בחות'ים.
כעת ממשל ביידן התגייס לסיום המלחמה של ישראל במצב בו הפרוקסי העזתי של איראן עומד עדיין על רגליו. לא מופרך לומר שטבעת החנק האיראנית מתקיימת למעשה בחסות ארה"ב, ומובן שתהפוך אפקטיבית פי כמה מרגע שיהיה בידי טהרן נשק גרעיני.
ההשפעה האמריקאית העמוקה על ישראל, דרך מכוני מחקר, דרך האקדמיה, בצבא ובזירה הפוליטית – שלא לדבר על תלותנו הכמעט מוחלטת בחימוש אמריקאי ברמה היומיומית – בהחלט מאיימת להפוך אותנו מבת ברית למדינת חסות שעלולה לאבד את יכולת הפעולה העצמאית, כפי שזו אבדה לממלכת החשמונאים. עינינו הרואות מה יכול לקרות לישראל במקרה כזה תחת ממשל שיש לו תוכניות אחרות לגמרי משלנו למזרח התיכון.
מנגד, כלל לא ברור שהניסיון לשתול את גנץ בראש קואליציה יונית ממושמעת שתפעל לפי הוראות מוושינגטון יכול להצליח. נכון, לאמריקאים יש הרבה עם מה לעבוד. האליטה הפרוגרסיבית של ישראל קטנה אך רבת עוצמה וחסרת מעצורים, כפי שהדגימה כאשר הכניעה ממשלה נבחרת באיומי פירוק הצבא בימי המאבק על הרפורמה.
האליטה הזו עדיין מאמינה בפתרון שתי המדינות ותשמח לקחת חלק בתכנית האמריקאית לכפות את העמדה הזו על הרוב שמתנגד לה בישראל. השמאל הישראלי ויתר מזמן על האפשרות לשכנע את המצביעים לתמוך במדינה פלסטינית, ואין לו בעיה עם שימוש באמצעים לא-דמוקרטיים כדי לכפות את רצונו על יריביו הפוליטיים. כמו האליטה המתייוונת מימי הורדוס, הוא רואה בתמיכת המעצמה דרך לקדם לא רק את כוחו אלא גם את השקפותיו, כנגד הרוב הנתפס בעיניו – היום כמו אז – כחשוך, פרובינציאלי ופרימיטיבי.
Gantz undermining the Israeli people again. No wonder Biden wants to install him as PM and his lapdog. pic.twitter.com/2cGb4JtPaE
— Mark R. Levin (@marklevinshow) March 25, 2024
הציוץ של גנץ מזכיר לנו את כוחה של האליטה, הדומיננטית בקרב הממסד הביטחוני, ותומכת גם כעת בתוכניות לסיים את המלחמה בתבוסה ישראלית. קבוצה זו כבר השפיעה על האופן בו נוהלה המלחמה. היא עמלה כדי למנוע את הנחת התשתית לשליטה ארוכת טווח באזורים שנכבשו בעזה, וגררה את רגליה נגד הוראת הקבינט לפעול ברפיח. לאותה קבוצה שליטה כמעט מלאה בעיתונות, המפיצה דמוניזציה כנגד כל מי שמתנגד לכניעה בפני חמאס באמצעות עסקת חטופים, כאילו רק חוסר לב, ולא שיקול אסטרטגי, יכול לעמוד מאחורי התנגדות למהלך.
וישנו כמובן גם בית המשפט הישראלי הכל-יכול וגורמי אכיפה שעברו תהליך פוליטיזציה עמוק, וגם אלו מחזיקים דרך קבע שוט מעל נציגי הרוב בכנסת ובממשלה. ולבסוף, ישנה גם קהיליית העסקים, לרבות סקטור ההיי-טק, המממנת את שלטי החוצות הצועקים שרק נתניהו אשם בכל (שהרי אף אחד אחר, כידוע, לא אשם בשום דבר).
אך ישנה גם בעיה מהותית בתוכנית לכפות את המדיניות האמריקאית באמצעות ברית אליטות בראשות גנץ. הפופולריות של גנץ נובעת מעמימות מכוונת. זו הסיבה שהוא סירב בעקביות לענות על השאלה האם הוא תומך במדינה פלסטינית. הדרך היחידה שבה הוא יכול לזכות בבחירות היא על ידי יצירת רושם ניצי, גריפת קולות ימין ומסירתם לקואליציית שמאל. החשבון פשוט ואין לחמוק ממנו: הרוב בישראל הוא ימני, והוא ימני עוד יותר מאז השבעה באוקטובר.
הרוב הזה כנראה יכעס מאד על נתניהו אם לא יביא להכרעת חמאס ול"ניצחון מוחלט". אבל כדי ללכוד את המצביעים המאוכזבים, אתה לא יכול להציע את מה שאכזב אותם מלכתחילה: תבוסה במלחמה. ודאי שאינך יכול להציע מדינה פלסטינית. ישנם עדיין כמאה אלף מפונים שאינם יכולים לשוב לנגב המערבי או לצפון. שום עסקת חטופים לא תשכנע אותם שיהיו בטוחים בבתים שפינו. יתרה מזאת, הישראלים ראו מה חבורה נחושה של טרוריסטים דלי אמצעים יכולה לעשות מעזה הקטנה. הם לא ימהרו לבחור בממשלה המוכנה למסור את שטח גדול בהרבה ביהודה ושומרון, שגם חולש על שפלת החוף, לחבורת הטרוריסטים המצוידת והמאומנת של הרש"פ.
המלך הורדוס שאב את כוחו מהבלטת קשריו הקרובים עם האימפריה הרומית רבת העוצמה. אבל חיבוק הדוב של מצילי חמאס ומפייסי איראן בבית הלבן יפעל באופן הפוך על מצביעיו של בני גנץ. וברגע שהממשל הדמוקרטי של ביידן גם יכיר רשמית במדינה פלסטינית, מהלך המתוכנן על פי השמועה לקיץ הקרוב, גנץ יאלץ להרחיק את עצמו ככל האפשר ממפעיליו בוושינגטון או לוותר על סיכויו להיבחר. אלו, ככל הנראה, הברירות העומדות בפני מי שהאמריקאים מבקשים להפוך למין הורדוס דה לה שמטע.
המאמר פורסם במקור באנגלית במגזין "טאבלט", והוא מופיע באישור. אנו מודים על האפשרות לפרסמו.
אנחנו מוכנים לחלוקה מחדש של השכונה ,
הפלת המשטר האירני
שלום עם לבנון לאחר מחיקת חיזבאללה
העברת שטחים מלבנון סוריה ירדן מצרים וסעודיה לישראל בכדי להכפיל את גודלה ,
העברת האוכלסיה הערבית שלא מעונינת בכלך למדינות תומכות
מטרייה אווירית מלאה של נאטו וארה"ב , כולל גישה למחסני תחמושת של ארה"ב בכל נקודת זמן .
טיפול בנכסי היהודים שנגזלו במדינות ערב
לאחר מכן הוא יכול לבחור גם בלפיד
לא מטריה אווירית מלאה ולא גישה למחסני נשק-
הדרישה היא מחויבות של ארה״ב ונאט״ו לסיוע בפיתוח תעשיית נשק מקומית ועצמאית שמייצרת כל מה שארה״ב מסוגלת לייצר (חוץ מנשק בלתי קונבנציונאלי להשמדה המונית) ובעלת שיתופי פעולה מחקריים וכלכליים עם מקבילותיה במערב.
בנוסף, הסכם עם לבנון לא בא אחרי חיסול החיזבאללה אלא כולל מחויבות שלצבא לבנון לצאת למלחמת אזרחים שמטרתה ביעור החיזבאללה ברוח החלטה 1556 של האו״ם ובגיבוי ישראלי ומערבי.
ניתוח חכם. הלך עלינו. באשר אבדנו, אבדנו ותודה רבה לאחינו ה0מאל
ללא ספק גדי טאוב אחד ההוגים החשובים בישראל. ואני תמה היכן בשמאל הוגים שיגיעו לקרסוליו. השמאל בישראל הפך לבבוני ומטורלל, מטופש שנישא את שם החכמה לשווא. ועוד בשיא חוצפצו קורא לימין בשמות גנאי ערסיים.
מדוע נתניהו מתהדר עד היום בהכרותו בת 40 השנים עם ביידן?
אפילו לפני מספר ימים, בראיון לתוכנית של ד"ר פיל, נתניהו המשיך להציג תמונה שאיננה מתאימה כלל למצב המדאיג מאוד מבחינת היחסים עם ממשל ביידן.
לשם מה הזמין נתניהו את ביידן לישראל, מיד לאחר שפרצה המלחמה באוקטובר? הלא רק שבועות ספורים לפני כן, בספטמבר 2023, קרוב לשנה לאחר שחזר נתניהו לראשות הממשלה, עדיין לא היה ברור אם ביידן בכלל יסכים להיפגש עם נתניהו, והבית הלבן לא הסתיר כלל את הספקות בנוגע לקיומה של פגישה, שלבסוף אמנם נערכה, אבל לא בבית הלבן.
גם בנושא הזה נתניהו מציג בפני הציבור תמונה שאינה משקפת את המציאות.
כי נתניהו מבין שאנחנו עדיין צריכים כל תמיכה שנוכל להשיג מביידן.
ההבדל הוא שנתניהו כן מבהיר שוב ושוב שהוא נלחם על הנצחון המוחלט וכן נלחם על שמירת אחדות הקואליציה גם במחיר אישי וגם במחיר ויכוחים גלויים עם ביידן.
הסירוב של ביידן לארח את נתניהו בבית הלבן מיד לאחר הבחרו לראש ממשלת הימין, היה רק קצה הקרחון של המדיניות האמריקאית בישראל – האמריקאים הם הם שעמדו מאחורי מימון ועידוד הפגנות הקפלניסטים. האמריקאים באמצעות ה-CIA הפעילו את שיטות הפעולה הידועות שלהם לביצוע הפיכות במדינות עולם שלישי ה- כאוס ברחובות במימון ה-CIA ותפעשת השלטון על ידי כת צבאית פרו-אמריקאית. כך גם קרה בישראל – בעקבות דה-לגיטימציה של ממשלת הימין הצבא יחד עם השב"כ והמוסד תפשו את השלטון בפועל, לאחר שניצלו את היעדרו של ראש הממשלה שביקר בלונדון, והכניעו את שר הביטחון גלנט, אשר ערק לשורות החונטה הצבאית המורדת. ראשי הצבא השב"כ והמוסד הציבו בפני גלנט ברירה – או שהוא מצטרף אליהם בהפיכה הצבאית השקטה, או שלא יהיו למדינת ישראל כוחות ביטחון שיגנו עליה מפני אויביה – הם איימו שיפול להם העפרון מהיד והם יפתחו בשביתה איטלקית שבה יפקירו את ביטחון המדינה, בתירוץ שאחרת הצבא ושאר כוחות הביטחון יתפוררו להם בתגובה לחקיקה המשפטית.
למעשה האמריקאים הם אשר נתנו את ההכשר המוסרי לראשי הצבא, המוסד והשב"כ ולראשי האופוזיציה לבצע את המהלך השערורייתי של ההפיכה הצבאית השקטה – זה לא היה קורה ללא גיבוי בכסף, בעצות, ובצדקה כביכול מוסרית מצד נשיא ארה"ב, משרדי החוץ והביטחון האמריקאים, הקולגות הצבאיות בפיקוד המרכז האמריקאי וב-CIA.
מפגיני קפלן המודרכים על ידי ה-CIA, שבני גנץ ואייזנקוט תמכו בהם והשתמשו בהם לאיים במלחמת אזרחים ובשפך דם, איימו שדם ישפך ברחובות וכי בספטמבר 2023 לא יהיה לנתניהו צבא – כך גם קרה בפועל – רק כך ניתן להסביר את המחדל הקולוסלי של ה-7 באוקטובר. הצבא והשב"כ גררו רגליים בשיטה היודעה להם של שביתה איטלקית, ולא רק שלא הכינו את הצבא לאור ההתרעות על כיבוש יישוב ישראלי אחד או שניים, אלא גם לא שלחו תגבורות ב-10 השעות הראשונות, כדי לייצר את הכאוס הדרוש לכישלון מר ביטחון נתניהו, מה שיגרום להפלתו.
שום הסבר אחר לא יכול לתרץ את העובדה כי מתוך עשרות הגדודים של חי"ר ושריון המגוייסים של צה"ל לא הצליח אף גדוד להגיע לגזרת עזה ב-10 השעות הראשונות, שום תירוץ לא יכול להסביר מדוע חיל האוויר לא יכול היה להפעיל יותר מ-8 מסוקי תקיפה בו-זמנית בגזרת עזה ולא הפעיל אפילו לא מטוס קרב אחד, שום קונספציה לא יכולה להסביר מדוע אלוף פיקוד דרום, הרמטכ"ל ומטהו בקריה לא הצליחו לתת מענה ליישובים שנכבשו במשך שעות ארוכות על ידי אספסוף לא חמוש, כולל על ידי זקנים נכים על קביים.
התוצאה של גרירת הרגליים והשבית האיטלקית של הצבא, הייתה הכישלון הגדול ביותר של כוחות הביטחון הישראליים מאז תחילת הפרויקט הציוני ולמעשה מאז כישלון מרד בר-כוכבא – איש מהחונטה הצבאית-ביטחונית המורדת בצבא לא חזה כי לא מדובר בכיבוש ישוב ישראלי אחד או שנתיים, אלא בכיבוש עשרות רבות של מוצבים ויישובים לאורך כל רצועת עזה, איש לא חזה כי הטבח יהיה נורא כל כך.
כאשר נודעו ממדי הטבח והכישלון הנורא, מיהרו ראשי החונטנה צבאית-ביטחונית לחזור ולהסתתר מאחורי הדרג המדיני, והסיסמא "נתניהו אתה הראש – אתה אשם" הפכה להיות סיסמת הקרב של הקפלניסטים המסתייעים בתקציבי תעמולה אדירים של ה-CIA. כך, העמידו ראשי החונטה המורדת את גלנט באופן זמני, ולמראית עין בראשם – הם היו מוכנים כביכול להשמע לגלנט אבל עדין לא לראש הממשלה נתניהו.
כך גם קיבל גנץ, ראש מפלגת הגנרלים, הוראה ממפעיליו האמריקאים להכנס לממשלת האחדות, כדי להשפיע מבפנים על מהלכי המלחמה – ואכן ככה נראית מלחמה כאשר האמריקאים משפיעים על קבינט המלחמה המצומצם במפנים – מלחמה הנמרחת ללא תאריך סיום, בה ראש הממשלה לא מצליח לכפות את רצונו על הצבא, הגורר רגליים, ומסרב להכריע את האויב:
א. הצבא הודיע מראש כי המלחמה תמשך למעלה משנה
ב. הצבא נמנע מלכבוש את מחנות המרכז באופן תמוה ובלתי מוסבר
ג. הצבא הודיע כי סיים לטהר את ג'בלייה בעוד שבימים אלו מסתבר כי הצבא לא נכנס לאזורים שלמים בג'בליה, שכעת נדרש לכבשם בפעם הראשונה
ד. הצבא שחרר את רוב כוחות המילואים ופינה את כל צפון רצועת עזה למעט חטיבה שהחזיקה את ציר הרוחב בין צפון הרצעוה לדרומה, תוך הפקרת השטח שפונה לחמאס
ה. הצבא ניהל קרב של חודשים בחאן יונס עם אוגדה אחת בלבד, תוך הימנעות מכיבוש רפיח ומחנות המרכז
ו. הצבא פינה את חאן יונס, בלי לייצר תווך מפריד בין חאן-יונס לרפיח, תוך מתן אפשרות לכוחות החמאס וייתכן אף לסינואר לחזור לחאן-יונס
ז. הצבא החזיק ברצועת עזה במשך שבועות ארוכים רק חטיבה אחת, תוך שהוא מפקיר את רוב שטחי רצועת עזה להשתלטות מחדש של החמאס
ח. הצבא גורר רגליים ולא כובש את כל רפיח ואת כל ציר פילדלפי, תוך שהוא מאפשר לחמאס להבריח את החטופים ואת מנהיגי החמאס מרפיח
ט. הצבא נזכר להעסיק 2 מתוך 3 האוגדות הפועלות ברצועת עזה, במטרות משניות, במקום במאמץ העיקרי הנדרש לכיבוש רפיח
י. הצבא מאשים ברוב חוצפתו את הדרג המדיני בכישלון הפעולה ברצועת עזה, ובחזרת החמאס לאזורים שנכבשו, תוך תעמלון על כך שהדרג המדיני כביכול לא הכין אלטרנטיבה שלטונית לחמאס.
יא. הצבא מסנכרן את דרישותיו ואת התעמלון שלו כנגד ההנהגה המדינית עם התעמולה האמריקאית כנגד ממשלת ישראל, אשר מגובה בתעמולה שמפיץ גנץ, כשופר ועושה דברם של האמריקאים בממשלת ישראל.
את המחיר של המערכה להפלת ממשלת הימין של נתניהו שילם כבר כל עם ישראל, ויתכן ששילמו גם בקריירה שלהם ראשי החונטה הצבאית-ביטחונית המורדת, כעת נותר לראשי החונטה המורדת לוודא שלפחות מטרת העל של הפלת ממשלת נתניהו תוגשם. האמצעים לכך הם בראש ובראשונה מניעת ניצחון במלחמה ומניעת החזרת החטופים, אשר ישאירו את נתניהו עם הכישלון, וימנעו ממנו לנכס לעצמו את השגת מטרות המלחמה אותם הגדיר קבל עם ועדה. מניעת הניצחון נעשית על ידי המשך גרירת הרגליים והמשך השביתות האיטלקיות, אשר מונעות ניצחון על החמאס, ומאפשרות לראשי החמאס להמשיך להמלט כשהם מוקפים בחטופים. המטרה היא לגרום לנתניהו להיראות ככישלון מדיני וצבאי בגיבוי מאבק של ביידן ואנשיו בנתניהו, תוך הכפשת נתניהו וממשלת הימין שלו, תוך הפעלת אמברגו נשק, תוך הפעלת לחץ מדיני בהאג ובאו"ם ותוך מסע אנטישמי של שר החוץ האמריקאי האומר בגלוי כי "סביר להניח כי ישראל ביצעה פשעי מלחמה באמצעות הנשק האמריקאי", וכמובן תוך הפעלה של גנץ כאופוזיציה גסה ואלימה מילולית כנגד ממשלת נתניהו (בזמן היותו חבר בממשלה הזו) והמשך הפעלת מסע התעמולה וההמרדה בכלי התקשורת, ובחוצות ישראל.
צריך גם לזכור, כי האמריקאים אשר מונעים מישראל תגובה הולמת מול החיזבאללה ומול איראן, גרמו לשבירה ולניתוץ ההרתעה הישראלית מול איראן וכוחות הפרוקסי שלה בכל רחבי המזרח התיכון:
א. הטרור של רקטות וכטב"מים שאנו סופגים ממליציות עלובות ללא טנקים ומטוסים כמו החיזבאללה, הוא המביש ביותר בתולדות מדינת ישראל – מעולם לא הופקר ופונה מאזרחיו צפון הגליל, בלי שצה"ל עושה ככל הנדרש לנצח את לבנון – המדינה החלשה ביותר מבין מדינות ערב שאיש מעולם לא האמין שתהווה אתגר ביטחוני לישראל
ב. ההתקפה האירנית של מאות טילים בליסטיים, טילי שיוט המסוגלים לשאת ראשי חץ גרעיניים, וכן מאות כטב"מים, אשר לא נענתה בצורה הולמת על ידי ישראל, היא פתח לטרור דומה בעתיד מצד איראן על ישראל, והיא מרגילה את ישראל לספוג מתקפות טילים אשר באותה מידה יכולים להיות גרעיניים, בלי שיש לישראל יכולת לבנות הרתעה גרעינית כדי למנוע סכנת תקיפת פתע של ישראל בטילים גרעיניים מכיוון איראן
ג. ההבלגה הישראלית על תקיפה בטילים בליסטיים בין יבשתיים וטילי שיוט ארוכי טווח המסוגלים לשאת ראשי חץ גרעיניים מכיוון מדינות פרוקסי של איראן כמו תימן ועירק, לא מאפשרת בניית כללי הרתעה גרעינית ישראלית מול איראן, אשר יכולה לתקוף בהפתעה את ישראל מכיוון תימן ועירק בטילים גרעיניים
שבירת ההרתעה הישראלית לא יכולה להתקיים אלמלא בגדה ארה"ב בישראל, מנעה ממנה תחילה להגיב בתגובה צבאית מוחצת להתקפות מצד החיזבאללה, תימן ועיקר, ובהמשך ניהלה משא ומתן עם איראן על הסכמה אמריקאית להתקפה מוגבלת של איראן על ישראל, תוך הבטחה כי ארה"ב תבלום את ישראל מלתקוף בתקיפה משמעותית את איראן בתגובה לכך – הדבר דומה לפתיחת שערי עיר בצורה באישון לילה לכוחות האויב על ידי בוגדים מבפנים.
לסיכום, המסקנה מכל זאת, כי הבגידה האמריקאית בישראל היא מהיום הראשון להקמת ממשלת הימין בראשות נתניהו ולא בשל מועד הבחירות המתקרב בארה"ב – בגידה זו מגובה על ידי החונטה הצבאית-ביטחונית המורדת ועל ידי ראשי האופוזיציה גנץ, אייזנקוט ולפיד אשר עושים כל אשר ביכולתם בתיאום מלא עם האמריקאים, להפיל את ממשלת הימין ותוך כדי כך להכשיל את מדינת ישראל כולה
מסיבת העתונאים של גלנט בה הוא מיישר קו עם האג׳נדה האמריקאית שהפכה להיות גם האג׳נדה של הרמטכ״ל הרצי הלוי, תוך יציאת חוצץ לעומתית ומתריסה נגד ראש הממשלה, מוכיחה כי גלנט הוא חלק מהחונטה הצבאית המורדת
כתב ערוץ 14 מוטי קסטל מודה היום בחדשות הערב, כי הרמטכ״ל, ראש השב״כ וראש המוסד ממדרים את ראש הממשלה, וכי גלנט שימש מעין צינור קישור ביניהם לבין ראש הממשלה
האדם הזה לא היה ראוי להיות רמטכל היה בכנס שאמר הקרבתי חיי חיילי גולני למען פלסטינים העם המומצא היה בכנס מחבלים גבי אשכנזי אמר עליו שהוא כסיל האדם הזה משתף של האמריקאים במיוחד של המפלגה הדמוקרטית הפרוגרסיבית במיוחד ביידן שונ5 ישראל שמי מנהל אות7 זה אובמה ברק חוסיין שונא ישראל האדם הזה לא ראוי בשום תפקיד ונשאלת השאלה איך אנשים בוחרים בו ? כל עוד הוא משמש את מטרתם נקודה!
ההשוואה להורדוס הינה לא במקום. בתקופתו של הורדוס לא הכירו את המושג דמוקרטיה ובחירות חופשיות של ימינו ולכן המשטרים אז היו כולם אוטוקרטיים ואף רודניים. הממלכה ההרודיאנית הייתה רודנות שהתאפשרה בחסות אמפריה קיסרית אוטוקרטית שקברה את הרפובליקה הרומית בימיהם של פומפאוס (שכבש את יהודה) ויוליוס קיסר ואוגוסטוס.
המצב המשטרי המודרני של היום שונה לגמרי. ביידן פוחד מהבחירות בנובמבר וכך גם בני גנץ. הורדוס התעלל בעם ללא חשש כלשהו ואוגוסטוס היה שליט יחיד ששם זין על כל העולם.
גם השמאלנים מתעללים בעם ללא חשש. אם לא שמת לב, מדינת ישראל נשלטת היום על ידי גוף אוטוקרטי לא נבחר של משפטנים. הסמכות היחידה שיש היום לנתניהו היא למנוע תהליכים מסויימים ולנסות לקדם מהלכים אחרים אבל מגבלות הזמן שהפקידוקרטיה השמאלנית שמה לו בחסות הבג״ץ מושכים אותם לאורך שנים רבות ולמעשה מונעים ממנו לשנות את מעמדה האסטרטגי של ישראל בעולם. השלום עם האמירויות התאפשר רק בגלל שהמגעים התקיימו בסודיות מוחלטת בחסות ממשל אמריקאי אוהד כך שלא התאפשר לשמאל לחבל בהם.
בנימין נתניהו פועל בניגוד לאינטרס של ישראל. הגיע הזמן להתנתק מארה״ב ולחזור לייצור עצמי ובריתות עם מעצמות אירופאיות.. לא שולל גם עם סין במידה זו או אחרת. ארה״ב אינה בת ברית ואינה ידידה של ישראל.
הדילמה בפיסקת הסיום אינה קשה כל כך.
מספיק להסתכל בהורדוס המקורי כדי להבין. בית הורדוס המשיך להחזיק במושכות השלטון כל עוד הוא היה יכול וכאשר נגמר הסוס-הם פשוט לקחו את כל הכסף שהם צברו וברחו תוך שהם משאירים את העם להתמודד עם התוצאות(נייחים מול ניידים כהגדרתו של ד״ר טאוב).
רק מזכיר לכם שלא מסמן ראינו ראש ממשלה מוכר את מצביעיו תמורת מיליארדים בחסות חוקית(׳שיפוץ ואבטחת הבית ברעננה׳) ואח״כ בורח מהזירה הפוליטית בלי לקחת אחריות על תוצאות מעשיו.
נראה לי שכל הסקרים מאז אפריל 2023 נותנים לגנץ את ראשות הממשלה,
נובמבר 2022 – ללא אחוז חסימה שהפיל את הערבים ומרץ ואיילת שקד, בכנסת היו 61 לקואליציית נתניהו לפי נתוני הבחירות האחרונות.
נתניהו איבד לפחות 5 מנדטים ברפורמה המשפטית ובכישלון מדיניות ההכלה של חמס
, ובהנחה שהעבודה ומרץ ירוצו יחד, קשה לראות את הקואליציה הנוכחית מגרדת אפילו 58 מנדטים.
לחרדים אין קושי עם גנץ, והוא חבל ההצלה שלהם להסדר ששומר על אורח חייהם במימון הציבור העובד שרובו חילוני, דתי לאומי וערבי.
התזה של טאוב לא מסתדרת אפילו עם סקרים מאוד אוהדים לראש הממשלה
אשמח לקרוא דעה נגדית מבוססת עובדות
תחליט,
האם "כל הסקרים מאז אפריל 2023 נותנים לגנץ את ראשות הממשלה" או "התזה של טאוב לא מסתדרת אפילו עם סקרים מאוד אוהדים לראש הממשלה".
כי אם אכן "כל הסקרים מאז אפריל 2023 נותנים לגנץ את ראשות הממשלה", זה דווקא משתלב היטב במאמץ המתואר במאמר, לקדם את גנץ כמנהיג נבוב הבא.
גנץ לא השמיע עמדה חד-חד ערכית, כבר במשך שנים רבות מאוד. בדיוק ע"מ לזכות בבוחרים לא ע"ב מדיניות מוגדרת (שחלק מהישראלים יאהבו וחלק כמובן, לא) אלא כמו קודמו בניסיון להיות המשיח החלול של הסמול – לפיד – ע"ב שנאה לימין. כל ביוטוייו של גנץ הם אמורפיים, בדיוק כמו שם מפלגתו.
אבל, חזרה לתגובתך – איך "לחרדים אין קושי עם גנץ, והוא חבל ההצלה שלהם להסדר ששומר על אורח חייהם במימון הציבור העובד" ואותו גנץ יזכה בקולות הציבור הזה (הרי זהו הבייס שלו, לא החרדים)? וכבר מוביל בסקרים?
בקיצור, תגובתך, השם שבחרת לעצמך (עם שגיאות כתיב) והסתירות הפנימיות בדבריך – נראים לי אישית, יותר כדיסאינפורמציה מכוונת, מאשר תגובה אמיתית.
קודם כל אם וכאשר נתניהו יצטרך להרכיב שוב קואליציה, ליברמן צפוי להיות חלק ממנה.
שנית יש לזכור שבנובמבר 22 מי שהיה צריך 61 זה נתניהו. כיום מי שצריך 61 זה גוש השמאל וכאן הניתוח שלך מסגיר את עמדותיך..
מה שכתבת על החרדים והנטל הכלכלי (תשווה למשל בין עלויות האברכים לפנסיות התקציביות או בין אחוזי ההשתתפות בשוק העבודה, בעיקר אצל נשים) וגם ביחס לגנץ, פשוט לא נכון.
הציבור החרדי וההנהגה שלו הוכיחו לכל אורך הדרך נאמנות טוטאלית לימין ובעיקר לנתניהו, למרות אינספור גזרים/מקלות מצד השמאל.
כנ"ל לגבי הערבים. זה שאתה משייך אותם באופן אוטומטי לגוש "ישראל", לא אומר שהשבט הלבן יקבל קואליצית רל"ב נוספת שנשענת על מועצת השורא, בטח אחרי ה7.10, וזה אומר שהסיכוי שלהם להזיז שוב את נתניהו מההגה ע"י בחירות שואף לאפס..
לשמחתנו,
מפעיליו של החציל הסנילי המאייש את הבית הלבן, הראו הרבה יותר מפעם אחת –
את רמת תכנונם, הבנתם את הנושא בו הם שואפים להתערב, את העומק האסטרטגי של חשיבתם (קרי, הבנת החלופות האפשריות ותכנון בהתאמה להן), הערכות להפתעות ותגובה מחושבת להן (החיים הם לא ממש, רק מה שמתכננים), כיסוי נאות לפעולתם ועבודה עם/הסבת מתנגדים במידת האפשר (סיקור אוהד בפמפלט של שוקן, לא נחשב, זו תיבת תהודה סטנדרטית שלא מצליחה לשקר אפילו את כל נוכלי הסמול וברורה כשמש – רק כדוגמא, חשבו על הסיסמא הנצחית של נוכלי הסמול אצלינו "קורבות השלום" – חשבו, כמה דב*ל צריך להיות, ע"מ להאמין ששלום יכול לרצוח ישראלים) ובעיקר, את מידת תיחכומם.
בקיצור, שלומיאלים.
כמו עוזר הנאצים (עובדה היסטורית ידועה, אני לא חווה דעתי עליה) סורוס, "שיא" יכולתם, מסתכם בשפיכת עוד ועוד כסף. זהו, זה המקסימום.
וגם כאשר, כסף ללא ספק, הנו חשוב אך כמו שראינו לדוגמא באפגניסטן, כאשר נותנים לא משנה מה ולא משנה באיזו כמות, לשלומיאלים, התוצאה – שלומיאלית.
כמו מפתח גוף, שכל מה שיש לו זה שרירים אך חסר שכל וטכניקה – יפסיד למתאגרף, קטן יותר ממנו. אין ספק, מכה אחת של מפתח גוף תהיה חזקה וכנראה כואבת יותר מהמתמודד מולו – אבל הוא צריך לפגוע קודם.
וכסף ובאופן עקרוני, כל מה שקונים – אינו יכול להחליף יכולת, ידע, ניסיון, תכנון וטכניקה. את אלה פשוט לא קונים במכולת.
אפילו פוטלר תחת סנקציות, מצליח להשיג יותר מאשר סורוס ופלוגות הסער הנאציות, במימומונו באוניברסיטאות בארה"ב. מה ה-SA של סורוס הצליחו להשיג? להוציא חומוס של חברה בבעלות חצי-ישראלית, מהקפיטריה? הבטחה ממרצים ששונאים את ישראל יותר מה"סטודנטים" עצמם (מי לימד אותם אתם חושבים, את עלילות הדם המודרניות? ג'ו החציל ביידן?) שלא לשתף פעולה עם מחקר ישראלי?
את הסיקור האוהד, אינני מחשיב. זו כאמור, תיבת תהודה מסמולנים לסמולנים ואפילו על כל הסמולנים, היא לא תמיד עובדת. פוטלר (אשר כמו שאתם מבינים, איני נמנה בלשון העדינה, על אוהדיו) תחת סנקציות ולחימה עקיפה של כל מדינות המערב, מצליח בפחות תקציב – להשיג פי כמה מהשפחות של סורוס.
זה ההבדל בין יכולת, ניסיון, תחכום ואסטרטגיה – לכסף. כסף יכול לקנות הרבה, הוא כמובן משפיע, אבל כאשר כל יכולתך מסתכמת בכסף – את התוצאה תראו בכל דוגמא ממעשי מפעליו של החציל בבית הלבן.
עכשיו, מדוע אני מפרט זאת, אתם שואלים? יכולתם של מגדלי החציל הסיני, בוודאי קשורה למאמר. אינטואיטיבית זה ברור, אבל – על מה במדויק, אני מדבר?
אז זה פשוט מאוד: לו הלא יוצלחים, הזוחלים במערות הבית הלבן, היו יכולים לבצע את האמור במאמר באופן הראוי לציון – מצב מדינת ישראל, באמת יכל היה להיות רע מאוד. אם יתמזל מזלם (ומשום מה, אף פעם אין להם מזל – ניסיתם לזכות ללא הפסקה בלוטו?), תסריט זה יכול אפילו להתממש, לרעת כולנו.
אך הסיבה שאני כותב זאת, היא שהשלומיאלים יעשו הכל בצורה שלומיאלית כ"כ, שזה יביא כמו תמיד, לתוצאה הפוכה!
דוגמא שאינה נסיגה מאפגניסטן? בבקשה: roe v wade. מה לא עשו, העילגים במימון סורוס, ע"מ להשאיר פס"ד זה על כנו? אלימות, גלויה ומרומזת. נבואות זעם, לפיהם הגלקסיה תתכנס, אם ההחלטה המקורית, אשר אפילו עפ"י כותביה, על כרעי תרנוגלת משפטיים, תתהפך. אפילו הדליפו את תוכן ההחלטה, ע"מ לגרום ל"מפגינים" לפגוע בשופטי העליון ישירות. עזר? מה קרה ביוני 2022 ל-roe v wade?
אגב, מדוע אתם חושבים הם מתנהגים באלימות (הכוונה כמובן, לפנים ארה"ב)? כי אין להם שום יכולת לחשוב ולבצע דברים אחרת! צריך שכל, ניסיוןמותחכום ע"מ לבצע דברים אחרת, לבצע מהלכים שונים! ולהם, אים אף אחד מאלה. כמו ילדים בני 5, המקסימום שהם מסוגלים, זה לחשוב ש"אם אני ארביץ יותר חזק, אז זה ישתנה". ככה זה אצל שלומיאלים ולא יוצלחים, אלימות – זה המקסימום האפשרי.
תחכום, אסטרטגיה, חשיבה מקדימה – אלה מילות גנאי. זו רמה שגם כסף מאלפי סורוסים וטריליוני אבמות, לא מסוגל לקנות.
וזו הסיבה שאני כותב זאת. על הנייר, יכולות הממשל במדינה החזקה בעולם, נראות מפחידות. זה לא מקרי וזו לא אשליה (הרי, אם זה לא היה נכון, זו לו היית המדינה החזקה בעולם). אבל – כאשר אנחנו מסתכלים על מי כרגע שולט במדינה זו, אנחנו מגלים אוסף שלומיאלים, ילדים מגודלים שלמעט אלימות, לא מסוגלים לשום דבר מתוחכם יותר וכל מעשיהם, הסתיימו תמיד בכשלון.
על הנייר, יש לארה"ב היכולת לכפות על ישראל כל דבר. אך בפועל, ע"מ לבצע זאת, צריך לפעול או באלימות גלויה או בתחכום נסתר וכל מה שיכולתם של מגדלי החציל הסיני, מספיקה לו – זו אלימות גלויה.
לכן, רוב הסיכויים לדעתי האישית, שלא משנה מה העילגים יתכננו לבצע נגדינו – זה יתבצע בפועל באופן כ"כ ילדותי ובעיקר, גלוי, עד אשר לא תהיה לנו בעיה או להתכונן או (וזהו מקרה יותר טוב), להציג אלטרנטיבה טובה יותר (אשר על הדרך גם תפגע בסיכוייו של החציל, להבחר מחדש לבית הלבן ותקרב את טראמפ).
מילה אחרונה, הייתי רוצה לומר על האוייבים מבית,
(ולפני שאתם מתחילים לצעוק, סמולנים לא יקרים – אגיד, שאם לענת בראון מותר לכתוב, שמי שלא חושב כמוהה, הוא אויב כמו החמאס – אז היות ואני ממש לא חושב כמוהה, אני חושב עצמאית, מנמק את עמדתי ולפיכך, לא זקוק לאישורים משום בראון, אז מותר גם לי להגיד שאתם אוייבים מבית ורצונכם אינו בדיון ציבורי ומדינה דמוקרטית – אלא מדינה, בה המילה האחרונה בכל דיון ציבורי ובכל שאלה חשובה ציבורית, נמצא בידי קבוצה סגורה בלתי נבחרת. יש שם לעומד בראש שיטת משטר כזו ומקורו, אכן בגרמניה של שנות השלושים של המאה הקודמת. עכשיו ברור, למה זהו תמיד הדימיון שעולה לגנרלים שלכם, בראש).
אז לגבי אוייבים מבית, התשובה פשוטה עוד יותר – תפסיקו לממן אותם! אם ראשי פוקס, ביג, שטראוס, הפועלים ועוד – חושבים שאתם זקוקים לאישור מהם, מה לחשוב, מתי לחשוב ואם תוציאו ציוץ שהם לא אישרו, ישלל מכם מיד האישור על "דמוקרטיה"? שימכרו לחמאס.
כמה חודשים ללא הכנסות, יבהירו היטב לדיקטטורים אלה, מי זקוק לאישורים מהם על "דמוקרטיה". אם חברתם לא תכנס להליכי פירוק, עד אז.
כשיבינו שלא ילך עם גנץ, האמריקאים יפנו להמליך את יוסי כהן מהמוסד, הוא כבר מדבר אוסלו שוטפת ועשוי לסחוף את מתנדנדי המרכז המחפשים משיח חדש כל בחירות, וגם מאוכזבי ביבי מהימין מרכז
גנץ שם סטופר להמשך קיומה של מדינת ישראל בהתאם ללוח הבחירות של ביידן והמוסלמים שלו – שהם יהיו מרוצים שתוקם מדינת טרור מחומשת על ידי איראן שתשמיד את ישראל, ובתמורה האמריקאים יעזרו לגנץ לעלות לשלטון בישראל.
גנץ, בנאום שנכתב עבורו, הציג את המשנה האורווליאנית של ״1984״ במלוא הדרה – השקר הוא אמת; גנץ, הפוליטיקאי הקטן, המציג עצמו כאילו היה מודרך משיקולי אחריות לאומית, בעוד שכל חייו, כולל בשירותו הצבאי ואחריו, הודרך על ידי מניעים פוליטיים אופורטוניסטים ציניים, המשלבים את מיטב המסורת הבולשביקית והמקיאבליסטית
תפסיק לאיים. לא פוחדים ממך…ועזוב את הקבינט הבטחוני חבר של אבו מאזן. תתבייש.
גנץ אבי אבות הקונספציה. גורם מרכזי למצב שהגענו אליו. צבא קטן ושבוי בתפישה מוטעית: החמאס מורתע.
גנץ עוסק כל הזמן בפוליטיקה. הוא ואייזנקוט הגורמים לעיכוב בהכרעת החמאס.
בני גנץ, איש בזוי ואומלל. כישלון מהלך – חסר מעוף וכריזמה, רדוד ממוכר פטרוזיליה בשוק הירקות, מלא תארים אפס הישגים… ממלכתי הוא לא היה ולא יהיה…סוכן של ביידן שמנסה לבנות את דרכו לראשות הממשלה על גבם של עם ישראל וחיילי צה"ל הגיבורים – פשוט בושה שהוא ואדון גלנט עדיין חלק מהממשלה.
קדימה לך הביתה.
אל תשכח לקחת איתך את אייזנקוט וגלנט.
מלבד נזק אתם לא עושים דבר.
האם סינוואר כבר התקשר אליכם כדי להודות לכם על המהומות שאתם עושים? אם לא אז כנראה שהוא ייצור איתכם קשר מחוץ לתקשורת.
פולט את המילים: קודש קודשים של ביטחון…
כך חשבת גם כשסיכנת חיילים שמא תפגע ב"בלתי מעורבים"?
גם כשנתת לאחמד יוסוף לדמם למוות?
גם כשישבת עם זיכרון אלטרנטיבי?
קאטר-גייט?
השאלה החשובה והמטרידה יותר ויותר:
האם ארה"ב מועילה או מזיקה למדינת ישראל?
העובדה שהמצב שהתקבע בשנים האחרונות בו ארה"ב מתעלמת כליל מהיותה של ישראל מדינה דמוקרטית, ודורשת ממנה להישמע לפקודות אמריקניות בצורה הולכת וגוברת מדאיגה ביותר.
דרישה אמריקנית זו מבטלת בעצם את הדמוקרטיה הישראלית, על פיה אמור העם היהודי בציון להחליט על גורלו,ולא מימשל כזה או אחר בארה"ב.
אמנם יש לציין שארה"ב תומכת במדינת ישראל כלכלית, ומעניקה לה כל שנה מספר מיליארדי דולרים, אך ישראל אינה יחידה שזוכה לתמיכה כזו. מצרים מקבלת כסף אמריקני,וכך גם ירדן, ואיש לא שמע על הנחתת הוראות אמריקנית בסגנון שמתקיים מול ישראל.
ומדוע אנחנו זקוקים לנדבה הזאת בכלל?
הרי ידוע שבעל המאה הוא בעל הדעה. למה לנו להציב את עצמנו בעמדת מקבלי נדבות ותרומות מהדוד סם המרושש, כאשר מצבנו הכלכלי הנוכחי טוב משל ארה"ב?
בזמן האחרון התפתח מצב שישראל מקבלת תכתיבים גסים ופומביים, ובכל זאת ממשיכים מנהיגיה של ישראל להעמיד פנים כאילו קיום של מצב כזה הוא תקין ונורמטיבי בין מדינות דמוקרטיות.
יש צורך להבין האם מצב זה נוצר בעקבות התרפסות ופחדנות יהודית של נבחרי ישראל, או שמא זו גזירת גורל שאינה ניתנת לשינוי.
ואם זו אכן גזירת גורל, מדוע ממשיכים להעמיד פנים שישראל היא דמוקרטיה עצמאית ולא גרורה ספחתית?
האם הגודל של ארה"ב מקנה לה מבחינה מוסרית זכות להתייחס לישראל בביטול כאל וואסל חסר חשיבות?
אם כך היכן הדמוקרטיות הנאורה עליה מדברים מנהיגי ארה"ב השכם והערב בעודם מטיפים למנהיגים דיקטטוריים בעולם ללכת בעקבותיהם ולהפוך למדינות חופשיות ודמוקרטיות?
ההתנהלות האמריקנית מתמיהה ואינה עיקבית ואחידה מול מדינות העולם השונות.
כנ"ל ניתן לומר על ההתנהלות הישראלית מול ההשפלה האמריקנית.
היא מתמיהה ומעוררת אי שקט רב.
אם כך, האם ארה"ב בעצם מועילה או מזיקה לישראל?
זו מדינה מושחתת ונכלולית המזיקה לכל המערב ולכל העולם כולו בגלל תככנותה המנוולת.
אסרה עלינו לייצר את מטוס הלביא, ונכנסה לשותפות בכל המצאה שלנו על ידי כבילתנו כך שלא נוכל למכור אותה לאף אחד בלי הרשות שהיא תעניק לנו יענו.
ארה"ב אינה מדינה דמוקרטית או מעצמה דמוקרטית.
היא אימפריה אימפריאליסטית חסרת מוסר ומעצורים המתחזה למה שהיא ממש לא.
לפחות כל המדינות האיומות שארה"ב מטיפה להן על דמוקרטיה אינן מתחזות למשהו אחר ממה שהן: מרכז רשע ורוע.
ארה"ב היא מרכז רשע ורוע החובש מסיכה של מרכז הטוב והטוהר.
להקיא.
ואין ספק שהיא גם תיווכח בהבטחה שקיבלנו: אורריך אאור ומברכיך אברך.
ארה"ב היא אורריך!!!
https://www.youtube.com/watch?v=Fw3DJnqhbgE
הגברים שבגברים נמצאים על מדים.
במציאות המקבילה פה במרכז הארץ, אנשים שמתיימרים לקרוא לעצמם אחים לנשק, שלא נמצאים בשטח ולא קשורים לצבא בשום פנים ואופן – קושרים את ידיהם. הם ובני גנץ ואייזנקוט ודומיהם נלחמים בבוחרי הימין כשכולנו נלחמים בחמאס ובחיזבאללה.
הם לא באירוע ומנסים לשמור על התרומות שיזרמו. זו האמת ואין בילתה
מול המיקרופונים גנץ מספר לנו שהוא היחיד שיכול לעמוד מול האמריקאים, ובשטח הוא עושה במכנסיים ומגביל את הצבא.
כל הגנרלים לכלא. הראשונים אייזנקוט, גנצי הדחליל וגלנט האפס.
בשנת 1982 הזהיר הסנאטור ג'ו ביידן את ראש הממשלה מנחם בגין כי יבקש לנתק את הסיוע לישראל אם ממשלת ישראל לא תיענה לדרישותיו בנוגע להתנחלויות ישראליות.
על פי הדיווחים בגין השיב: "אל תאיים עלינו בניתוק הסיוע על הוויתור על העקרונות שלנו. אני לא יהודי עם ברכיים רועדות. אני יהודי גאה עם 3,700 שנות היסטוריה מתורבתת. אף אחד לא נחלץ לעזרתנו כאשר היינו מתים" בתאי גזים ובתנורים. אף אחד לא נחלץ לעזרתנו כשנאבקנו ליצור את המדינה שלנו. נלחמנו על זה. כשיהיה צורך, נמות עבורם שוב, עם או בלי עזרתך".