אינתיפאדת קלדוניה

רפורמה אלקטורלית שקידם הנשיא מקרון החזיקה את מושבת קלדוניה החדשה לכאוס.

הנשיא מקרון, 2017. צילום: דוברות הקרמלין

קלדוניה החדשה הוא שמה של קבוצת איים אקזוטיים בדרום מערב האוקיינוס השקט, מזרחית לאוסטרליה, ובשטחה הימי של ממוקמת שונית המים השנייה בגודלה בעולם. קלדוניה החדשה היא יעד תיירותי קסום לאוהבי הטבע, אך התמונות שהגיעו השבוע מהאי המרכזי של קלדוניה החדשה, המכונה "האדמה הגדולה" ובו שוכנת הבירה נומאה, לא הציגו מציאות אידילית של אי רחוק בים, המזמין להתבודד בו מצרות העולם, נהפוך הוא: נראה היה שצרות העולם כולו השתלטו על גן העדן המרוחק הזה.

התנגשויות אלימות בין מורדים ילידים לבין כוחות הביטחון המקומיים ותגבורות צבאיות שהוחשו לאי במהירות מצרפת, שישה הרוגים ועשרות פצועים, מחסומי דרכים שהקימו בדלנים רעולי פנים – בין היתר לאורך הכביש המחבר את הבירה עם נמל התעופה הראשי, עשרות חנויות, בתי עסק, מפעלים ומכוניות שרופים, שכונות כבושות בידי כוחות בדלנים חמושים, מעשי ביזה המונית, אזרחים מבוהלים שמרוקנים מדפים של מוצרי מזון בסופרמרקטים, ופחד ששולט בכל מקום.

קלדוניה החדשה היא "שטח צרפתי מעבר לים" – או במילים אחרות מושבה, התנחלות צרפתית. בלועזית זה נקרא קולוניה. אחת מ-12 מושבות שהמעצמה הקולוניאליסטית צרפת עדיין שולטת בהן. מדובר, אמנם, רק בשרידים של ימי גדולת הקולוניאליזם הצרפתי. אך הודות למושבות אלו צרפת שומרת על נוכחות ופריסה ברחבי העולם, באזורים רחוקים מאוד מאירופה: אמריקה המרכזית והצפונית, אפריקה והאוקיינוס ההודי, הקוטב הדרומי והאוקיינוס השקט.

צרפת, מהמתנגדות הראשיות ל"מדיניות ההתנחלות" הישראלית, שתרמה להפיכת הישובים היהודיים ביהודה, שומרון, מזרח ירושלים, הגולן ובעבר רצועת ועזה ל"הפרה של החוק הבינלאומי", מחזיקה התנחלויות משלה ומדכאת בדרכים שונות כל ניצוץ של שאיפת עצמאות מצדם של התושבים הילידים.

התפרצות האלימות הגדולה בקלדוניה החדשה בימים האחרונים היא דוגמא למדיניות הדיכוי הזו. העילה להתמרדות התושבים הילידים הפעם הייתה רפורמה אלקטורלית, שהעבירה ממשלתו של עמנואל מקרון, ששינתה את ההרכב הדמוגרפי של כלל המצביעים באי, לרעתם של הילידים.

רקע היסטורי: קלדוניה החדשה הפכה למושבה צרפתית ב-1853 תחת שלטונו של נפוליאון השלישי. ב-1946, מיד לאחר מלה"ע השנייה, קיבלה קלדוניה החדשה מעמד של "שטח צרפתי מעבר לים", כלומר חלק אינטגרלי משטחה של צרפת. בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 החלה התארגנות בדלנית של התושבים המקומיים, ה"קאנאקים", ששאפו לעצמאות מצרפת.

ב-1984 הוקמה הקואליציה הבדלנית FLNKS, החזית לשחרור לאומי קאנאקי וסוציאליסטי. ה"קאנאקים" היא קבוצת האוכלוסייה הגדולה ביותר בקרב כ-300,000 תושבי קלדוניה החדשה. לפי נתונים רשמיים משנת 2019 הם מהווים מעל ל-41% מתושבי קבוצת האיים. השם "קאנאקים" בא מהמונח בשפה ההאוואיית "קאנאקה מאאולי", שמשמעו יצור אנושי והקולוניאליסטים האירופאיים, בריטים ואחר כך צרפתים, העניקו לתושבים המקומיים. השם הזה היה במקורו כינוי גנאי, אך הוא אומץ מאוחר יותר ע"י הילידים באיים כשם זהותם הלאומית וסמל לשאיפתם לעצמאות.

קבוצת האוכלוסייה השנייה בגודלה בקלדוניה החדשה נקראת "קאלדוש". אלה הם צאצאי המתיישבים הצרפתיים, המהווים כ-24% מאוכלוסיית קבוצת האיים. מטבעם של דברים, ה"קאלדוש" הם קבוצת האוכלוסייה העשירה יותר, המתגוררת באזורים העשירים יותר בדרומו ובמרכזו של האי הראשי "האדמה הגדולה", בעיקר באזור הבירה נומאה, נאמנים לצרפת ומתנגדים לעצמאות קלדוניה החדשה, בעוד שה"קאנאקים" משתייכים לשכבות החלשות של תושבי קלדוניה החדשה.

משאב הטבעי החשוב ביותר של קלדוניה החדשה הוא הניקל. קלדוניה החדשה היא יצרנית הניקל הרביעית בעולם, אחרי אינדונזיה, הפיליפינים ורוסיה. יש בקלדוניה החדשה כמות ניקל המהווה כ-20-30% מכלל כמות הניקל העולמית. הניקל הוא מרכיב חשוב בייצור בטריות חשמליות, גם לרכבים חשמליים. אחת הלקוחות הראשיות של תעשיית הפקת הניקל בקלדוניה החדשה היא חברת "טסלה" של אילון מאסק.

באפריל 1988, ערב הבחירות לנשיאות בצרפת, תקפה קבוצת בדלנים קאנאקים תחנת ז'נדרמריה באי אובאה. ארבעה שוטרים נהרגו בתקיפה הזו, 27 נלקחו כבני ערובה. חלק מבני הערובה שוחרר ימים ספורים לאחר התקיפה. הקבוצה השנייה הוחזקה במערה בדרום האי. אחת הדרישות של החוטפים הייתה לקיים משאל עם על הגדרה עצמית לקלדוניה החדשה. על נשיאות צרפת התמודדו אז הנשיא הסוציאליסטי, פרנסואה מיטראן, וראש הממשלה השמרני, ז'ק שיראק.

עבור שיראק פרשת השוטרים החטופים הפכה למבחן מנהיגות מכריע. שלושה ימים לפני סבב ההצבעה השני בבחירות לנשיאות ניתנה ליחידות עלית של הצבא הצרפתי ההוראה לתקוף את המערה בה הוחזקו בני הערובה. 19 בדלנים ושני שוטרים נהרגו במבצע השחרור, שהפך ל"פרשת קו 300" של צרפת. עד היום לא ברורים לאשורם פרטי הקרב שנערך, אך הצטברו ראיות שכוחות הצבא הצרפתיים הוציאו להורג כמה חוטפים לאחר שאלו נכנעו.

הפרשה, שהעלתה לדיון ציבורי סוער את פניה הקולוניאליסטיות שך צרפת, תרמה לבחירתו של מיטראן לתקופת כהונה שנייה. לאחר נצחונו מינה מיטראן את מישל רוקאר הסוציאליסטי, וזה עמד מאחורי גיבוש הסכם ראשון, שנחתם שבועות ספורים לאחר הדרמה של בני הערובה, בין הבדלנים ונאמני צרפת על הפסקת האלימות ותחילת תהליך שלום באי. ההסכם הכיר בקיומו של העם הקאנאקי.

ב-1998 נחתם הסכם שני, בחסותו של ראש ממשלה סוציאליסטי אחר, ליונל ז'וספן על עריכת משאל עם בנושא ההגדרה העצמית. ההסכם כלל גם העברת חלק מסמכויות הממשלה בצרפת לממשלה "קולגיאלית" שהוקמה בקלדוניה החדשה, כלומר הגברת האוטונומיה של המושבה. ההסכם השני הכיר גם ב"צללי התקופה הקולוניאליסטית".

כתוצאה מההסכם השני, "הסכם נומאה", נערכו עד היום שלושה משאלי עם בסוגיית עצמאותה של קלדוניה החדשה. בראשון, שהתקיים ב-2018, הצביעו 56,6% מתושבי המושבה נגד עצמאות ו-43,4% תמכו בהתנתקות מצרפת. במשאל העם, שהתקיים ב-2020 ירד מספר המתנגדים לעצמאות ל-53,2% ומספר התומכים עלה ל-46,7%. ב-2021 נערך משאל שלישי, שהוחרם ע"י הכוחות הבדלניים ומכאן התוצאה שקבעה ש-95,5% מהמצביעים מעוניינים להישאר חלק מצרפת.

וכאן מגיע האירוע שגרם להתפרצות האלימות במושבה בימים האחרונים: הנשיא עמנואל מקרון, שבתקופת כהונתו הראשונה נערכו כל שלושת משאלי העם, יזם בקיץ אשתקד רפורמה אלקטורלית שאומצה ע״י שני בתי הנבחרים של צרפת. אם בעבר היו רק ילידי קלדוניה החדשה ותושבים ותיקים יכולים להשתתף בבחירות מקומיות ובמשאלי עם (מתיישבים שהגיעו אחרי 1998 לא הורשו להצביע), הרי שהרפורמה העניקה את זכות ההצבעה לכל אלה המתגוררים במושבה לפחות 10 שנים. הקאנאקים רואים ברפורמה יוזמה לשינוי האיזון הדמוגרפי בא״י לרעתם ולניסיון להרחיק אותם מעצמאות ולהבטיח את המשך שליטתה של צרפת באי.

הנשיא מקרון הגיע לביקור בזק בנומאה בתקווה להרגיע את הרוחות ולהשיב את הסדר על כנו. מקרון שאימץ גישה של הכרה אמיצה ב״צללי״ עברה הקולוניאליסטי של צרפת, נדרש לקבל החלטות שירצו את זעמם של הקאנאקים, והכריז במהלך ביקורו שלא יכפה בכוח את הרפורמה האלקטורלית על קלדוניה החדשה והעניק לבדלנים ולנאמני צרפת ארכה עד סוף החודש הבא להגיע להסכם ביניהם על הסכם על עתיד מוסדות השלטון בקבוצת האיים, אך הבהיר מנגד שלא יסכים להמשך האלימות. יש לו מספיק בעיות ביטחון פנים בצרפת עם קהילות המתיישבים המוסלמים.

אך ייקח זמן רב לשקם את הנזקים הכלכליים הדרסטיים שנגרמו לקלדוניה החדשה בימי האלימות האחרונים. העימותים בין הבדלנים לכוחות הסדר והביטחון נמשכים, ובמקביל הוחל בפינוי המוני של תיירים צרפתיים מהאיים, מחשש להתגברות מחודשת של האלימות.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 תגובות למאמר

  1. צרפת צריכה להפנים שהיא כבר לא מעצמה והיא סתם עוד מדינה בינונית וחייבת למסוכ את המשילות לילדי האי מזמן כבר נגמר הסיפור של קולוניות ושליטה על טרטוריות רחוקות