עבאס הוא לא הפתרון לעזה

מלחמת ישראל-חמאס פרצה לפני יותר משבעה חודשים (הערת המערכת, המאמר פורסם במקור בחודש שעבר) ועד כה נראה כי יכולות ארגון הטרור לא חוסלו באופן מוחלט. יתכן כי ידרשו עוד חודשים רבים, אם לא שנים, כדי להשמיד את התשתית הצבאית שצמחה ברצועה במשך שני עשורים בתמיכה איראנית וקטארית.

המחשבה כי ניתן יהיה להציב בעזה כוחות ביטחון מטעם הרש"פ, בזמן שמחבלי חמאס עדיין פועלים בשטח, דומה להצעת התאבדות. הפשעים אותם ביצע חמאס נגד אנשי הרש"פ בעזה במהלך ההפיכה של 2007 עדיין חיים בזיכרון. באותה שנה, מחבלי חמאס הרגו אנשי ביטחון רבים השייכים לתנועת פת"ח. חלקם הושלכו פשוט מהגגות בעזה. חמאס עצמו כבר הצהיר כי לא יאפשר לאנשי הרש"פ לשוב לרצועה בשום מקרה.

בראשית חודש אפריל חמאס הודיע כי אנשיו סיכלו ניסיון של קציני מודיעין של הרש"פ להיכנס לעזה תחת כיסוי של עובדי סיוע הומניטרי. לפי טענות חמאס, ראש המודיעין הפלסטיני מאג'ד פרג' פיקח באופן אישי על משימת הריגול שמטרתה הייתה "לשרת את הכיבוש הישראלי". מחבלי חמאס עצרו לפחות עשרה קצינים מהרש"פ וחלקם האחר הצליח להימלט. "כל ניסיון כזה יענה באגרוף ברזל", הצהירו בארגון הטרור.

במקביל, חמאס מונע כניסה לעזה מכל גורם רשמי הקשור לממשלה שהוקמה לפני מספר חודשים ברמאללה בראשות מוחמד מוסטפא, יועץ ותיק למחמוד עבאס, כחלק מתוכנית ממשל ביידן "להחיות מחדש" את הרש"פ במטרה לתפוס שליטה ברצועה בתום המלחמה. בחמאס סרבו להכיר בממשלה החדשה ואף הזהירו כי היא "תעמיק את המחלוקות" בקרב הפלסטינים משום שהקמתה נעשתה "ללא קונצנזוס לאומי".

ארגוני הטרור בעזה דחו גם את הרעיון להצבת כוחות אחרים ברצועה. "השיח על שליחת כוחות ערביים או בינלאומיים לרצועת עזה הוא אשליה", הכריז לאחרונה חמאס. "כל כוח שינסה להיכנס לעזה יתקל בהתנגדות והיחס אליו יהיה כאל כוח כובש". מחמוד עבאס מצדו מודע כנראה לסכנה, ולכן היסס עד כה לשלוח את נאמניו לרצועה.

על פי רשת 'סקיי-ניוז' בערבית, ישראל נמצאת תחת לחץ אמריקני לפתוח מחדש את מעבר רפיח בגבול מצרים ולמסור את השליטה בו לידי הרש"פ. מוקדם יותר החודש כוחות צה"ל תפסו את השליטה במעבר אותו החזיק חמאס מאז 2007. כעת גם בחמאס וגם במצרים מתנגדים לפתיחת המעבר בשל הנוכחות הישראלית בצדו העזתי.

גורמים אמריקנים וישראלים הציעו לרש"פ את ניהול המעבר ברפיח, אך ברמאללה השיבו כי יסכימו לכך רק אם ישראל תסכים לתוכנית שתוביל להקמת מדינה פלסטינית. ברש"פ דרשו גם את הפשרת כספי המיסים המוחזקים בידי ישראל כעונש על מדיניות הרש"פ לשלם משכורות למחבלים ואסירים פלסטינים. עבאס הדגיש בעבר כי לעולם לא יוותר על תשלומים למחבלים ומשפחותיהם כשאמר: "גם אם תישאר לנו אגורה אחת היא תלך למשפחות האסירים".

כספי המיסים מוחזקים בידי ישראל גם כתגמול על הניסיון הפלסטיני המתמשך לתבוע את ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי, במטרה להוציא צווי מעצר לבכירים ישראלים באשמת "פשעי מלחמה". על פי דיווחים שונים, גם בסוגיית הכספים הפלסטינים ממשלת ישראל עומדת בפני לחץ אמריקני לשחרר את הכסף ולהעבירו למי שמנסה לרצוח ישראלים. הצעה מסוכנת זו מצטרפת למתקפה המדינית מוושינגטון שמטרתה לבודד ולהעניש יהודים המנסים להגן על עצמם מפני פיגועי טרור.

ובינתיים ברש"פ של עבאס, במקום להודות בחשש העמוק להיכנס מחדש לעזה בשליטת חמאס, מנסים ללחוץ על ישראל להסכים להקמת מדינה פלסטינית ולשחרר את הכספים. כל זה עוד לפני העובדה המדהימה לפיה האמריקנים מצפים מישראל להעניק מדינה לאותם אנשים שרצחו, אנסו וחטפו ב-7.10.

טבח השבעה באוקטובר היה אמור לשמש כתמרור אזהרה: רבים מהפלסטינים לא ויתרו על חלומם להשמדת ישראל. מאז שהישראלי האחרון עזב את שטח הרצועה ב-2005, היא התקיימה למעשה כמדינה חצי-עצמאית בשלטון פלסטיני בלעדי. עזה נמסרה לפלסטינים ללא תנאים בתקווה שתהפוך ל"סינגפור של המזרח התיכון". במקום זאת, הם השתמשו בעזה לבניית בסיס טרור נרחב ממנו יצאו לבסוף המחבלים ב-7.10.

עבאס עוד עשוי לשוב לעזה בעתיד אך רק לאחר שיוודא כי חמאס איבד את שליטתו ויכולותיו הצבאיות. עד שזה יקרה, הוא חש בטוח להישאר ביהודה ושומרון, שם ישראל אחראית על הביטחון הכולל ונלחמת נגד חמאס ושליחים נוספים של איראן. גם עבאס יודע כי ללא הנוכחות הישראלית בשטח, גורלו היה דומה לגורל אנשי הרש"פ על גגות עזה.

במצב הזה, אלו הלוחצים על ישראל לעצור את המלחמה דורשים למעשה את המשך שלטון חמאס ברצועה, שם יוכל להתארגן ולהתחמש מחדש ולבצע מעשי טבח נוספים, כוונה עליה ראשי חמאס מצהירים בעצמם.

ניצחון כזה עבור חמאס ישמח במיוחד שתי מדינות שהביעו מחויבות עמוקה לתמיכה בטרור. הראשונה היא קטאר, שמעולם לא פגשה ארגון טרור בו לא תמכה, או אוניברסיטה אמריקנית אותה לא מימנה. קטאר גם מפעילה את שופר הטרור אל-ג'זירה כזרוע נוספת של משטר האחים המוסלמים.

השנייה שתשמח מאוד מניצחון חמאס היא איראן, המוגדרת כמממנת הטרור המובילה בעולם ונמצאת בשיאו של המרוץ לנשק גרעיני. משטר האייתוללות מנהל למעשה ארבע מדינות נוספות – תימן, סוריה, לבנון ועיראק – ושואף להשתלט על המזרח התיכון כולו. שליטי איראן ללא ספק סללו את הדרך ל-7.10, וישמחו לראות שידור חוזר של הטבח, לא רק בישראל אלא גם בשכנותיהם הערביות.

***

ומה יקרה כאשר עבאס ישוב לרצועה? האם לפתע ישנה עורו ויורה לאנשיו להיאבק בטרור ולמנוע מתקפות נגד ישראל?

בין השנים 2005 ל-2007, כאשר עבאס שלט בעזה, הוא לא נקט בשום צעד כדי לעצור את ארגוני הטרור מירי רקטות לעבר ישראל. הוא לא ביצע שום פעולה כדי למנוע מארגוני הטרור בעזה להתעצם ולצבור ארסנל נשק אדיר.

למרות שלרשותו אלפי אנשי ביטחון ביהודה ושומרון, עבאס עשה מעט מאוד כדי למנוע את התעצמות ארגוני הטרור בערים ובכפרים שתחת שלטונו. בשנים האחרונות, אלפי מחבלים התארגנו בקבוצות טרור שונות ביהודה ושומרון וביצעו פיגועים רבים נגד ישראלים. מתוך חשש להיתפס כבוגד ואפילו חשש לחייו, עבאס לא עשה דבר כדי למנוע זאת. הוא ימשיך להימנע מכך כל עוד המחבלים לא מאיימים ישירות על שלטון הרש"פ.

עבאס נכשל לגייס את האומץ המינימלי לגנות את מתקפת הטרור הברברית של ה-7.10. כיצד ניתן לצפות ממנו להתעמת מול טרור הנובע ממש מתוך הרש"פ?

רצועת עזה זקוקה למנהיגים מתונים ופרגמטיים שיובילו תהליך דה-רדיקליזציה וחינוך מחדש, על מנת לאפשר בעתיד עזה משגשגת ושלווה החיה ללא חשש משלטון רודני ומוכנה לשלום אמיתי. למרבה הצער, מנהיגים כאלו אינם קיימים כיום בקרב הפלסטינים.

גרסה מלאה של הטור התפרסמה באתר מכון גייטסטון. אנו מודים על הרשות לפרסמו.