הנאום שהרצי הלוי צריך לשאת

רא"ל הרצי הלוי הוא מפקד מוכשר ולוחם עתיר זכויות. בעקבות המחאה הציבורית שתתגבר לאור פרישת חברי המחנה הממלכתי מן הקבינט והממשלה, מחאה שתלבש – בעידוד דמויות 'מופת' כמו רא"ל (מיל'), אהוד ברק, האלוף (מיל') יאיר גולן, הפרופסורית שקמה ברסלר, ואחרים – יותר ויותר אופי של מרי אזרחי, שיתבטא בהכרזות על הצורך להפסיק את המלחמה, ההתנדבות למילואים, ואת תשלום המיסים, צעדים שיפגעו ביכולתו של צה"ל למלא את ייעודו, ולהחזיר את השקט לדרום ולצפון, נדרש כעת הרצי הלוי לשאת את הנאום המובא לעיל, או לפחות טקסט בזו הרוח, כאדם אחראי בתפקיד ייחודי.

"אזרחי ישראל שלום! החלטתי לפנות אליכם היום במישרין ולא באמצעות דובר צה"ל והכתבים הצבאיים. בשל חשיבות הדברים וההכרה בנטל האחריות המונח על כתפי בימים גורליים אלה, אקדים ואומר שאיני מתכוון להודיע על התפטרותי. האתגרים העיקריים עדין לפנינו, וכל עוד ראש הממשלה ושריו נותנים בי אמון, כפי שאני חש כרגע, אמשיך לעשות את כל שביכולתי על מנת לבצע את המוטל עליי. אני רוצה להוסיף דבר נוסף והוא שכל מה שתשמעו מפי בדקות הקרובות, מונחה על ידי דבר אחד בלבד – הרצון לנצח במלחמה הקשה בה אנחנו נתונים.

מלחמה שתוצאותיה יעצבו להערכתי את גורלה של מדינת ישראל לטוב ולרע בעשרות השנים הבאות, כפי שעשו מלחמת העצמאות, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים לפניה. לפיכך אני מפציר בכם, לפסול על הסף כל פרשנות פוליטית של דמויות מוכרות שזריעת פירוד ושנאה בתוכנו היא לחם חוקם ומקור פרנסתם הן מן הצד הימני, והן מן הצד השמאלי של המפה הפוליטית.

אוסיף ואומר עוד, שהנאמנות העליונה שלי היא אליכם, אזרחי מדינת ישראל. אתם שהפקדתם בידי את היקר לכם מכל; ילדיכם ובני משפחותיכם לובשי המדים, מתוך אמונה בטוהר כוונתי ומנהיגותי כראש המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל, אני כפוף כמובן לדרג המדיני ואמלא בנאמנות את כל החלטותיו, אבל אין בי שום חובת נאמנות פסולה, לא לממשלה הקודמת בראשות מר לפיד, הנמצאת כיום באופוזיציה, שמינתה אותי לתפקידי ערב הבחירות האחרונות, או  לממשלה הנוכחית, שחלק משריה העבירו על כך בשעתו ביקורת  – אותה שכחתי מזמן.

אלה גם אלה, לא יטו אותי מן האמת המקצועית, יהיו רעשי הרקע והלחצים המופעלים עלי אשר יהיו. אני ער כמובן לשינוי היחס כלפינו מצד חלק מחברי הממשלה הנוכחית, ולעובדה שהם סומכים עלינו – ראשי המערכת הצבאית – פחות מבעבר. מדובר בתופעה לא נעימה יש להודות, ועם זאת, כזו שאני יכול להבין ולהכיל, לנוכח הזלזול שהפגנו בעבר כלפי ביקורת עניינית של נבחרי ציבור, ומה שאירע ב-7 אוקטובר.

ומכאן לעצם העניין, ולתביעה הציבורית המתעצמת, לעצור את הלחימה  ולסגת מהרצועה על מנת להחזיר את החטופים, בלי לחסל את יכולתו הצבאית והשלטונית של חמאס. נתחיל בכך שלמיטב שיפוטי והבנתי, אם לא נשיג את מטרות המלחמה שהוגדרו לנו, השקט לא ישוב לדרום. הראשונים לסבול אחרי שנצא מהרצועה יהיו תושבי העוטף, כלומר אלה שבכלל יסכימו לחזור ולהתגורר באזור אחרי הטראומה הנוראה שספגו.

בהמשך יסבלו גם תושבי הערים הסמוכות, אופקים ושדרות, מירי מזדמן של רקטות 'תוצרת בית', כאלה המיוצרות מצינור השקיה שבזנבו מנוע דלק מוצק העשוי מאשלגן חנקתי וסוכר, מוצרים בסיסיים שקשה למנוע את אספקתם לרצועה. כל יתר תושבי הדרום, המתגוררים באשקלון, אשדוד ובאר שבע, ייהנו כנראה מכמה חודשי שקט נוספים. שיסתיימו מהר מכפי שהם חושבים. ולבסוף, נחזור גם אנו במרכז לשמוע את הודעות 'צבע אדום' המוכר, ונצפה כהרגלנו בתמונות ילדים היסטריים, וקשישים המדדים כל עוד נפשם בם למרחב המוגן, בעוד סינוואר מיודענו מצטלם כהרגלו על הכורסא האדומה בלב ההריסות, כשהוא מניף V באצבעותיו ומכריז 'זו רק ההתחלה'.

לאלה הבונים על כך שניתן למנוע את התרחישים דלעיל, באמצעות החמין האסטרטגי שמבשל הנשיא ביידן, הכולל ברית אזורית נגד איראן המבוססת על הסכם הגנה בין ארצות הברית לסעודיה, ונורמליזציה בין סעודיה לישראל במקביל לנסיגת צה"ל מהרצועה אני שואל, תגידו התחלקתם על השכל? אתם רוצים להמר על הביטחון הלאומי שלנו בקזינו?

צריך להבהיר למי שצריך, שאנחנו לא משחקים ברולטה רוסית, ולהוסיף שניסיון העבר כבר הוכיח שהדרך היחידה להרתיע את איראן מלהוסיף ולהבעיר את האזור, היא זו שאימץ ממשל טראמפ, שהתבטאה בסנקציות כלכליות דרקוניות, ניתוק המערכת הבנקאית האיראנית מהסוויפט, תקיפת מיליציות שיעיות, חיסול קאסם סולימאני וכו', שגרמו לאייתוללות באיראן לרעוד מפחד, ושיכולות היו אולי למנוע גם את שאירע כאן ב-7 אוקטובר, אלמלא בחרו אדריכלי מדיניות החוץ הנוכחית בוושינגטון לסובב את הגלגל לכיוון ההפוך. זרעו רוח וקצרו סופה.

יותר מזה, כמה תמימות נדרשת, על מנת להאמין שסינוואר יפסיק לשגר רקטות נגד ישראל בעקבות הסכם כזה. סינוואר מעולם לא ביקש מהאיראנים שיאשרו לו לשגר רקטות לעבר ישראל, לא כל שכן לפתוח במלחמה נגדה ואת 'מבול אל-אקצא' הוא יזם בלי שטרח אפילו לעדכן את בני בריתו בטהרן.

מעבר לכך חשוב לדבוק בעובדות. והעובדות הן שהסעודים מתנים יחסים עם מדינת ישראל בהסכמה ישראלית שאינה משתמעת לשתי פנים, להקמת מדינה פלסטינית בשטחי יו"ש ורצועות עזה. איני רוצה להיכנס לעניינים פוליטיים, אבל אני מוצא לנכון לומר, שהטענה של אלו הדוחפים לקבלת ההצעה האמריקאית, לפיה מדובר בסה"כ במילים, ו'על מילים אין משלמים מחיר' מוטעית, שכן הסכמה כזו תוביל תוך זמן קצר להכרה בפלסטין כמדינה ה-194 החברה באו"ם, ותגרור בעקבותיה דרישה המלווה בסנקציות של מועצת הביטחון לנסיגה ישראלית משטחי B ו-C שעליהם היא שולטת.

כל זה יקרה הרבה קודם שהישות תומכת הטרור ברמאללה, תפסיק את התשלומים למחבלים הכלואים בישראל, תעצור את ההסתה בכלי התקשורת והמסגדים, תדפיס ספרי לימוד חדשים, ותכשיר מורים המטיפים לשלום עם שכניהם היהודים. הסיכוי שכל זה יקרה שואף לאפס, כאשר על פי סקר עדכני של הד"ר חליל שקאקי, מנהל המרכז הפלסטיני לחקר סקרים ומדיניות בשכם, 70% מהפלסטינים ביהודה ושומרון תומכים בחמאס ובמעשי הזוועה שחולל בשמחת תורה. ממילא הרבה קודם שנקטוף את פירות השלום עם סעודיה, נמצא את עצמנו מול חמאס שהתבסס מחדש ברצועה ואף השתלט על הגדה.

יותר מזה, מישהו באמת מאמין שאם נפסיק את המלחמה וניסוג מהרצועה, סינוואר ישחרר את כל החטופים? העובדה שעד עצם הרגע הזה הוא מסרב בכלל לספק רשימת חטופים, אמורה ללמד הרבה על תכניותיו, שהן להוביל את שיקומה של הרצועה ולהמשיך ולשלוט בתושביה ויהי מה, זאת על מנת להוכיח, שמאז סלאח א-דין 'הזאהר' (המזהיר), שהכניע את ממלכת ירושלים הצלבנית וגירש את שליטיה חזרה לאירופה, לא קם עוד מנהיג מוסלמי בסדר הגודל שלו.

מכאן שהמקסימום שיעשה סינוואר אחר שנמלא אחר כל דרישותיו וניסוג מהרצועה, הוא לשמור חלק מהחטופים בידיו כדי לחדש את הג'יהאד נגדנו, בלי לחשוש שנחסל אותו. מי שמשלה את עצמו שאם כך יקרה, נוכל לפלוש שנית לעזה, על מנת להשלים את המלאכה אינו אלא פתי, שהרי מלחמה אינה רק המשך הפוליטיקה, מלחמה היא גם ובעיקר, דם, יזע ודמעות של אזרחים ישראלים, שעלו על מדים ונשבעו לחסל את חמאס בעקבות הזוועות של ה-7 לאוקטובר.

מילואימניקים, שאם משיקולים פוליטיים ימנעו מהם להשלים את המלאכה כדרישתם, לא ניתן יהיה להחזירם לכך בהמשך. מה שיכול לעבוד עם צבא שכירים לא יעבוד עם צבא כמו צה"ל, שהוא צבא עם. ואחרון בהקשר הזה; שיקום עזה הוא סיפור של כסף גדול, שימשוך יזמים מכל העולם שייכנסו אליה מיד לאחר שנצא משם. מי שחושב שניתן יהיה לחדש את המלחמה בעזה כאשר עשרות אלפי פועלים מצריים, טורקיים, הודים, וסינים עובדים שם, חולם חלומות באספמיה.

אני גם מציע לכם לקחת ברצינות גמורה, את טענתו של יחיא סינוואר שצוטטה זה עתה על ידי ה'וול-סטריט ז'ורנל, לפיה הוא מנצח במלחמה נגדנו. יחיא סינוואר הוא אדם מאוד רציני, ההוכחה לכך היא שמאז תפס את השלטון, הוא מצליח לגרום לשני מיליון עזתיים ויותר לשמש שכפ"צ אנושי עבורו. ולכן במקום לגחך, כדאי שנפנים שאנחנו טועים בהבנת מושג הניצחון, עליו הוא מכריז בגאווה מזה 18 שנה בתום כל סבב לחימה נגדנו. תמונות רחובות עזה ההרוסים, עשרות אלפי ההרוגים, ומיליוני הפליטים, מעוררים אצלנו תדמה לגבי טיבו וטבעו של הניצחון הזה.

אבל הגיע הזמן שנכיר בכך שהכרזות הניצחון הללו מייצגות תחושה אותנטית, ולא סתם הפרזה מילולית. בסיכומו של דבר, ומעבר למידה ידועה של הונאה עצמית, סינוואר באמת  מאמין שכל סבב לחימה או מלחמה שהסתיימו בלא שיאבד את השלטון, מהווה ניצחון אלוהי מבחינתו, פשוטו – כמשמעו. נאמן לדרך 'הג'יהאד' ועיקרון ה'סבר', ההתמדה, הוא צולח מבחינתו מבחן אחר מבחן בדרך הארוכה להכרעת ישראל, ומבחינה זו הוא אינו שונה מאסד בסוריה, עבדאללה בירדן ושליטים נוספים באזורנו, שמשטרם מהווה הצדקה לקיומם – ולהיפך. המשמעות הפשוטה של כל זה, היא שאת סינוואר ואת מוחמד דף חייבים להרוג, פשוטו כמשמעו.

אחרון בהקשר זה. בניגוד למה שמספרים לכם, הבעיה שלנו עם רפיח אינה צבאית. רפיח אינה סטלינגרד, ובהינתן ההוראה המתאימה מהדרג המדיני, נכבוש אותה תוך שבועיים שלושה לכל היותר. הבעיה היא שבמחילות רפיח מוחזקים החטופים שלנו, והסיכוי לחלץ את רובם, אפילו חלקם בחיים במהלך הכיבוש, קטן מאוד. לכן המלצנו לדרג המדיני לעשות כל מאמץ אפשרי להגיע לעסקה שתאפשר לקדם את שחרורם, בלי להפסיק את המלחמה ולוותר על שתי המטרות הנוספות, שהן השמדת יכולותיו הצבאיות של חמאס וחיסול שלטונו ברצועה.

אבל אם לא ניתן יהיה להגיע לעסקה, כפי שנראה כרגע, לנוכח התשובה השלילית שהעביר חמאס להצעות מרחיקות הלכת שהוצעו לו בין היתר על ידי הנשיא ביידן, נראה שלא תהיה לנו שום ברירה אחרת אלא להמשיך את ההשתלטות ההדרגתית על רפיח. ייתכן, שאם נגיע לבונקרים של סינוואר ומוחמד דף, ואנחנו נגיע אליהם, ניתן יהיה כן להגיע לעסקה כלשהי, אף כי אני חייב להודות, שגם בכך איני משוכנע.

אשר לחיזבאללה, הוא יקבל את המגיע לו, על מה שגרם לנו מאז ה-7 אוקטובר, והוא עתיד לצאת מהמערכה הנוכחית שונה מכפי שנכנס אליה. מה שצבא הטרור הזה חטף במהלך תשעת החודשים האחרונים הוא בערך 5% מהיכולת שלנו, כפועל יוצא מההחלטה המדינית לרכז את 95% הנותרים בדרום לשם הכרעת החמאס, החלטה שבתחילת המערכה סברתי שהיא מוטעית, ורק בדיעבד התברר לי עד כמה היא הייתה מוצדקת.

ומכל מקום, שתי המטרות שלנו במלחמה הקרובה, יהיו להרחיק את חיזבאללה מהרכסים השולטים על יישובינו, ולשנות מקצה לקצה את מאזן ההרתעה ההדדי, שאת קיומו אפשרנו מאז תום מלחמת לבנון השנייה. מקובל להגדיר הרתעה, כאיום המצליח לשכנע את הצד המאוים לשמור על הסטטוס-קוו בניגוד לרצונו המקורי. לצערי חיינו זמן רב מדי באשליה שחיזבאללה מעונין לשמור על הסטטוס-קוו, ושהפרובוקציות שהוא יוזם לאורך הגבול לא נועדו אלא להעניק תוקף לסיסמה 'מגן לבנון', המשמשת אותו בתהליך השתלטותו על ארץ הארזים.

אך מה שקרה בפועל הוא , שטילי הקרקע-קרקע המדויקים שבהם הצטייד נסראללה, לצד הכטב"מים ויתר הארסנל הרקטי, הציבו תג מחיר כזה לעורף שלנו, שנטרל למעשה את פוטנציאל ההרתעה של חיה"א, הנובע מעליונותו הכמותית והאיכותית. כל זה הולך להשתנות בקרוב. לאלו הסבורים כי העניין ייגרר בהכרח למלחמת השמדה הדדית, שתתבטא מזה ומזה בהרס ביירות על ידי חה"א שלנו, ומיטוט עשרות מגדלים בחיפה ות"א בתגובה אני אומר, רבותי תפסיקו להפחיד. ניסוי הכלים לפני מספר חודשים, שבמהלכו יירטנו 99% מהטילים והכטבמ"ים ששיגרו האיראנים, מוכיח שכדאי לא להקל ראש ביכולות ההגנה האסטרטגית שלנו.

ואני מדגיש את המילה אסטרטגיות. הללו עתידות להשתפר משמעותית משעה שנעביר את כל סוללות כיפת ברזל שלנו מן הדרום לצפון, ונקדים לתקוף את מצבורי הטילים המדויקים שבידי חיזבאללה, מה שלא עשינו עד כה מטעמים השמורים עימנו. תגובת נסראללה על כך, תהיה הרבה פחות דרמטית מזו שצופים חוזי השחורות באמ"ן, ששוכחים שהתלות של חיזבאללה באיראן גדולה לאין שיעור מתלות ישראל בארה"ב, על כל המשתמע מכך לגבי חופש הפעולה הצבאי.

מה שאני רוצה לטעון הוא, שלהערכתי האייתוללות באיראן לא יאפשרו לנסראללה לחזור על הטעות של חמאס, שהימר על כל הקופה בלי לקבל לכך את רשותם. מבחינת חמינאי, חיזבאללה הוא האקדח שאמור לירות על המתקנים האסטרטגיים בישראל רק במערכה השלישית, היה ונתקוף את מתקני הגרעין שלהם.

ועדיין, לא הייתי מזלזל במה שמצפה לנו בחזית ובעורף בעוד מספר שבועות, כאשר נתקוף את מצבורי הטילים ונבצע את המהלך הקרקעי שירחיק את חיזבאללה מקו הרכס על מנת לאפשר את חזרת תושבי הצפון לבתיהם. אנחנו נמצאים לפני מבחן גורלי, ועוד צפויים לנו ימים קשים מאוד, כמותם לא ידע הדור הזה בעבר, מה שאומר שבמלחמה הזו תצטרכו אתם, אזרחי ישראל, לתת לנו כתף – אנחנו נילחם בחזית, בלי פחד מתוך רוח הקרבה עליונה, אבל אתם תהיו חייבים להחזיק מעמד בעורף, מה שידרוש אחדות שורות, ציות להנחיות שתקבלו מאיתנו, ומקסימום שיתוף פעולה ביניכם לבין גופי ההצלה האזרחיים, ובינכם לבין עצמכם, בלי קשר למפלגות להן אתם מצביעים. אם נגיע לשם כמו שהדברים נראים כרגע, זועמים וכועסים אחד על השני, קוראים להפסקת ההתנדבות, ולמרי אזרחי תהיה לכולנו בעיה קשה.

הניסיון המצטבר בעולם מלמד כי מלחמות נגד טרור מוכרעות ברובן בעורף ולא בחזית. העורף האזרחי של חמאס וחיזבאללה תומך כמעט ללא סייג, במטרות המלחמה הנפשעות של מנהיגיו, ומייחל לניצחונם למרות המחיר הכבד שהוא משלם כל עוד הלחימה נמשכת. ולכן אני מפציר בכם שתתמכו בנו, ולא תעודדו סרבנות, כביטוי למרי אזרחי נגד הממשלה הנוכחית, או כל אחת אחרת שליבכם נתון אליה. כבר טעיתי בעבר כאשר לא הבנתי עד כמה מסוכן יהיה לאפשר לגורמים אינטרסנטיים, להפוך את צה"ל לאבן-משחק במאבקי הכוח הפוליטיים שלהם.

טעיתי כאשר אפשרתי לטייסי מילואים, אנשי 8200 וקצינים בכירים ביותר, ביניהם אנשים שפיקדו עלי בעבר ושהערצתי, לגרור את צה"ל לוויכוח על הרפורמה. האמנתי להם שהם באמת חושבים שהם מצילים את המדינה מעצמה, בעודם ממיטים על צה"ל אסון. אבל איני מתכוון לטעות שוב לכן החלטתי לשאת את הנאום הזה.

אתם רוצים לריב ביניכם, מתי לקיים את הבחירות, מי צריך להיות ראש הממשלה הבא, או מה אמור לכלול חוק הגיוס הנכון? בבקשה. אבל אל תערבו אותנו בסיפורים הללו, ואל תקראו למרי אזרחי ולסרבנות, משום שאם זה מה שיקרה, לא יהיו חיילים שיסכימו לסכן את חייהם למענכם בהמשך, פשוטו כמשמעו. ואני לא מדבר על טייסים, 'לוחמי סייבר', אנשי 8200 ודומיהם אלא על יוצאי חטיבות החי"ר והצנחנים במיל', טנקיסטים, אנשי ההנדסה, לוחמי קומנדו וחילוץ, שעוברים כרגע בעזה מבית לבית ומפיר לפיר על מנת לטהר אותם ממחבלים, ונערכים במקביל לכבוש את דרום לבנון.

כל אלה שומעים אתכם ורואים לכם, ומבינים שמה שמעניין אתכם אינו להחזיר את התושבים לצפון ולנצח את מי שטבח בנו בדרום, אלא לעסוק בפוליטיקה מעל לראשם. אתם טוענים שאתם חייבים להציל את המדינה ממי שהוריד אותה לטמיון? שיהיה לכם לבריאות. אבל עזבו אותנו, כי אנחנו משרתים תכלית, מושג שפירושו סיבה עליונה לפעולה (Forma finalis). תכלית, העומדת מעל מטרות המלחמה ומשימות צה"ל, והיא להבטיח את קיומה של מדינת ישראל לעשרות השנים הבאות. אני מפציר בכם לעזור לנו בכך."

אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד הוא ד"ר להיסטוריה ופילוסופיה של הרעיונות, איש הייטק וסמנכ"ל לשעבר בחברת אמדוקס. מילא מגוון תפקידי פיקוד ומטה במערך החי"ר, ומייסד פו"ם 'אפק' להכשרה בינזרועית בצה"ל.