יהודה פוקס פורש אחרי כהונה שערורייתית, רוויית מחדלים ופוליטיזציה, שהביאו את המצב לשפל חסר תקדים
אלוף פיקוד המרכז היוצא יהודה פוקס נשא בטקס הפרישה שלו נאום פוליטי חריף, שכן מה שאסור לתא"ל עופר וינטר לעשות כאשר הוא "כבר לא על מדים" – מותר לאלוף פוקס לעשות כאשר הוא "על מדים". הכל תלוי במושא הביקורת.
פוקס אמר בנאומו שהוא חש רגשות כישלון ובושה על "שלא עמדנו במשימת חיינו ולא מילאנו את חלקנו הברור בחוזה הבלתי כתוב בין צה"ל לחברה הישראלית". ובכן, ישנן סיבות נוספות לתחושת הכישלון והבושה כמו למשל התרגיל שדימה מכל התסריטים דווקא חטיפת פלסטיני על ידי יהודים, על אף שיש תסריטים חשובים הרבה יותר ודמיוניים הרבה פחות. קשה היה להביט בתמונות בהן חיילים שגילמו מתיישבים עטו עליהם אפודים זוהרים כשעליהם מתנוסס הכיתוב: "בימוי אויב".
גם הצווים המנהליים שחולקו בנדיבות בתקופת כהונתו למתיישבים, חלקם צעירים מאוד, הם לא סיבה לגאווה גדולה ממש כמו דאגתו לבנייה הלא חוקית שלהם בעוד שכניהם הערבים מוסיפים שלל קומות ופרגולות.
סקירה של תהליכים שחלו בג'נין, בשכם, בקלקיליה ובמקומות נוספים ביהודה ושומרון באשר להתעצמות פעולות הטרור ומלאי הנשק והתחמושת בימי כהונתו גם היא לא תספק סיבות לטפיחה על השכם.
פוקס ציין בנאומו כי "האויב הפך מתוחכם יותר, האמל"ח בו הוא אוחז מתקדם יותר והידע שהוא צובר מפורט יותר", אבל הוא עצמו כנראה שלא למד דבר כשהוא מדבר בשבח חשיבותה של הרשות הפלסטינית, זו שמשלמת את משכורותיהם של מחבלים, שמחנכת במוסדותיה ילדים על ברכי הטרור ושלא גינתה עד היום את הטבח הנורא שנעשה בעוטף.
"יכולתו של פיקוד מרכז לעמוד במשימותיו, להגן על מדינת ישראל ותושבי הגזרה, תלויה גם בקיומה של רשות פלסטינית מתפקדת וחזקה בעלת מנגנוני בטחון אפקטיביים השומרים על החוק והסדר", אמר. אבוי ליום בו מדינת ישראל תהיה תלויה ברשות הפלסטינית כדי לעמוד במשימותיה. ייתכן כי האלוף פוקס היה כה עסוק בשמירה על החוק והסדר משום שהרשות טרחה פחות לעשות זאת, ולכן לא שם לב שחלק מיוצאי מנגנוני הביטחון של אותה רשות ממש, לקחו חלק פעיל בפיגועים רצחניים שאירעו כאן.
הוא מעיד על עצמו כמי שהתייחס בכובד ראש לכל אבן ובקבוק שהושלכו. "הושלכו". כדאי היה להזכיר את זהותם של המשליכים. המתיישבים, אלו שלעברם הושלכו האבנים והבקבוקים, ונורו הרבה מאוד כדורים שגבו את חייהם של רבים, יתקשו להסכים עם קביעתו. לאלו שקוברים את מתיהם שנרצחו תחת משמרתו הוא מייחס "פשיעה לאומנית" ועל אף שזו הצטמצמה ומראש לא הייתה רחבה, חשוב לו מאוד להיפרד מהם בהאשמות שהם זורעים פחד בתושבים הפלסטינים שלדבריו, לא מהווים כל איום.
ממש כמו בתרגיל ההוא שהתנהל תחת פיקודו, התמונה שרואה האלוף פוקס הפוכה. הוא גוזר גזרה שווה בין יהודים וערבים שנעים יחד על אותם צירים אבל שוכח שיש רק צד אחד ממנו נורות יריות אל המכוניות שבצד השני, יש רק צד אחד שמבצע פיגועי דריסה, יש רק צד אחד שרוצח חפים מפשע.
פוקס אוחז בדבקות בקונספציה של פלסטינים עובדים ויצרניים. הוא שמדגיש את חשיבות התחקיר הנוקב והבלתי מתפשר לצורך למידה, שיפור והפקת לקחים – אבל כנראה שלא ערך כזה בעצמו.
הוא מדבר על ההנהגה המקומית ועל ההנהגה הרוחנית ומגנה את דרכם של השותקים משום שאיננה יהדות בעיניו. אי אפשר שלא לחשוב מיד על יאיא פינק שמקפיד להכריז מדי כמה ימים ש"זו לא היהדות שלו" גם כאשר הוא מתרים כספים לטובתם של תושבי חווארה ממנה יצאו רוצחיהם של הלל ויגל יניב הי"ד. "זו אינה דרכה של תורה", מטיף מי שעזב את הישיבה והוריד את הכיפה.
"המלחמה הזו מלמדת אותנו שיעור בצניעות", אומר מי שבטוח שהאמא ששולחת את ילדיה לגן ויוצאת אל משלח ידה לא יודעת על היקפן ועל מהותן של הסכנות שמקיפות אותה ביהודה ושומרון.
בעודו מודה לרמטכ"ל הרצי הלוי על "הפיקוד, המנהיגות, החדות והדיוק" שרובנו עדיין מחפשים כמו תועים בניווט אינסופי, נראה כי גם הוא "התברבר" מול המפות. יש להניח כי את דרכו אל הפוליטיקה הוא יעשה דווקא בקלות, אולי במהירות, שכן את הקמפיין הוא כבר עשה "על מדים".
