תחקיר בארי הוא לא התחקיר שאנחנו צריכים

רקע

הצלחת ההתקפה על אוגדת עזה בשמחת תורה, 7.10.2024, הכרעת האוגדה, והמחיר הנורא ששילמה ישראל בהרוגים, פצועים וחטופים מחייבת תחקיר מעמיק. תחקירים מבצעיים רגילים, כאלו שנעשים אחרי כל אירוע, בוחנים את החלטות המפקדים או כשירות אמצעים לאור תפיסות ונהלים שמתאימים לאירוע המתוחקר. התחקיר שנדרש לאירועי שמחת תורה שונה מתחקיר רגיל. ראשית, ספק אם יש נוהל מתאים לאירוע המתוחקר מעבר לתורת הקרב הבסיסית שעוסקת בהתאוששות ממפלה והחזרת היוזמה. שנית, לא את התנהגות הכוחות לאור התפיסות נדרש לבחון אלא את התפיסות עצמן.

מהי "תפיסה מבצעית"

תפיסה מבצעית (concept of operation, קונספציה) היא רעיון שהוגה מפקד, והיא מגדירה את התפקיד של מרכיבי הכוח, היחסים ביניהם והאחריות של כל דרג. בניגוד לתורת לחימה שיש בה יסודות אוניברסליים, למשל הצורך בעתודה בקרב ההגנה, התפיסה היא ייחודית למפקד מסוים ובעיה צבאית מסוימת. התפיסה מגלמת את הבנת המציאות של המפקד והדרך שבה הוא מתכוון להשתמש בכוח שהועמד לפקודתו כדי לפתור את הבעיה. התפיסה שונה מתוכנית מבצעית בכך שהיא מגדירה רק את הייעוד של מרכיבי הכוח, למשל יחידות נ.ט. ישמשו לבניית מערך אבטחה בהגנה, ולא את המשימה של כל מרכיב בכוח, למשל לעכב את התקדמות האויב עד לקו מוצבינו למשך יממה.

בקרב הגנה תהיה התפיסה תלויה לא רק בקרקע ובכוחות שהוקצו להגנה אלא גם בהערכת המפקד מהי הבעיה המבצעית שיציב האויב. למשל אם האויב הצפוי הוא חוליות טרור שינסו לחדור ליישוב אפשר להשתמש בטנקים לשליטה בצירי החדירה הצפויים כדי לנצל את כוח האש והתצפית שלהם. אם האויב הצפוי הוא חטיבות חי"ר שינסו לפרוץ את קו ההגנה עדיף אולי להשתמש בטנקים כעתודה ולנצל את הניידות והמחץ שלהם בהתקפת נגד.

תפיסת ההגנה בפיקוד הדרום

אפשר להניח שתפיסת ההגנה של צה"ל בחזית עזה היוותה את הבסיס לתוכנית ההגנה. מרכיביה של התוכנית הזו היו התצפיות, המוצבים המחלקתיים והפלוגתיים, המכשול והסיורים, הרגליים והממונעים, במרחב האבטחה שבין קו המגע למוצבים וליישובים. תפיסת ההגנה הזו מכונה בצה"ל "ביטחון שוטף" (בט"ש).

תפיסת הבט"ש  עושה שימוש מיטבי בכוח כדי להגיב במהירות לחדירה של קו ההגנה על ידי כוח אויב קטן. היא מאפשרת הגנה על שטחים גדולים וקווים ארוכים על ידי כוחות קטנים שממצים את היתרון הטכנולוגי של צה"ל. אבל הבט"ש לא מיועד להגנה בפני כוח גדול. לדוגמה, תפיסת ההגנה בגבול עם ירדן היא ביטחון שוטף, והמרכיבים העיקריים בה הם תצפיות וגדודי חי"ר קל שמיועדים להגנת גבולות. התפיסה הזו לא מיועדת, ותקרוס בקלות, אם איזשהו אויב ינסה להבקיע את ההגנה בכוח גדול.

תפיסת הבט"ש מותאמת לאיום נמוך, והיא מאפשרת לנו חיים בטוחים תוך השקעה מינימלית בהגנה. אם האיום הופך למשמעותי יותר אפשר לעבור מתפיסה של בט"ש לתפיסה אחרת, ובהתאם להפעיל תכנית הגנה אחרת. צה"ל מכין את עצמו למעבר הזה, ולשם כך הוא בונה מערך התרעה, ומחזיק עתודה קטנה בסדיר ועתודת מילואים גדולה, שיגנו מול איום גדול.

לבדוק את התפיסה

במבט לאחור נראה ששורש הכישלון בשמחת תורה הוא בתפיסה, וכישלון התפיסה נעוץ בהבנת האויב.

מפקדי הצבא לא ראו בחמאס אויב שמסוגל להוציא לפועל התקפה גדולה, וגם אם התקפה כזו אפשרית באופן תיאורטי, כך האמינו בצה"ל, החמאס לא תתקוף כי אין לה אינטרס או כי היא מורתעת. אויב כזה מאפשר תפיסה מבצעית בט"שית, הגנה יעילה שבה כוחות קטנים מגובים במכשול מעכב והתרעה טכנולוגית יכשילו כל פעולה של האויב.

תפיסת ההגנה ותוכנית ההגנה שנגזרה ממנה לא אפשרה ניצחון בשמחת תורה. גם אילו פעל הצבא כאילו צפויה התקפה, כפי שחייבו ההתרעות, לא היה מצליח להדוף את ההתקפה כי תוכניות ההגנה לא התאימו למה שהתרחש במציאות. מערך ההגנה, גם אילו פעל במלוא כוחו ומוכנותו, לא התאים לבעיה המבצעית. להגנה לא היה עומק ולא מערך אבטחה, ומעבר לקו המגע לא היו עתודות שיכלו לבטל את הישגי האויב במקומות שבהם קו המגע נפרץ. כל הדברים האלו לא היו מפני שבהתאם לתפיסה ולהבנת המציאות לא היה בהם צורך.

יתר על כך – לא רק תפיסת ההגנה נגזרת מתפיסת המציאות, אלא גם ההתייחסות לנתונים מודיעיניים. זו תופעה רגילה, אנחנו לא קוראים את המציאות כפי שהיא, אלא את המציאות כפי שאנחנו מצפים לראות אותה. לכן התפרשו כל הסימנים המעידים שאותם זיהה המודיעין בצורה שגויה או זכו להתעלמות. כולנו נוטים לקבל כרלוונטיים ואמינים נתונים שמתאימים לתפיסת המציאות שלנו, ולדחות כלא אמין או לא רלוונטי מידע שסותר את תפיסת המציאות.

 לבדוק מאיפה מגיעה התפיסה

נראה שהתפיסה המבצעית של צה"ל התבססה על ראיית החמאס כמטרד, חלש ומורתע, ולא כפי שהיה במציאות. אחרים ראו את חמאס אחרת. בעוד כמה פוליטיקאים וחוקרים ממעיטים באיום מצד חמאס ומדגישים את היתרון האסטרטגי בפילוג הפלסטיני, תבעו אחרים, גם כאלו שראו בפילוג הפלסטיני יתרון, לפעול בתקיפות נגד חמאס. בין אם היה צורך והייתה יכולת ולגיטימיות לפעול נגד חמאס בשנים שלפני המלחמה ובין אם לא, אין ספק שהייתה חובה להגן מול האיום המתפתח, והאיום הזה לא היה סוד.

למה החליט צה"ל, למרות השיח הער על האיום, לראות בחמאס מטרד בלבד ולא איום משמעותי? ייתכן, אם כי לא סביר, שהיו לצה"ל ידיעות מודיעיניות כבדות משקל ששללו את האפשרות שהחמאס יתקיף בכוח גדול, ייתכן שצה"ל העריך את יחסי הכוחות בצורה מקצועית והחליט שאין לחמאס יכולת להצליח בהתקפה, וייתכן שהאמין שהחמאס מורתע. ייתכן גם, ואולי גם סביר, שצה"ל אטם את ליבו לקולות חיצוניים הקוראים לו לפעול נגד חמאס, בלם את הלחצים של הדרג המדיני לפעול, והסביר לעצמו שהדרג המדיני מורכב ברובו מפוליטיקאים קטנים ומתלהמים, שאין להם הבנה אסטרטגית, וצה"ל יודע טוב מהם מה טוב למדינת ישראל.

 סיכום

כדי לתחקר בצורה שלמה, ובכדי למנוע אסון נוסף ולהחזיר את האמון בצה"ל, צריך לתחקר את התפיסה כולה ולא רק את הלחימה בפועל. אפשר וראוי לתחקר את מהלך הקרב שבו הכריע החמאס את אוגדת עזה, ובתוכו את האירועים בכל יישוב ובכל מוצב, מהקרב בקיבוץ בארי שבו הצליח החמאס להשיג את מטרותיו ועד הקרב שבו הגנה כיתת הכוננות של שלומית והדפה את ההתקפה על מושב פרי גן שמחוץ לגזרתה. בוודאי שהתחקיר הזה ילמד אותנו רבות וישפר את היחידות הלוחמות. התחקירים האלו, ראויים ככל שיהיו, הם לא העיקר.

השאלה העיקרית שבגללה אבד האמון בצבא ובמקבלי ההחלטות היא לא איך התנהל הקרב, אלא האם נערכנו נכון לקרב. לא רק האם הייתה התרעה והאם פעלו בהתאם להתרעה, אלא אם תפיסת ההגנה בבט"ש ואל מול התקפה צפויה, והתוכניות נגזרות ממנה, היו נכונות. אם התפיסה שגויה אזי אפילו היה הצבא מקבל התרעה מספיקה ולוקח אותה ברצינות לא היה בכך די כדי להדוף את ההתקפה.

באופן עמוק יותר צריך לבדוק את מכלול היחסים בין מערכת הבטחון, שבראשה שר הבטחון, לבין הממשלה. האם שר הבטחון מפקד על הצבא כשליח הממשלה, וככזה נותן משקל רב לדעת חברי הממשלה, או שמערכת הבטחון מאמינה שאת מכלול השיקולים היא יכולה לעשות בעצמה, להסיק לבד מהי דרך הפעולה הנכונה, ולהציג את הדרך הזו לממשלה כדרך אפשרית יחידה.

תוצאות הבדיקה צריכות לבסס מחדש את חלוקת הסמכויות בין הדרג המדיני לדרג הצבאי. הדרג המדיני מופקד על אסטרטגיה רבתי, עליו מוטל לשקול שיקולים כלכליים, יחסים בין לאומיים, חוסן חברתי וכן גם שיקולים ביטחוניים, והדרג הצבאי מופקד על האסטרטגיה ויישומה באמצעות הפעלת כוח צבאי. בחלוקה הזו על הצבא להימנע מכניסה לתחומים שלא באחריותו, להציע לממשלה יותר מפתרון צבאי אפשרי אחד לכל בעיה, להניח לממשלה לשקלל את מכלול השיקולים המדינתיים, ולפעול בנאמנות למימוש החלטות הממשלה. החזרת החלוקה הנכונה בין הדרג המדיני לצבאי תהיה צעד חשוב לתיקון והחזרת האימון.