סא"ל איתמר איתם: הגנרלים לשעבר מובילים אותנו לתבוסה ולכניעה

סגן אלוף במילואים איתמר איתם, מג"ד גדוד 6282 בחטיבת ביסל"ח מתארח לשיחת עומק מיוחדת עם שניאור ובר בפודקאסט 'כור ההיתוך' על החוויות האישיות במלחמה בעזה, הפציעה לאחר שנורה בידי צלף וההחלמה, אופי הלחימה והאתגרים שהציב האויב, הטענות כלפי מקבלי ההחלטות, סוגיית גיוס חרדים ושירות של חייל דתי בצה"ל, כשירות הלוחמים לקראת מלחמה בצפון ורוח הלחימה בקרב הלוחמים והמפקדים.

סא"ל איתם מתאר את חוויותיו במלחמה ומבקש להדגיש:

"חשוב לי שמי שמסכן את חייו ידע שזה לא סתם ולא מיותר, לא מדובר בגחמה. המלחמה היא חלק ממהלך עולמי מה זה טוב ומה זה רע, שאנחנו בלב שלו. זה לא אירוע שקרה בגלל החלטה של מחבל כזה או אחר, אלא התמודדות של העולם בשאלה האם הטוב מתגבר ומנצח ויכול לעמוד בפני הרע או שהוא מתקפל, מהסס ומבולבל. אנחנו חיים בעידן שהטוב הוא מבולבל, לא בטוח בעצמו, מתלבט אם האמת היא נקודת מבט או נרטיב".

כשנכנס עם חייליו לרצועה, הוא הופתע ממה שראה שם:

"פתאום הבנתי שזאת מדינה לכל דבר, עם צבא בעל יכולות גבוהות, עם ייצור נשק, פיקוד ושליטה מסודרים. לא פלנגות. גם ההיקפים והשימושים בתת־הקרקע הפתיעו אותנו. לא קלטנו את הדבר הזה עד שפגשנו אותו. השימוש שלהם במנהרות כמִפקדות מראה על התכוננות רצינית. לא חודש-חודשיים, אלא עשורים של עבודה".

איתם מספר כי המאפיין הבולט בכל מקום שאליו הגיעו בעזה היה הדגשת העיר ירושלים. "יש להם אובססיה לירושלים, ולא לאל־אקצא אלא לכיפת הסלע, למקום המקדש עצמו", מגלה איתם. "זה מופיע בסמל החמאס ולמעשה בכל מקום – בגרפיטי בבתים, במחברות של הילדים, במסמכים רשמיים, בחוברות ההדרכה של המחבלים. על המטענים והאר־פי־ג'י הם מרססים את הסמל של ירושלים, לא מכה וגם לא אל־אקצא. היינו בבית המשפט העליון בעזה וכל בית המשפט מלא ירושלים, בכל מקום, גם באוניברסיטאות. אני חושב שהם מזהים את הרעיון שהמלחמה הזאת היא מלחמה קודם כול של רוח. ירושלים בשבילנו היא עיר של שלום, משפט, חסד, נצח, הלב של עם ישראל. בתמונת המראה המעוותת שלהם היא הסמל של הרצחנות, הקנאות והפראות. הם קראו למבצע שלהם 'השיטפון של ירושלים'. יש כל מיני מחשבות על עסקה או מנוף כזה או אחר שיכול לגמור את הדבר הזה, זו טעות. אנחנו מתמודדים מול דבר עמוק. כשיצאנו מעזה החלטתי שאנחנו הולכים לירושלים, היו לזה התנגדויות וזה גם היה מורכב לוגיסטית, אבל אנחנו צריכים לחזור רגע אל השורש, להבין מאיפה יצאנו ועל מה אנחנו נלחמים".

סא"ל איתם אומר בפודקאסט:

"הספקתי להילחם בחומת מגן כחייל צעיר ואחר כך במלחמת לבנון השנייה. הייתי בקרבות בבינת ג'בייל ובעופרת יצוקה. מלחמות הן כמו לידות, זה זמן שאתה מוריד את כל הכיסויים, זה משהו שנוגע בשורשי החיים והמוות, ובהם אומרים אמת. לכן לא הכנתי נאום אלא השתדלתי לומר אמת. בכלל, לפקד, בטח במילואים שאתה לא עושה בשביל שום דבר חומרי או קריירה אלא הפוך, זה מקום שאתה צריך לפעול בו מתוך אמת. אני והמון אנשי מילואים מרגישים את הפער בין החיים במלחמה ובין החוץ, אחדות ודיבור אמיתי לעומת כל הפוליטיקות וקרבות הבוץ. זה פער מאוד מאכזב".

במהלך השיחה, אומר סא"ל איתם כי "הרבה שנים התרגלנו ללוקסוס, אטמנו את עצמנו בפני הקולות של האויבים מבחוץ וחיינו בבועה. אנחנו אנשים טובים, חיים באתוס של רחוב סומסום: לוותר, וכולם ביחד ואותו דבר, מחשבה שאני קורא לה 'מדיניות של משאלת לב', שאם אני רוצה משהו ברור שהשני גם רוצה בו. אבל יש לנו עסק עם אויב שהמוות אצלו הוא משאלת לב, הם שמחים בזה, זו לא טרגדיה, זה חלק ממה שהם. ומה שהיה בשבעה באוקטובר זה לא תאונה, זה מי שהם. הם תכננו את זה. חלק מהכישלון הוא בדיוק מדיניות של משאלת לב".

"הייתי בעזה, וכל הזמן שאלתי את עצמי – מה הם רוצים מאיתנו? זו תאוות מוות, רוע שמוכן לשרוף את עצמו בשביל להרע לנו, אין לזה סיבה רציונלית. כל מי שמנסה לתרץ את זה אחרת – לא מבין מול מה אנחנו עומדים. ב־8 באוקטובר הייתי בקיבוץ סופה ובקיבוץ בארי, וברור לי שמה שראינו שם זה רשע מתפרץ. לא כדי להשיג משהו מדיני או צבאי. אם לא נבין את זה – לא נפתור את הבעיה. אסור לנו להמשיך להשלות את עצמנו, כמו שעשינו הרבה שנים. הרוע הזה הוא חלק אינטגרלי מהתרבות ומהחברה שלהם, לא רק בקרב המחבלים. אני כופר במונח 'בלתי מעורבים'. יש אזרחי אויב, אבל אין דבר כזה 'בלתי מעורבים', הם מאוד־מאוד מעורבים".

עקבו אחרי הפודקאסט 'כור ההיתוך' בספוטיפיי ויוטיוב בואו להיות שותפים להצלחה, ועשו מנוי ל"כור ההיתוך", פודקאסט מרתק וייחודי בנוף הישראלי.