פרופ' יואב גלבר: למגן את ישראל מפני פצצת אטום

ההיסטוריון הוותיק סגן אלוף (במיל’) פרופ’ יואב גלבר מתארח לשיחת עומק עם שניאור ובר בפודקאסט 'כור ההיתוך' על החזית מול לבנון ואיראן, מצב המלחמה בעזה, סכנת הגרעין האיראני, מחדלי ה-7 באוקטובר לעומת מלחמת יום הכיפורים, תחלואי החברה הישראלית ועתידה של המדינה לנוכח המצב הנוכחי.
פרופ' גלבר, ששימש כעוזר מחקר בוועדת אגרנט, אומר בפודקאסט כי "בניגוד מוחלט למה שרוב הציבור חושב, ועדת חקירה אינה בית משפט ולא נועדה למצוא אשמים. חקירת הוועדה נועדה לברר את האמת, וזאת כדי להוציא מהאמת מסקנות ולקחים שימנעו את חזרתו של המחדל שבעקבותיו הוקמה".

לדעתו, "היקף השאלות שוועדת אגרנט עסקה בהן אינו משתווה להיקף השאלות שהוועדות שצריכות לקום בעקבות ה-7 באוקטובר יידרשו לעסוק בהן; הביזיון שהתרחש באותו יום הוא גדול בהרבה מזה של 73′, וכך גם היקף ומגוון הבעיות שהיו בו".
לדבריו פרופ' גלבר, "הוועדה אמנם תתמקד ביום אחד בלבד, ה-7 באוקטובר, אבל היא תצטרך להתחקות הרבה מאוד שנים אחורה, לכל הפחות לשלהי שנת 2008, עת נערך מבצע עופרת יצוקה בו קונספציית מלחמת ההתשה בחמאס התגלתה לראשונה. אם נמשיך בהשוואה עם מלחמת יום כיפור, גם בשנים שקדמו ל-73′ ניהלנו מלחמת התשה, אבל היא נערכה באזור תעלת סואץ ולא באזור מאוכלס כמו רצועת עזה בו חיים אלפי אזרחים.

"מכאן שהמחדל הוא בעיקרו קונספטואלי; הרעיון של מלחמת התשה באזור מאוכלס, או הרעיון שלפיו החמאס מורתע ושניתן לקנות אותו בכסף, אלו מחדלים הקשורים בדרגים המדיניים והצבאיים הבכירים שכיהנו לאורך 15 השנים האחרונות לפחות. אם כן, ועדת החקירה הראשונה שצריכה לקום היא של הדרג המדיני והצבאי הבכיר. על כתפיה תוטל, בין היתר, המשימה להתחקות אחורה עד לתחילת המחדל הקונספטואלי, ולהגיע למסקנות באופן אפקטיבי, ולא בדיונים שיימשכו שנים רבות”.
פרופ' גבלר סבור כי "בצד המבצעי והמודיעיני יהיה עליה לחקור את צה"ל, שב"כ ואת הביזיון הגדול ביותר בתולדות המפעל הציוני, ששום הישג עתידי – אם יהיה כזה – לא יוכל לאזן אותו. ב-1973 נכשל צה"ל בייעודו להגן על גבולות המדינה והצליח לאזן זאת לפחות באופן חלקי. ב-2023 נכשל צה"ל בייעודו הראשון במעלה – הגנה על אזרחי המדינה, והכישלון הזה בלתי הפיך. לא ניתן להחזיר לחיים את הנרצחים, ולא ברור מתי וכמה בני ערובה ושבויים אפשר יהיה להחזיר ובאיזה מחיר".
לטעמי, היקף החומר ושאר הסוגיות מחייבים למנות שתי ועדות: אחת שתחקור את תפקוד הצמרת המדינית והביטחונית מאז השתלטות חמאס על הרצועה, את ההחלטות המדיניות והצבאיות שהתקבלו ואת השיקולים שמאחוריהן. בלשון העם, את "הקונספציה" שהביאה בין השאר לשנים של מלחמת התשה, לא בחולות מערב סיני אלא על גבם של יישובים אזרחיים.
לשיטתו של גלבר, "הוועדה השנייה תצטרך לחקור לפרטיו את מחדל 7 באוקטובר. 1) מי ידע, מה ידע ומתי ידע על הכנות חמאס; 2) איזה סדר כוחות היה פרוס לאורך גבול הרצועה באותו יום ואיזה מידע והוראות קיבל, אם בכלל ; 3) מה היו הידיעות של הרגע האחרון וכיצד טופלו באותו לילה; 4) מי, מתי ולמה דלדל את ההגנה המרחבית ביישובי העוטף שנשארו ללא צבא ועם יכולת כל כך מוגבלת להתגוננות עצמית; 5) כיצד תפקדו משרדי הממשלה ושאר הרשויות האזרחיות בזמן ולאחר האירוע, ואם ומתי התאוששו מן ההלם. מדובר בהיקף חומר עצום. אף ועדת חקירה יחידה בעבר לא התמודדה עם משהו דומה".