למרות האתגרים, הכלכלה והעוצמה הישראלית מאפשרות עמידה איתנה במערכה ארוכת טווח
בעקבות נאום נתניהו בקונגרס וטענתו שצה"ל ינצח את חמאס, תהה אחד הפרשנים המובילים בישראל בקול בוכים, איך אפשר לדבר על ניצחון, כאשר כל יום שעובר הוא עוד יום של הפסד לישראל. עסקים קורסים, מחסור בחיילים, מילואימניקים שלא יכולים יותר, עשרות אלפי פליטים בארצם, צפון המכוסה בגשם של רקטות וכטב"מים, וממשל אמריקאי שמעכב אספקת חימושים. צה"ל חייב לחתור לסיום המלחמה בהקדם, קבע בנחרצות, גם בלי להשיג את היעדים שהוצבו לו. והוא לא היחיד, רבים נאחזים בתפיסת הבטחון של ישראל, על מנת להוכיח כי במלחמה הנוכחית כמו בקודמותיה, הזמן משחק לרעתנו. על מנת להבין את ההגיון העומד ביסוד טענותיהם, צריך לחזור לעקרונות תפיסת הבטחון שאותם ניסח 'הזקן' בשנת 1953. ולפיהם מדינה המונה מיליון וחצי תושבים, כפי שהיתה ישראל בימיו, מסוגלת אולי להחטיף סנוקרת צבאית לאויביה כשצריך, אך לא להכריעם איסטרטגית. זאת לנוכח יחסי הכוחות הצבאיים, 1:10 לרעתנו, שחייבו להעמיד צבא מילואים גדול, שגיוסו לאורך זמן עלול היה למוטט את הכלכלה המקרטעת. הערכתו, שמלחמות ארוכות משחקות לידי העולם הערבי, המשופע במשאבים אנושיים, כלכליים ונהנה מסיוע ותמיכה בינ"ל, יתישו אותנו לאורך זמן.
משהו קצת השתנה במהלך 70 השנים שחלפו. ישראל מונה כיום כעשרה מיליון תושבים, והיא מעצמה כלכלית, שהתמ"ג שלה גדול משל כל שכנותיה גם יחד, עניין שנרחיב בו תיכף. יחסי העוצמה בינה לחמאס וחיזבאללה גם יחד, נוטים בבירור לטובתה, למרות הקיצוץ בסד"כ האוגדות המתמרנות. איראן שהחליפה את מדינות העימות משכבר, אינה חונה על הגבול, ומלחמת ההתשה שהיא מנהלת נגדנו באמצעות הפרוקסי שלה, או הטילים שהיא משגרת, נובעים בעיקר מחולשתה ופגיעותה. אשר ליתר, מתוך כ-300,000 חיילי מילואים, שגויסו בהיסטריה בחודשי המלחמה הראשונים, נותרו כיום פחות מ-50,000. הלוחמים ברובם, כבר לא נקראים, כבעבר, לשירות של יותר מחודשיים רצופים. זאת ועוד, בהתבסס על גודלו של מחזור גיוס, והשינוי במדיניות הגיוס המתירנית, שפטרה קודם קרוב ל- 30% מהמלש"בים (רובם אגב, לא חרדים) לצד דיוק תהליך ההכשרה של הלוחמים, והחזרת משך השירות הסדיר ל-36 חודש, ניתן להעריך שהפער בין מצוי לרצוי במצבת הלוחמים הקרביים, יצטמצם באופן משמעותי בחצי השנה הקרובה.
האסטרטג וההיסטוריון האתונאי בן המאה ה-5 לפנה"ס תוקידידיס, קבע: "…שמלחמה היא לא כל כך ענין של נשק כמו של כסף, שמאפשר שימוש בנשק…" ואכן המלחמה הנוכחית היא סיפור יקר. נגיד בנק ישראל העריך בחודש מאי האחרון את עלות המלחמה לשנים 2025-2023 ב־250 מיליארד שקלים. הערכה הכוללת עלויות ישירות (הפעלת מטוסים, תחמושת, דלק, מזון, ימי מילואים, פינוי אזרחים מהצפון והדרום, שיקום פצועים, ודומיהם) ועקיפות (פגיעה בתיירות, פיצוי עתידי לבעלי עסקים, דירות ורכוש שנפגעו). לצד זה ציין הנגיד כי: "…יש לנו 200 מיליארד דולר יתרות, והשוק מבין שיש לנו כמה מחסניות…" ואכן על פי נתוני בנק ישראל, משרד האוצר, הלמ"ס, IVC, IBI חב' הפניקס ואחרים, ששוקללו על ידי ד"ר אדם רויטר, יו"ר חיסונים פיננסים, ונגה קינן, יו"ר פורום ראשי החברות במשק והוצגו בחודש יוני האחרון, עולה כי המשק והכלכלה התאוששו פלאים מפרוץ המלחמה עד היום. התמ"ג (תוצר מקומי גלמי) שלנו עומד כיום על כ-400 מיליארד דולר, כמעט כמו זה שלפני ה-7 באוקטובר. ההוצאה היומית בכרטיסי אשראי, המהווה כ-50% מהתמ"ג, ומעידה בין היתר על יכולת כלכלית של צרכנים, והנטיה השולית לצרוך ((MPC טיפסה בכ-25%. ממוצע התשואות השנתי לפידיון אגרות חוב ממשלתיות, המשקף את ציפיות המשקיעים לרווח, טיפס אמנם ל- 5% כחצי אחוז יותר משיא תקופת הקורונה, אך נעצר שם. ככלל האוצר מצליח גם היום לגייס כספים, וההערכה היא שהמוסדות ייצרו ביקושי אג"ח בהיקף100 מיליארדי ₪, שיזרמו לקופת המדינה השנה. זאת למרות 1.4% פרמיית הסיכון החמש שנתית לישראל, שהציג משרד האוצר האמריקאי אשתקד.
יציאת משקיעים זרים מהבורסה בת"א, שעמדה על כ-34 מיליארדי ₪ ברבעון האחרון של שנת 2023 נבלמה, ועומדת היום על פחות מ- 1%. תיק הנכסים הכספיים של הציבור מתבטא ב- 5.68 טריליון ש"ח, שיא של כל הזמנים. שער הדולר שומר בסה"כ על יציבות. ענף הנדל"ן משתקם ומחירי הדירות חוזרים לעלות. ההכנסות ממיסים בתחילת השנה זהים לאלו של תחילת 2023. הגירעון התקציבי מתקרב אמנם ל-7%, נמוך מ- 12% בתקופת הקורונה שנסגר תוך שנה – סיבה לאופטימיות. שוק העבודה התאושש, והביקוש לעובדים, שירד בשלושת חודשי המלחמה הראשונים חזר כמעט לקדמותו, מה שהחזיר את רמות השכר במשק לרמתן ערב המלחמה. ענף ההיטק המעסיק כ-16% מהשכירים במגזר העסקי ואחראי על כ-58% מהיצוא, ספג 'מכה קטנה בכנף' עוד בתקופת המאבק על הרפורמה, אך ממשיך להוות את הקטר הכלכלי. גיוס ההון בסך 3.5 מיליארד דולר ברבעון האחרון שהסתיים ביוני השנה, הוא הגבוה ביותר מזה שנתיים. לא הכל ורוד, מיליארדים מוזרמים לכיסוי התחיבויות 'קואליציוניות', הגרעון כאמור גבוה, אבל הסך הכל הכללי מאוד מאוד מעודד.
לאיומי פוליטיקאים אנטישמיים באירופה על כוונתם להכריז חרם על ישראל, לא צריך להתיחס ברצינות. שכן הענין מחייב אישור פה אחד של כל 27 המדינות בארגון בכללן גוש וישגרד (4V). החרם בפועל שהטילו טורקיה וקולומביה לא נראה כרגע אפקטיבי, משום שהסוחרים הטורקים מצאו דרך להעביר סחורות לישראל דרך ירדן ובולגריה, תוך עצימת עין של הסולטן. לפחם הקולומביאני, שמוסיף להגיע, למרות האיומים, יש בכל מקרה תחליפים רבים. אשר לאמברגו צבאי- הממשל הדמוקרטי, החושש מהפסד בבחירות, אכן מעכב כרגע משלוח של פצצות 2000 פאונד, פגזי 120 מ"מ לטנקים, חלקי חילוף למנועי מטוסים ופריטים נוספים, במטרה לגרום לישראל להפסיק את המלחמה. עם זאת, יש להניח שהוא יאלץ בקרוב לשחרר את הפקק, על מנת להמנע ממבוכה בסנט, שאישר את חבילת הסיוע. ומכל מקום גם בלעדיהם, ניתן להביס את חיזבאללה (אשר ליתר איומי האמברגו הם בטלים בשישים). אחרון, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כמות העולים החדשים לארץ, מאז פרוץ המלחמה ועד היום, גדולה משמעותית מכמות היורדים.
מיותר לציין שמצבנו יכול היה להיות טוב יותר, אבל צריך להודות ביושר שהיעדר משאבים, לוחמים, אמברגו נשק או חרמות ובידוד בינ"ל, אינם סיבה משכנעת לעצור את המלחמה בשלב הזה. כל זה עלול להשתנות כמובן, אם ארה"ב תאפשר למועצת הבטחון לשלוף כרטיס אדום חלילה, אבל זה כבר סיפור אחר. מכל מקום נראה שהקריאות לעצור את המלחמה, עוד קודם שהשמדנו את חמאס, הרחקנו את חיזבאללה מן הגבול, והחזרנו את כל החטופים ואת תושבי הצפון לבתיהם, אינה בהכרח קשורה לתפיסת הבטחון של הזקן, ויתר הנימוקים שמעלים הלשעברים, אלא לעניין אחר לחלוטין, המסתתר תחת פני השטח, והוא היעדר נחישות לנצח. מה שמעורר בזיכרון את קרל פון קלאוזוביץ' הנצחי, שלמרבה הצער זוכרים ממנו כיום רק את הקביעה לפיה המלחמה היא המשך הפוליטיקה באמצעים אחרים, תוך התעלמות מתרומתו הכבירה להבנת מכלול הגורמים והתופעות, המייחדים את המלחמה משאר הפעילויות החברתיות. בכללן אופיה הדיאלקטי, היותה ממלכת אי הודאות, המזל, החיכוך, ומעל, מעל הכל! העובדה, שלא משאבים כלכליים, טכנולוגיות או כלי נשק מנצחים במלחמות אלא… וכפי שקלאוזביץ' עצמו אומר בתוקף, בני אדם.
מה שעוזר לנו להבין כיום, באיחור ניכר, כיצד צבאות תת-מדינתיים, דלי תקציב, אספקה וחימוש הביסו צבאות מאורגנים ומצויידים להפליא בויאטנם, אנגולה, אריתריאה, לבנון, עירק, אפגניסטן ומקומות אחרים בעולם. כל התירוצים לגבי: קשיי האקלים והטופוגרפיה (ג'ונגלים, שטחים בנויים מעל ותחת לקרקע), הקושי לאתר ולהכריע אויב נעלם, המסתתר בקרב אוכלוסייה אזרחית, והתייצבות המשפט הבינ"ל ודעת הקהל לצד החלש… קורסים לנוכח האמת המרה, והיא, שהצד שיצא וידו על העליונה, היה תמיד זה שגילה רצון עז יותר לנצח. מה שמחזיר אותנו שוב לקלאוזביץ', ולקביעתו במגנום אופוס שלו, שמי שמנצח במלחמה הוא מי 'שמשכנע' את יריבו להעדיף כניעה על פני המשך המלחמה. אתגר שהוא נפשי במהותו, ולא חומרי, כלכלי או טכנולוגי לטענתו. משום שכדבריו: "…במלחמה אנו מכוונים את הרצון שלנו לאובייקט חי, המגיב על כך בתורו, בהתנגדות. ולכן הכישורים השכליים והטכניים, המשמשים אותנו בתחומי עשיה אנושיים אחרים, אינם מספיקים כאן.."
הרצון לשבור את רצון היריב להלחם ויהי מה, מדגיש קלאוזביץ', חייב להיות משותף לממשלה, הצבא והעם, טרם יציאתם למלחמה, וביתר שאת במהלכה. היחלשות אחד ממרכיבי המשולש הזה – רצון העם, הצבא או הממשלה – מערער את הרצון הכללי, מה שמסביר את הכישלונות במלחמות שמנינו קודם, כמו גם את התנהלותו הרופסת של נתניהו, לנוכח התגרויות חמאס וחיזבאללה בדור האחרון, ואת החלטתו לאפשר העברת מזוודות כסף והוצאה לפועל של מבצעי ענישה מוגבלים. אך לשלול מכל וכל מלחמת 'ברירה', המנוגדת לרצון העם וצבא העם שאחת דינה – תבוסה! חלק גדול מזה השתנה בעקבות הטראומה של ה-7 לאוקטובר, שהיוותה דֵזָ'ה וּו לחרדה הקיומית ששררה כאן בין השנים 1948-73. זו העלתה לראש סדר היום בישראל את ההכרה, שמדינת ישראל לא תצליח לשרוד במרחב לאורך זמן, בלי להכריע את צבאות חמאס וחיזבאללה המאיימים להשמידה. נתניהו היה הראשון להבין את גודל השעה ואת כובד המשימה, כאשר קבע את מטרות המלחמה ואת סדר העדיפות. השמדת חמאס תחילה, חיזבאללה בהמשך. המטכ"ל שהושפל, מצא שהוא חייב להחזיר לעצמו את אמון הציבור המאוכזב ולמלא את יעודו, נרתם בלב שלם לאתגר. ועמך ישראל, הנהנתן משכבר, שהתמכר פעם למילקי בברלין, והזדעזע ממעללי הנוח׳בה-איזנצגרופן, חשף בנהמה את שיניו, דרך את שרירי הרצון הכחושים, וגילה רוח הקרבה ותשוקה עזה לנצחון, שעוצמתם לא כהתה גם לאחר עשרה חודשי לחימה.
הניתוח והתיאורים דלעיל יכולים להתפס מנותקים מן המציאות משהו, על רקע סבל משפחות החטופים, רשימת השכול והפצועים האינסופית, עשרות אלפי המפונים, החרדה מהמתקפה הצפויה ועוד… אבל אם יש ממש בטיעונים, ולרשות ממשלת ישראל עומדים המשאבים והכישורים הנדרשים לנצחון. אם ביכולתה להתגבר על התנגדותן של קבוצות אליטה בחברה, המעדיפות עסקת שבויים או 'מזרח תיכון חדש', במהדורה סעודית, כתחליף. ואם רוב מניינו של הציבור הישראלי, שהפנים כי מה שאירע ב-7 לאוקטובר אינו אלא ג'נוסייד! יוסיף לתמוך בלב שלם במאמץ המלחמתי והעומדים בראשו. ואם המטכ"ל שלנו ימשיך לגבות את מפקדי האוגדות השוחרים לקרב… כי אז יתכן מאוד שהזמן יוסיף לשחק לטובתנו. נזכיר, לא כלי נשק מנצחים מלחמות, אלא בני אדם. קלאוזביץ' מוסיף גורם נוסף הקשור לעולם האדם… מזל. לא משהו שאפשר לסמוך עליו, אבל תמיד כדאי לקוות שיהיה לצידנו.
אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד הוא ד"ר להיסטוריה ופילוסופיה של הרעיונות, איש הייטק וסמנכ"ל לשעבר בחברת אמדוקס. מילא מגוון תפקידי פיקוד ומטה במערך החי"ר, ומייסד פו"ם 'אפק' להכשרה בינזרועית בצה"ל.
מלחמה מתארכת רק כאשר כדוגמת מלחמת העולם הראשונה הצדדים מתקשים להכריע אחד את השני ועוברים למלחמת התשה.
אין שום עניין לצד החזק להאריך את משך הלחימה, למעט כמו במיקרה וויאטנם כאשר ישנה מחלוקת פנימית שמונעת שימוש במירב הכוח.
אין שום סיבה סבירה מדוע ישראל כבר לא הכריעה את המלחמה בעזה, וחיסלה את החמאס, ואפילו אם עדין לא יודעים כיצד למצוא מנהרות.
לגבי החיזבאללה, הענין קצת שונה, כי באמת צריך הרבה כוחות לחיסולו, והנזק שהוא יכול לגרום לישראל הוא גדול. יתכן שמחכים לאיזו שהיא טכנולוגיית לייזר הגנתית או פצצות חודרות בונקרים.
זה שהכלכלה הישראלית שורדת את המלחמה, אינה אומרת כלום, התוצר הלאומי עולה ועוד יעלה מפעולות השיקום הצפויות בדרום ובצפון, אך אילו מספרים מטעים של פעילות כלכלית מיותרת. גם לפרנס אלפי נכים ומשפחות חללים במשך עשרות בשנים לא תורם. הדבר היחיד שתורם לכלכלה זה זו התעשייה הצבאית שפורחת בגלל פריחת שוק הנשק העולמי.
"אין שום סיבה סבירה מדוע ישראל כבר לא הכריעה את המלחמה בעזה, וחיסלה את החמאס, ואפילו אם עדין לא יודעים כיצד למצוא מנהרות."
@דן – אנא הסבר למה לדעתך ישראל, שהיא כנראה, הצד "החזק", "לא הכריעה את המלחמה בעזה, וחיסלה את החמאס"אחרי כמעט שנה ועוד לא רואים את הקצה בכלל?
אני יכול לנחש כמה סיבות
1. מוגבלות אינטלקטואלית של הקצונה הבכירה, ששכחה איך משתמשים בכוח – ארבע אוגדות! כדי להשמיד את האוייב, והגיע לתוכנית מטופשת של פשיטות.
2. לחץ אמריקאי להמנע מסיפוח, בתוספת רואי שחורות שלא ניתן להשמיד את חמאס, בתוספת פחד מהימין הישראלי שירצה לחדש הישוב היהודי
3. תוכנית נסתרת שמירב ערביי עזה יברחו למצריים. זה מסביר מדוע לא כבשו את רפיח בהתחלה, והצטברה בה אוכלוסייה עזתית כה גדולה. כנראה ציפו שהמצרים יפתחו את הגבול.
@דן, יש לי הסבר אחר. צמרת/אליטה של מערכות כוח בלתי נבחרות בישראל הפכו לאנטי-ציוניות ומחבלות במאמץ היהודים לשרוד.
כתבתי כאן לא פעם על התזה הזו והיא נשמעת הזויה אבל הנה הטענות שלי:
1. זה לא קשר לבגידה אלא ZEITGEIST, GROUPTHINK, של אנשים אכולי משהו שקשור ל-WHITE GUILT, למרות שבמקרה של בוגרי קרן ווקסנר – יש להם רשת קשר סגורה ואני לא מוציא מכלל אפשרות שיש תאום בין בוגרים שכוללים רמנטכ"ל, 3 אלופי פיקוד, ראשי שב"כ, מספר שופטי בג"ץ וכו'.
2. זו לא בגידה של העברת נ"צדיקים או תכניות לאויב, אלא זו גרירת רגליים לקחת החלטות שמביאות ניצחון ובחירת חלופות גרועות ומחלישות את המדינה לטווח הרחוק – למשל – מסירת שדות גאז לאויב, רדיפת חיילי צה"ל, העברת ייצור של חימושים פשוטים אבל חיוניים לאמריקה של אובמה, רדיפת מתנחלים והעדפת האויבים.
3. הדרך להראות שאני לא הזוי היא לשמוע אנשים שהיו בצמרת כמו יאיר גולן, עמוס ידלין, טייס שהפציץ בכור (לא זוכר עכשיו את השם) – הם התבטאו שישראל היא נאצית, אפרטהייד, "מלכי הכיבוש" וכו'. למה זה לא הגיוני שאנשים שמאמינים שמדינה מסוימת היא נאצית, למה שלא יירצו שמדינה כזו תובס?
4. דוגמה ברורה לבגידה, כן, בגידה זה החבלה של ראש המוסד מאיר דגן והרמטכ"ל אשכנזי בתקיפת תכנית הגרעין של אירן ב-2012. היתה שם סירוב פקודה אבל כשדגן הישטנקר לאובמה האויב שהזהיר את האירנים ואיין (NEGATED) כל אפשרות למבצע, זה הפך לבגידה – וזה לא קונספירציה – דגן התרברב על כך בתכנית האנטי-ישראלית "עובדה".
5. "חפרפרת" בתוך מערכות הבטחון צבא היא ענת קם הבוגדת, והייתה עוד חיילת במנהל האזרחי (לא יכול למצוא את זה עכשיו, אם מישהו יודע, אנא תנו קישורית) שסיפרה שהיא גוייסה, כן, גוייסה כשהייתה פעילת שמאל בתיכון על ידי אירגוני שמאל ונותבה לשרת במנהל האזרחי – להתעמר ביהודים ולהתקפל למוסלמים.
6. העמדות האלה גם לא מסתדרות עם התובנה שללא ספק מבינים גם אנשים אלה: בניגוד לבוגדים במשך אלפי שנים שידעו שבגידתם תשמור עליהם ועל משפחתם כשהעיר שהם בגדו בה תיפול לצרים על העיר – הבוגדים בישראל יודעים שגם הם וילדיהם יישחטו כשישראל תיפול. אבל הי, אלפי אנשים מתאבדים מדי יום והעמדה שלהם היא אובדנית, בתוך תוכם הם יודעים את זה אבל השינאה שלהם ללבנים (וישראל נחשבת מדינה "לבנה" עושקת "חומים") השנאה העצמית היא ברמה אובדנית.
אז כאשר אני שומע "נאיביות" אני חורק שיניים כי האנשים בצמרת אינם אידיוטים קליניים אבל פעילותם המועררת תמיהה היא תמיד לצד שמאל.
כאשר אני שומע שגנרלים "תבוסתנים", אני לא מאמין שאנשים שללא ספק סיכנו את עצמם לא פעם, מפחדים.
לא, חייבים לחשוב על הסברים שמסבירים את הכל.
בגידה אובדנית.
ניתוח מעניין. יש מקום לאופטימיות?!
אנחנו עם קצר רוח. זבנג וגמרנו. לא מצליח בינתיים. מעניין כמה אורך רוח יש לנו.
כשהמטכ״ל ושאר גורמי הביטחון היו כל כך נחושים להעביר כסף לעזה (חמאס) וכשאלה זכו לתמיכה בתקשורת השמאל הרדיקלית מעודדת האלימות, שבתורה זכתה לתמיכה והדהוד של דבריה על ידי תומכיה – לנתניהו לא הייתה ברירה אלא לאפשר את העברת המזוודות. לא היה מדובר ״בהתנהגות רופסת״.
די די די כבר לשחרר את ביבי מאחריות. אם הוא כל כך לא אפקטיבי שתמיד הוא עושה מה שאחרים כופים עליו לעשות אז יש לי רעיון מבריק – בואו נבחר מישהו שאשכרה עושה מה שהוא התחייב לבוחרים שלו שיעשה ולא מישהו שכל פעם מחדש מתחייב לעשות משהו ואז לא עושה כי השמאל/בג"צ/ארגוני זכויות אדם/יועצת משפטית/מלאך שהתיישב לו על הכתף לא נותנים לו לעשות.
לא תתנו נייצר לבד.
וכשנייצר לבד גם נמכור לבד, וכשנמכור לבד, יגלו בעולם שהמוצר הישראלי שווה יותר מהמוצר האמריקאי וגם זול יותר.
אמריקה משלמת לישראל בכל שנה המון המון המון כסף ותחמושת רק שלא נאלץ להכנס לשוק על חשבון אמריקה.
אבל מה לעשות שהדמוקרטים מכריחים אותנו…
פוליטיקאים רשעים מכרו אותנו.
היה בישראל מלאי בטן של תחמושת למלחמות.
היו קווי יצור.
כשתע״ש הייתה חברה ממשלתית, היה שימור של פסי היצור גם בתקופות שלא היה בהן צורך.
כשהפריטו את החברות, נסגרו הקווים כי הם לא כלכליים.
עכשיו, נשלם הון מכיסינו בתור מיסים.
לכל חסידי ההפרטה – נשלם עכשיו בריבית דריבית.
ונקודתית, הרס התעשייה הצבאית הטיפשה, נועדה להקים תלות מוחלטת באמריקאים וכן לשחרר משאבים לטובת הפנסיות התקציביות וחיל האויר ואמ״ן.
לא מעניין אותם צבא היבשה.
מול נחילי הקטבמים צריך להתחיל לייצר מסרשמידטים מאוישים או מאוישים מרחוק או נתמכי AI
מי שהרס הוא משרד הביטחון, שהחליט שצהל לא יקנה יותר תחמושת פשוטה מחברות ישראליות, אלא רק מארהב בדולרים, וסמך על מחסני החירום שהאמריקנים הציבו בישראל.המלחמה פגשה את ישראל עם מחסנים אמריקאים שרוקנו לטובת המלחמה באוקראינה.
הפיתרון הוא שמשרד הביטחון יתן התחייבות ארוכת טווח לרכש מתוצרת ישראל, נגיד, שלפחות שליש מהרכש ייוצר תמיד בישראל, אפילו אם יהיה יקר מרכש אמריקאי.
ואין לאפשר לגוף מסחרי (אלביט) להיות ספק בלעדי של ציוד קריטי כמו תחמושת – לכן יש להקים חברה ממשלתית כמו תע"ש כדי לייצר ציודים.
חברה ממשלתית חדשה, איזה רעיון מעולה! עם וועד עובדים, קביעות ופנסיות תקציביות דשנות! שלח לי בפרטי למי לפנות בשביל מקום עבודה, בסדר?
מאמר מעמיק. נתוח בהיר. מוטב לרמטכ״ל ולשר הבטחון ללמוד את המאמר הזה. בעלי השליטה על התקשורת ועל המערכת הצבאית והמשפטית אינם מאמינים בנצחון על חמאס. הם מאמינים כי הערבים בעזה הם פליטים באשמתנו. משתמשים בכנוי פלסטינים אף כי מעולם לא היתה יחידה שנקראה פלסטין תחת שלטון העותמנים. תחת שלטון הבריטים היתה פלשתינה א״י , בית לאומי ליהודים.
הכתות השולטות על המדינה גם אינם זוכרים כי מחצית האוכלוסיה בנדינה שיכים למשפחות של פליטים מארצות ערב, יהודים . הערבים שברחו מן הארץ השתתפו בפרעות נגד הישראלים וצייתו להוראות צבאות מדינות ערב שפלשו להשמיד את ישראל. בני עמנו, אלטאיםה אל אסראיליה בעירק למשל היו נאמנים למדינתם ולא היתה מלחמה בשטחם, אבל הפכו לפליטים ואבדו את רכושם.
הכרעת החמאס היא צורך קיומי לעם ישראל.
ומקומם בארצות ערב השונות והרבות.
יש להם 22 מדינות ערביות.
עד שהריבית לא תרד אין שום סיכוי לכלכלת ישראל להתאושש. הנגיד תקע מקל בגלגלי המשק מתוך אינטרסים פרטיים שלו להעשרת הבנקים ותו לא
לחברה שלי יש מכונה שצריך לכייל ולתחזק כל שנה.
בגלל מצב המלחמה החברה בארהב לא מוכנה לשלוח את הנציג שלה.
איך אפשר להמשיך ב"מצב מלחמה" אינסופי ?
אז אולי עדיף שראש הממשלה יעלה על הפודיום, יגיד שהמלחמה נגמרה, ניצחנו, הגענו לכל מקום שרצינו, הפסקנו את ירי הרקטות מעזה, כבשנו את ציר פילדלפי, רצועת עזה היא היום שטח כבוש ונצור ואנחנו שולטים במעברים.
ושיגיד שעכשיו אנחנו ב"מבצע צבאי מיוחד ?"
יש לי רעיון עוד יותר טוב! ראש הממשלה יעלה לדוכן ויגיד שבגלל אסימטריה אסטרטגית איומה, אנחנו לא יכולים להמשיך להלחם לעד כי תמיד יהיה איזה מיליון מוסלמים מתוך המיליארד שיילחמו בנו וזה לא יפסק לעולם. לכן, אנחנו פותחים במו"מ עם אויבינו על התפנות כל היהודים לגולה.
יש לי גם רעיון:
אפשר (אני משער) לבקש מהחברה האמריקאית להנחות מישהו אצלכם איך לכייל ולתחזק דרך הטלפון.
היי בנדה
הדוח שמסרת כאן נראה על פניו מעודד אך לא מרשים (אותי לפחות) מול הנזקים ההולכים ומצטברים
בכלכלה בשפיפות גוו האוכלוסיה וכן הלאה.הדוח מתאים לזקיפות קומתו של הבייס של נתניהו שמתעלם לחלוטין מהלך מחשבתו של אחוז ניכר מהציבור
אי החזרת החטופים בשלב הזה כצעד ראשון ומתחייב (בחמאס אפשר יהיה לטפל גם אחר כך) ירדוף אותנו
לעולמי עד