למרות ההצלחות בקלפי, השפעת הימין על מדיניות האיחוד האירופי על מערכת היחסים עם ישראל, מדיניות ההגירה ועתיד האיחוד עשויה להיות מוגבלת
מגמת עליית הימין באירופה היא תהליך שהחל להתגבר בעשור האחרון, על רקע משבר הפליטים של 2015, חששות מהגלובליזציה, ואי-שביעות רצון ממדיניות האיחוד האירופי בנושאים שונים.
הבחירות האחרונות לפרלמנט האירופי הגבירו את כוחן של מפלגות הימין המסורתיות, והימין הפופוליסטי-לאומי המוגדר לעיתים כקיצוני. מגמה זו באה לידי ביטוי גם בבחירות המדינתיות והאזוריות של המדינות האירופיות כגון באיטליה, הולנד, דנמרק, פינלנד, הונגריה סלובקיה ושבדיה, שבהן מפלגות הימין הפופוליסטי-לאומי הן או חלק מהקואליציה הממשלתית או שהן תומכות בממשלה. בגרמניה וצרפת מפלגות הימין הפופוליסטיות הן מפלגות אופוזיציה בעלות כוח משמעותי. בבלגיה הייתה הצלחה גדולה למפלגות הימין בבחירות ביוני, מה שאילץ את ראש הממשלה הליברלי להתפטר, ובמרץ השנה קפצה גם בפורטוגל מפלגה פופוליסטית בשם צ'גה ("די" בפורטוגזית) עם 18% מקולות הבוחרים, מה שהיה מאוד לא אופייני למדינה זו. סקרים באוסטריה לקראת בחירות בספטמבר הקרוב מצביעים על התחזקות מפלגת החירות הימנית פופוליסטית-לאומית.
הימין המסורתי והפופוליסטי-לאומי מהווה רוב בפרלמנט החדש. מתוך 720 חברי פרלמנט אירופי, 407 הם חברים בגושים שניתן להגדירם כימין וימין פופוליסטי-לאומי. יש לציין כי הפרלמנט האירופי מורכב מגושים ולא ממפלגות. עם זאת, סקרים ניבאו לו רוב גדול יותר. השאלה היא מה תהיה השפעתו של הרכב זה של הפרלמנט על המדיניות האירופית. יצוין מיד כי עיקר כוחו של הפרלמנט הוא באישור התקציב האירופי. הוא אינו רשות מחוקקת במובן המוכר מפרלמנטים לאומיים, ואינו יוזם חקיקה. כוחו בכל הנוגע למדיניות חוץ הוא כמעט אפסי; הנציבות האירופית היא זו שיוזמת הצעות חוק אשר נידונות במועצת השרים האירופית או במועצה האירופית שהיא גוף של ראשי ממשלה או ראשי מדינה, בעיקר כשמדובר בהחלטות במדיניות חוץ שמתקבלות רק בהסכמה מלאה. יחד עם זאת הרכבו של הפרלמנט יכול בהחלט להשפיע על השרים וראשי המדינה המתכנסים לקבלת החלטות, בבחינת הפעלת לחץ פוליטי. יש גם לקחת בחשבון שלא קיימת משמעת קואליציונית במובן המוכר לנו מישראל, ולכן דפוסי ההצבעה לא תמיד ניתנים לחיזוי מה עוד שבנושאים מסוימים, בעיקר במדיניות חוץ (היחס לסין, היחס לרוסיה של פוטין) אין אחידות דעים בימין, וביחוד לא בימין הפופוליסטי-לאומי המורכב מדרגות קיצוניות שונות.
מכל מקום מאופיין הימין הפופוליסטי-לאומי באופן כללי בעמדותיו האחידות לגבי נושאים בסיסיים המעסיקים את הפוליטיקה האירופית כדלקמן:
א. הימין הפופוליסטי-לאומי הוא אירוסקפטי (כלומר, ספקן כלפי האיחוד האירופי) בדרגות שונות, כלומר הוא מבקש לצמצם את כוח שליטת מוסדות האיחוד בחיי הלאום היחידני, כשהעמדה הקיצונית ביותר חותרת לפירוק האיחוד. מובן כי האירוסקפטים מתנגדים להרחבת האיחוד על ידי צרוף מדינות נוספות.
ב. הימין הפופוליסטי-לאומי מסתייג מתבהלת "סכנת האקלים" ומהשקעות של מיליארדים ב"אנרגיה ירוקה". בגרמניה, למשל דורשת "האלטרנטיבה לגרמניה" הפופוליסטית-לאומנית לחזור לאופציות הגרעינית והפחמנית כמקורות אנרגיה.
ג. הימין הפופוליסטי-לאומי תובע במפגיע מדיניות החלטית יותר למניעת ההגירה הבלתי חוקית. כבר בשנים 2015 – 2016 הצטרפו כמה חברות האיחוד להונגריה בקריאה להתוויית מדיניות תקיפה ויעילה יותר למניעת הגירה בלתי חוקית, ולכן נראה שהתגברות כוחו של הימין בפרלמנט תביא חברות נוספות להצטרף ליוזמה זו.
ד. נציגי ממשלות ימין במועצת השרים האירופית ודאי יטילו וטו על כל הצעה להטלת עיצומים או לנקיטת מדיניות ענישה כלשהי כנגד מדינות שלישיות בגין מה שיוגדר כהפרת זכויות אדם או פשעי מלחמה של מדינות שלישיות אלו. גישה זו כבר באה לידי ביטוי בעבר כאשר הונגריה (וגם מדינות אחרות) הטילו וטו על הצעות החלטה בעניין סין, רוסיה וגם ישראל. בפברואר ש.ז. מנעה הונגריה קבלת החלטה על הטלת סנקציות על מתנחלים, וכן מנעה הצהרת האיחוד המזהירה את ישראל מפני כיבוש רפיח.
איזו השפעה יכולה להיות למגמת התחזקות השמרנים באירופה על היחס למדינת ישראל? לרגל ציון 75 שנה למדינת ישראל יזם הארגון הפרו-ישראלי "הקואליציה האירופית למען ישראל" ECI מחקר על דפוסי ההצבעה בפרלמנט האירופי בסוגיות הקשורות בישראל. המחקר שבדק 71 הצבעות בין השנים 2019 – 2022 מגלה שמפלגות הימין השמרניות נוטות יותר מהאחרות להצביע לטובת ישראל.
בראש התומכים נציגי מפלגות מפולין (60.27%), וכן נציגי מפלגות מאיטליה, בולגריה, צ'כיה וסלובקיה (קרוב ל- 60% מההצבעות). הנציגים ממפלגות בספרד (26%) קפריסין (24.4%) ואירלנד (14.6% בלבד), נמצאים בתחתית רשימת התמיכה בישראל. ממוצע ההצבעות הפרו-ישראליות של נציגים מגרמניה עמד על 46.4%
כשבוחנים את ההצבעות על פי גושים, כלומר קואליציות פנים-פרלמנטאריות מתגלה כי הגושים המאוגדים על פי אידיאולוגיה ימנית תומכים ב-90% מההצבעות במדינת ישראל, לעומת גושי השמאל והירוקים שאינם מגיעים אפילו ל-20% תמיכה. אך כאמור, מדיניות החוץ של האיחוד האירופי, ככל שהיא קיימת כמדיניות חוץ אחידה, אינה נקבעת בפרלמנט.
הקול, קול ימין והידיים ידי שמאל
והנה למרות מגמת עליית הימין, הן בפרלמנט האירופי והן בפרלמנטים הלאומיים וברשויות המבצעות, מסתמן כי אין לצפות לשינויים מרחיקי לכת במדיניות האיחוד בנושאים המרכזיים שהוזכרו לעיל. ב- 18 ליולי הציגה אורסולה פון דר-ליין נשיאת הנציבות האירופית בפני הפרלמנט האירופי את תכנית העבודה שלה לחמש השנים הבאות. זאת, במסגרת שאיפתה להיבחר לתקופת כהונה שנייה. המסרים שהעבירה פון דר-ליין לפרלמנט שיקפו את רוח הרכב הפרלמנט הקודם ולא את התזוזה האלקטורלית לכיוון הימין. אדרבא, כרמז לאי הנחת שלה מעליית הימין הפופוליסטי-לאומי (הקיצוני לשיטתה) פתחה פון דר-ליין ואמרה כי לא תוותר על ערכי אירופה כפי שעלו אחרי מלחמת העולם השנייה, וכי לא תקבל לעולם ניסיונות של דמגוגים וקיצוניים להרוס את אורח החיים האירופי. "משוכנעת אני שהגרסה של אירופה מאז מלחמת העולם השנייה, על כל חסרונותיה, היא עדיין הטובה ביותר בהיסטוריה האנושית. לעולם לא אעמוד מנגד ואניח לגרסה זו להיקרע, לא על ידי גורמי פנים ולא על ידי גורמי חוץ…לעולם לא אניח לדמגוגים ולקיצוניים להרוס את דרך החיים האירופית…". בכך רמזה כי מבחינתה קואליציות עם מפלגות ימין פופוליסטי-לאומי אינן באות בחשבון.
היא ודאי לא התכוונה להשתוללות האסלאם הקיצוני במערב היבשת. בעניין זה היא הדגישה כי כספים מתקציב האיחוד האירופי יעוכבו לאותן מדינות חברות שאינן "מכבדות את שלטון החוק", ובכך רמזה לא רק להונגריה של ממשלת אורבן הלאומנית שכבר התנסתה בעיצומים כספיים, אלא גם למדינות אחרות אם לא תעמודנה בנורמות זכויות האדם בנוסח האירופי, כגון פולין על חוק ההפלות השמרני שלה. בדבריה שיקפה פון דר-ליין מגמת המשכיות של הקו הליברלי פרוגרסיבי המאפיין מזה שנים את הרטוריקה והחקיקה האירופית.
האידיאולוגיה השלטת של אירופה, וליתר דיוק של מערב אירופה, בנושאי ההגירה והסביבתנות, כמו גם בנושאים אחרים כגון הרחבת והעמקת האיחוד, המזוהה עם ערכי השמאל תמשיך, ככל שתלוי בפון דר-ליין, להשפיע על דרכו של האיחוד. צמצום פליטת גזי חממה ב-90% עד 2040 ו-100% עד 2050 נשאר יעד מוצהר. עמידה ביעד זה מוערכת בהשקעה של כמה טריליון אירו עם השלכות פוליטיות וכלכליות ניכרות, מה שגם יגביר את סמכויות השליטה של הנציבות האירופית על חשבון מידת הריבונות של המדינות החברות, זאת בניגוד מוצהר לאינטרס של חוגי הימין והימין הפופוליסטי-לאומי.
גם באשר לבעיית ההגירה לא הייתה לפון דר-ליין בשורה ימנית. היא אמנם הכריזה על הגדלת כוח FRONTEX הסוכנות לשמירת גבולות אירופה מפני הגירה בלתי חוקית באופן משמעותי אלא שהבעיה אינה כוח אדם כי אם הסמכויות המוקנות לאנשי הסוכנות. בפועל אין לאנשי הסוכנות כלים חוקיים למניעת פלישת מהגרים מהים התיכון ולמעשה הם דווקא מוצאים עצמם מסייעים בפעולות הצלה והעברת המהגרים למרכזי בדיקת זכאות למקלט מדיני. פון דר-ליין אף חזרה על מנטרת זכויות האדם בהקשר של ההגירה ברוח השמאל האירופי: "תמיד נכבד את זכויות האדם ונקלוט את הזכאים לכך תוך סיוע להשתלבותם בקהילות". יצוין כי בית הדין האירופי לזכויות אדם קבע כי מהגר בלתי חוקי המיורט בלב ים על ידי ספינות אירופיות, אפילו במרחק ממנו נראה החוף הצפון אפריקאי זכאי לנחות בחוף אירופי ולעבור תהליך בדיקת זכאות למקלט מדיני.
המפה הפוליטית של האיחוד האירופי משקפת את זו של שתי החברות הגדולות המרכזיות של האיחוד- גרמניה וצרפת, ובשתיהן עליית הימין הפופוליסטי לא גרמה למהפך פוליטי. הימין מקבל עליו בהכנעה את גישת השמאל. בגרמניה זה היה ניכר עוד בימי כהונתה של אנגלה מרקל ששלטה כקנצלרית מטעם המפלגה השמרנית ואשר קולה היה קול הימין וידיה ידי השמאל. גם שם, כמו בישראל, יש לתקשורת השמאלנית מניות רבות בעיצוב המפה הפוליטית. תקציב השידור הציבורי בגרמניה מתקרב לעשרה מיליארד אירו לשנה, ועל פי סקר כ-80% מעובדיו הם בעלי גישה פוליטית שמאלנית. גם בגרמניה וגם בצרפת הימין השמרני המוגדר מתון אינו מעז לבנות קואליציה ממשלתית עם מפלגות ימין פופוליסטיות, לאומנית בגרמניה ולאומאית בצרפת. פרנץ יוזף שטראוס, מי שהיה ראש ממשלת בוואריה ושר ההגנה של גרמניה אמר בזמנו כי מימין, למפלגה הנוצרית דמוקרטית (מרכז-ימין) אין מקום למפלגה לגיטימית או במילים אחרות, "מימיננו נמצא רק הקיר". ממילא אין ברירה אחרת אלא הרכנת ראש בפני מפלגות השמאל על דרישותיהן מימים ימימה.
מאז מלחמת העולם השנייה לא זכה הימין האירופי הקיצוני לעדנה כזו, ובכל זאת מקבל האזרח האירופי מדיניות שמאל, ואפילו (כך נראה בצרפת) שמאל קיצוני. תוכניתה של פון דר-ליין מתחנפת לגוש "הירוקים" השמאלני בפרלמנט האירופי על 53 חבריו ולא לגוש המרכז-ימין על 188 חבריו (בקדנציה הקודמת הייתה פון דר-ליין מועמדת המרכז-ימין), ויש בכך משום סטיה מהגינות דמוקרטית, ואולי אפילו מעבר לזאת שהרי כך נוצר מעגל קסמים: השמאל מתבצר בעמדות השלטון מה שעוד מחזק בדעת הקהל הנוטה ימינה מגמות ימין פופוליסטיות בדרגת קיצוניות גבוהה יותר שמרחיקות עוד את הסיכויים לקואליציות עם הימין המתון. במקרים כאלה עלול המשחק הדמוקרטי הנורמטיבי להיות מוחלף באלימות חוצות שתוצאתה מי ישורנה.
ניתוק המדיניות של מוסדות האיחוד האירופי מכבלי הפרוגרסיביות נראה כמשימה כמעט בלתי אפשרית, למצער בעתיד הקרוב. הענן התודעתי הכבד של ההיסטוריה האפלה במחצית הראשונה של המאה העשרים עדיין רובץ על התודעה ותת- התודעה האירופית ומטשטש הבחנה מבורכת בין פטריוטיזם בריא לבין לאומנות יהירה. אירופה אינה מאמינה בכוחה להציל עצמה מידי סכנת נפילה אל תהום הטוטליטריזם אם תיתן ידה לקואליציות ימניות. היא טועה. קואליציות ימניות בעידן זה של השתוללות אסלאם פוליטי באירופה ושל איבוד עשתונות פרוגרסיבי יהוו גלגל הצלה לציוויליזציה שוקעת.
לסיכום, עליית כוחן של מפלגות הימין באירופה מסמנת שינוי משמעותי בנוף הפוליטי של היבשת. בעוד שההשפעה המיידית על מדיניות האיחוד האירופי עשויה להיות מוגבלת, המגמה הזו מצביעה על שינויים אפשריים בטווח הארוך בנושאים כמו הגירה, מדיניות אקלים, ויחסי חוץ. באשר לישראל, נראה כי מגמה זו עשויה להוביל ליחס אוהד יותר, אם כי השפעתה על מדיניות החוץ הרשמית של האיחוד עדיין אינה ברורה.
… פתחה פון דר-ליין ואמרה כי לא תוותר על ערכי אירופה כפי שעלו אחרי מלחמת העולם השנייה, וכי לא תקבל לעולם ניסיונות של דמגוגים וקיצוניים להרוס את אורח החיים האירופי. "משוכנעת אני שהגרסה של אירופה מאז מלחמת העולם השנייה, על כל חסרונותיה, היא עדיין הטובה ביותר בהיסטוריה האנושית. לעולם לא אעמוד מנגד ואניח לגרסה זו להיקרע, לא על ידי גורמי פנים ולא על ידי גורמי חוץ…לעולם לא אניח לדמגוגים ולקיצוניים להרוס את דרך החיים האירופית…".
נצטט מתוך ערך הוויקיפדיה "הפרעת אישיות נרקיסיסטית":
אבחנה : DSM-5
הפרעת אישיות נרקיסיסטית מאובחנת כאשר מתקיים דפוס נרחב של פנטזיות או התנהגויות גרנדיוזיות, צורך בהערצה והיעדר אמפתיה. דפוס זה מתחיל בבגרות המוקדמת ומתקיים בהקשרים רבים. לאנשים הסובלים מההפרעה ישנה, בדרך כלל, תחושת עליונות מעוותת, הם מבטאים יהירות רבה, ומחפשים דרכים לשלוט על הסובבים אותם.[8] על פי DSM-5, על מנת שתכונה מסוימת תשמש כסימפטום לאבחנה, עליה לחרוג באופן מובהק ומהותי מהנורמות החברתיות של האדם.[9] דפוס זה מתבטא בחמישה או יותר מהסימפטומים הבאים:
1. תחושת חשיבות עצמית גרנדיוזית (הערכה מוגזמת של כישורים והישגים, ציפייה להכרה מהסביבה בעליונותם למרות היעדר הישגים ההולמים ציפיות אלו).
2. עיסוק מוגזם בפנטזיות על הצלחה בלתי מוגבלת, כוח, "מבריקות", יופי או אהבה אידיאלית.
3. תחושת מיוחדות וייחודיות המלווה בתחושה עצמית כי רק אנשים ייחודיים או נעלים כמוהם יוכלו להבינם.
4. דרישה מוגזמת להערצה.
5. אמונה בזכאות לזכויות יתר ופריווילגיות מיוחדות – ציפייה בלתי ריאלית לטיפול ייחודי או שיתוף פעולה מיידי עם ציפיותיו.
נצלנות המתבטאת בפגיעה בזכויות אחרים כדי לקדם מטרות אישיות.
5. היעדר אמפתיה: חוסר יכולת או רצון להזדהות עם רגשותיו של אדם אחר.
6. תחושה עזה של קנאה באחרים לעיתים קרובות, או אמונת האדם כי הוא מושא קנאתם של אחרים.
הפגנת גישה או התנהגות יהירה.
ועכשיו, הסיקו לבד, האם אמונתה של פון דר-ליין (כדוגמא בלבד, יש ההתבטאויות זהות של פוליטרוקים אחרים של האיחוד) ב-"הגרסה של אירופה מאז מלחמת העולם השנייה, על כל חסרונותיה, היא עדיין הטובה ביותר בהיסטוריה האנושית" מעוגנת במציאות או תואמת את הסעיפים 1,2,3 ו-7 בהגדרה לעיל.
והאם כוונתה "לעולם לא אניח לדמגוגים ולקיצוניים להרוס את דרך החיים האירופית…" מעוגנת במוסר אמיתי – כזה, בו לעולם קיימות סתירות פנימיות בין גישה אידאלית: תמיד יש לומר את האמת, לבין הגישה התועלתנית (Utilitarianism בלעז): גילוי מקום מסתור של יהודים לחייל נאצי, יביא בהכרח להרצחם …
(ברור שזו דוגמא פשוטה, נכון? לכאורה, קל לפתור את הדילמה לעיל ע"י מדרג ערכים פשוט: חיי אדם קודמים לאמירת אמת. אך מטרתי היית לבחור את המקרה הפשוט ביותר וקל להבנה.
אם מאוד רוצים, אוכל להביא סתירות קשות הרבה יותר ליישוב, בין הגישה האידאלית בתורת המוסר [אשר נציגה הבולט ביותר וכמעט המגדיר שלה, הוא עמנואל קאנט] לבין הגישה ה-Utilitarianism-ית [אשר נציגה הבולט, הוא ג'ון סטיוארט מיל]. בתורת המוסר, ממש לא חסר דוגמאות הממחישות את הקושי/סתירה/דילמה בכל אחד מהקצוות של תורת המוסר: בקצה האידאלי, הגורס שבחירה פנימית מסוימת היא נכונה תמיד מוסרית [הצו הקטגורי של קאנט] או בקצה השני, בו התועלתנים קובעים כי ערכה המוסרי של בחירה, נקבע אך ורק עפ"י תוצאת המעשה [ליתר דיוק, עפ"י קיומו או היעדרו של דבר מה מסוים, בתוצאה – לדוגמא עונג או כאב – utilitarianism מאפשר לקבוע כל דבר כרצוי וקיומו או היעדרו, יקבע את ערכה המוסרי של תוצאה [utilitarianism *תמיד* עוסק בתוצאה!])
אז, האם כוונתה "לעולם לא אניח לדמגוגים ולקיצוניים להרוס את דרך החיים האירופית…" מעוגנת במוסר אמיתי, כזה עם הסתירות הפנימיות הקיימות במציאות (של העולם האמיתי) ו/או מעשים החושפים את עולמה הפרטי ועולם זה ראוי להערכה או תואמת את הסעיפים 4, 5, 6, 7 ו-9 בהגדרה לעיל.
בדקו והסיקו לבד.
החדשות הטובות הן שהספרדי האנטישמי ג'וספ בורל עומד לעוף לפני סוף השנה ממשרתו כ'שר החוץ' של האיחוד היורובי ומוחלף ע"י ראש ממשלת אסטוניה לשעבר קאיה קאלאס, הנוחה יותר לישראל.
אני לא מבין את הכותב:
מצד אחד הוא מכנה כחצי ממחנה הימין ׳פופוליסטי׳ ומצד שני מייחל לקואליציית ימין.
מצד אחד הוא מצביע על הנזק שבאמירה ׳מימיננו יש רק קיר׳ ומצד שני מאשים את הימין הקיצוני בהרחקת הסיכוי לשותפות עם הימין המתון.
זה כאילו הוא מבין שהבעיה של הימין היא חוסר אחדות אבל מסרב להבין איזה חלק בימין מתעקש לשים גבולות גזרה ולעשות דה לגיטימציה לאחר.