יחיא סינואר לא שיער בחלומותיו הפרועים ביותר שמנהיגי האופוזיציה יגלה חוסר אחריות כה בוטה ויעשו לו את העבודה
גופותיהם של החטופים הרש גולדברג, כרמל גת, אורי דנינו, עדן ירושלמי, אלכס לובנוב ואלמוג סרוסי הי"ד הוחזרו מעזה על ידי כוחות צה"ל, דבר שהעלה את מפלס החרדה באשר לחטופים שנותרו בשבי חמאס אם ניתן בכלל להעלות אותו. עוד בטרם הוחזרו, החלו שמועות להתפרסם ברשתות החברתיות אודות מציאתן של הגופות והחל מחול שדים על דמם. האשמה, כמובן, הוטלה על נתניהו שלכאורה לא פועל לשחרורם ומעדיף אותם מתים לצורך שימור שלטונו.
בציניות בלתי נתפסת צייצה אחת ממובילות המאבק, נעם דן: "תדע כל אם עבריה שציר פילדלפי חשוב מחיי בנה או בתה". כולם יודעים היטב מדוע ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לסגת מהציר דרכו הועברו אינסוף נשק ותחמושת, אבל זה לא מפריע לקמפיין.
בחוצפה שלא תאמן הודיע מטה משפחות החטופים שאינו מייצג את כל המשפחות, בודאי לא את אלה שחברות ב׳פורום תקוה׳: "נתניהו הפקיר את החטופים. זו כעת עובדה. החל ממחר המדינה תרעד. אנחנו קוראים לציבור להערך. עוצרים את המדינה. נגמרה ההפקרה".
מי שמכם? עם כל הכאב. מי שמכם לעצור את המדינה? נתניהו לא הפקיר את החטופים. זו עובדה. הוא מאשר יום ולילה פעולות צבאיות למען שחרורם. הוא פועל יום ולילה גם בזירה המדינית של הסכם כזה או אחר. הוא פשוט לא מוכן להפקיר עשרה מליון אזרחים בעסקה שתבטיח את הטבח הבא ואת החטופים הבאים. חמאס חטף, עינה ורצח את החטופים – זו עובדה.
אלה אותם אנשים שהיו מוכנים לשרוף את המדינה גם כאשר צומצמה עילת הסבירות. רבים מהם לא ידעו להסביר מה הבעיה בחוק הסבירות, אבל זה לא משנה משום שלא ברפורמה המשפטית הם עסקו, כי אם בהפלת ממשלת נתניהו. כעת הם מנצלים בציניות בלתי נתפסת את הטרגדיה של החטופים ושל משפחותיהם. יש רק סיבה אחת – הם מעוניינים שנתניהו יקבל את העסקה רק כדי לזעוק אחר כך שחתם על עסקה מופקרת. כשם שעשו עם העסקה בה הוחזר גלעד שליט. חמש שנים הם ירדו לחייו של נתניהו שעשה בסוף את הטעות האיומה והחזיר כ-1,200 מחבלים, ביניהם סינואר. עד היום הם עושים שימוש פסול וצבוע בהסכמתו לחתום על עסקה שהם עצמם גרמו לה.
מי שקורא לקיים את העסקה יוצר נזק ופוגע בארבע דברים.
ראשית, הוא פוגע בחטופים מכיוון שהוא מקשיח את עמדותיו של סינואר שמשפשף את עיניו למראה ולמשמע יהודים שעושים את הכל כדי לחזק את עמדתו, גם אם לא במתכוון. לסינואר אין שום אינטרס לשחרר את החטופים שמהווים את קלף המיקוח שלו ויתכן שגם את ההגנה הפיסית סביבו. כל הפגנה, כל קריאה, כל פתיח אפולוגטי בתכניות הטלויזיה בו מתנצלים כמעט על שידורה כאשר יש עדיין חטופים בעזה, כל דרישה לשינוי אסטרטגי וטקטי בלחימה, כל נכונות להחזיר מחבלים – כל אלה מחזקים את סינואר ואת אחיזתו בחטופים.
מי שמעוניין בשחרורם צריך להפוך את השיח עליהם לחשאי עד כמה שניתן. עדכון המשפחות צריך להתבצע בחדרי חדרים. על אף הכאב הנורא שמפלח את הלב כל גילוי פומבי של היסטריה – מרחיק את שובם של החטופים. התגובה חסרת האחריות של תומכי העסקה, באופן פרדוקסלי, מרחיקה את שובם ואף מעודדת את סינואר לרצוח אותם משום שמותם מעלה את גובה הלהבות במדורה בה מבקשים לשרוף את המדינה.
שנית, הוא פוגע בלוחמי צה"ל שנלחמים ומסכנים את חייהם, רבים מהם נפלו, כדי להשיב את החטופים. איזו מוטיבציה יש ללוחם להלחם למען השבת החטופים כאשר הקריאות הנשמעות הן ש"לא עושים דבר"? נראה שהמצדדים בעסקה כלל אינם מוטרדים מהיקף הלוחמים שנפלו עד כה ושיפלו כתוצאה מהשלכות יישום העסקה. דמם של הלוחמים הפך להיות זול יותר מדמם של החטופים.
שלישית, הוא פוגע לבמשפחות השכולות שאיבדו את יקיריהן במלחמה האיומה, חלקם בפעולות למען השבת חטופים. אם תתקבל העסקה הרי שמותם של החללים היה לשווא משום שעסקה כזו תאפשר לחמאס להתחזק ותמחק את ההישגים שהושגו במלחמה עד כה. קולן של המשפחות השכולות לא נשמע. הן לא קוראות להפסקת המלחמה גם כאשר הן משלמות את המחיר הכבד ביותר. הן לא מוכנות לסכן את אזרחי ישראל. הן לא קוראות לעצור את המדינה.
ואחרון, הוא פוגע בכלל האזרחים במדינה שכולם יהוו את פוטנציאל החטופים בטבח הבא לאחר שחמאס יתחזק אם תיושם העסקה ואלפי מחבלים ישובו לצפון הרצועה. ישראל עלולה לאבד שליטה על עזה אם צה"ל יסוג ממסדרון נצרים; ציר פילדלפי צריך להיות תחת שליטה ישראלית בלעדית לעד כדי שחמאס לא יוכל להשתקם וכדי שלא יועברו דרכו חטופים לאיראן; ודרישה נוספת שאסור להיענות לה היא ויתור על חיסולו של סינואר.
תומכי העסקה מקבלים רוח גבית משר הבטחון יואב גלנט שקורא למעשה להכנע לדרישות חמאס במקום להכריז על המשך לחימה עיקשת נגד הארגון הרצחני. נפתלי בנט שאיבד את האמינות שלו כאשר שיקר בשידור חי על כוונותיו הפוליטיות ביחס לממשלה עם רע״מ, ממשיך במסלול הכחש וההונאה ומעז לומר ש"שיקולים פוליטיים חדרו אל קודש הקודשים" ויאיר לפיד, גדול המסיתים, מכנה את הקבינט "קבינט המוות", ומשקר בדמגוגיה האופיינית לו שנתניהו ויתר על השבת החטופים.
נייר הלקמוס הוא ברור לחלוטין – אם יש משהו באמירה מסוימת או בצעד שנוקטים בו שמחזק את סינואר – הרי שאסור לומר אותה או לנקוט בו. מדינת ישראל לא יכולה לשחק לידי רב המרצחים.החברה הישראלית עומדת אל מול האתגר הקשה ביותר בתולדותיה ואינה יכולה להרשות לעצמה במרחב בו היא חיה אף לא שמץ של חולשה.
יחיא סינואר לא דמיין בחלומותיו האופטימיים ביותר שהחברה הישראלית וחלק ממנהיגיה יתנהלו באופן כה חסר אחריות ויעשו את כל הטעויות האפשריות בטרגדיה האיומה שפקדה את המדינה. הוא אינו צריך לעשות דבר כדי לשסע אותנו ולהביא את חלקנו להסקת מסקנות לקויה שתבטיח את הטבח הבא. הוא זיהה את החולשה שרבים מאזרחי ישראל אינם מסוגלים להתעלות ממנה גם במחיר חיי אדם.
נתניהו שטעה בעסקת שליט אינו מוכן לטעות שוב. עמידתו האיתנה אל מול הלחצים הבלתי אפשריים, מבית ומחוץ, לקבל את תנאי חמאס היא כנראה שעתו הגדולה כמנהיג.
דברים כדורבנות!
אך ראוי להוסיף שכפי שהוכח בעסקת שליט, ביבי הוא עדיין אדם וגם לו יש נקודת שבירה.
לכן חובה עלינו, האזרחים המסוגלים להתעלות ולגלות אחריות לתת לו את החיזוק והכוחות.
את טועה ומטעה, אפשר היה לצאת מהציר לפרק זמן ולשוב ולכבוש אותו במועד מאוחר יותר, גם ככה כמעט כל המנהרקות אכן נחסמו מהצד המצרי כבר מזמן ורוב ההברחות החשובות של נשק התסצעו דרך מעבר רפיח שהוא עדיין נשאר בידי ישראל.
לא התגלו כל המנהרות ולכן לא נחסמו כל המנהרות.
תפסיקו להציג מצג שווא.
מישהו צריך להסתובב בין ה"הפגנות" ולשאול את הנוכחים לאיזה עסקה נתניהו "סירב"
כל הטיעונים האלה לא שווים שום דבר, כי מדובר לא בנימוקים בדיון אקדמי, אלא בשאלה של כוח ושלטון. כל זמן שהגייס ה-5 הסמאלני שולט ברחוב ובתשקורת והרוב ה'ימני' של המצביעים יושב בבית על הכורסא או נמצא במילואים, הגייס ה-5 מנצח, כי הכוח שלו ברחוב ובחזית המידע מכריע. כרגע שדה הקרב איננו בקלפי או בכנסת, אלא ברחוב ובמדיה, וכאן הימין כמעט שלא קיים. לרוב הגדול בממשלה אין גייסות בחזית: החונטה הצבאית-'בטחונית'-'משפטית' נגד הממשלה, התשקורת נגדה, ההסתדרות המושחתת נגדה, התאגידים נגדה, וגם הקואליציה שבירה. זאת שאלה של זמן לא רב עד שהמבנה שבנה נתניהו יקרוס תחת הלחץ החיצוני והפנימי. ישראל צועדת לקטסטרופה, וכרגע אין לראות את הכוחות שיעצרו אותה.
רק התערבות חיצונית של טראמפ (אם ייבחר). חייבים להפוך להיות מדינת חסות של הרפובליקנים ואילון מאסק – בדומה למקום של ארגנטינה, אל סלבדור והונגריה כיום.
טראמפ יהיה חייב לאסור כניסה לארה"ב לבכירי מערכת הביטחון ולשופטים בעליון, להחרים את התקשורת השמאלנית פה בארץ ולהגיד שהוא מעוניין באנשים כמו עופר וינטר וגל הירש בצמתי קבלת ההחלטות. הימין הישראלי לא יכול לבד.
נכון מאוד.
אבל את הכי חשוב שכחת לציין: אין שום עסקה על השולחן! העסקה היחידה שהחמאס "הסכים" לה היא כניעה מוחלטת של ישראל והישארות כ-80 חטופים בידי החמאס עד סוף חייהם (ע"ע רון ארד). והתסריט הזה לא יעלה על הדעת. הסכמה לעסקה כזו זה גזר דין מוות למדינת ישראל.
העסקה היחידה שקיימת אצל המוחים (ואני משתמש בלשון עדינה) נמצאת במוחם הרקוב בלבד.
פרזיטים.
פרזיט הנו בעל חיים החי על פונדקאי או בתוכו ומתקיים על חשבונו, באופן שמזיק לו לעתים. דהיינו, לפונדקאי קיים משהו, אותו הפרזיט צורך לעצמו. הפונדקאי כמובן, אינו מייצר/רוכש דבר זה למענו של הפרזיט. אלא הפרזיט *מנצל* את קיומו של דבר זה וע"י כך, מנצל את הפונדקאי למטרותיו. לעיתים אף, הפרזיט גונב מהפונדקאי משהו הנחוץ לחייו/שלמותו וכדומה וע"י כך, אף פוגע בפונדקאי באופן בלתי הפיך.
מה שאנו רואים, אלה פרזיטים המתעלקים על רגשות החמלה שכל אדם חש כלפי החטופים!
הפרזיטים אינם מנהלים דיון שכלתני או מתיימרים (אפילו לא לכאורה), להעמיק ולשקול דיעות אחרות. לרוב הפרזיטים ה"מוחים" מאלה שפגשתי, אין אפילו דיעה סדורה משל עצמם. הפרזיטים מתעלקים על רגש החמלה שכל אדם חש כלפי חטופים ומנצלים אותם ע"מ להפיק באמצעותם האשמות.
מדובר בפרזיטים לפי ההגדרה הקלאסית! הפרזיטים מציגים דעה מופרכת בכוונה, במטרה ברורה שאף אדם לא יסכים איתה או לכל הפחות, יהיה בעל דעה פחות מופרכת ולפיכך בצורה זו, "יואשם" ע"י העלוקה, שאינו דואג לחטופים.
כמו במקרה של כל פרזיט, המטרה אינה סימביוזה – במקרה של דיון ציבורי, יהי זה דיון ציבורי פורה, בו גם אם הצדדים לא מסכימים לבסוף – החלפת הרעיונות עצמה לכל הפחות, (א) מעשירה את עולמם ו(ב) גורמת לשקילה מחדש של נימוקיהם והתאמתם למידע החדש שהתגלה (גם אם המסקנה הסופית נשארת על כנה, בשלב זה).
מטרתו הסופית של כל פרזיט, היא לחיות על חשבונות של הפונדקאי. ע"י גניבה של דבר מה, אשר קיים אצל הפונדקאי, לא עבור הטפיל (פרזיט). זו הדינמיקה המדויקת שאנו רואים ב"מחאה" זו והגיעה העת לומר זאת.
מי שמטרתו/ה אינו דיון לוגי אלא ניצול רגשות החמלה שאתם חשים כלפי החטופים – הוא פרזיט!
הצגת דעה מופרכת היא רק הדרך. אי אפשר לגשת לאדם סתמי ברחוב ולצעוק – אתה נגד שחרור החטופים/אתה רוצה במותם/אני דואג לחטופים יותר ממך. מי שצועק על אנשים רנדומליים ברחוב, הוא או מסומם או נמצא בהתקף פסיכוטי. ע"מ שהתעלקות תיתכן – נדרשים כמה משפטים, להם הפרזיט יתחיל לייחס דאגה נמוכה משלו לחטופים (או למי שזה לא יהיה, לצורך העניין). זו כאמור, רק הטקטיקה. כל פרזיט זקוק לפעולה מסוימת, המאפשרת לו להתחבר לגוף הפונדקאי, שרק אחריה – הוא יתחיל לגנוב.
אז הגיע העת לקרוא לפרזיטים בשמם – פרזיטים!
אתם בסה"כ טפילים, הגונבים ממני את רגשות החמלה כלפי החטופים במטרה להאשים. רואים זה בקלות מאוד.כיצד, אתם שואלים? כיצד מבדילים בין פרזיט לבין דעה מגובשת, שגם אם אינני מסכים איתה, היא סבירה?
אלמנטרי: אשמה אינה נימוק! גם דעה מנוגדת לשלי ב-"180 מעלות", תציג מידע (עובדות), הסקה ונימוקים. אולי אני לא אסכים איתם ואחשוב שחלקם לא נכונים אבל האשמה פשוט לא תהיה שם. עד כדי כך אלמנטרי.
צווחות "אתה רוצח את החטופים" ו/או "דם חטופים על ידיך" וכדומה – מטרתם פשוטה והגיעה העת לומר אותה בצורה ברורה – להתעלק על רגשות החמלה שלי. הרי בדיוק כיוון שאני חס על חטופים, אינני רוצה לרצוח אותם! זה שרוצחיהם הם בכלל מתועבי חמאס דאעש, עכשיו ברור מדוע – לא מעניין את הטפיל. מטרתם אינה למנוע את רציחתם, אלא בסה"כ להתעלק על רגשות החמלה שלי, במטרה לגרום לי למשהו אחר.
מדוע זה חשוב? מדוע זה חשוב עכשיו? מדוע בחרתי לכתוב דברים אלה, ביום כואב זה?
האם אני מציע לקרוא עתה, בכל הזדמנות, ל"מוחים" למיניהם פרזיטים? בכל הזמנות, כאמור? האם דבריי מקדמים דבר מה, חשוב לחברה בישראל? מדוע, גם אם דבריי נכונים (והם נכונים, דבריי למעלה מנומקים – מוזמנים לנסות ולסתור אותם, באמצעות נימוקים) בחרתי לכתוב אותם? מה בדיוק אני מציע לעשות?
אז גם פה, התשובה אלמנטרית: פרזיטים זו פתולוגיה.
חברתנו חולה, לא רק בגלל הכאב העז, שאנו חשים על נרצחינו ונפגעינו (אלה *ממש* לא פחות חשובים, והם עדיין כאן ובהם *חייבים* לטפל – כמו שורדי "נובה" ועוד) או על חטופינו. חברתנו חולה גם בגלל פרזיטים, המנצלים בדיוק את הכאב לעיל, לא ע"מ לרפאו, לא ע"מ להשיב את החטופים ואפילו לא ע"מ רחמנא ליצלן, לדאוג לעתיד טוב יותר לשני העמים (נניח לשם הדיון, שזה בכלל אפשרי בעת הזו – עוד ארחיב על כך טיפה בהמשך) אלא למטרה הצינית ביותר – לזכות בהון פוליטי, באמצעות הטריק הזול של האשמה!
אשמה תמיד היית נשק חברתי רב עוצמה. בושה (שימו לב שבעצם כתבתי עוד נימוק לדעתי לעיל. כיצד? מה צועקים הפרזיטים לכל מי שלא מסכים איתם? נכון! הנה, במקרה לגמרי, עוד מסלול הנמקה, מביא בדיוק לתוצאה לעיל) היא סיבה להתנהגות חברתית נאותה בכל ציבור. מהי התנהגות נאותה, יכול להיות שונה בין ציבור לציבור, אך הרעיון עצמו ברור. לפיכך, במינון *נכון* אשמה/בושה, הם בין המרכיבים היסודיים במצפון האנושי. אך במינון גבוהה – אשמה היא כלי נשק.
וזה בדיוק מה שאנו רואים לפנינו בעת הזו.
כאשר אדם נמצא במצב פסיכולוגי יציב, קשה עד בלתי אפשרי לנצל את מצבו הרגשי לשינוי מעשיו/לגרום לו למעשה מוגדר. אך כאשר אדם נמצא לדוגמא, בסערת רגשות, עקב למשל רגשות כאב או דאגה (מישהו הזכיר חטופים?), קל יותר להניע אותו ויש גם על מה "לרכב". כל נוכלי הצדקה למיניהם ונפגעיהם, יעידו שאני צודק. יתרה מכך, אלה לרוב מטרגטים אנשים כאלה, בדיוק בחיפוש אחר הקורבן (הקל?) הבא.
אתה בעד רצח החטופים? לא?! אז תקשיב לי, מה אתה צריך לעשות.
הטקטיקה לא השתנתה, עוד מימיהם של הרוצחים הקומוניסטים.
וכאן אנו מגיעים לימינו אנו. כל ניסיון לנהל דיון עם פרזיט, פסול מיסודו. מטרתו של הפרזיט אינה לנהל דיון – זוהי אבן הבוחן, שבה תשתשמו. אם מישהו מציג עמדה שונה משלכם/ן, זהו דיון ציבורי. כמה קשה שאינכם מסכימים, זהו עדיין דיון.
אך מי שמנצל את רגשות החמלה שלכם ועושה זאת תוך האשמותכם (הנוסח יכול לנוע בין האשמה ישירה "אתה רוצה לרצוח את החטופים" ולבין מוסתרת מאוד, נוסח "אני דואג לחטופים יותר ממך" – דהיינו, בוא תשיג אותי, אתה לא דואג להם כמוני אם בכלל) – זהו פרזיט והגיע העת, לקרוא לו/ה בצורה מפורשת כשם מעשיו – פרזיט.
לא תמיד צריף לתקוף ישירות ולא בכל סיטואציה חברתית זה מתאים/נכון. אך, תמיד תחזיקו זאת בראש ואל תתנו לפרזיט את מבוקשו. תזהו שאתם מדברים עם פרזיט ולכל הפחות, נתקו מגע.
אך מתישהו, ע"מ שנוכל לרפא את החברה שלנו – נדרש לומר שה"מוחה", כמו אלה במאמר זה, הוא בסה"כ פרזיט. הנימוקים במאמר זה, נכונים כמובן. רק רציתי להוסיף למאמר זה, מה לדעתי הפרטית, מנסים לבצע הפרזיטים ש"מוחים" ו*כיצד* הם מנסים להשיג את מבוקשם.
מה, כדוגמא אחרונה הם מנסים להשיג (למשל)?
אז גם כאן, התשובה אלמנטרית: שימו לב, מה מתנהל לדוגמא, סביב הטקס הממלכתי לזכרון נרצחי ונפגעי פוגרום מתועבי חמאס דאעש 7.10.2023.
הפרזיטים מזה מספר שנים, שמו לב לפיחות העצום שחל סביב טקס האזכרה לרוצח הישראלים עבור פרסים מאוסלו – רבין. כן, גם יגעל עמיר הוא רוצח מתועב. אך זה לא משנה מאומה מאחריותו של רבין. הטקס הפך לאסופת זקני מר"צ. רואים זאת בקלות עפ"י הקצנה ההולכת ועולה, של אמירות/ציטוטים המופקים שם, מדי שנה בשנה. אפילו התשקורת הישראלית, כבר לא מזכה את קהילת הפרזיטים הזו, בסיקור אוהד כמו בעבר.
אז מה רוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו יכולים לעשות? נכון! להשתלט על טקס זכרון אחר!!! ומה מתאים יותר, מהזכרון הטרי של נרצחי ונפגעי 7.10.2023?
וזו גבירותי ורבותי, הסיבה האלמנטרית בגללה אתם רואים את הניסיון הנוכחי, לגנוב את טקס הזכרון ולנכס אותו לרוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו.
הפרזיטים, המנסים לרכב/להתעלק על רגשותיכם, הם בסה"כ האידיוטים השימושיים. זו הסיבה הפשוטה, בגללה אתם רואים את ניסיון הגניבה הנוכחי – מטקסים חלופיים (אלטרנטיביים, בלעז) וכלה בניסיונות התקפה ישירים לערער על הטקס הממלכתי.
התירוצים לטקטיקה האחרונה, יש למכביר – התקפות אישיות על שר/ה כאלה ואחרים עד ניסיונות "פשרה" מוסווים, לפיהם הקיבוצים "מתאבלים" על נרצחיהם ונפגעיהם ו"מבקשים" לקיים את הטקס שלהם באופן "פרטי". ה"משפחות" שמתנגדות ל"צבעי" הפודיום ועוצמת התאורה על הבמה.
המטרה אחת: לגנוב את הטקס, שיוכל לספק עוגן כל-שנתי לנוכלי הסמול. אותו יהיה ניתן גם להציג בתשקורת כ"אובייקטיבי, לא פוליטי ומייצג את כל האוכלוסיה". אתה נגד טקס הזכרון? מה אתה, בעד חמאס?
פסטיבל רוצח הישראלים עבור פרסים מאוסלו, כבר פשוט לא זוכה לאותה תשומת לב ואמינות, מדי שנה.
ואם לא מצליחים לגנוב (בין אם ישירות ובין אם ע"י ביטול הטקס הממלכתי וקיום רק זה של הפרזיטים ובין אם הקרנה בתקשורת, של "עוד" טקסים), אז לכל הפחות, להמציא יש מאין טקס נוסף ולקוות שאזרחי ישראל יקנו את הסחורה.
זו הסיבה הפשוטה, לכל פסטיבל ההאשמות, שאתם רואים בעת הזו סביב הטקס.
כולל סירובם של כמה קיבוצים, לקיים את טקס הזכרון הממלכתי אצלם. מדוע אני אומר זאת? אז מילה חשובה אחרונה, אודות טקס הזכרון הממלכתי – הטריק אחרון, שהייתי רוצה לחשוף בתגובה זו, של הפרזיטים הוא כדלקמן: הניסיון לנכס לעצמם את האבל ולהציג כאילו יש רק אבל פרטי.
למה הכוונה? אכן, קל מאוד להבין שקהילה סגורה (גיאוגרפית) בדרום הרחוק, על גבול רצ"ע (ימח שמם) מתאבלת באופן פרטי, על רצח ופגיעה איומים, בבניה ובנותיה. הדבר ברור ונגדו אין לי שום דבר.
אך מה לגבי מה שאני חש? אם אינני חבר קיבוץ כזה או אחר, זה אומר שאינני חש שום דבר כלפי הנרצחים והנפגעים הרבים של האסון שפקד אותנו בבוקר 7.10.2023? (שימו לב, שזו שוב בדיוק טקטיקת ההאשמה, עליה כתבתי מעלה, של הפרזיטים) אם אינני אישית שורד שואה, זה אומר שצריך לבטל את יום הזכרון הממלכתי? בטוחים?
יש אבל פרטי ויש אבל ממלכתי.
רבים מאוד מאזרחי המדינה, חשים אבל כבד, גם אם לא הכירו אף אחד מנרצחי ונפגעי פוגרום 7.10.2023. הניסיון לנכס את האבל לקהילות הנפגעות בלבד, הוא מתועב בעיניי וזהה (למעשה, זהו המשך) לניצול הציני, של נושא החטופים, איתו פתחתי את תגובתי.
ואני לא צריך אישור משום זמר או רקדן, לאבל זה ולטקס הזכרון שלי. לא פחות (אני לא מתחרה כמובן), מקהילות בדרום, מהורים השכולים ומנפגעים.
זו הסיבה, שאני מקדיש מקום כה רב, גם לדוגמא זו בתגובה שלי. הניסיון לגנוב מאיתנו את טקס הזכרון. להפוכו לשופר הסמול. הוא מתועב בעיניי. לטקס ממלכתי, תפקיד חשוב בריפוי החברה בישראל. לשלבי האבל השונים שאנו עבורים, להשלמה (אם ניתן להשלים, מי יודע) עם פוגרום 7.10.2023.
יש אבל אישי ויש אבל ממלכתי. יש טקס זכרון אישי ויש טקס זכרון ממלכתי. החברה הישראלית זקוקה לטקס זכרון זה, לא פחות (לא אכתוב בכוונה, משהו כמו "ואולי אף יותר") מהקהילות בדרום.
זו הסיבה, מדוע ניסיון הפרזיטים לגנוב את טקס הזכרון, הוא כה ציני וכה מתועב בעיניי. זו הסיבה, בגללה אני מקדיש לו מקום כה רב בתגובתי.
ומשהו קטן לגבי רצ"ע והדו קיום התיאורטי (כפי שהבטחתי), עם דאעש השוכנים בחבל ארץ זה. כרגיל, שאלה היסטורית: כמה גרמנים אתם חושבים, לקחו חלק בזוועות מלה"ע ה-2? כמה גרמנים היו חברים בפועל, במפלגה הנציונאל סיציאליסטית?
מה היה שיעורם? עצרו לרגע ונסו לחשוב/להזכר ליתר דיוק, מה היה מספרם (אלא אם השכלתכם היסטוריה/מדעי המדינה ואתם כבר יודעים את התשובה), לפני שאתם ממשיכים בקריאה.
אז אם אנחנו כוללים את כל זרועות הורמאכט ואף מניחים שיחידותיו מנו גרמנים/אוסטרים בלבד – שיעורם מאוכלוסיית גרמניה, נע עד … 20 ועד 20 וקצת אחוז!
ואם אנחנו מדברים על חברי המפלגה הנאצית, אלה בכלל מנו רק בין 8% ל-10% סה"כ! וזה בגרמניה, בה חברות NSDAP היית תנאי מקדים להסעקה בתפקידים רבים)
מדוע זה חשוב? כיוון שזה שובר את השקר שפריזיטים מנסים למכור לנו מאז תחילת הלחימה, שנדרש איזה רוב דימיוני (כמעט כתבתי, דמוני) ע"מ שנכריז על רצועת עזה כאוייב.
הפרזיטים מנסים לגרום לכך שנחיל את החוק הפרטני, הפלילי – על חמאס דאעש, תומכיהם, מגדליהם ומסייעיהם. במקום חוקי מלחמה.
אז מה שאני מנסה להדגים, זה שאפילו למלחמה מהאיומות בהיסטוריה האנושית – בכלל בככל בכלל, לא נדרש איזה רוב עצום. טריליארדים של אחוזים מתוך גרמנים, מתגייסים לפשעי הוורמאעכט. זו בסה"כ אגדה אורבנית, שהפרזיטים מנסים למכור, ע"מ שמפעיליהם ינסו לקבל עוד פרסים מאוסלו, על רצח ישראלים.
גם אם אנחנו סופרים כל יחידות הוורמאכט, בשיאו בלבד, מגיעים לחמישית (!!!) מגרמניה בלבד. חברי NSDAP בלבד, אלה שהחלו את כל התהליך והיו בין היוזמי והדרך בה גרמניה הפכה למה שהפכה – היו בסה"כ 8% בלבד!
זה סה"כ מה שנדרש, ע"מ לחולל זוועות מהאיומים ביותר שידעה האנושות.
האגדה האורבנית, לפיה נדרש איזה רוב דמיוני, של 345% מתושבי רצ"ע משתתפים בפשעי החמאס באופן ישיר – ע"מ שנחיל עליהם (גם מוסרית, לא רק חוקית) את דיני המלחמה ולא את הדין הפלילי (הדן כל אדם לגופו), משוללת כל יסוד בהיסטוריה האנושית.
אתם מדמיינים לעצמכם, את המשטרה סובייטית, מנסה לתפוס חיילי וואפן SS ע"מ להעמיד לדין פלילי כל אחד ואחד מהם?
הפרזיטים, אינם חיים בעולם דמיוני, בו המשפט הקודם מציאותי. מטרתם היא להחליש את מדינת ישראל, את אזרחיה ולנהל לוחמה משפטית, כנגד חיילינו ומנהיגינו. זו המסקנה הלוגית היחידה, שניתן להסיק.
אם ניתן לשפוט כל אדם לגופו, בהחלט עשו זאת. זו לא המלצה, זהו אכן ציווי מוסרי. אך "לדרוש" זאת בעת מלחמה, אין לכך תקדים בהיסטוריה האנושית והדרישה לא מציאותית. ממש ממש ממש לא נדרש רוב מוחלט, ע"מ לחולל זוועות כמו מלחמה"ע ה-2, פוגרום 7.10.2023 וזוועות אחרות בהיסטוריה האנושית. מדובר בהמצאה, משוללת כל יסוד בהיסטוריה האנושית ומוסר.
וזה טרם דיברנו על נהג הקטר לאשוויץ.
נכון, הוא לא רצח במו ידיו אף אחד. הוא רק נהג קטר באיזו חברת רכבות עלומה. אך האם אשמתו המוסרית פחותה מה-SS? האם הוא רק נהג קטר אלמוני, חף מכל פשע? האם החשמלאי ש"סה"כ" סיפק חשמל לטרבלינקה, סוביבור או אושוויץ-בירקנאו, הוא סה"כ חשמלאי צח כלשג? עכשיו אתם יכולים להבין מדוע בעלות הברית עזבו את גרמניה , רק ב-1955 (ומי אף ב-1958). אני אפילו לא מדבר על השבה אמיתי (לא עזיבת צבא) של היחסים בין גרמניה לשכנותיה. מדוע דרישת הפרזיטים, להחיל (לא רק בבית הדין אלא ביחסכם הכללי לעזתים), משוללת כל היגיון.
המטרה אינה צריכה להיות לרצוח אנשים על ימין והסמול – זהו בסה"כ איש קש (כשל לוגי) שהפריזיטים מנסים להאשים אתכם (שוב), ברגע שמתעורר חשדם, שעליתם על השיטות שלהם – אבל המשוואה המוסרית, חיי ישראלים עולים על חיי הקניבלים מרצ"ע, כאשר הדבר נעשה למטרה ראויה. הייתי רוצה עולם בו חף מפשע גם ברצ"ע, חסין מכל רע – אך בעולם האמיתי, הסיכוי למנוע קורבנות בעתיד לדוגמא, עולה על שיקול זה. זהו עולם אמיתי, לא עולם מדומיין של פרזיטים. (יש לזה אגב, שם בדיני מלחמה, אך נחסוך אותו כאן).
אז לסיכום דבריי, חשבו מה התנאי האמיתי (המציאותי) בו יתכן דו קיום, בינינו לבין הקניבלים של חמאס דאעש וזכרו, את הסכנה האיומה שמציבים לחברה שלנו, הפרזיטים.
או איזה יופי חיכיתי שכתבה כזאת תעלה, אם זאת חושב אני שאפשר להרחיק לכת עם המסקנות המעשיות של הכתבה, ואולי הכותב (כיאה לאתר מידה) היה מאוד עדין ופוליטקלי קורקט במסקנות שלו,
בסופו של דבר אם אנשים במדינה פועלים באיזו שהיא צורה (גם בעקיפין או בסילוף הכוונות האמיתיות) נגד החיים הפיזיים של אנשים אחרים צריכים להיות לדבר השלכות הישר ממנהל כל הפגנה על למרימי השלטים
בנוסף לא הבנתי למה בעולם הדעות אפשר להתנהל איך שבא לכל אחד, אפשר להכפיש את הצד האחר אפשר להשתיק או לגנוב לו את הקול אפשר לנצל את רגישויותיו הנפשיים או הכלכליים וכו'
יום יבוא ואנשים יתייחסו בצורה רצינית לעולם הדעות וגם בזה יהיו עונשין
אני פשוט אעתיק לכן הודעה ששלחתי לאמי ביום ראשון כשהודיעה על כוונתה ללכת להפגנה.
"אם המטרה היא לשחרר חטופים חיים, לדעתי הפגנה ברמאללה או חטיפה של שב"חים פלסטינים מצומת אחיהוד תהיה יותר אפקטיבית. מה גם, שצומת אחיהוד קרובה יותר. ההפגנה שאת הולכת אליה יש לה שתי השפעות עיקריות – 1. דחיית כל סיכוי לשחרור חטופים בהסכם, 2. סיכוי גבוה יותר לרצח חטופים חיים שקשה להחזיק אותם, שכן אותו תשלום יתקבל גם עבור מספר קטן יותר של חטופים חיים."
אני פשוט אעתיק לכן הודעה ששלחתי לאמי ביום ראשון כשהודיעה על כוונתה ללכת להפגנה.
"אם המטרה היא לשחרר חטופים חיים, לדעתי הפגנה ברמאללה או חטיפה של שב"חים פלסטינים מצומת אחיהוד תהיה יותר אפקטיבית. מה גם, שצומת אחיהוד קרובה יותר. ההפגנה שאת הולכת אליה יש לה שתי השפעות עיקריות – 1. דחיית כל סיכוי לשחרור חטופים בהסכם, 2. סיכוי גבוה יותר לרצח חטופים חיים שקשה להחזיק אותם, שכן אותו תשלום יתקבל גם עבור מספר קטן יותר של חטופים חיים."