יהודי אמריקה בסכנה

הנוסחה הישנה, המוכחת פעמים רבות, מתארת תהליך של התרחקות מהיהדות לאורך הדורות: סבא – יהודי אורתודוקסי, אבא – ליברל פרוגרסיבי ומתבולל, הבן – מתנצר, הנכד – אנטישמי. עם זאת, דרכי ה' בלתי ניתנות לתודעה ולפעמים הנין הוא יהודי חרדי…

יהדות ארה"ב הולכת בדרכה של יהדי גרמניה אשר המציאו לעצמם הגדרה – הגרמנים חסידי תורת משה, שהם ברמתם התרבותית גבוהים יותר מהאוסט-יודן, יהודי מזרח אירופה. כך חשבו גם יהודי הונגריה, אשר שייכו את עצמם להונגרים וכמעט לגרמנים. שתי הקבוצות הללו גילו מאוחר מדי שבתור לתאי הגזים באושוויץ כל היהודים שווים וזהים.

אלה מביניהם אשר שרדו את השואה, בין אם בשל שירותם לכוחות הכיבוש כמו סורוס ובין אם בשל בריחתם המוקדמת מרדיפות, מרשים לעצמם לדבוק לדעה ממש מושרשת בגנים שלהם לפיה 'יהודי צריך לדעת את מקומו'.

אין טעם ליהודי אפילו לנסות לדרוש, ועוד פחות מכך, לנסות להשיג בעצמו באופן פעיל, את אותה זכות להגדרה העצמית הלאומית עליה אותם היהודים המגדירים את עצמם כ"פעילי זכויות אדם הפרוגרסיביים" יגנו בחירוף נפש כזכותם הלגיטימית של השבטים והעמים האחרים. לכן אותם היהודים "הפרוגרסיביים" מכריזים בקול רם שתקומת מדינת היהודים היא טעות היסטורית שנידונה לכישלון. הם אומרים שחזרתם של יהודים למולדת אבותיהם היא כמו ריכוז בלתי ניתן לעיכול של מלח בסיר, כאשר תפקידם האמיתי של היהודים הוא רק להוות תיבול קטן אך שימושי בצלחות של אחרים.

עם זאת, כשהיהודים חיו יחד במולדתם הם יצרו את הערכים הפילוסופיים והמוסריים הגבוהים ביותר שהניחו את היסודות של הציוויליזציה היהודית-נוצרית המודרנית, ויתכן, אף יותר מכך. למשל, עשרת הדיברות, רעיון המונותאיזם, ומושגי הצדק כפי שבאים לידי ביטוי בספרי הנביאים.

ועכשיו, כשיש יותר יהודים בישראל מבכל מדינה אחרת, העולם סופג בשקיקה את תוצאות התגליות וההישגים הישראלים בתחום המדע, הרפואה, הטכנולוגיה העילית, החקלאות, מחזור מי בביוב והפיכת מי הים למים מתוקים, וכו'.

ההיסטוריה העתיקה והמודרנית כאחד מדגימות את גודל כוחו ומרצו של העם היהודי שהיה בימי קדם וגם כאשר הוא חזר לשורשיו במולדתו ההיסטורית.

באשר למי שמסתפק בתפקיד משני בחברות אחרות, עליהם להבין שלמרות ויתור על מורשתם ואף על זהותם, הם עלולים למצוא את עצמם בעמדה של חוסר השפעה אמיתית. בסופו של דבר, גם בחברות המכבדות גיוון, קיימת לעיתים נטייה להתייחס למיעוטים כאל תוספת משנית לתרבות הרוב, ולא כשותפים שווי זכויות ומעמד.