עמנואל שוב מתבלבל

נשיא צרפת מתייצב פעם נוספת לצד אויבי ישראל, ומנסה להצדיק זאת בטענות קלושות ושקריות

נשיא צרפת עמנואל מקרון. צילום: Belgian Presidency of the Council of the EU 2024 from Belgium, CC BY 2.0

לפני מספר שנים, בשיעור בבית ספר יסודי ביום ה-29 בנובמבר, שאלתי את התלמידים מה הוא האירוע החשוב שהתרחש בתאריך זה. רובם הכמעט מוחלט טעו וענו "הקמת מדינת ישראל". בודדים ידעו אז לספר על החלטת תוכנית החלוקה של האו"ם, אירוע משמעותי בפני עצמו אך במבט לאחור נראה סמלי יותר, ובוודאי משני ליום ההכרזה על הקמת מדינת ישראל שהתרחש כחצי שנה לאחר מכן.

אם לתלמידים הצעירים והמבולבלים ניתן עוד לסלוח, מה נגיד על נשיא צרפת עמנואל מקרון, שעל פי דיווחים מן השבוע שעבר טען בישיבת ממשלתו כי "נתניהו לא צריך לשכוח שארצו הוקמה בהחלטת האו”ם, ולכן אין לו זכות להתעלם מהחלטות האו"ם".

מקרון מעולם לא נודע כמדינאי בעל חזון, ובמיוחד בהתבטאויותיו לגבי המזרח התיכון הוא נוהג למצוא מפלט בקלישאות השחוקות ביותר. אך מהיכן שאב את הטענה השגויה והמאוד ספציפית הזו? אולי מידידו יאיר לפיד, שבאירוע קבלת פנים לחברי סגל דיפלומטי בבית הנשיא אמר לפני כשנתיים כי "מדינת ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם שהוקמה בזכות החלטה של חבריה. החלטת האו"ם ב-29 לנובמבר 1947. הפעם הראשונה שבה חברינו התייצבו לצדנו". אגב, עד כה לפיד לא טרח לגנות את אמירתו השערורייתית האחרונה של מקרון, כפי שהתעלם בנוחות מקריאת הנשיא הצרפתי להטיל על ישראל אמברגו נשק.

גם לפיד וגם מקרון טועים כמובן מבחינה היסטורית, משום שעם כל הכבוד להחלטת האו"ם, מדינת ישראל קמה בזכות החלטה אמיצה של ראשי היישוב היהודי ועמידה אמיצה עוד יותר במלחמת עצמאות גורלית, להן קדמו עשורים של עליה והתיישבות. מקרון כנראה גם שוכח כי צד אחד בלבד לתוכנית, זה היהודי, הסכים לקבלה למרות שהייתה כרוכה בוויתורים וסיכונים עצומים, ואילו הצד השני דחה אותה מכל וכל, פתח במלחמה למחרת בבוקר וממשיך מאז לדחות כל פתרון אחר.

דוד בן-גוריון תיאר את תחושותיו בכ"ט בנובמבר כשילוב של "גיל ורעדה" לקראת הבאות; אפילו משה שרת, המדינאי הישראלי הבכיר שהפך עולמות במאמץ לקבלת תוכנית האו"ם, הודה שנה לאחר מכן כי גבולות החלוקה "כבר אבד עליהם כלח", משום העובדה הפשוטה לפיה "מאז כ"ט בנובמבר חלו תמורות יסודיות ויש לדון בבעיה מחדש לאור המצב".

באותם ימים רחוקים, הדיפלומט הצרפתי אלכסנדר פארודי סייע לשליחי הסוכנות שפעלו לשכנוע החברות באו"ם, בזמן שבפריז השקועה במשבר פוליטי עמוק עוד התלבטו כיצד להצביע. כפי שמתאר בספרו נציג הסוכנות בוושינגטון אליהו אילת, פארודי ניצל את הבלבול בתקופה שבין ממשלות בצרפת כדי לחסום הצעה לפנות לבית הדין בהאג עבור חוות דעת על החלוקה, ובכך עזר לקדם את קיום ההצבעה בכ"ט בנובמבר. בהמשך ולאחר מאמצים רבים, הגיעה ההוראה מראש הממשלה לאון בלוּם להצביע בעד. אז היה לנו את פארודי, היום נותרנו רק עם פארודיה.

דבריו של מקרון נאמרו על רקע העימות בצפון, שם צה"ל פועל באזורים שהיו אמורים להיות תחת פיקוח יוניפי"ל. אלא שככל שכוחות צה"ל מתקדמים במלחמתם נגד חיזבאללה, מתברר כי 'הכוח לשמירת השלום' אפשר לארגון להקים במשך שנים מעצמת טרור בדרום לבנון, כולל מצבורי נשק אדירים, מנהרות ובסיסים – לעתים ממש בסמוך למוצבי האו"ם. גם במקרה של עזה ואונר"א נחשף בשנה האחרונה ביתר שאת שיתוף הפעולה בין סוכנויות האו"ם למחבלי חמאס.

וכך, בשיא מלחמת קיום נוספת של המדינה היהודית, נשיא צרפת, המדשדש בעצמו בביצה פוליטית מקומית, שוב בוחר להתייצב לצד אויביה ומנסה להצדיק זאת בטענות קלושות ושקריות. ישראל מצדה חייבת לעמוד שוב על האמת: את גורלנו יקבעו לא האו"ם ולא אף מדינה אחרת, אלא רק מעשיהם של הישראלים. את זה מוטב שעמנואל מקרון ילמד בהקדם, או שמדיניות החוץ שלו תישאר ברמת בית ספר יסודי.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 תגובות למאמר

  1. צרפת עם הצבא הענק שלה נכבשה על ידי הגרמנים תוך שבועיים ונזקקה לחסדי אומות אחרות כדי להשתחרר.
    ישראל גירשה מפה את המעצמה הבריטית ונלחמה על הקמתה.
    שמישהו יזכיר למקרון שהוא עומד בראש מדינה שעתידה מאחוריה. ושבעוד שנים לא רבות ארצו תיקרא צרפתיסטאן.

  2. המקרוני הצרפתי העילג,

    מבין כמה מט*מטם המשפט שהוא פלט?

    על איזה ציטוט מדויק אני מדבר ומדוע המילים הקשות? ראשית, רק אציין שאני כלל לא מדבר על הדיוק ההיסטורי (מה שנאמר במאמר זה, כמובן נכון – אני פשוט אפילו לא זקוק לזה, כפי שכבר אראה). אז על איזה צטוט במדויק? זה: "נתניהו לא צריך לשכוח שארצו הוקמה בהחלטת האו”ם, ולכן אין לו זכות להתעלם מהחלטות האו"ם".

    ה*הבל הצרפתי, פשוט אומר לכל העולם: מי שהביא אותך לעולם, אסור לך לסרב לו.

    המ*מטם הזה, פשוט הגשים את חלומם של כל הפוגעים בילדיהם/ילדי בני משפחה! כיצד? אני אחראי על זה שאתה קיים בעולם? אתה לא תסרב עכשיו להחלטות שלי!

    ולכל הנוכלים מהסמול, שירוצו עכשיו להגן על החמור הזה (זה משפט מחריד ביותר, כפי שאתם רואים. אפילו אנשים כמו מארי פיזם, לא מעלים טענות "הגנה" דומות, כאשר מדובר באנשים בודדים – אבל החמור הצרפתי חושב שזה נכון בהיקפים של מדינות) – אז לכל נוכלי הסמול, אשר ינסו לשקר ב"תגובה" לדבריי ש"הוא לא אמר/התכוון את/ל זה", 2 תגובות:

    א. נניח שאמרתם את הכלל הבא: כפל היא פעולה בין 2 מספרים, אשר את המספר הראשון יש לחבר לעצמו את מספר הפעמים במספר השני. עכשיו אני בא ומסיק: לפיכך, אתה מתכוון ש-2 כפול 2 זה 4?

    אז זה זהה למה שנוכלי הסמול בנכלוליותם, ינסו לטעון כאן (כדבריי). נכון, במילים שלך בפסקה הקודמת, בכלל לא הופיע שום מספר, לא 2 ולא 400. לפיכך, אכן לא יצא מפיך ש-2 כפול 2 זה 4.

    אבל עוד מישהו, חוץ מרוצחי ישראלים עבור פרסים מאוסלו, רוצה לטעון שאם אתה אומר **כלל** ואני פורט אותו לדוגמא מספרית – דבריי מנותקים בכלל בכלל מהכלל שאמרת ובשום צורה לא התכוונת, ש-2 כפול 2 זה 4??? כאשר המורה לימד אתכם את הגדרת הכפל אי שם בבי"ס היסודי, הוא הביא לכם טבלה של כל ואריאציות הכפל, בין כל המספרים שיתכנו בעולם? או שאתם למדתם כלל – את הגדרת פעולת הכפל – ולפיכך, אתם בעצם פורטים את הכלל ל"דוגמא מספרית", בכל פעם עד עצם היום הזה, כאשר אתם רוצים להכפיל בין מספרים?

    כמה נוכל צריך להיות ע"מ להגיד *כלל* ולטעון שבכלל לא התכוונת ואין לך שום קשר למימוש שלו?

    ב. "אין בעיה", יגידו נוכלים סמולנים אשר ירצו להיותר טיפה יותר "מתוחכמים" מאלה בסעיף א'. "הנוסח של המקרוני הצרפתי אכן לא היה משהו", הם ימשיכו, "אבל הוא לא התכוון להסקה, איתה התחלתי את תגובתי".

    אז מעבר לכך, שאני בטוח שגם לרוצחי ישראלים עבור פרסים מאוסלו, אין יכולת לקרוא מחשבות (ולפיכך לטעון, ל-מה מקרוני כן התכוון ול-מה הוא לא התכוון) – מה תגובתי?

    לכאורה, אם ארצה לטעון שהוא כן התכוון למה שכתבתי בתחילת תגובתי, אני בעצם (לכאורה) חוטא באותו חטא בדיוק, אותו כתבתי בפסקה הקודמת. דהיינו, לי לכאורה "יש" יכולת לדעת על מה המקרוני הלא חכם, חשב – ולפיכך, לדעת/להסיק שהוא כן התכוון. בקיצור, ברור שכוונתי כאן למשהו אחר ואני בכלל לא זקוק למלחמות על כדור הבדולח, ע"מ להפריך גם "תגובה" נכלולית זאת.

    כיצד? הרי אני התחלתי מציטוט מדויק ואני לא יכול להתחיל להוסיף דברים שלא נאמרו בו. לכאורה, כל מה שיש לדון בו – זה אכן אם הנוסח היה מוצלח ו/או מלא והאם מקרוני התכוון או לא התכוון, למה שכתבתי בתחילת דבריי.

    אז כפי שכתבתי: אני בכל לא זקוק לכך. כיוון שכאשר בוחנים החלטה כלשהי ("… ולכן אין לו זכות להתעלם מהחלטות האו"ם", זוכרים?) – יש לבחון את טיב ההחלטה!!! את הנימוקם לה, את החלופות ואת התוצאה הצפויה!

    רק א*בל צרפתי כנראה יכול לטעון, ש"נימוק" לקיים או לא לקיים החלטה כלשהי – יכול להיות "מי אמר אותה" ולא מה שכתבתי במשפט האחרון בפסקה הקודמת!

    מקרוני אפילו לא מתיימר לנתח החלטה x או החלטה y ולא טוען שאין/יש לעשות מי מהן, מפאת נימוק z. תאהבו זאת או לא, חסידיו של מחולל הסיסמאות הישראלי חסר תעודת הבגרות, אבל דבריו של המקרוני הצרפתי אכן מסתכמים ב: "מדינת ישראל נוצרה מכח החלטת האו"ם? או"ם קיבל החלטה x? ארצה מדינת ישראל, ארצה! לקיים את מה שמי שיצר אותך, אמר!".

    ואם אנו נמשיך את המשל המשפחתי, אותו התווה המקרוני הלא חכם – החלטות האחרונות של השמום, הן בהחלט התעללות במשפחה (לא רציתי לכתוב סעיפי אישום קשים יותר. כמו תמיד, לא ביכולת להמציא דימויים פומפוזיים, אני מתרכז).

    אפילו רצח 12 ילדים במג'דל שמס, לא גרם לקומנדו עכברים של אנטוניו חונטרש, לשים את האסלות הכחולות שלהם על הראשים ולצאת מהמחילות שלהם ע"מ לקיים את המשימה, לשמה הם בכלל נמצאים שם. אבל כאשר מדינת ישראל מגיעה להגן על אזרחיה אחרי חודשים רבים של ירי בלתי פוסק (האסון במג'דל שמס, ממש איננו יחיד, לצערי הרב) – פתאום אנטוניו חונטרש והפסטה הצרפתית, לפתע נזכרים בהחלטות האום.

    והנה, סגרנו מעגל – התאמה מושלמת למה שכתבתי בתחילת דבריי. כך שדבריו של החמור הצרפתי, אכן איומים ברמות רבות. כאשר אי דיוק היסטורי, זו עוד הרמה העדינה שביניהן.

  3. הטענה של כותב המאמר היא מעט בעייתית, כי ישנם הרבה מקרים הסטוריים של עמים ותנועות שהשתלטו בכח הזרוע על טריטוריה ובנו את כל המאפיינים של מדינה אך לא קיבלו הכרה בינלאומית, או שזו נמנעה מהם במשך שנים רבות.
    למשל, קוסובו שהתנתקה מסרביה, סומלילנד שהתנתקה מסומליה, האוטונומיה הכורדית בעיראק, וכמובן מדינת דאעש שחוסלה בידי ארהב.
    הדוגמה ההיסטורית ההולמת את מדינת ישראל היא נושא המנדאטים הבנלאומיים לאחר מלחמת העולם הראשונה שעם הזמן הפכו למדינות עצמאיות. זה קרה לא רק במזרח התיכון, אלא גם באפריקה ומקומות נוספים.
    ישנם גם מקרים נוספים הפוכים, שגוף זוכה להכרה בנלאומית אך אינו מסוגל להקים מדינה, כמו אשף שהכריז על מדינת פלשטין שמוכרת בידי האום ומדינות רבות.
    בקיצור, יש חשיבות להכרה בנלאומית במדינת ישראל, אך זו ניתנה בהסכמי לוזאן ב1922 שהקימו את המנדאט הבריטי ובמאי 1948 כשארהב וברית המועצות הכירו במדינת ישראל

    1. החלטות עצרת האו"ם הן המלצות לא מחייבות. רק החלטות מועצת הביטחון הן החלטות מחייבות, למעט כאשר הן מתייחסות לחובות מוסלמים, ראה החלטה 1559 של מועצת הביטחון מ 2004 שקראה לפרוק המיליציות הלבנוניות, כולל חיזבאלה מנישקן, החלטה שלא היתה שווה את הנייר עליה נכתבה כמו 1701.