חיבוק דוב

מאחורי מתקפת החיוכים בפריז מסתתרות מגמות מדיניות שצריכות להדאיג מאוד את ישראל

רה"מ לפיד והנשיא מקרון | עמוס בן גרשום, לע"מ

פריז היא כנראה העיר אליה מגיעים כדי להשאיר בחיים את "תהליך השלום" המדומיין. לפני כארבע שנים, אהוד אולמרט ומחמוד עבאס ערכו בבירת צרפת מפגש מתוקשר בו צמד אנשי האתמול לא פספסו אף קלישאה ממוחזרת משלשום: אפשר וצריך להגיע ל"שלום", ישראל מוכנה וצריכה להציע עוד ויתורים, חייבים להתקדם כדי לעשות היסטוריה, וכמובן: "אין תחליף לפתרון שתי המדינות".

אם זה נשמע לכם מוכר, סיסמה כמעט זהה נשמעה אתמול באותה העיר, כאשר עמנואל מקרון קיבל את ראש הממשלה לפיד לביקור מדיני רשמי ראשון. "אין תחליף לחזרה למשא ומתן", אמר הנשיא בהתייחסו לסוגיה הפלסטינית והוסיף: "אין זמן טוב מכך לחזרה לשיחות… צריכים להבטיח התקדמות קונקרטית".

כמו באותו מפגש מוזר לפני ארבע שנים בין שתי דמיות מזדקנות ולא-רלוונטיות, גם לשני האישים שהצטלמו מחובקים אתמול יש מן המשותף נכון להיום. יאיר לפיד הוא ראש ממשלת מעבר בכהונה קצובה וללא רוב בכנסת, מתמודד מול משבר פוליטי וכלכלי נרחב ונמצא בעיצומו של קמפיין בחירות; עמנואל מקרון אמנם זכה לאחרונה בקדנציה שנייה, אך לפני כשלושה שבועות ספג מכה קשה בבחירות לפרלמנט כאשר איבד את הרוב באסיפה הלאומית, ומעבר למשבר הפוליטי ניצב גם הוא מול משבר כלכלי וחברתי עמוק. הניסיונות להשיב יציבות ללבנון כשלו וכמובן כאב הראש הגדול מגיע מן המלחמה במזרח.

בדומה ללפיד, מקרון לא הציג עד כה הישגים משמעותיים בתחום מדיניות החוץ, ומפגין הבנה מיושנת בכל הקשור לתפיסה אסטרטגית בכלל, ולמזרח התיכון בפרט. שר החוץ לפיד הצליח תוך זמן קצר ובניגוד לכל אינטרס ישראלי להסתכסך עם שני הצדדים במלחמת רוסיה-אוקראינה, ליצור עוד משבר מיותר מול פולין, לזגזג בחדות מול איראן וטורקיה, לפרסם בחשבון רשמי את תגובת הרש"פ לפיגוע בתל-אביב, לפזר תקריות מביכות מדובאי ועד מרוקו, להצטלם בהפגנתיות בשער שכם בשיא המתח הביטחוני, ולהשיב לשיח הזיות מסוכנות כמו "זכות השיבה". בחזית הירדנית ישראל הסכימה לוותר על עוד פיסות ריבונות בירושלים כפרס לטרור, ובאופן כללי מההבטחות הגדולות על "מדיניות חוץ אחרת" נותרו בעיקר משרד חוץ משותק והרבה טיסות וצילומים.

גם בחזית האיראנית לפיד הציע בעיקר דיבורים. מיד עם ראשית כהונתו הוא מיהר להבטיח למזכיר המדינה בלינקן מדיניות של "אפס הפתעות", במסגרתה ישראל צופה מן הצד בעוד האייתוללות דוהרים לפצצה, ולמעשה מוותרת מראש על כל מאבק בהסכם הגרעין המופקר. בהמשך הוא זכה לסוכריה בדמות פסגה מתוקשרת בנגב יחד עם נציגי מדינות ערב ואותו בלינקן, האיש שממש מתחנן להעניק לאיראנים את הסכם חלומותיהם. גם שם נרשמו הרבה חיוכים ולחיצות ידיים, ואפילו הפיגוע הקטלני בחדרה לא הפריע לארוחת הערב היוקרתית. מפגן העוצמה של לפיד היה למעשה תצוגת חולשה ישראלית שהגיעה מעט מדי ומאוחר מדי. בשדה בוקר הצטלמו אבל בבושהר המשיכו לעבוד כרגיל.

תחת לפיד כשר חוץ, התחדש ביתר שאת מצעד השרים וחברי הכנסת שעלו לרגל למוקטעה ברמאללה, הצטלמו לצד עבאס וליהגו על "תהליך מדיני" – עוד מתנה חינם לסרבן השלום הגדול ביותר, השקוע בעצמו במאבק ירושה אכזרי ונמצא בשפל פוליטי. החמאס בעזה ממשיך ליהנות ממשלוחים של חומרי בניה וצ'ופרים אחרים באדיבות ישראל, ובצפון נראה כי הסורים והלבנונים שוב בוחנים את הגבולות. הנשיא האמריקני ביידן יגיע לביקור בקרוב בו הוא צפוי להציע לעבאס מחוות נוספות, ובתמונה הרחבה נראה כי מצבנו המדיני לא מזהיר במיוחד.

בתוך כל אלה, הנשיא מקרון בחר להגדיר דווקא את ראש הממשלה הזמני לפיד כ"דמות ההיסטורית שתביא את השלום" חסר התחליף מול הפלסטינים. אלא שכפי שלמדנו בשנים האחרונות, יש בהחלט תחליף. תהליך השלום האמיתי שהחל בהסכמי אברהם הביא סוף סוף בשורה חדשה למזרח התיכון והתקרבות אמיתית בין ישראל לשכנותיה, בין היתר מתוך אינטרס משותף לבלימת האיום האיראני הגובר, תוך שהוא דוחק את הסוגיה הפלסטינית למקומה השולי.

לפיד אמנם דיבר בפריז על איראן וחיזבאללה, אבל נראה שעמיתו התעניין בעיקר בסוגיה השולית. אירופה ממשיכה לשדל את האיראנים לשוב לשולחן הדיונים כדי להעניק להם הסכם גרעין חלומי מבחינת טהרן, ובמקביל עדיין לא נטשה את אובססיית "הסכסוך" בין הפלסטינים לישראל. התפיסה הזו מתעלמת בעקשנות מן הנסיבות האזוריות ומגמות השינוי, וממשיכה לקדם את אותם "פתרונות" ישנים וכושלים. מבחינה הזו, החיבוק המצולם בין צמד המנהיגים המתנדנדים עשוי להתברר כחיבוק דוב מסוכן מבחינת ישראל. תוסיפו לכך את נטייתו של לפיד לדרוך על כל מוקש אפשרי, ובהחלט יש מקום לדאגה.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

8 תגובות למאמר

  1. לפיד הבטיח ׳מדיניות חוץ אחרת׳ לא ׳מדיניות חוץ טובה׳.
    בדיוק כמו בנט שהבטיח לא לשבת תחת לפיד ׳ואפילו במסגרת רוטציה׳ אך מעולם לא הבטיח לא לפרוש ולתת ללפיד את ראשות הממשלה.

  2. בפילוסופיה פוליטית, זכות המהפכה (או זכות המרד) היא הזכות או החובה של עם "לשנות או לבטל" ממשלה הפועלת נגד האינטרסים המשותפים ו/או מאיימת על ביטחונו של העם ללא סיבה.

    אסור לתת לפיד לנהל את החיים שלנו!
    להתקומם עכשיו!

  3. המזל שלנו שבצד השני יש ערבים שיצילו אותנו מתהליכי השלום ההזויים

  4. תפקיד שהוא עצמו לא מודע לו – לסיים את חורבנה של מדינת ישראל כמה שיותר מוקדם לפני שהבחירות יפריעו. ןאם לא יצליח לפני הבחירות, לפחות יעשה הכל כדי למנוע מהיהודים להשתלט על המדינה ולעצור את חורבנה.
    לכאורה לפיד עצמאי, אבל כולם מבינים שהוא בסה"כ שליח.
    לכאורה לפיד הוא שליח של האירופאים והאמריקאים, אבל אף אחד לא מתייחס לעובדה שהאלוהים שלח אותו לעולם הזה כדי להיות שליח של האירופאים והאמריקאים בהחרבת מדינת ישראל, כביכול מדינת היהודים.
    כבר אמר הנביא זכריה "הִנֵּה אָנֹכִי שָׂם אֶת יְרוּשָׁלִַם סַף רַעַל, לְכָל הָעַמִּים סָבִיב; וְגַם עַל יְהוּדָה יִהְיֶה בַמָּצוֹר, עַל יְרוּשָׁלִָם". הנוצרים והמוסלמים חושבים שהם יצליחו להרוס את מדינת ישראל באמצעות שליחים מתוך היהודים. אבל הם לא מבינים שזה בדיוק מה שיביא את סופם שלהם עצמם. הרי אלוהים אמר בספר שמות שהוא יקשה את לב פרעה, וכולנו יודעים בדיוק מה קרה לאחר מכן. זה בדיוק מה שמתחולל כרגע.
    אני יכול רק לקוות שכשמדינת ישראל תחדל להתקיים, זה יהיה ברגע שתקום ממלכת ישראל, במלכות משיח צדקנו. הגויים לא יתלהבו מזה, אבל זו כבר בעיה שלהם. אנחנו כבר לא נהיה קשורים להויות והבלי העולם הזה.

  5. האיש חלול כמו צינור ביוב עבש. צמרמורת גועל גואה בכל אדם אינטליגנטי הרואה ו/או שומע אותו – קריקטורה של עצמו.

  6. מה זה כל שליחת הידיים המכוערת הזו? בושה וחוסר כבוד עצמי הגיב:

    לפיד ממש מבייש את עם ישראל בהתנהגות אינפנטילית ומבישה.

    נמרח על אנשים בלי שום הבנה בדיפלומטיה!

    איש מגעיל וטיפש!