התכנית של הודו לעידן טראמפ

רק כשניצחון טראמפ הפך לוודאי, כל השנאה לקאמלה האריס ולמה שהיא ייצגה בעיניי הימין ההודי, פרצה ושטפה.

הגדיל ועשה ד"ר א"א מיטרה שביקר בישראל לא מזמן, והביע את תקוותו שגם שגריר ארה"ב בהודו יעוף עוד הלילה מדלהי.

על פני השטח ראינו את היסודות האיתנים של יחסי ארה"ב הודו, וג'ון ביידן יחד עם ראש ממשלת הודו מודי הכריזו על מסדרון כלכלי בין הודו לאירופה דרך נמל חיפה בוועידתG20 האחרונה.

גירוד קל מתחת לפני השטח גילה שהודו וארצות הברית מאבדות מיום ליום את יחסי האמון ביניהן.

מספיק אם נביט על הסכסוך הדיפלומטי הגלוי בין קנדה והודו שהסלים בשבועות האחרונים. קנדה האשימה את השגריר ההודי במעורבות בהתנקשות באזרח קנדי ממוצא סיקי, הודו מאשימה את קנדה בתמיכה בטרור. הסיקים הבדלנים המבקשים עצמאות מהודו הם אחת הקהילות הפוליטיות חזקות בקנדה. קנדה בעיניי הודו היתה ידה הארוכה של וושינגטון, לבדה – כך בטוחים ההודים – לא היתה מעזה להתעמת עם הודו ולהגן על טרוריסטים החיים בשטחה. ההודים שיתפו בחדווה את ציוצי האבל של הבדלנים הסיקים אחרי תבוסתה של האריס, והביע ביטחון שעליית טראמפ תיתן מכה קשה לאלה שחותרים תחת ריבונות הודו בחסות חופש הביטוי בצפון אמריקה.

כמעט בכל מישור הממשל ההודי הנוכחי מעדיף עם טראמפ. ההודים מאשימים את האמריקנים כמעט בגלוי בהפיכה בבנגלדש, והדחת ראש ממשלה שהיתה נאמנה להודו. הודו הקימה למעשה את בנגלדש לפני יובל שנים ושחררה אותה מהכיבוש הפקיסטני. זה אחד ההישגים הגדולים ביותר של הודו מאז הקמתה, וההדחה הובילה להידרדרות נוספת ביחסים בין שתי המדינות. מנהיג בנגלדש החדש, חתן פרס נובל מוחמד יונוס מצויר בעיתונות הליברלית בארצות הברית כמי שהוציא את בנגלדש מחשכת הדיקטטורה לאור הדמוקרטיה, אבל בעיניי ההודים הסיפור פשוט. ה – CIA ארגן הפיכה, ושם על כס השלטון תומך מובהק של ביידן והאריס. כעת הם מקווים שטראמפ יפנה עורף למועמד שהמפלגה הדמוקרטית המליכה על גבול הודו. ידיד ישראל בבנגלדש (כן יש כזה והוא אפילו איש תקשורת בולט במדינה המוסלמית) סלאח צ'אודהורי, שיתף את השמועה שד"ר יונוס – אשר קשריו עם הממסד הדמוקרטי וסורוס ידועים לטראמפ – ירד למחבוא כדי לחשב מחדש את צעדיו.

מהרגע הראשון הודו לא הבינה למה ארצות הברית דוחקת את פוטין אל חיקה החמים ועמוס המשאבים של סין סביב המשבר עם אוקראינה. מודי חיבק בחום את פוטין, רכש ממנו בזול נפט רוסי שאיפשר להודו להתמודד טוב יותר עם הלחצים האינפלציוניים בעקבות עליית מחירי האנרגיה, ושר החוץ ההודי הביע את מורת רוחו שוב ושוב ממדיניות המערב כלפי סין. הסכם הפסקת אש בין רוסיה ואוקראינה שיכיר בפועל בכיבוש הרוסי, עדיף בעיניי הודו על המשך של מלחמה חסרת תועלת ומעצימת סכנה סינית.

עם כל הכבוד לתמיכה של אילון מאסק, ההודים מקווים שניצחון טראמפ הוא חזרה אל הנפט, והיא מקווה שעם כסף סעודי ותמיכה טראמפית ייבנו בתי זיקוק חדשים בהודו, ויהפכו אותה למעצמה בתחום הזה. העניין ההודי במאסק הוא סביב סטארלינק מבית SpaceX. ראש הממשלה ההודי לא חשש מעימות עם חברות הודיות מקומיות שחשבו ששירותי האינטרנט הלווייני הם בעלי רגישות ביטחונית וצריכים להינתן רק על ידי חברות הודיות. מודי לא מתכוון להגן על החברות ההודיות מהתחרות הבינלאומית על השוק ההודי העצום.

להודים היתה באופן מסורתי פינה חמה לממשל הדמוקרטי בזכות נכונותו להיות פרו אקטיבי למען בנות בריתו. הכוחות הבדלניים הרפובליקנים ואנשי מסיבת התה הפחידו את ההודים. זה כבר לא כך, ההודים והסינים התקרבו בחודשים האחרונים. הסינים הבינו שאם הם רוצים לאיים על טייוואן, אין להם סיבה להתכתש כרגע עם הצבא ההודי החזק (למעשה השכנה החזקה ביותר שלהם) על תיקוני גבול מזעריים, וההודים הבינו שממשל ביידן הוא משענת קנה רצוץ מול הסינים. שר החוץ ההודי השתמש ברטוריקה אנטי ביידנית שלושה ימים לפני תוצאות הבחירות כאשר אמר ששתי המפלגות בארצות הברית בחרו בכיוון הבדלני. זה היה הפשט. הדרש היה: המפלגה הדמוקרטית איבדה את המניות שהיו לה בעבר כבת ברית שמוכנה ללכלך את הידיים. הודו מקווה שטראמפ יפתח בפני הודו אפשרויות לרכישת טכנולוגיה צבאית מתקדמת שביידן לא שש לחלוק עם ההודים.

בעניין הפקיסטני ההודים חיים טוב עם הממשל הנוכחי, אחרי שטראמפ נפגש בקדנציה הראשונה שלו עם מנהיג פקיסטן וניסה לתווך שלום בקשמיר, ביידן דווקא היה זה שזנח את הפקיסטנים לשמחתם של ההודים; במקרה הזה מודי מקווה שטראמפ, כאיש עסקים מנוסה, ילמד מביידן איך לא להסתבך בתיווכים מיותרים ומכעיסים.

בהקשר המזרח תיכוני, הודו מקווה שטראמפ ייתן תמיכה בלתי מסויגת בידידותיה במפרץ, ולא יתנה את התמיכה בסוגיות של דמוקרטיזציה וזכויות אדם. הודו היא בעלת עניין בכינון נורמליזציה בין סעודיה וישראל, שבלעדיה המסדרון בין מומבאי ואירופה – דרך סעודיה, האמירויות, ירדן וישראל – לא יצליח למשוך משקיעים. ביידן הוא הנשיא המזוהה עם הפרויקט, הודו תנסה לשכנע את ממשל טראמפ שהמסדרון הוא המשכם של הסכמי אברהם והיוזמות הכלכליות של קושנר בקדנציה הקודמת.

מדיניות ארה"ב כלפי איראן היא אגוז פחות קשה לפיצוח מבעבר, גם בגלל האמונה ההודית שהאיראנים הם שחקנים רציונאליים שלא באמת מתכוונים להשמיד את המערב וישראל, וגם בגלל הפוטנציאל הנמוך יחסית כרגע של הפרויקט ההודי-איראני: נמל צ’באהר שהוא שער הכניסה של הודו למרכז אסיה ואירופה.

הודו עדיין איננה (וגם לא תהפוך בקדנציית טראמפ הקרובה) מעצמת ייצור במובן הסיני של המילה, יש לה מעט מדי מה למכור כרגע; כך שההשפעה של נמל איראני שמשמש את ההודים הוא עדיין מוגבל. השיח הבין-תרבותי איראן הודו היה ונשאר נוכח אפילו בקרב הימין ההודי. איראן היא ציוויליזציה עתיקה, כמו הודו, והארים על שמם נקראת איראן, הם אותם ארים שמופיעים שוב ושוב בכתבי הקודש ההודיים. אבל איראן של ח'אמנאי עוינת את הודו בסכסוך קשמיר, ולא מספיק חשובה כרגע כשותפה כלכלית למרות הנמל המשותף.

כדאי גם לזכור שמסילת הרכבת מהנמל לכיוון מרכז אסיה עדיין לא נבנתה. להודו יהיה קל יותר מבעבר לזרוק את האיראנים מתחת לגלגלי טראמפ, אם זה יהיה האינטרס ההודי.

חשש הודי קבוע מהממסד הרפובליקני הוא האוונגליסטים שמנסים להמיר הודים לנצרות. פרקטיקה שמוציאה את הימין ההודי מדעתו. האוונגליסטים גם מובילים דיונים אנטי הודיים בקונגרס האמריקני על היעדר חופש דת בהודו. זוהי קהילה חשובה ברפרטואר הקולות הרפובליקני, אבל ההודים יקוו שיחד עם הנסיגה הדמוגרפית של הקהילה, גם השפעתה על טראמפ תהיה חלשה יותר.

שני הנושאים המדאיגים את הודו קשורים בהיבט הכלכלי. טראמפ ידוע כמתנגד הגירה, והודו מעוניינת שהצעירים המוכשרים שלה יקבלו אשרות עבודה בארצות הברית בתחומי ההייטק ובחזית המדע. הודו גם יודעת שהיא נמצאת במצב הפוך עם שתי שותפות הסחר הגדולות שלה. עם סין היא בגירעון מסחרי, עם ארה"ב היא בעודף של 36 מיליארד דולר. זהו נתון חריג אם נזכור שעם תשע מתוך עשר שותפות הסחר הגדולות שלה (למשל רוסיה, קוריאה, סינגפור וכאמור סין) הודו בגירעון, ורק עם האמריקנים היא בעודף. טראמפ עלול לנהל משא ומתן תקיף יותר מביידן, ופה מדובר בעננה המרחפת מעל שתי המדינות, עוד טרם השבעת הנשיא החדש.