ציר רוסיה-איראן ספג מהלומה אך מנגד קטאר וטורקיה צוברות השפעה — וישראל צריכה להמשיך לעמוד על המשמר
לאחר מתקפת בזק בת ימים ספורים, המורדים הסונים בתמיכת טורקיה וקטאר הובילו לקריסת משטר בשאר אסד בסוריה. נכון לכתיבת שורות אלו ביום ראשון השבוע, מקום המצאו של הנשיא אינו ידוע.
במשך כמעט שלושה עשורים, העם הסורי סבל תחת ידי אביו של בשאר, חאפז אל-אסד. עליית הבן לשלטון בשנת 2000 לאחר מות אביו סימנה דווקא תקווה לשינוי, תקווה שנגוזה במהרה. רופא עיניים בהכשרתו שאת עיקר לימודיו עשה בלונדון, בשאר התברר כרודן אכזר לא פחות מאביו. מלחמת האזרחים בסוריה שפרצה בשנת 2011 בשיאו של "האביב הערבי", הובילה אותו לגייס את עזרת רוסיה, איראן וחיזבאללה במטרה לדכא עוד יותר את עמו שלו. לפחות חצי מיליון סורים מצאו בה את מותם. ערים שלמות נמחקו ומיליונים אחרים נעקרו מביתם, חלק מזרם פליטים שערער בין היתר גם את היציבות במדינות האירופיות שקלטו אותם. רק כעת אזרחי סוריה יכולים סוף סוף לחשוב על עתיד פוסט-אסדי.
עבור אלו המודאגים משאיפות ההתעצמות של רוסיה, אלו הן חדשות טובות. רוסיה נכנסה לסוריה בעקבות קריסת מדיניות 'הקו האדום' של הממשל האמריקני ב-2013, אז פוטין פשוט צעד לתוך החלל אותו הותיר אובמה כאשר נכשל לעמוד בהבטחתו להעניש את אסד על שימוש בנשק כימי נגד בני ארצו. לאחר שסייעו לאסד להדוף את הג'יהאדיסטים הסונים שאיימו על שלטונו, הרוסים הקימו רשת מוצבים ברחבי המדינה. יכולתו של פוטין להשתמש בכוח במזרח התיכון כבר ספגה מכה אנושה עם הפגיעה הישראלית (בקלות יחסית) במערכות ההגנה האווירית באיראן לפני כחודשיים, וכעת נראה כי הפכה כמעט אפסית.
ובנוגע לישראל, נדמה כי נרשמת בירושלים אופטימיות זהירה. סוריה של אסד הייתה מרכיב עיקרי ב"סהר השיעי" אותו רקמה איראן ברחבי האזור, ותחנת מעבר חשובה לנשק איראני שהוברח ללבנון עבור חיזבאללה. ובעיקר, היא הייתה בפועל מדינת חסות בה השתמשו משמרות המהפכה להפיץ השפעה ועוצמה. כל זה נגמר כעת.
עדיין מוקדם לפתוח בקבוקי שמפניה בשמחה. דיווחים שונים מהימים האחרונים סיפרו על תקיפות ישראליות נגד מתקני נשק כימי בשטח סוריה, במטרה לוודא שלא ייפול לידי הכוחות הסונים שכבשו למעשה את המדינה. בעבר ישראל תקפה בסוריה בסיסים בהם הורכבו מערכות נשק שיועדו לחיזבאללה, וישנה סיבה לדאגה גם בנוגע לכלי טיס, טילים מתקדמים וכלי נשק אחרים שנתפסו בידי המורדים השולטים כעת בסוריה.
אך בתמונה הכללית יהיה סביר לומר כי ישראל מרוצה מסופו של משטר אסד, יציאת האיראנים מסוריה והנסיגה החפוזה של מחבלי חיזאללה שכשלו בהגנה על המשטר בדמשק.
וכעת לשאלה הקשה: מה הלאה? הכוח המשמעותי ביותר מאחורי תבוסת אסד הוא ארגון 'הַיְאַת תחריר א-שאם', לשעבר 'ג'בהת א-נוסרה' ולמעשה שלוחת אל-קאעידה בסוריה. הארגון עבר ב-2016 סוג של מתיחת פנים בתמיכת הקטארים, ששאפו להציג לעולם פנים נחמדות יותר של התנועה האסלאמיסטית. אין סיבה להאמין כי קבוצה זו הפכה מתונה לפתע, ובוודאי לא פרגמטית.
ישנם המצביעים על כך שבין נותנות החסות למורדים נמצאות מדינות דוגמת קטאר וטורקיה, לכאורה בנות-ברית של ארה"ב, כסיבה לתקווה. יחד עם זאת חשוב להזכיר כי קטאר היא גם התומכת העיקרית של חמאס, אל-קאעידה, הטאליבן ואפילו דאע"ש. טורקיה סייעה ומסייעת לאיראנים לחמוק מסנקציות בשיתוף פעולה השווה לטהרן עשרות מיליארדים. גם קטאר וגם טורקיה הן תומכות מושבעות של תנועת האחים המוסלמים ותנועות אסלאמיסטיות אחרות המשויכות אליה. במילים עדינות, זהו אינו מתכון לשלום אזורי.
הגבול הסורי עם ישראל, שכעת מתוגבר בכוחות צה"ל רבים, יהיה מוקד עניין חשוב בשבועות ובחודשים הקרובים, שם ישראל כבר החלה ליצור אזור חיץ ברמת הגולן. אך צפון סוריה הוא נקודת חיכוך חשובה נוספת. אלו הם האזורים הכורדיים, שכבר נמצאים על הכוונת של טורקיה ושליחיה הסונים-ג'יהאדיסטים. יחידות הצבא הכורדיות באזור נחשבות לבעלות קשרים קרובים עם מפלגת ה-PKK הכורדית-לאומנית בטורקיה, וסייעו בין היתר למשימה האמריקנית למיגור דאע"ש. המשמעות היא שגם לאחר נפילת אסד לטורקיה יש עדיין חשבונות פתוחים בסוריה, והעם הכורדי שתולדותיו רוויות סבל צפוי לסבול עוד.
ובאופן מטריד לא פחות, ממשל ביידן הצולע משמש עד כה כמשקיף מן הצד על המתרחש במזרח התיכון. במקום שעיני האזור יהיו נשואות לבית הלבן, הן מתמקדות בחשבון הטוויטר של הנשיא הנבחר טראמפ, שכבר רמז כי על אמריקה לאפשר לדרמה הסורית להתפתח מעצמה. יתכן שזה יהיה בסופו של דבר האינטרס האמריקני, אך לצד זאת אנשיו של טראמפ צריכים להזהיר את המורדים ואת פטרוניהם בקטאר וטורקיה שלא להתקרב לבנות-הברית של ארה"ב. אזהרה כזו צריכה לכלול גם את ישראל וגם את הכורדים.
יש פרשנים הסבורים כי מדינה סונית מגובשת בסוריה, לאחר יותר מחצי מאה של שלטון המיעוט העלאווי, עשויה לבשר על יציבות. אחרים סבורים כי המצב הנוכחי עלול להוביל לקנטוניזציה כיתתית ולבלקניזציה. מן הסתם מוקדם מדי כדי לנחש, אך בכל מקרה שעם שוך סבב הקרבות הנוכחי המדינה ברובה תהיה תחת שליטה סונית.
תהא אשר תהא מפת סוריה הסופית, אנו חוזים בחזרה למצב של תחרות בין שתי מעצמות אזורית. השאיפות האיראניות להחייאת האימפריה הפרסית ספגו השבוע מכה קשה; אלו בטורקיה החולמים על סדר ניאו-עות'מאני בוודאי מאושרים. במילים אחרות, סוריה הפכה בין לילה כמעט ממדינת חסות איראנית למדינת חסות טורקית.
סופו של משטר אסד הוא אירוע היסטורי, אך ההיסטוריה עדיין נכתבת ברגעים אלו ממש. המלחמה האזורית שנפתחה בידי חמאס ב-7 באוקטובר אשתקד הובילה לתוצאה הפוכה לחלוטין מזו שקיוו לה יוזמיה ומקדמיה בטהרן. וכפי שלמדנו היטב בעבר, ובבואנו לחזות את העתיד לבוא, עלינו לזכור כי במזרח התיכון חוק התוצאות הבלתי-צפויות פועל במלוא עוצמתו.
ד"ר ג'ונתן שנצר הוא סגן נשיא 'המכון להגנת הדמוקרטיה'. הטור התפרסם באתר 'קומנטרי'.
ישראל צריכה לדאוג לאינטרסים שלה (להגדירם קודם!) ולפעול כמעצמה אזורית באופן פרואקטיבי.
זה כולל לא רק אזור חיץ גדול (לא קטן!) אלא גם סיוע אקטיבי ליצירת מציאות סורית שעדיפה לנו, בשילוב ידידינו.