המגדלור כבה: מאוקספורד ועד הארוורד

בחודש שעבר התקיים באוקספורד דיבייט אשר בסופו 278 מתוך 337 חברי ה-Oxford union הצביעו בעד הדעה הקובעת כי "מדינת ישראל הינה מדינת אפרטהייד המבצעת רצח עם". במסגרת שאלה שהופנתה לקהל כחלק מהדיבייט, 75% מהנוכחים קבעו כי לא היו מדווחים על המתקפה המתוכננת של חמאס לרשויות אילו ידעו עליה מראש. המקרה המדאיג הזה מצטרף לשורת גילויים פרו-פלסטיניים קיצוניים במוסדות אקדמיים יוקרתיים, אשר בחינה שלהם חושפת מאורת ארנב עמוקה וחשוכה, אשר בקצֶהָ מימון קטארי וניוון אקדמי.

בחזרה לתקופות חשוכות יותר

במשך שנים האקדמיה הייתה המגדלור שניצב על חוף הים של הידע האנושי, היכן שגלי הספק מכרסמים בסלעי הכורכר של הוודאות, והאירה את החשכה והבערות כדי להוביל את ספינות עתידנו על עבר חוף המבטחים של האמת. מחאות הסטודנטים באוניברסיטאות בעשורים האחרונים היוו חלון אשר ממנו ניבטת עובדה אחת עצובה מאד: המגדלור כבה והאמת האקדמית מפנה את מקומה לתפיסות מבוססות נרטיב. בשנים החשוכות שלפני הרנסנס, הנרטיב שקבע את האמת הוכתב על ידי מעמד קלריקלי ששאף לסרס את ההמון ולשמור אותו נבער. הרנסנס החיה את החשיבה הביקורתית וקבע שניתן (וצריך) להגיע לחקר האמת בכלים מדידים. אבל גלילאי וקפלר לא מעניינים את התלמידים של אוניברסיטאות ליגת הקיסוס. המדענים של המאה ה-21, כך מסתמן, מגיעים לספסל הלימודים כשהם כבר מצוידים באמת. הם יודעים את העובדות והמדע הפך להיות קרדום לחפור בו. הנרטיב שב להגדיר את האמת. חזרנו לימי הביניים.

האויב של הפשוט הוא הפשוט ביותר

מימרה המיוחסת לאיינשטיין אומרת שאדם שלא מסוגל להסביר רעיון מסוים לסבתא שלו לא באמת הבין את הרעיון. מהצד האחר, לפעמים דווקא האדם שמצליח לפשט מציאות מורכבת לכדי אמת אחת פשוטה, מעיד על יכולת התפיסה שלו יותר מאשר על מורכבותה של אותה מציאות. דווקא היום, כשהגיוון החברתי וחופש המחשבה לכאורה נמצאים במגמת התרחבות, אנחנו עדים לתופעה של השטחת השיח. המציאות עוברת רומנטיזציה מניכאית שבה יש טוב מוחלט ורע מוחלט (כאשר ברור שהחלש הוא בהכרח הטוב). באור זהה נצבע גם הסכסוך הישראלי-פלסטיני אשר נתפס כתמונת מראה לבנטינית למאבק בין הקולוניאליזם האירופאי לבין הילדים האמריקאים. את המצדדים בתפיסות אלה, לא מעניין הקשר הילידי של היהודים לפיסת האדמה הזו ולא מעניינת אותם העובדה שחצי מאותם "קולוניאליסטים אירופאים" גורשו או ברחו לארץ ישראל ממדינות דוברות ערבית. כך קורה שבתקופה בה כולם רוצים להביע דעה, אך רק מעטים מוכנים להקדיש את הזמן הדרוש להעמקה בעובדות על מנת לגבש אותה, אפילו אנשי אקדמיה נתפסים חדשות לבקרים כשבאמתחתם רק חצאי אמיתות שנרכשו יד שנייה מנוכל.

מותה של היושרה האקדמית

לא מדובר בתופעה זניחה המתקיימת בחוגי שוליים של הפקולטות למדעי החברה, אלא במגמה מדאיגה המוצאת ביטוי גם במאמרים המפורסמים בכתבי עת רציניים מתחומי המדעים המדויקים. למשל, בכתבה באחד העיתונים המדעיים המצוטטים ביותר, The Lancet, רופא עזתי מתאר כי "החל מהשבעה באוקטובר 2023 ישראל ביצעה הפגזות לטובת שיטוח עזה" אשר "כוונו באופן ישיר למתקנים רפואיים ולאנשי צוות" תוך "תקיפת שמונה אמבולנסים". אין להתפלא על חוסר היושרה האקדמית של אותו רופא עזתי (שמצהיר בסוף המאמר על "היעדר אינטרסים מתחרים"), ועל עיקר הביקורת להיות מופנית דווקא כלפי העיתון אשר באופן חריג וחסר תקדים בחר "לוותר" על בדיקת העובדות המועלות על-ידי הכותב. יתרה מכך, מערכת העיתון בחרה בחוצפתה לציין בסוף הטקסט כי "העיתון מחזיק בעמדה נייטרלית בנוגע לסכסוכים גיאוגרפיים". עמדה נייטרלית אין פירושה פטור מהצמדות לאמת. עמדה נייטרלית הייתה תובעת לציין כי בכל בתי החולים שהותקפו נמצאו מפקדות חמאס ואמצעי לחימה כמו גם אנשי צוות אשר לקחו חלק בפשעים כנגד האנושות. עמדה נייטרלית הייתה דורשת לדווח כי חמאס עושה שימוש באמבולנסים להעברת ציוד ופעילי טרור ברחבי הרצועה. למעשה, עמדה נייטרלית הייתה דוחה את המאמר הזה, שכן לא ניתן בה בעת לטעון לנייטרליות ולפרסם מאמר המתאר את המצב ההומניטרי בעזה בלי להזכיר במילה אחת מאות נרצחים וחטופים ישראליים. במקרים אחרים מערכת העיתון עצמה מפרסמת קריאות מוטות ובלתי מדעיות, דוגמאת מאמר מערכת שכותרתו "השפעת רצח העם המתמשך בעזה על מערכת הבריאות והיכולת הכירורגית שלה", או כתבות "חדשותיות" אשר מסקרות את המחאות בקמפוסים תוך נסיון אקטיבי למזער את הטענות כנגד המוחים הפרו-פלסטיניים ולגמד טענות לאלימות ולאנטישמיות.

הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו

במאמר מקומם נוסף (בעיתון Journal of Alzheimer's Disease), שורת כותבים ממוצא ערבי המסונפים לאוניברסיטאות יוקרתיות בארצות הברית, מתארים את מצבם של חולי אלצהיימר בעזה בעקבות המלחמה. הכתבה המדעית-לכאורה נפתחת בציטוט הבא "אנחנו בשלב שבו המילים הכשילו אותנו; עטים, נייר, טקסטים, טלפונים, מדיה חברתית, דמעות, תחנונים, כולם נראים מעטים מכדי לזעזע את עיוורון עיני העולם ואת חירשות אוזניו… אולם אפילו בין הקולות האלה שטבעו, יש אחד אפילו יותר עמום ונשכח – זה של אנשים שחיים עם מחלת אלצהיימר או דמנציה בעזה". המאמר הינו אוסף סיפורים אשר נועדו לפרוט על מיתרי הנפש של הקוראים, תוך שימוש במינוחים "מדעיים" כמו "קורע לב" ו"טראגי". כפי שניתן היה לחזות מראש, גם המאמר הזה לא מזכיר במילה אחת את טבח השבעה באוקטובר ולא משמיע את קולם (העמום עוד יותר) של החטופים הישראלים הנמקים במנהרות החמאס. יתרה מזאת, רק אחד מ-13 הכותבים של המאמר פרסם אי פעם מחקר אחר שקשור לאלצהיימר. יתר החוקרים, על-פי פרסומיהם, לא עוסקים כלל בנושא. בניגוד לכך, לרובם לפחות מאמר נוסף העוסק ב"פשעי המלחמה" של ישראל בעזה.

הגם אתה ברוטוס?

המאמרים המובאים כאן הם טיפה קטנה מתוך ים של חצאי אמיתות המציפות את הרשת והעיתונים המדעיים – אש זרה המחללת את קדושת המחשבה האקדמית. אך תופעה זו אינה רק נחלתה של האקדמיה הממוסדת. הטקסט הבא מופיע בראש כל עמוד בוויקיפדיה בשפה הערבית כבר מעל לשנה: "בסולידריות עם זכותו של העם הפלסטיני, לא לרצח עם בעזה, לא להרג אזרחים, לא לתקיפת בתי חולים ובתי ספר, לא לסטנדרטים מטעים וכפולים, להפסיק את המלחמה ולהפיץ שלום צודק וכולל". לא מדובר בפרופגנדה של עיתון איראני ולא בעלון של חמאס – מדובר באנציקלופדיה הגדולה בעולם. "לא להרג אזרחים" קוראת מודעה שמתעלמת באופן מוחלט מכמעט 1200 אזרחים שנרצחו על ידי חמאס תוך מספר שעות. "לא לסטנדרטים כפולים" נכתב במודעה, אשר לא מזכירה את מאות הפלסטינים שנרצחו ועונו על ידי חמאס עד השבעה באוקטובר, והמשמשים לו כמגן אנושי מאז.

סכנה שאסור להקל בה ראש

במחלות רבות המחלה אמנם מחלישה את הגוף, אך המוות עצמו נגרם כתוצאה מנגיף המנצל את חולשתו של החולה ומקריס את המערכות. באופן מסוים, זהו המצב במוסדות אקדמיים רבים בעולם: תפיסות Woke המבכרות Equity על פני קידום המבוסס על כישורי המועמד, לצד ניוון החשיבה הביקורתית והרצון לפשט את המציאות, יצרו מצע נוח עליו יכלו ארגונים פרו-פלסטיניים לטפח תפיסות אנטי-מערביות ואנטי-ישראליות. זו איננה הפעם הראשונה בהיסטוריה בה גורמים בעלי אינטרס עושים שימוש ציני במדע כדי לקדם תפיסות פוליטיות חשוכות. אז היו אלו גורמי ימין קיצוניים. היום, דווקא אנשי השמאל הראדיקלי, המשוועים לראות בעצמם לוחמי חופש, התנדבו להיות האידיוט השימושי של גורמים אסלאמיים קיצוניים. מצדדי תיאוריית "עם לבדד ישכון" יטענו שאין צורך לחשוש מהלעומתיות של האקדמיה העולמית. ואולם, כוחה של ישראל כאומת הייטק ומדע נשען במידה לא מבוטלת על כספים אמריקאים ואירופאים (לא רק של פילנתרופיה יהודית) ועל שיתופי פעולה עם מוסדות בכל העולם. כחלק מהמאמץ הישראלי (הלוקה בחסר בלשון המעטה) להסברה, יש להקדיש משאבים גם להסברה מדעית ולמאבק בבערות האקדמית לגבי ישראל. הגורמים המפיצים את אותם שברי אמת מוטים אמנם אינם תמימים, אך הקהל שהולך שבי אחריהם – לעיתים קרובות דווקא כן.

המפלצת שבקצה האוקיינוס

ישראל יכולה וצריכה להסביר לעולם שהאלטרנטיבה למלחמה הנוכחית איננה כינון שלום והקמתם של דוכני חיבוקים ברחבי המזרח התיכון, אלא איום קונקרטי על חיי אזרחיה. לנו זה נשמע טריוויאלי, לאנשים מעבר לים שסיפרו להם שמתבצע כאן טיהור אתני – זה לא. בעבר ספנים האמינו שבקצה האוקיינוס ישנה מפלצת אימתנית (אף על-פי שאיש לא ראה אותה ישירות). האמונה הזו נשארה רווחת מאד עד שאנשים הפליגו לאותם מקומות ולא מצאו שם שום מפלצת. גם היום אנשים מסוימים באמריקה מאמינים שיש מפלצת מעבר לאוקיינוס, גם היום, בדיקה אמיתית תגלה שלא כך הדבר. רוב האנשים המחזיקים בדעות נחרצות כנגד ישראל לא ביקרו כאן מעולם, ודעותיהם נשענות על סיפורים ששמעו או קראו. לפיכך, על מדינת ישראל לדאוג להביא לכאן כתבים זרים, אנשי אקדמיה מכל העולם, חוקרים ומשפיעני רשת. לקחת אותם לישובי עוטף עזה, למטולה ולאנדרטה לזכר הנרצחים בפעולות האיבה, כדי שיבינו מדוע מדינת ישראל מוכרחה להילחם. עליה לקחת אותם ליפו, לרמלה, לחיפה ולירושלים כדי שיווכחו ממקור ראשון כי (בניגוד למה שסיפרו להם) ערבים ויהודים הם אזרחים שווי זכויות בארץ הזאת.

החזית השמינית של ישראל

הרבה אנשים האוכלים בשר מעדיפים (באופן טבעי) להמנע מלחזות בשחיטת החיה שהם אוכלים. הוא הדין גם לגבי אותם סטודנטים בקולג'ים האמריקאים: קל יותר להתעלם מהעובדות כאשר המציאות היא דבר רחוק ומופשט, אך כשהמציאות קרובה ומוחשית הנרטיב קורס. כפי שמשתקף מתוצאות ההצבעה בדיבייט ב-Oxford union, ישנם גורמים, ברובם מהגרים ממדינות ערביות או צאצאיהם, שלא ניתן לשכנע. אך עבור חלק לא מבוטל מהאנשים הנסחפים אחרי הזרם, חשיפה בלתי אמצעית לעובדות עשויה להביא לשינוי דעה או, לכל הפחות, להטלת ספק. בנוסף, באמצעות חשיפת זהותם של מקורות מימון קיצוניים ניתן יהיה להציג את עורם האמיתי של אותם מממנים ולהילחם בנרטיבים שהם מנסים להשריש. מדובר בתהליך ארוך ולא פשוט אך ניכר כי העובדה שהשמאל הראדיקלי מנפק לאחרונה שלל הצהרות ופעילויות אנטי-מערביות (ולא רק אנטי-ישראליות) מעוררת תהליכים של פקחון ותנועות נגד, גם בתוך המפלגה הדמוקרטית (ובקרב קהלים מבוגרים מכל הספקטרום הפוליטי). הסברה, בדגש על הדור הצעיר במדינות מערביות, היא החזית השמינית של מדינת ישראל, ועלינו להתייחס אליה בהתאם, כי גם בה להפסד עשויות להיות השלכות הרסניות על עתידנו.