במאבקם המתמשך בממשלה הנוכחית, יניב רוזנאי וברק מדינה מרוקנים מכל תוכן את מקצוע המשפטים
חג פורים הגיע מוקדם השנה, ומסתמן כי התחפושת הטרנדית תהיה זו של הפוליטיקאי-פרופסור. לפרופ' יניב רוזנאי יש דרך אופיינית, מתוחכמת לכאורה אך ילדותית למדי, לנסות לסכל כל מהלך של ממשלה שאינה מוצאת חן בעיניו מבחינה פוליטית. כפי שהגדיר זאת ד"ר גדי טאוב בדפי אתר זה, בכל פעם בה רעיון עוועים אנטי-דמוקרטי עולה בראשו של משפטן, שופט או איש שמאל אחר, נמצא את רוזנאי קופץ להגן עליו בשלל השוואות משונות ופלפולים משפטיים, לרוב כאלו שאינם כתובים בשום חוק ומנוגדים לחלוטין לכל עקרון דמוקרטי מוכר.
סמכות פנטסטית לבג"ץ לפסול חוק יסוד? הנה רוזנאי מאחז העיניים מדגים לנו מדוע זה לא רק אפשרי אלא גם רצוי; מה הקשר בין מגילת העצמאות לחוקה הלא-קיימת בישראל? רוזנאי ההיסטוריון ישמח להסביר; מבול חסר תקדים של פסקי דין אקטיביסטיים? לפי החזאי רוזנאי זה בכלל טפטוף שמרני. כך עוד ועוד, תמיד באצטלת המומחה יודע-הכל ותמיד בשם בית המשפט הקדוש.
גם לפרופ' ברק מדינה שיטה דומה, מעודנת מעט יותר אך מבוססת גם היא על עיוות אנטי-דמוקרטי לפיו לנבחרי ציבור אסור הכל ולשופטים בלתי-נבחרים מותר הכל, אפילו להדיח ראש ממשלה בשם "הדמוקרטיה". גם כאן דפוס הטיעונים מורכב בעיקר מתעלולים רטוריים-אקדמיים על סף האבסורד, שמטרתם אחת – לעקוף את בחירת הרוב ולהעניק את כל הכוח למיעוט, רק משום שאותה בחירה היא כרגע שונה מדעתו האישית של החוקר המכובד.
אין זה מפתיע אפוא לגלות השבוע טקסט פוליטי מובהק נוסף מבית הצמד רוזנאי-מדינה, הפעם בהכרזה המדהימה לפיה לממשלה נבחרת אין סמכות להדיח יועץ משפטי. אמנם, השניים עושים עמנו חסד קטן ומודים כי באופן כללי סמכות זו אכן קיימת בחוק, אלא שבמקרה של זהות הממשלה הנוכחית (ומן הסתם זהות היועצת הנוכחית) היא בטלה בעליל בשל "שיקולים זרים". ומה הפתרון המוצע? שוב הדרישה לאישור בג"ץ ושוב אותה שיטה – החוק גמיש ויכול להשתנות בהתאם לנסיבות, ואת הנסיבות אנחנו ורק אנחנו נגדיר בהתאם לצורך, כפלסטלינה ביד הפרופסור.
סטודנט בשנה א' של לימודי משפטים שהיה מגיש טענה מעגלית כזו למרצים הבכירים בוודאי היה מקבל ציון נכשל, אך מסתבר שמדורי הדעות וכנסי המשפטנים סובלים הכל. כבר אין שום צורך בהסבר הגיוני אם קבענו את ההנחה מראש והקפדנו לכסות אותה במנטרות חסרות פשר על "דמוקרטיה". הרי ניגוד עניינים לכאורה אינו מה שבאמת מעניין את רוזנאי למשל, אחרת לא היה מתנגד כל כך לבדיקת חשדות כבדים לניגודי עניינים של שופטים, או שולף את קלף "הסכמה רחבה" כשהוא באופוזיציה ומחביא אותו כשהוא בקואליציה. גם אז וגם עכשיו, ברור שמעייניו מרוכזים בעיקר באקטיביזם פוליטי ופחות בהגינות מקצועית.
לפחות במקרה של חוסר אמון כרוני בין ממשלה נבחרת לבין יועצת משפטית שתוקעת תדירות מקלות בגלגלי אותה ממשלה, מסרבת לייצג אותה והופכת לפוסקת עליונה, גם בזמן מלחמה, קיים גם פתרון פשוט שאמור היה להתקבל בשמחה בקרב שוחרי דמוקרטיה אמיתיים והחוששים מניגודי עניינים – פיצול סמכויות התביעה והייצוג המשפטי כנהוג ברוב דמוקרטיות העולם. גם לכך, כמה מפתיע, מתנגד למשל ברק מדינה, שוב בהסברים דמיוניים על טובת הכלל ושלטון החוק, שמנסים להסתיר היסטריה פבלובית לאבד ולו שביב מכוחו המוחלט והמומצא של היועמ"ש כ"פרשן המוסמך של החוק".
החלק האחרון בשיטת רוזנאי-מדינה לשכנוע הקורא בטיעונים כושלים אלו ואחרים נוגע לפנייה לסמכות המומחה. תסמכו עלינו – אנחנו פרופסורים, ואם אנחנו קובעים ששופטי בית המשפט הם תמיד ובכל מצב המחליטים העליונים בכל סוגיה, אז תסמכו עליהם – הם שופטים. השיקולים שלהם אף פעם לא "זרים". ומה עושים כשהציבור מסרב להשתכנע ממופעי השרלטנות? רק מגבירים את עוצמתה, מרדדים עוד יותר את מקצוע המשפטים לקרדום פוליטי אישי ומקצינים את השיח למחוזות אנטי-דמוקרטיים של ממש.
וכאן גם טמונה הנקודה האופטימית: למגינת ליבם של הפרופסורים-פוליטיקאים ויושבי הפקולטות למיניהן, מרבית הציבור אינו קונה עוד את סיסמאות ההבל המהותי האלו. המאבק יהיה כנראה ארוך ומורכב, אולי ישמר לזמנים אחרים ויערך באמצעים אחרים, אך בסופו תנצח השיטה הדמוקרטית האמיתית.
רוזנאי הזנה את מקצוע המשפט, הכתיבה האקדמית שלו מעוררת רחמים, שטחית ומניפולטיבית.
זה מה שקורה כאשר מעניקים למכללה רודפת בצע מעמד כאוניברסיטה, מקבלים חבורת פרופסורים המחוברים לעטיני בית המשפט.
כולם יודעים, כולל שני "הפרופסורים" האלה, כי הפיכת היועמ"ש לשליט המדינה ע"י הפיראט המשפטי אהרון(הכול שפיט) ברק, מבוססת על שקר גס של אהרון ברק שקבע בפסק דין שיקרי כי חוות הדעת של היועמ"ש מחייבת את הממשלה על פי מסקנות וועדט אגרנט.
רז הינה הציטוט המלא מדו"ח הועדה, לא ציטוט קטוע של ברק. ידוע כי חצי אמת גרועה משקר.
"אם כי אין כל הוראה מפורשת בחוק בעניין הנדון, הרי מחייב הסדר הטוב במדינה, כי בדרך-כלל תתייחס הממשלה לחוות הדעת המשפטית של מי שממלא את התפקיד של "היועץ המשפטי לממשלה", ואשר יש לו ההכשרה של שופט בית-המשפט העליון, כאל חוות-דעת המשקפת את החוק הקיים. עם זאת, רשאית הממשלה, תוך צאתה מן ההנחה האמורה, להחליט כיצד עליה לפעול במקרה המסוים, לפי שיקול-דעתה שלה …"
העניין הוא שאם אלה ושכמותם הם האורים ותומים של השמאל עלינו לצפות לעוד סטודנטים משובטים כמוהם שמעקמים את החוק כדי להתאימו למציאות שלהם. כשהם בשלטון מותר להם הכל גם להמציא את החוק כשהם באופוזיציה הם רוצים להמשיך את שלטון המיצרים שלהם על הממשלה ולמנוע ממנה למשול. זה מצב אבסורד ואנטי דמוקרטי שאליו הכניס אהרון ברק את מדינת ישראל. היום במדינת ישראל ספר החוקים הוגלה מה שיש זה המצאות ותגליות של רוח החוק, עילת הסבירות הפרת אמונים עבירות סל כשאין האשמה של ממש.