זהירות: האיום האיראני עדיין כאן

משטר האייתוללות ספג מכה קשה בסוריה ובלבנון, אך התעלמות מכוונותיו העתידיות עלולה להתברר כטעות קריטית

מגדל החירות בטהרן. צילום: Amir mehnati, CC BY-SA 4.0

עם תחילת השנה האזרחית החדשה, מכוני המחקר ופרשני המדיניות למיניהם שבים ומציעים רעיונות אודות עתיד המזרח התיכון. חלק מאותם עתידנים מעדיפים לדבר על "מזרח תיכון חדש" שיתאפשר בזכות "שחרור" סוריה והפגיעה הקשה ביכולות חמאס וחיזבאללה. כל זה מתרחש באווירה אופטימית שאותה מדמיינים המומחים. באזור שלא ידע חדשות טובות מזה עשורים רבים, אפשר לקבל בברכה גם חדשות קצת פחות רעות.

במקרה של נפילת משטר אסד הרצחני, חלק ממנגנוני המדינה לא קרסו לחלוטין וישנה תקווה שניתן לשקם אותם ולמנוע מסוריה להפוך לעוד טריטוריה חסרת שליטה כמו לוב למשל. סוריה אולי תצליח להימנע מגורל דומה לעיראק, שם פירוק כוחות הביטחון לצד תהליך בעתיזציה מואץ יצרו טינה שורשית עמוקה שהובילה לעוד אלימות ומלחמה. בניגוד למצב בטוניסיה, חלק מהמומחים סבורים כי סוריה אינה עומדת בפני איום אסלאמיסטי קיצוני משום ששליטיה החדשים נראים כחסידי גרסה "קלילה" יותר של הרעיון. ובשונה ממצרים בימי "האביב הערבי", בסוריה לא קיים עוד צבא מאורגן שיכול להציב לממשלה קווים אדומים.

אך למרות ניסיון המורדים האסלאמיסטים להתלבש יפה ולסדר את הזקן, אף אחד לא באמת יודע לאן מועדות פניהם. נכון להיום, עשרות מדינות שונות מעורבות ישירות או בעקיפין בנעשה ב"מזרח התיכון החדש". חלקן כמו רוסיה, טורקיה וארה"ב אפילו מחזיקות בנוכחות צבאית על אדמת סוריה. לאחרות כמו ירדן אינטרסים ביטחוניים ולאומיים חשובים שיושפעו מן המתרחש אצל השכנה. מצרים ומדינות המפרץ גם הן מתעניינות במצב מטעמים פוליטיים ואחרים.

האיחוד האירופי, שכרגע חסר הנהגה אפקטיבית, עוקב בדאגה אחרי ההתפתחויות באזור, בעיקר בנוגע לשאלת ההגירה החדשה שמעוררת מתחים רבים ברחבי היבשת הישנה. במזרח הרחוק יותר, מדינות התלויות בנפט כמו סין, יפן, דרום קוריאה וטייוואן מקוות מצדן להשיג כרטיס לרכבת האנרגיה, בעוד הודו הנמצאת בתחרות עזה מול סין בוודאי לא תעמוד מן הצד. תאגידים בינלאומיים כבר מצפים בקוצר רוח לחוזים שמנים במסגרת עבודות השיקום.

כל זה טוב ויפה, אך הבהלה הנוכחית לתחזיות אזוריות מתעלמת בנוחות מן הפן הגיאופוליטי של המציאות המורכבת, בדמות הפיל הענק שבחדר – איראן. משטר האייתוללות אמנם נזרק בבושת פנים מסוריה וברח בבהלה מלבנון, אך מומלץ לאלו המחפשים אחר פתרונות אמיתיים לשלל בעיות מזרח התיכון שלא להתעלם מחלקו של הפיל בתמונת העתיד.

זהו פיל גדול בהחלט, ואחד כזה שנוהג לעורר בעיות. נכון להיום איראן היא חיה פצועה וצולעת, אך כל מחשבה על "מזרח תיכון חדש" אינה יכולה להיות מוגבלת להיום בלבד, ותהיה חסרת משמעות ללא התייחסות למחר.

מאמר מערכת שהתפרסם בשבוע שעבר בעיתון 'קאיהן' הנחשב למייצג את עמדת המנהיג העליון ח'אמנאי, ביטל את "הבעיות הנוכחיות בפניהן ניצבה המהפכה בסוריה ולבנון" בתור "מכשול שולי בדרך האדירה לניצחון מוחלט". הגנרל מוחמד רזא-נקדי, סגן מפקד משמרות המהפכה, צוטט כמכריז: "עזבנו את סוריה משום שלא היה טעם להמשיך ולתמוך באסד, אך אנחנו עוד נשוב".

דברים אלו מתקשרים להיסטוריה האיראנית תחת שלטון האייתוללות שעמד כבר מראשיתו בפני ברירה קשה: להפוך את איראן לדומה יותר למזרח התיכון שסביבה, או להפוך את המזרח התיכון דומה יותר לאיראן עצמה. במשך חמישה עשורים מאז, מאמצים רבים הושקעו מצד ארה"ב, מדינות אירופה ומדינות המפרץ, ואפילו סין ורוסיה, כדי לשכנע את ההנהגה הח'ומייניסטית לשנות מסלול ולהצטרף לשורות העולם המתוקן. כולם נכשלו במשימה. מאחורי הפיל הסורר הזה עומדות עדיין המדינה והכלכלה מן הגדולות באזור, והוא צבר ניסיון רב וייחודי בלוחמה א-סימטרית, חטיפות וטרור, לצד השחתת האליטות במדינות השכנות והחלשות יותר.

במקביל, הקליקה השולטת בטהרן הפכה את האיראנים לעניים ורעבים בעודה מזינה היטב את לוחמי "ההתנגדות" בעיראק, סוריה, לבנון, עזה ותימן ומקומות אחרים. רק בשבוע שעבר פשטה משטרת בריטניה על שני "ארגוני צדקה" לונדוניים המקושרים לאיראן ושימשו להלבנת כספים, פעולות נגד האופוזיציה הגולה וגיוס צעירים מוסלמים למשימות אלו. גופים דומים נחשפו לאחרונה בין היתר בגרמניה, צרפת ובלגיה. בשל כל אלו ועוד, מומחי המדיניות הבוחרים להמשיך ולהתעלם מן הפיל שבחדר עושים זאת על אחריותם בלבד.

אמיר טהרי היה עורך העיתון האיראני ‘קאיהן’ עד שנת 1979, וכיום כותב טור קבוע בעיתון ‘א-שרק אל-אווסט’. גרסה מלאה של הטור התפרסמה באתר מכון גייטסטון.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *