כך יהפוך הרמטכ"ל הבא את צה"ל לצבא יעיל ואמין יותר
שלום לך הרמטכ"ל הנכנס, היה טקס יפה מאוד, בלי צחוק. התרגשות גדולה, ענדו עליך את הדרגות יפה מאוד, גם הבורקסים היו מעולים הפעם. אבל אחרי שנהנינו ושמחנו, בוא נדבר תכל'ס, כי אתה מקבל לידיך צבא במצב לא טוב בכלל. קודמך הרצי הלוי זה עתה עשה לביתו, אבל וחפוי ראש, מבוזה ושנוא, אחרי שבכהונתו קרה המחדל החמור ביותר בתולדות המדינה, והוא מותיר אחריו את הצבא בהריסות. האמון בצה"ל יורד מאוד, אחרי שורה של מינויים תמוהים כמו של שלומי בינדר לראש אמ"ן, או של הקמ"ן מפיקוד הדרום שהודח שמונה לחקור את כשליו שלו עצמו.
וכאן מגיע בעצם התפקיד שלך, הרמטכ"ל הנכנס, כי לצה"ל יש הרבה בעיות, שכולן התפוצצו לנו בפנים בשבעה באוקטובר, וזה עליך לתקן אותן, וזה לא יהיה קל. צה"ל סובל מבעיות חמורות של הוצאה, ציוד, ובעיקר אמון. אז הנה כמה מהדברים שאתה הרמטכ"ל יכול לעשות, והרווח יהיה כולו של צה"ל.
בתור התחלה, צבא היבשה במצב לא טוב. במשך עשור הוא קוצץ לטובת יחידות מיוחדות, טייסות מתקדמות ואמצעים טכנולוגיים, אבל ברגע האמת צה"ל מצא את עצמו בלי חיילים רעננים, ובלי ציוד חדיש עד כדי כך שיחידות שלמות הסתמכו על תרומות מחו"ל כדי לצאת לקרב כמו שצריך. כן, דו"ח ועדת נגל אכן מעמיק, אבל כפי שכבר כתבו, הוא ממש לא התרופה שצה"ל זקוק לה. תקציב הביטחון הוא אדיר אבל ניכר שההשקעה לא הולכת לצבא המתמרן, וזהו שינוי אחד שאתה יכול להוביל. כי סביבנו מכונות המלחמה רק נבנות, אם זו טורקיה שלה צבא מאסיבי, או מצרים שבונה חיל שריון אדיר מימדים שמוצב, עם תרחישי ייחוס מאוד ישראליים, על גבולנו הדרומי, ואם אלה שוב עזה ויו"ש. הצבא המתמרן חייב להיות בראש סדר העדיפויות שלך. לצה"ל דרושים עוד טנקים, וממש לא מסוג אחד, ובעיקר יותר ציוד טקטי תקני ללוחמים, ואימונים בלוחמה של צבא מתמרן.
שנית, ואולי הדבר הכי חשוב לצבא שתופס חלק כה חשוב בחיי האזרחים בישראל, צה"ל בהובלתך צריך להשקיע בנראות שלו. כי צה"ל איך נאמר, לא בדיוק נראה טוב. ישנה תחושה שחד גוניות פשטה בשורות, כשאפילו במטכ"ל עצמו קצינים התקפיים כמו זיני, וינטר, וגופמן נדחקו הצידה (במקרה של וינטר זה היה ממש מעליב) לטובת קצינים מסוגו של אהרון חליווה, ואנשי הצבא הקטן והחכם. אבל גם בלי שאלות על הרכב המטכ"ל, לצה"ל יש בעיית הוצאה. בוא נדבר למשל על תוספת הרמטכ"ל, תוספת כספית לא חוקית שמן הסתם גם ניתנה לך, או על הפנסיות התקציביות המנופחות שיש לקציני צה"ל הבכירים. בימים שבהם פגמי צה"ל נחשפים, ביטולה של התוספת, כמו גם קיצוץ עומק במשכורות הלא קטנות של הקצינים הבכירים, יכולים לעשות פלאים בעיני הציבור, שיראה צבא שלוקח אחריות באמת. גם לאפשר ביקורת ציבורית על מודל התקציב והשכר הצה"לי רק יטיבו עם מערכת הביטחון, כי כך ייחשפו הוצאות מיותרות, ואפשר יהיה לתגמל קצינים יוזמים ומקוריים.
בכלל, מאז פרצה המלחמה נראה שצה"ל מנהל שתי מלחמות, אחת בחמאס ואחת במבקר המדינה, איתו הוא מסרב בתקיפות לשתף פעולה. נכון, לצה"ל יש כלי בדיקה עצמית מצוינים, אבל המחדל של השבת השחורה גדול מכדי שצה"ל יוכל שוב לבדוק את עצמו, ביקורת ציבורית נדרשת. וזה לא מוגבל לתחומו של מבקר המדינה בלבד, אלא גם של הרשות המפקחת או בשמה האחר – הכנסת. צה"ל איך נאמר בעדינות, לא סופר את נבחרי הציבור, ורגיל לנפנף אותם. אבל כאמור, אתה לא כאן כדי להמשיך במה שהיה, אתה כאן כדי לשנות, והחלת כללי שקיפות על המערכת שאתה אמון עליה היא יוזמה נחוצה. בכלל, צה"ל קצת מתנהל כמו מדינה בתוך המדינה. דובר צה"ל מרשה לעצמו לבקר הצעות חוק ומדיניות של הממשלה, הדרג המדיני מחליט החלטות אבל צה"ל ממוסס אותן, וכך מנהל מדיניות עצמאית. הכנסת קיימת כדי לפקח על רשויות המדינה, וקציני הצבא ומדיניותו אינם חפים מעינה הפוקחת, אז שלח את אנשיך לגבעת רם, על מנת שיספקו תשובות כנות.
אם תשמע לעצות האלה, תקצץ במקומות לא נחוצים, תשקיע בשיקום צבא היבשה, תשתף פעולה עם ביקורת ציבורית ותנהג בשקיפות, הרווח לך ולצבא שעליו תפקד יהיה גדול, האמון בך ובארגון יגדל, ומעל הכל, צה"ל יגיע למערכה הבאה כשהוא מוכן ומיומן, ינצח בה, ומיותר לציין שאם פניך לפוליטיקה, מה שלא בלתי סביר, תהילת הניצחון והיעילות הללו יישאו אותך הרחק בדרכך.
צהל לא ערוך להגנה
———————–
מה המלחמה עד כה הוכיחה:
א) לצה"ל כשהוא מוכן יש אסים בשרוול לתקיפה מתוחכמת של נ"מ מתקדם במעגל השלישי, תקיפה אסטרטגית של מתקנים במעגל השני והראשון. חיל האוויר מסוגל לייצר התקפות על מפעלים, בונקרים של פיקוד ושליטה ומחסנים בצורה מדוייקת. כמו מבצע הביפארים, השמדת המערבלים הפלאנריים ליצור חומר נפץ, השמדת הפיקוד הבכיר האיראני כולל סמלים נסראללה וספי אדין.
ב) מה עוד הוכיחה המלחמה. צהל לא בנוי למגננה. צהל לא בנוי למלחמה ארוכה. צהל לא יכול לבנות על המודיעין. כשם שהמודיעין כשל לפני 50 שנים ויום במלחמת יומה"כ, גם בטבח שמחת תורה המודיעין כשל, ולכן, יש להניח שלישראל אין את היכולת לחזות התקפה על גבולותיה. כמו במלחמת יומה"כ גם בטבח שמחת תורה חיל אוויר זקוק לזמן ולא יכול להשתתף בקרב ההגנה משך חצי יום לפחות.
ג) מה עוד למדנו? שלצד יכולות מול צבאות קונבנציונליים לצה"ל יש מענה טכנולוגי, הערבים העמידו צבאות של טיוטות, ואלפי לוחמים עם קלשניקוב, RPG ורימונים. כאשר האויב נמצא במרחק של מאות מטרים עד ק"מ בודדים לצה"ל אין שום מענה ל 6,300 לוחמים שיעלו על pick up או אופנוע , יחתכו את הגדר ובתוך כמה דקות בודד קרב ההגנה הוא בפנים הישוב.
ד) הפתרון היחיד הוא מאות אלפי רובים ותחמושת שיחזיקו חיילי המילואים בבית. לא אקדח אלא רובה תקני. מחלקת כוננות בכל ישוב. גדוד כוננות מרחבי בכל מטרופולין על בסיס בני המקום, עדיף לוחמים בני 40-50 ישתחררו ממילואים ויקבלו את האפשרות לקנות רובה פרטי. רובה פרטי עולה החל מ 600$ ופחות.
ה) בגליל יש מאות אלפי רובים בכפרים הערביים. צהל לעולם לא יוכל להגיע לכל מקום בזמן.
ו) הפתרון הזה לא עולה כלום לתקציב הבטחון. כי מי שהוכשרו עד גיל 40, לא דרוש בשום אימון שלא על בסיס זמנו החופשי.
ז) המלחמה הוכיחה לנו, שצבא היבשה שהוא הלב של קרב ההגנה קטן ביחס למשימות. אם חיילים שרתו 250-300 ימי מילואים המשמעות היא שצבא היבשה קטן מדי. אם ב1982, צהל הכיל מספיק אוגדות על מנת שחיילי המילואים יקראו ל3 חודשים ויקראו בשנית רק כעבור שנה, המלחמה הזו הוכיחה שלא די ב3 אוגדות מילואים.
ח) מאחר וכמות הופכת לאיכות, דרוש צבא בט"ש לצד צבא סוג א שיחזיק את יו"ש בשוטף, גבולות שלום, ואפילו כעת, מול רמה"ג שוב עומדים מולנו אלפי ג'יהאדסטים עם טויוטה וקלשניקוב והם במרחק של כמה דקות נסיעה מהישובים. הדבר היחיד שיכול לקנות זמן זה כמה גדודי בט"ש כולל טנקים וארטילריה על מנת למנוע. מסע הרג ברמה"ג.
ט) המלחמה הוכיחה לנו שתחמושת וחלקי חילוף לא נוכל לקבל בזמן מלחמה ויש לייצר בישראל. פגזי 155, 120ממ, 100ממ, תחמושת נ"ט, פצצות מרגמה, פצצות ברזל מ2000 ליברות ומטה. חובה כי יהיו בישראל המפעלים, חומרי הגלם והידע לייצר כי בזמן מלחמה עתידית אומות העולם ינסו להשתמש בתחמושת ככלי לרסן את ישראל.
י) מי שחושב שהוא יכול לאפשר לצבא זר לשבת ביו"ש טועה. טויוטות שיאספו אלפי חמושים יכולים להפתיע בתוך דקות את ישראל בנתניה, ירושלים או פ"ת. צהל חייב לשבת בבקעת הירדן וביו"ש על מנת שתרחיש קטסטרופה כמו שמחת תורה לא יקרה בערי מדינת ת"א.
כל מה שכתבתי, לא דורש כמעט תקציב. לצד צבא סוג א שצהל הכין דרוש צבא סוג ב וסוג ג שיהוו גבוי לקרב הגנה עתידי. סייבר, נשק מונחה ארוך טווח, כוחות קומנדו כולם טובים. בקרב הגנה כמו פתיחת מלחמת יומה"כ או טבח שמחת תורה את היום הראשון ילחמו כוחות סוג ב או סוג ג בכמויות גדולות ויקנו את הזמן לפקוד העליון להבין איך הוא יוצא לקרב התקפה מתוך קרב ההגנה שלא כמו בטבח שמחת תורה.
שכחת עוד דברים שעולים כלום כסף
1. המשמעת המבצעית של חיילים וקצינים. מדוע בחניונים כלי הרכב חונים בצפיפות -וגם החיילים הולכים בצפיפות – טרף קל לכטבמי אוייב. כיצד יתכן שבקריסת מבנה ממולכד נפגעים כל כך הרבה חיילים ומפקדים בבת אחת? נראה שהמפקד הוא זה שהכניס את כולם למבנה. יש הערכות שעד 40% מחללי צהל בעזה נובעים ממשמעת מבצעית לקויי, כולל אש דו-צדדית.
2. לקחים ממלחמת רוסייה-אוקראינה בנושא השימוש בכתבמי תקיפה ותצפית , תרגולות להגנה ולתקיפה החל מרמת ההמחלקה הבודדת.
לדן,
הבעיה היא נוספת. כל כך הרבה חיילים נהרגו במבנים כי צה"ל לא החריב את המבנים הללו. וצה"ל חזר פעם חמישית ופעם שישית אל אותם המקומות. הפיקוד הצה"לי, כאילו שלא רוצה שישראל תנצח.
כי אם בחודש השני, השלישי והרביעי צה"ל מכניס גדודי טרקטורים צהובים חלקם אזרחיים שהופכים כל בניה עד קומה רביעית לחצץ. כל רצועת עזה היתה הופכת מהר מאוד למגרש חצץ. ללא תשתיות. ללא מבנים. ללא בתי חולים. קו ראיה בין כל חייל לכל חתול, חולדה או מחבל מק"מ. לא היית צריך לשלוח חיילים פעם אחר פעם אחר פעם לכבוש את אותם המקומות.
ונחש מי לא פיטר שנה וחצי את הרצי ואת בר וכל השגרה הניהולית של השב"כ והמטכ"ל?
נכון, נתניהו.
באיזו חברה, סמנכ"לים שלא דווחו על קטסטרופה ליו"ר דירקטוריון ופעלו על דעת עצמם היו נשארים בתפקידם יותר מכמה שבועות של עצירת המפולת הראשונית?
ליו"ר של הדירקטוריון שלא פיטר יועמ"שית של הממשלה הקודמת ולא פיטר ראש שב"כ שמינתה הממשלה הקודמת ושבוע לפני השבעת הממשלה שר הבטחון הקודם מינה את הרמטכ"ל. פלא שלא ספרו את יו"ר הדירקטוריון או את הדירקטוריון?
ואגב, מי שמינה את גלנט הוא לא אחר מאשר נתניהו. כך שגם את גלנט לא ניתן להאשים.