הדרך הנכונה לגיוס חרדים

הסיעות החרדיות מבינות היטב את הנקודות הכואבות שיגרמו לציבור שלהן להתגייס – סנקציות כלכליות וחובת גיוס אישית, ועליהן בדיוק הן נלחמות

"נמות ולא נתגייס". סנקציות כלכליות וחובת גיוס אישית ישנו את המשוואה הזו (תמונה: Orron100).

אריה דרעי, יושב ראש תנועת ש"ס, הודה לאחרונה בפה מלא בראיון כי מטרת "חוק הגיוס" אינה גיוס חרדים אלא הסדרת מעמד הפטור של בני הישיבות. כל הסעיפים שמבקשות הסיעות החרדיות להכניס לחקיקה נועדו לוודא בדיוק את זה. אם אנחנו באמת מעוניינים בגיוס חרדים, אסור לנו לוותר לו.

המקל והגזר בגיוס חרדים

חוק שירות הביטחון הקיים קובע על מי שלא מתגייס סנקציות פליליות בעיקר: איסור יציאה מהארץ, שלילת רישיון נהיגה ואפילו מעצר. הניסיון מלמד כי מימוש הצעדים האלה דרכו דווקא להרחיק את החברה החרדית מגיוס. כל מעצר של צעיר חרדי גורר גל מחאה עצום בציבור החרדי והתרחקות יותר גדולה משירות צבאי. על מנת לעודד גיוס עלינו להשתמש בתמריצים כלכליים, וכפי שהגדיר זאת ח"כ משה סעדה במאמר בכתב העת "השילוח": שירתָּ – קיבלת.

אני לא חובב גדול של מדינת רווחה ובעיני את מרבית ההטבות הממשלתיות רצוי להחליף בהורדת מיסים. עם זאת כל עוד המערכת הזו קיימת על מדינת ישראל להשתמש בה כדי לקדם את האתוס וההתנהלות הציבורית שהיא מעוניינת להעצים – ובמקרה הזה, שירות בצבא. במקום סנקציות פליליות המדינה צריכה לשלול ממי שלא שירת בצבא הנחות בארנונה, הטבות בדיור, הנחה בביטוח לאומי, הנחה במעונות היום ועל זו הדרך, ואכן בעקבות פסיקות בג"צ החלו להישלל תקציבי ישיבות והנחות במעונות מן הציבור הלא משרת. הדרישה הראשונה של הסיעות החרדיות במו"מ על "חוק הגיוס" היא להחזיר מיד את כל ההטבות בתנאי שאם בעוד מספר שנים המצב לא ישתפר מספיק יישללו ההטבות. המטרה של הדרישה הזו ברורה – להמשיך למרוח את הזמן.

חובת גיוס אחידה

הדרישה השנייה של הסיעות החרדיות היא לבטל את חובת הגיוס האחידה. בעוד כל אזרח בישראל חייב בגיוס, המגזר החרדי כמגזר יידרש לתרום מספר משרתים מידי שנה. צעד כזה מגדיל את האוטונומיה החרדית במדינה ולא פחות חשוב מזה פשוט מרחיק צעירים מלהתגייס. תופעה זו נקראת בכלכלה תופעת הטרמפיסט. צעיר חרדי יודע שגם אם הוא לא יתגייס אבל יהיו מספיק אחרים שיתגייסו הוא יזכה להטבות, ולכן הדבר הרציונלי מבחינתו לעשות הוא לא להתגייס ולחכות שאחרים יעשו את זה.

על כן הדרך הנכונה היא לקבוע חובת גיוס אחידה לכולם עם מכסות פטור ללומדי תורה מצטיינים ולשלול מכל אלו שאינם פטורים ולא יתגייסו את ההטבות המתוארות. לכך יש להוסיף מנגנוני פיקוח דוגמת החתמת אצבע בכניסה וביציאה מבית המדרש על מנת לוודא שמי שאינו משרת כיוון שהוא לומד באמת לומד.

האם המגזר החרדי מבין את גודל השעה?

הסיעות החרדיות צריכות להפנים ששני דברים דרמטיים השתנו מאז השביעי לאוקטובר. קודם כל, בעבר האמינו אנשי ימין רבים ובהם כותב שורות אלו כי אין צורך לגייס חרדים לצבא ועדיף להתמקד בשילוב שלהם בשוק העבודה, אבל תפיסת "צבא קטן וחכם" קרסה וכעת עלינו לוודא שהצבא יהיה גדול, חזק וחכם. לשם כך אנו זקוקים לעוד הרבה לוחמים מעוד אוכלוסיות.

שנית, אנשי ימין ושמאל ממחנות פוליטיים שונים לחלוטין נלחמים יחד כתף אל כתף בעזה, ביו"ש, באיראן, בסוריה ובלבנון. ברית המשרתים היא לא ברית פוליטית אלא ברית חזקה מאוד שנכרתת מדי יום בשדה הקרב ושקשה מאוד עד בלתי אפשרי להתיר. ככל שיעבור הזמן ללא פתרון גיוס אפקטיבי, היא תלך ותתהדק, ומי שישלם את המחיר החברתי והפוליטי יהיה הציבור החרדי.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *