רבים באקדמיה ובתקשורת במערב טוענים שהאסלאם האמיתי הוא ״שוחר שלום״ ומתון, שהטרוריסטים אינם מייצגיו. קריאה ביקורתית במקורות חושפת את האמת
בחוגים מסויימים באקדמיה ובתקשורת בארץ ובחו"ל יש מרצים שמקדמים התפיסה של האסלאם כ"דת של שלום". באמצעות הוצאת פסוקי קוראן מהקשרם, קפיצות לוגיות ותרגומים מסולפים מנסים "מומחים" שונים להלבין את האסלאם.
אבן הפינה של הצגת האסלאם כדת של שלום ואחווה היא ההפרדה בין "איסלאמיסטים", שרואים באסלאם כדת של מלחמה, ובין האסלאם "האמיתי". על פי הטענה הזו, הביטויים האלימים והרחצניים של האסלאם אינם אלא חריגה טראגית מהאסלאם ה״אמיתי״, שהוא כמובן דת של שלום.
זה לא מקרה שההטפות האפולוגטיות הללו מופנות בדרך כלל דווקא ללא מוסלמים. כמעט ולא תמצאו מטיפים שמדברים כך אל המאמינים המוסלמים עצמם, שמנסים להסביר להם שהדרך האלימה, הדכאנית והלוחמנית היא ״טעות״ ואינה ה״אסלאם האמיתי״. הטענות הללו מופנות באופן מובהק דווקא כלפי חוץ, כלפי הכופרים. והסיבה פשוטה: מדובר בתעמולה אפולוגטית שנועדה לנטרל את ההתנגדות במערב ולטשטש את האמת.
אלו שמדברים כנגד איסלאמיזם, משיגים, ואולי לא בטעות, מטרה זהה לאיסלאמיסטים: קידום מטרות האסלאם. המחבלים האיסלאמיסטים פוגעים ישירות בכופרים, השלטונות במדינות האסלאם כופים את האסלאם באמצעות השלטון ובאמצעות מלחמה, ארגונים אסלאמיים ומלומדים ואימאמים במסגדים מקדמים אסלאם במדינות לא אסלאמיות על ידי תרבות, חקיקה ופוליטיקה, ואלו שמטיפים לנו על ההבדל בין הדוקטרינה האסלאמית ל-"איסלאמיזם" מוודאים שלא נוכל להצביע על הדוקטרינה האסלאמית ולהעביר עליה ביקורת. דברים רעים נעשים בשם אידאולוגיה, ולנו נאמר שעלינו להעביר ביקורת רק על מי שעשה אותם, לא על האידיאולוגיה שהדבר נעשה בשמה.
״זו רק טעות בפרשנות״, טוענים האפולוגטים הללו, בזמן שמאות אלפי מחבלים ג'יהאדיסטים ״טועים״ בדיוק באותו האופן, רוב המדינות האסלאמיות מונהגות על ידי אנשים ש״טועים״ בדיוק באותו אופן, אבל הפירוש ״הנכון״ הוא של שלום, סובלנות ואחווה. זה כמובן בלוף, שהרי מה רוצים האיסלאמיסטים? להפיץ את הדוקטרינה האסלאמית ה״רגילה״. בן-לאדן לפני פיגועי 11 בספטמבר כתב מכתב פתוח לאמריקאים. האם הוא קרא להם להפוך לאסלאמיסטים? לא, הוא קרא להם בכלליות להתאסלם. והסיבה פשוטה: אין אסלאם אחר.
הוצאת פסוקי קוראן מהקשרם
האסטרטגיה המרכזית של אנשי "האסלאם שוחר השלום" היא הוצאת פסוקים מסוימים מהקשרם הטקסטואלי או ההיסטורי, ונמנה כמה דוגמאות.
ציטוט נפוץ הוא זה:
אין אללה אוסר עליכם להתנהג בהגינות ובצדק עם אלה שלא נלחמו בכם בגלל דתכם ולא גירשו אתכם מביתכם" (קוראן 60:8-9).
פסוק זה מובא בתור ראיה לאופיו המתון של האסלאם, שמתיר לנהוג בהגינות גם כלפי הכופרים, לפחות אלו שלא נלחמו נגד מוחמד. אבל הניסוח הרי משונה: מדוע הוא מנוסח בשלילה, ״אין אללה אוסר״ ולא בחיוב – ״אללה דורש״ לנהוג בהגינות?
הסיבה פשוטה: פסוק זה הוא המשך לפסוק 60:1 המורה כך: "הו המאמינים! אל תקחו את אויבי ואויביכם לידידים מקורבים להם, בהראותכם להם ידידות. הם כפרו באמת, והוציאו את השליח (מוחמד) ואתכם (ממכה) בגלל שהאמנתם באללה". הפסוקים הבאים בפרק (60:2-3) מזהירים כי הלא-מאמינים, כולל קרובי משפחה, ינסו בלשונם לגרום למאמינים להפוך לכופרים. והפרק הזה מסתיים בקריאה "הו המאמינים! אל תקחו לכם כרעים את אלו שאללה רוגז עליהם" והכוונה היא ליהודים, אין כל מחלוקת על כך.
כלומר, מדובר בפרק שלם שעוסק בחרם על הכופרים שהתנגדו למוחמד. צריך לנתק עמם קשרי ידידות ולהחרים אותם. ההסתייגות היחידה היא כלפי אלו מבני מכה שלא התנגדו לאסלאם. כלפיהם אין חובה לנהוג כך, אך גם אין חובה אחרת. ״אין אללה אוסר״ לנהוג בהגינות עם הידידים הלא מוסלמים של המאמינים (למעט היהודים כמובן), זה הכי ״מתון״ שאפשר למצוא שם.
כדי להבין עד כמה הפרשנות המתונה של הפסוק הזה מופרכת, חשוב להכיר את ההיסטוריה. מבחינה היסטורית, הפרק הזה הוא מהתקופה בתולדות האסלאם שאחרי גירוש שני שבטים יהודים, טבח בשבט יהודי שלישי, הסכם חודייביה, ואחרי כיבוש חייבר – התקדימים האלימים והרצחניים ביותר של האסלאם הקדום, במסגרתם נטבחו מאות יהודים תושבי ערב. אחרי הביטויים הג׳יהאדיסטים והאלימים הללו, שנחשבים לאירועים מכוננים בתיאולוגיה ובהיסטוריה המוסלמית עד היום (הקריאה "ח'יבר ח'יבר יא יהוד, ג'ייש מוחמד סופ יעוד", נשמעת כיום בכל הפגנה פרו פלסטינית), מופיע פסוק אחד ויחיד, המנוסח על דרך השלילה שלא מחייב את המוסלמים לנתק קשרים עם ידידים שאינם עוינים את האסלאם. זה הכל. ועל זה בונים תילי תילים של תיזות על האסלאם המתון.
"הקוראן מתיר רק ג'יהאד הגנתי"
פסוק נוסף שהאפולוגטים של האסלאם אוהבים לצטט הוא 22:39, שאומר שהמלחמה היא הגנתית:
אישור להילחם ניתן לאלו שנעשה להם עוול, ואללה ייתן להם ניצחון".
אבל אם זה פסוק שמלמד על אי תוקפנות, מדוע זה אחד משני הפסוקים שאוסמה בן-לאדן ציטט במכתב הפתוח שלו לאמריקה, ממש לפני פיגועי 11 בספטמבר?
הסיבה היא שפסוק זה הוא רק ההתחלה של מספר פסוקים שעוסקים בג'יהאד, כמו פסוקים 51 ו-57 (פסוק 51 מספר שאלו ששואפים לגרום לאי אמונה במוחמד, יהיו ״שוכני השאול״. פסוק 55 אף אומר שהם יחדלו לפקפק רק ביום הדין, או ביום של פורענות. פסוק 57 מספר שלכופרים ולמכחישים שמור עונש מחפיר). מדוע גיהנום ועונש משפיל שכזה מובטח לאלו שלא האמינו למוחמד גם אם הם לא תקפו את המוסלמים? אחת הסיבות היא שעל פי האסלאם, הכופרים תמיד עושים עוול למאמינים, אפילו בעצם אי האמונה שלהם, רק בלשונם, בהבעת אי אמונה במוחמד ואללה (60:2 "(הכופרים) ישלחו בכם את ידם ולשונם כדי לפגוע בכם לרעה, רצונם הוא כי תשובו להיות כופרים"). ומול ״עוול״ כזה – כלומר, עצם קיומן של דעות שונות – המוסלמי חייב ״להתגונן״ באמצעות ג׳יהאד.
פסוק נוסף שמובא לטיוח הג'יהאד הוא 2:190 שאומר כך:
הילחמו בדרך של אללה כנגד אלו שנלחמים בכם, אבל אל תגזימו בתגובה, כי אללה לא אוהב את עושי מעשי איבה".
זהו תרגום שאפתני ולא אותנטי, שכנראה מיועד בכוונה לקוראי אנגלית. המילה "בתגובה" לא נמצאת במקור בערבית, אלא "הסגת גבול". הפרשנות של האפולוגטים, לפיה הפסוק אומר "לא לתקוף" היא עוד יותר שאפתנית ולא משקפת את מה שכתוב בקוראן. בכל מקרה, אם נמשיך לקרוא את הפסוקים הבאים (191-195) נגלה שהם מצווים על תקיפה בהחלט, ומלחמה עד אשר כל הדת תהיה למען אללה ("הרגום באשר תמצאום וגרשום מן המקום אשר ממנו גירשוכם").
כשמוחמד לבסוף כבש את מכה, הוא הורה על הוצאה להורג של אזרחים שהעבירו עליו ביקורת או לעגו לו. כך גם מורה הלכותו של מוחמד (חדית' מוסלם 4366, "אני אגרש את היהודים והנוצרים מחצי האי ערב ולא אשאיר בו אלא רק מוסלמים").
פסוק 190 ״המתון״ כביכול, שאומר ש״אין להגזים״ בתגובה לכופרים, נסתר על ידי פסוקים אחרים ועל ידי מעשיו של מוחמדת עצמו. פי חלק מהפרשנים, ההנחיות שבפסוקים מאוחרים מבטלות פסוקים מוקדמים, ופסוק זה שנאמר בתקופה מוקדמת יותר, נחשב כ״אמת לשעתה״ שמתבטלת בהמשך. כך או כך, ה"סונה" של מוחמד, הלכות מוחמד (החדית') ברורות. מה שקרה לשבטים היהודים ברור, מעשיו של מוחמד, הנחשבים למקור המרכזי לדוקטרינה האסלאמית הנחשבת ״טובה״, מדברים בעד עצמם.
אינדונזיה כדוגמה להצלחה ללא אלימות
אינדונזיה מובאת רבות כדוגמה למקום בו הדת לא הופצה בחרב. זו טענה בעייתית מבחינה עובדתית. ידוע שהאסלאם באינדונזיה צמח מ-0% במאה ה-15 עד ל-75% במאה ה-19, איך זה קרה? יש תיעוד רב להמרה בכפיה, מעשי טבח, קרבות, ולשליטים מוסלמים שכבשו אזורים לא מוסלמים באי האינדונזי. מתחילת התבססות האסלאם באינדונזיה, גם כשאחוז האוכלוסייה המוסלמית היה 5 או 10 אחוזים לכל היותר, השלטון היה כבר איסלאמי, דבר שמעיד על כך שהאיסלאמיזציה של האוכלוסיה החלה מהאליטה כלפי מטה ולא באופן ספונטני מהמוני העם.
את איטיות הצמיחה של האסלאם במדינה אפשר להסביר בכך שהאסלאם הגיע לאינדונזיה מאוחר יחסית, ובמקום כבר הייתה תרבות לאומית קיימת ומבוססת. בחלקים נרחבים מהאי היה שלטון קולוניאליסטי הולנדי. בשור התחתונה, הדוגמא המעשית היחידה של אסלאם ״מתון״, לא מאוד שונה מהדפוס האסלאמי הנפוץ, למעט אולי בהיקפים ובקצב. ויש סיבה מדוע זו דוגמא פופולרית אצל אפולוגטים: את רוב המדינות המוסלמיות האחרות, אי אפשר בכלל להציג בשום צורה כמופת של מתינות ושלום. ברוב המקומות שהאסלאם מפיץ את עצמו, הוא מופיע בסערה עם אלימות, רצח, כפייה ודיכוי.
סתירות בקוראן
מספרים שהקוראן לא יכול לסתור את עצמו, אללה לא טועה. במאמר זה לא נעסוק בסתירות הידועות בקוראן, אבל כן חשוב להצביע על עקרון הביטול, "אל-נאסח ואל-מנסוח", המבטל והמבוטל – כלל שאומר שאם יש סתירה בין ציווי אחד לשני בקוראן, זה רק בגלל שאללה בחר לחשוף דברים בזמן שלראייתו היה נכון, ולכן שתי האפשרויות נכונות, אך זו שהגיע כרונולוגית מאוחר יותר, יותר נכונה וחשובה ומחליפה חלקים או את כל ההוראה הקודמת.
פסוק 8:72 מובא על ידי האפולוגטים כהוכחה לכך שהאסלאם מחייב לכבד הסכמים עם מדינות ("ואולם אם (המוסלמים שלא היגרו ממכה למדינה) יבקשו את עזרתכם בדת, עליכם לחוש לעזרתם, אלא אם יהיה זה כנגד אנשים אשר יש ברית בינכם ובינם"). אלא שפרק 8 מתוארך כרונולוגית לתקופה שלפני הגירוש והטבח בשבטים היהודים שעמם היה למוחמד גם הסכם מדיני. כלומר – ההתנהגות המאוחרת של מוחמד – שהפר הסכם והשמיד את אויביו היהודים, מחליפה את ההוראה הקודמת לכבד הסכמים.
גם פסוק 8:61 "אם יטו לשלום, הטה לו גם אתה", שנשמע פנטסטי, היה לפני השמדת השבטים היהודים, והפיכת יהודי חייבר למעין עבדים, ולבסוף כיבוש כל מכה, הוצאה להורג של אנשים שלעגו לאסלאם, וכיבוש של כל חצי האי ערב. כך או כך, אחריו הגיע פסוק 9:29:"הילחמו באלו שלא מאמינים באללה", והחליף את זה, והשאיר לכופרים רק שתי אפשרויות: אסלאם או מוות.
אייל ליאור הוא חוקר במרכז הבינלאומי ללימוד האסלאם הפוליטי (CSPII.org). חומרים נוספים ניתן למצוא בערוץ היוטיוב של המרכז, הכולל הרצאת מבוא לאסלאם הפוליטי.
דת של שלום. אז למה יש מליוני מהגרים שבורחים מארצות האסלאם לארצות הכפירה, ואין בכלל מהגרים אל ארצות האסלאם. אז אולי המוסלמים יודעים משהו על טיבו האמיתי של האסלאם.
חח מדוייק
רושדי כבר אמר (גילה) הכל על האיסלם ולכן רוצחי מוחמד רודפים אחריו
אני חושב שצריך להפריד בן האיסלאם כדת של אינדיווידואל וקהילתו הכפרית, לבין האיסלאם הפוליטי של השלטון. השליטים האיסלאמיים משיקוליהם הפנימיים לעיתים היו יחסית סובלנים כלפי מיעוטים ושוחרי שלום כלפי המדינות הסמוכות ולעיתים היו לא סובלנים ונלחמים ומתפשטים. דוגמא לכך היא האמפריה העותמנית, שהיתה מאוד לוחמנית בהווסדה, ודי מתונה לקראת סופה
העותמנים לא היו מתונים לקראת סופם, ראה למשל הטבח בארמנים, פשוט לא היה להם כוח לקראת סופם. כלומר זאת לא היתה שאלה של גישה תאורטית אלא של אי היכולת להוציאה לפועל.
הדברים ידועים.לא חידשתם לי.
מותר לכל אזרח בישראל להחזיק בספריתו את מיין קאמפף זל היטלר, יכול לקרוא בו, לשוחח על שקרא ואף ללמוד על הנאציזם באוניברסיטה. אסור בארץ להקים מפלגה נאצית בתקדם נאציזם, אסור להקים תנועת נוער או בי"ס לחינוך נוער היטלראי, לא ניתן להקים בית משפט שישפוט לפי חוקי הגזע הנאצים ולא בית תפילה להיטלר שראה בעצמו נביא.
כך בדיוק צריך להיות היחס לאיסלאם בישראל ולמעשה בכל מדינת חוק דמוקרטית. יש להוציא את האיסלאם מחוץ לחוק מכל נוכחות בציבור או בפרהסיה בדיוק כמו נאציזם
ולראיה באחוזים מתוך הטקסט יש יותר שנאת יהודים בקוראן מאשר במיין קאמפף, בסירה ובחדית עוד יותר מאשר בקוראן !
מותר לכל אזרח בישראל להחזיק בספריתו את מיין קאמפף זל היטלר, יכול לקרוא בו, לשוחח על שקרא ואף ללמוד על הנאציזם באוניברסיטה. אסור בארץ להקים מפלגה נאצית בתקדם נאציזם, אסור להקים תנועת נוער או בי"ס לחינוך נוער היטלראי, לא ניתן להקים בית משפט שישפוט לפי חוקי הגזע הנאצים ולא בית תפילה להיטלר שראה בעצמו נביא.
כך בדיוק צריך להיות היחס לאיסלאם בישראל ולמעשה בכל מדינת חוק דמוקרטית. יש להוציא את האיסלאם מחוץ לחוק מכל נוכחות בציבור או בפרהסיה בדיוק כמו נאציזם
ולראיה באחוזים מתוך הטקסט יש יותר שנאת יהודים בקוראן מאשר במיין קאמפף, בסירה ובחדית עוד יותר מאשר בקוראן !