למה בתקשורת ממשיכים להגיד שהפסדנו?

לבי לבי למעצבים את תמונת המציאות שלהם על פי אנשי הזרם המרכזי של התקשורת הישראלית. הם בוודאי נכאי רוח בימים אלה, שכן הרוח היחידה שנושבת מתקשורת המיינסטרים הישראלית היא רוח התבוסה.

הדוגמאות רבות לאין ספור, נזכיר כאן חלק קטן מהן: לפי הפרשן הביטחוני אלון בן דוד ב"מעריב", "מטרות המלחמה לא הושגו, איראן היא הצד החזק והמנצח במלחמה". ההיסטוריון שלמה זנד קובע ב"הארץ" ש"המלחמה תביא בסופו של דבר דווקא להתחזקות הנציונל־איסלאמיזם, הן במזרח התיכון והן בעולם" ומוסיף ש"אין ספק שארץ ציון תהפוך אז למרחב עוד פחות מוגן". פרשן ביטחוני נוסף, רונן ברגמן, מזלזל ב"ידיעות אחרונות" בניהול הישראלי של המערכה, קובע ש"ההבטחה להסרת איום הגרעין והטילים היא שקר" וגם מוסיף ש"אין לה סיכוי" להתממש. ואילו פרשנית "הארץ" רוית הכט, מסכמת בפשטות: "המלחמה מרעה את מצבה של ישראל ומחזקת את איראן. ישראל נכנעה".

האמנם נכשלנו, הובסנו ונכנענו? האמנם בעקבות המלחמה מצבה של איראן הוטב ומצבה של ישראל הורע?

ראשית, לא ברורה הקפיצה הנמהרת למסקנות, שכן עוד לא הגיעה העת לסיכומים. לפי כל ההצהרות העדכניות, הן מצד ארה"ב הן מצד ישראל, המלחמה כלל לא נגמרה ותיגמר רק כאשר איראן תחדל להוות איום גרעיני על האזור. כלומר בנקודת הזמן הנוכחית, נראה שישראל, המחויבת מזה 30 שנה להסרת האיום הגרעיני, בדרך לניצחון, בעוד איראן בדרך לתבוסה.

שנית, גם אם נניח את ההנחה הלא הגיונית שלפיה ארה"ב תוותר לפתע ומשום מה על דרישתה מאיראן להעביר לידיה את כל האורניום המועשר הקבור בשטחה, וגם אם מצב המלחמה יוקפא ברגע זה כמות שהוא, איך ניתן לקבוע שישראל נכנעה ואיראן ניצחה? הבה נזכיר כמה מנתוני היסוד:

כל הצמרת המדינית והביטחונית של איראן חוסלה. הושארו בחיים רק הדמויות שמולן ניתן יהיה לנהל את כניעת איראן.

לאורך כשישה שבועות תמימים שלטו ישראל וארה"ב בשמי איראן שליטה מלאה. עשרות אלפי הפצצות שהוטלו על איראן החשופה וחסרת הישע, חיסלו כ־80% מיכולותיה הצבאיות והאזרחיות, לרבות תעשיות הפלדה והפטרו-כימיה, המהוות עמודי תווך של הכלכלה האיראנית.

ישראל נמנעה מלחסל גם את מגזרי הגז והנפט ואת תשתית האנרגיה והחשמל רק כי רצתה זאת. דבר לא עמד בינה לבין חיסול מיידי ומוחלט של יכולתה של איראן לתפקד כמדינה.

גם כרגע נתונה איראן תחת מצור ימי אמריקני הדוק, אין יוצא ואין בא מנמליה. בהתחשב בעובדה שלמעלה מ־80% מצריכתה מגיע דרך הים, לכולם ברור שאם יימשך המצור הימי בתוך שבועות ספורים עד חודשים אחדים תגיע איראן לחדלות פירעון ותקרוס אל תוך עצמה.

וכך, בתוך כשנתיים וחצי של מלחמה, תחילה בין ישראל לשלוחותיה של איראן ובהמשכה גם בין ישראל לאיראן עצמה, התהפכה איראן על ראשה. ממעצמה אזורית כוחנית ואלימה המפילה את חיתתה על כל שכנותיה הסוגרת את ישראל בטבעת חנק הולכת ומתהדקת מכל גבולותיה והולכת ומתקרבת אל מרחב החסינות הגרעיני, הפכה למשטר ערוף, נרדף מבית ומחוץ, מופשט מכל שלוחותיו שנועדו להגן על תוכנית הגרעין והטילים שלו ושבבנייתן השקיע עשרות מיליארדי דולרים ונאבק נואשות על עצם קיומו נוכח עתיד עגום וקודר.

"בוודאי שניצחנו", סיכם את העניין יו"ר רפא"ל, יובל שטייניץ. ״ניצחנו בענק. ניצחון גדול יותר מששת הימים, כבר בשבע השניות הראשונות של המלחמה. האיראנים רחוקים שנים מנשק גרעיני אם בכלל יחשבו לייצר אותו, חוסלו כל המדענים בפרוייקט, הם 4-5 שנים מיכולת לייצר שוב טילים בליסטיים״.

הכרזה על תבוסה בטענה שהאויב טרם הוכרע סופית, משליכה גם הרחק לאחור אל עומק ההיסטוריה. שהרי אם מיד אחרי מלחמת השחרור החלה תופעת הפדאיון, וחודשים אחדים לאחר מלחמת ששת הימים החלה מלחמת ההתשה, ולאחר מלחמת יום הכיפורים הכריז הצבא המצרי על נצחונו – שמא גם באותן מלחמות הובסה ישראל?

כל מי שעיניו בראשו יודע שלישראל אין את הלוקסוס לנחול תבוסה במלחמה, משום שאם ישראל מפסידה מלחמה, המשמעות הברורה היא השמדת המדינה ורצח עם המוני באזרחיה. השמדת ישראל תמיד היתה, וגם במלחמה זו, המטרה המוצהרת של כל אויבותיה של ישראל – חמאס, חיזבאללה ואיראן.

למה אם כך ממהרת התקשורת להכתיב נרטיב הפוך כל כך מן המציאות?

לפי דעתי הסיבה התקשורת אינה מסוגלת להשלים עם התחושה העממית הטובה של הניצחון. התחושה הזו מעידה שהימין והממשלה צדקו לכל אורך הדרך – עד למלחמה ובמהלכה, כשהתעקשו על הכרעת האויב. והיא גם מעידה שהשמאל והתקשורת טעו לכל אורך הדרך, גם הם עד למלחמה ולכל אורכה, כשדרשו שוב ושוב את עצירת המלחמה בתנאי כניעה. לכן, גם כשהניצחון ברור ומונח לפנינו, מחויבת התקשורת להציגו כתבוסה.

כי אם ישראל ניצחה במלחמה, התוצאה היא שהתקשורת הפסידה.