"נדהמתי מהתגובה של הפרופסור"

איזו מהומה התעוררה בקרואטיה לאחר שד"ר עדו נתניהו, רופא, סופר, מחזאי ואיש תקשורת, העניק שם הרצאה? שיחה בפודקאסט "זווית ישרה" על ימין ועל שמאל – בארץ ובעולם, על תרבות ועל יצירה, על תקשורת ועל הבחירות המתקרבות.

מה הביא אותך לקרואטיה?

"הספר שכתבתי "איתמר ק.", שיצא לאור לפני כשלושים שנה תורגם לאחרונה לשפות שונות ברחבי אירופה, גם לקרואטית, והגעתי לבקשת המו"ל לצורך קידום הספר. הספר הוא סאטירה פוליטית חברתית שנוגעת הרבה מאוד בשמאל הישראלי וקשור לסתימת פיות שהיא לחם חוקנו בארץ, כמעט מאז ומעולם. זה עורר עניין כי רואים בו ספר נבואי, הוא לא נבואי – אני פשוט תיארתי את המצב שהיה בארץ כשכתבתי אותו, בצורה הומוריסטית וקצת מוגזמת".

מי הזמין אותך להרצות?

"התקשר אליי פרופסור מאוניברסיטת זאגרב שמעביר קורס שעוסק בערבים וביהודים ממדינות ערב בזמן הציונות. אמרתי לו שאני יכול להעניק הרצאה וביקשתי שלא יודיע לסטודנטים מראש מי מוזמן כי הערכתי שזה יגרום למהומה ולפרובוקציות, גם מבחינה ביטחונית לא רציתי שידעו".

מה התרחש אחרי ההרצאה?

"הענקתי את ההרצאה, הסטודנטים הקשיבו קשב רב, שאלו שאלות ברובן ענייניות, עשו רושם של אינטליגנטים, חוץ מסטודנט אחד ששאל שאלה פרובוקטיבית בקשר לעזה. ההרצאה לא הייתה קשורה לעזה ולא לאיראן, דיברתי על תולדות הציונות ועל תולדות הלאומיות היהודית. למחרת נודע לי שהתקיימה הפגנה גדולה באוניברסיטה על כך שנתנו לי בכלל לדבר, שאפשרו לי להכנס לקמפוס. נאמר לי שאף אחד מהמפגינים לא היה סטודנט בקורס שבו הרציתי. על חלק מהשלטים בהפגנה נכתב "אח של פושע מלחמה". מדהימה היתה התגובה הפחדנית של דיקן של הפקולטה ליחסים בינלאומיים. הוא ביקר את הפרופסור על כך שהוא הזמין אותי ועל כך שלא ביקש רשות למרות שלא צריך לבקש".

אילו תגובות נוספות היו?

"היתה תגובה רופסת של ההנהלה של האוניברסיטה שלא שונה בהרבה משום הנהלה אחרת של איזושהי אוניברסיטה מערבית. הם גם השתמשו באיזשהו תירוץ לגבי סיכון הסטודנטים כאילו שאני מהווה סיכון, הרי מי שמסתכן זה אני. יותר מכל, נדהמתי מהתגובה של הפרופסור, הוא לא ויתר להם, הוא תקף את הסטודנטים המוחים ובעיקר את ההנהלה שיצאה נגדו".

זה סוקר בתקשורת?

"זה עורר תגובה בכל קרואטיה, בתחילה התקשורת הציגה את המוחים כסטודנטים שהיו בהרצאה שלי. זה עורר הד תקשורתי עצום וכמובן עזר מאוד במכירות של הספר. ראינו את זה גם בארץ, כל ההפגנות שהיו הן בעצם סוג של אלימות, הכל כדי להשתיק ולהפחיד".

האם אתה מאובטח כאשר אתה נמצא בחו"ל?

"כן, מאבטחים אותי שם, לא שזה משנה הרבה – את טראמפ אבטחו גדולי המאבטחים וכמעט הצליחו להרוג אותו. היה אמור להתקיים אירוע בעיר ספליט, הם אמרו שהם הולכים לחסום אפשרות להפגין. המשטרה המקומית אמרה לי לא לדאוג וכשהתחלתי קצת לחקור כיצד הם מאבטחים, נאלצנו לבטל את האירוע".

השמאל מתנגד לימין גם בחו"ל.

"השמאל מנסה להתנגד להופעה של כל ישראלי או פרו ישראלי באיזשהו מקום, בוודאי באוניברסיטאות. זו השלטה מכוונת של דרך אחת, רעיון אחד, מחשבה פוליטית אחת, כדרכם של הקומוניסטים מאז ומתמיד וכדרכו של השמאל בישראל. זה הלך המחשבה של השמאל מאז ומתמיד, הלך מחשבה דיקטטורי, הם דמוקרטים במידה מוגבלת".

נגד מי נלחם השמאל?

"הם תמיד נלחמים באויב הפנימי, קראתי עכשיו על אלטלנה והם דיברו באופן גלוי על האויב הפנימי. הם מדברים בקפלן על האויב הפנימי. זה תמיד היה ככה. הם גם מדברים על כך שהאויב הפנימי מסוכן יותר מערבים. האויב הפנימי זה הימין, זה בגין, זה האצ"ל. עם הערבים צריך להסתדר, עם האויב הפנימי אסור להסתדר. לכן צריך היה בעיניהם להפגיז את האלטלנה. הם רצו להשמיד את נוסעי הספינה שעל סיפונה היה גם מנחם בגין".

זה נראה שנתגעגע לסזון אם השמאל ינצח בבחירות.

"לא נתגעגע לסזון מכיוון שהם לא מסוגלים, הם מיעוט קטן מאוד, הצבא לא עומד מאחוריהם, רוב החיילים לא איתם. לכן הם גם לא היו מסוגלים לבצע את מה שהם רצו בזמן הרפורמה המשפטית. הם הבינו תמיד שהצבא לא איתם. עם מה הם ישלטו? עם מטוסים?"

האם יש אפשרות שהצבא היה איתם בשבעה באוקטובר?

"ממה שפרסם מבקר המדינה אני מתרשם בצורה מובהקת שהם פשוט היו באמת שבויים בקונספציה. מהמעט שהתפרסם רואים שהם לא היו יכולים לצאת מהקונספציה בשום פנים ואופן. אני לא חושב שמדובר בקונספירציה, אני שולל את זה מכל וכל אלא אם יוכיחו לי באותות ובמופתים שהיה כאן משהו כזה אבל לא היה כאן משהו כזה".

השמאל מתיימר להיות פתוח לדיון ולדעות שונות אבל נראה שדווקא הימין פתוח יותר

"תמיד זה כך, כל המדינות הקומוניסטיות כולן, בלי יוצא מן הכלל נקראו "הדמוקרטיה העממית של", תמיד זו דמוקרטיה, הם תמיד דיברו בשם הדמוקרטיה. הבעיה היא שהם תמיד גולשים למחוזות שמנסים באמת לסתום פיות. הסיבה היא מאוד פשוטה, השמאל מעצם הגדרתו נאבק מאבק פנימי בתוך החברה. הם תמיד מוצאים את החלק בחברה ש'צריך' להלחם נגדו – הימין".

איך הימין לא מצליח לחשוף את ההונאה?

"אי אפשר למנוע מאנשים לזייף, אי אפשר למנוע מכתבים שמצדדים בשמאל להמשיך את הבלוף הזה. הימין הוא כוללני, יש לו גישה לאומית הרבה יותר רחבה ומבחינתו האויב הוא באמת האויב החיצוני. הגישה שלנו היא אחרת, לפייס. השמאל חייב שיהיה לו אויב – אחרת הוא לא שמאל, אין לו זכות קיום ולכן הוא חייב שיהיה לו אויב פנימי. הם קיבלו את שריקת הפתיחה מאהרון ברק שאמר להם שצריך לשמור מכל משמר על בית המשפט העליון. מי שהורס את בית המשפט העליון – זה הם. הם קוראים לזה דמוקרטיה אבל מין דמוקרטיה מהותית כשהכוונה היא בעצם "שלטון של אנשים נאורים"".

קומוניזם וסוציאליזם לא היו הצלחות גדולות במיוחד, גם לא מרקסיזם

"זה חוזר באמריקה אבל לא חוזר אצלנו, בישראל אין אמונה בכלכלה הקומוניסטית והסוציאליסטית מכיוון שאנחנו חווינו את זה על בשרנו וראינו כמה זה כשלון. אין איזו שאיפה לחזור לזה אבל  באמריקה יש ראש עיר בניו יורק שמצהיר על עצמו כעל סוציאליסט דמוקרטי, בעצם קומוניסט. רואים את זה גם במדינות אחרות שלא חוו על בשרן את הקומוניזם או הסוציאליזם הנוקשה כפי שהיה אצלנו. אנחנו היינו המדינה הקרובה ביותר לקומוניזם מחוץ לגוש הסובייטי".

ומה המצב כיום בישראל?

"כשאני כתבתי את הספר 'איתמר ק.' רוב התקשורת האלקטרונית הייתה בידי השמאל, היה ערוץ שבע שנסגר על ידי בית המשפט העליון, העיתונים עברו לשמאל, עיתונים שהיו בימין – השמאל הצליח לחדור אליהם ולקח אותם שמאלה. למעשה, כל התקשורת הייתה בצד השמאלי של המפה. עוד לא היה אינטרנט. מאז הדברים השתנו, יש לנו תקשורת משלנו, יש אינטרנט, יש עיתונות אחרת ולכן הם בלחץ. אנשים מבינים את זה, היתרון הגדול של דמוקרטיה הוא שאנשים בסופו של דבר בוחרים בהתאם לשכל הישר. אנחנו רואים כל השנים שהתוצאות של הבחירות שונות לגמרי מהסקרים. אתה לא צריך לשלוט בכל התקשורת כדי שתוכל להעביר את המסר שלך".

המחזות שלך מוצגים בהצלחה בתיאטראות בעולם, מדוע לא בישראל?

"אולי הם חושבים שזה לא יעניין את הקהל הישראלי או שסתם לא אוהבים אותם, מי שקורא אותם, גם זה יכול לקרות. אני מטיל בזה ספק. אלה מחזות שיש בהם עומק מסוים. זה מזכיר לי שב'גלי ישראל' כשהתחלתי לשדר את התוכנית, לחצו עליי כל הזמן לרדד ואמרתי שיש קהל שרוצה לשמוע גם דברים אחרים ברדיו. הם התפלאו כשהם ראו את הרייטינג של התכנית הולך ומטפס. אני כמעט לא הולך לתיאטרון בארץ וגם בהרבה מאוד מקומות במערב כי פשוט נמאס לי מזה שמאכילים אותך בכפית, אומרים לך מה לחשוב. אל תאכיל אותי בכפית, תהיה קצת מתוחכם. יש מקום גם בארץ למחזות מסוג אחר, זו רק שאלה של זמן. אומנות צריכה להיות הרבה יותר מרומזת, לא בוטה, היא צריכה לעורר מחשבות, לעורר את האמוציות, אם זה לא מעורר את שני הדברים האלה אז היא חסרת ערך".