הסיבות לכשלי המודיעין

נושא המודיעין בצה"ל צף ועולה בשיח הציבורי על רקע מלחמת התקומה (שמיני עצרת – אוקטובר 2023) שבה הופתע עם ישראל לגלות, ללא שום התרעה מודיעינית, שחמאס קם עליו לכלותנו. להבדיל ממלחמת יום הכיפורים שבה המודיעין סיפק התרעה חלקית (ביום שישי הוכרזה בצה"ל כוננות ג' וביום שבת בבוקר הודיע אמ"ן לצה"ל על מלחמה), במלחמת התקומה לא סיפק אמ"ן כל התרעה. יתרה מזו: במהלך כל השעות הראשונות לא ידע אמ"ן לספק תשובה על היקף כוחות חמאס ומה הם יעדיו.

מלחמת התקומה ניפצה באחת גם את האמונה ב"תרופות" שלאחר ההפתעה (החלקית כאמור) כפי שהוסקו המסקנות לאחר מלחמת יום הכיפורים ונועדו למנוע הפתעות. התברר כי ההסבר לגורם המרכזי בהפתעה "צה"ל הופתע במלחמת יום הכיפורים עקב היוהרה אחר הניצחונות המדהימים במלחמת ששת הימים" הוא שגוי. העובדה היא כי מאז מלחמת יום הכיפורים לא היו לצה"ל "ניצחונות מזהירים", ולמרות זאת הוא לא היה מוכן כלל ללחימת כוחות יבשה בזירת רצועת עזה וככל הנראה אינו מוכן כלל גם ללחימה מול צבא מצרים. תרופת הפלא של הקמת מחלקת בקרה באמ"ן – "האיפכא מסתברא" – התבררה גם היא כתרופת סרק. גם ההמלצה של ועדת אגרנט לריבוי גופי מחקר כדי למנוע מצב שבו ראש אמ"ן כופה את דעתו על פקודיו התבררה כתרופת שווא. אף שהוקמו מחלקות מחקר ב"מוסד" ובשירות הביטחון הכללי, וכן הוקם גוף מנופח בתקנים הפועל לצד ממשלת ישראל בשם "המועצה לביטחון לאומי" (המל"ל), כל אלו ותרופות נוספות כגון גידול פראי במצבת כוח האדם באמ"ן ובפיקודים, לא מנעו את ההפתעה.

לדעתי, הכשל של אי־מתן ההתרעה הוא רק חלק מכשלי המודיעין. ומבחינה מקצועית, כפי שאפרט בספר זה, הוא אינו העיקרי. אמ"ן סובל זה שנים משרשרת כשלים רב־מערכתיים שסיבותיהם מנותחות בספר זה. בשלב זה של ההקדמה אומר רק שאמ"ן נמנע זה עשרות רבות בשנים מהפקת לקחים ממבצעי ישראל וממלחמותיה. הפעם היחידה שחבריי בענף מחקר השטח באמ"ן ואני נדרשנו לכתוב לקחים הייתה לאחר מלחמת יום הכיפורים. בסופו של דבר התברר לי שיצא מסמך דל ומטויח שלא שיקף כלל את דעותינו.

לפני מלחמת התקומה, בתמימותי, סברתי כי אפשר לרפא את כשלי אמ"ן באמצעות מהלומה. אבל עתה, לאחר ההלם הראשוני ולחימה של למעלה משנתיים, אני רואה שהלקחים המופקים הם דלים, חלקם תרופות סרק, ובכל מקרה אינם עוסקים בטיפול שורש בבעיות היסוד של המודיעין.

מאחר שאני מכיר בחשיבותו של המודיעין ובתרומתו הרבה להישגי צה"ל במבצעים ובמלחמות, ומאחר שאני חרד מפני הבאות, החלטתי ללקט מתוך מאמריי והרצאותיי אסופה של מאמרים שהיא "עיונים בעבודת המודיעין".^[1] אין לי, כמובן, כל יומרות וידע להקיף את תחומי העיסוק של המודיעין. לשיטתי, אני נמנע מלעסוק בנושאים המועלים על ידי אחרים, ולכן ספר זה אינו עוסק בשאלות כגון, מדוע לא הובא מסמך המודיעין "חומת יריחו"^[2] בפני הפיקוד העליון של צה"ל או מה הסיבה לחוסר הקשב לדיווחי התצפיתניות.

אני מאמין שביסוד התשובה ותיקון המעוות עומדת הכרת החטא. רק מי שמודע ומשוכנע כי שגה, יטרח לחפש דרכים לתקן. לכן הרביתי בספר זה בחשיפת כשלים שמצאתי. יש לזכור כי העיסוק בתחום המודיעין טומן בחובו כישלון מובנה מאחר שלעולם אינך יכול ליצור מצב של 100% מודיעין. ולכן מה שלא נעשה, כשלים היו ויהיו וכל מה שנותר לנו הוא לחתור לצמצומם, ובעיקר להנחיל תובנה זו למפקדינו.

שינויים במבנה הארגוני של אגף המודיעין

מאז ייסוד צה"ל, עובר המודיעין תהליך מתמשך של שינויי מבנה. שינויים אלו שבאו ממקום טוב של ניסיון לשפר את יכולות המודיעין ולהתאימם, לא לובו בהליך מעמיק של בחינה ובדרך כלל היו סוג "שליפות מהמותן". אני מסכים שלעיתים, במצבים מסוימים, יש מקום לקבל החלטות מהירות ולא תמיד יש זמן לשיקול דעת מעמיק. הבעיה העיקרית לפיכך היא שבחלוף זמן אחר ההחלטה הנמהרת, יש הכרח לבדוק אם השינוי הועיל או גרם לנזק.

להלן אמנה כמה שינויים מבניים משמעותיים שהביאו את המודיעין למצב של תזמורת לא מתפקדת למעט כמה סוליסטים שמדי פעם משמיעים את קולם. השינויים המבניים בציר הזמן:

א. 1953 – הוצאת המודיעין מכפיפותו לאג"ם

החטא הקדמון של חיל המודיעין, שלדעתי גרם לחלק לא מבוטל של הכשלים, החל כבר ביום הקמתו של אגף המודיעין. מיום הקמת צה"ל עד דצמבר 1953, חיל המודיעין היה כפוף (כמו בהרבה צבאות – כולל בצבא המצרי) לאג"ם. ב־1953 הוחלט להוציא את המודיעין מהכפיפות לאג"ם, ולהפוך אותו לאגף. באותם ימים נקבע שאגף המודיעין הוא משרתם של שני אדונים. כלומר, הוגדר לאמ"ן שהוא לא רק אחראי להספקת מודיעין לצה"ל אלא אחראי גם למתן מודיעין לדרג המדיני. כך הפך ראש אמ"ן לקצין היחידי מצה"ל שיוצא ונכנס בחופשיות אצל ראש הממשלה. עקב שינוי מבני זה, ראש אמ"ן ובעקבותיו כל הפקודים שלו שעושים את דברו, הפכו גם הם למשרתיהם של שני אדונים. הבעיה בצעד זה היא שהצבא זקוק למידע מסוג אחד והממשלה מתעניינת בתחומים אחרים שחלקם אינו קשור לצבא ולעיתים סותר את העשייה (בעוד הצבא מחויב להכין תוכניות למלחמה, הממשלה פועלת לעיתים להשגת הסדרי שלום, וגם להפך – למדינות הנמצאות בשלום יש להכין תוכניות מלחמה למקרה שהשלום יופסק).

עקב הנטייה הטבעית של כל אדם לרצות את הממונה עליו, גם ראש אמ"ן פועל רבות להכנת מודיעין מדיני ובהכרח הקשב שלו ושל פקודיו אינו מופנה לנושא איך מנצחים במלחמות, שזה התפקיד המרכזי של כל המשרת בצבא.  דעתם של ראשי אמ"ן לדורותם הופנתה לנושאים חובקי עולם כגון הסדר שלום עם סוריה, בעיות האקלים על כדור הארץ, זכויות נשים ושילובן בצה"ל ועוד. כך למשל, האלוף שלמה גזית שהיה ראש חטיבת המחקר במלחמת ששת הימים העיד כי לקראת היום הרביעי במלחמת ששת הימים, כשכבר היה ברור שצבא מצרים הוכרע, הוא כינס את ראשי ענפי המחקר לדון בהסדרים האפשריים ביום שאחרי המלחמה במקום לדון בהמלצות להכות האויב כך שהמלחמה הבאה תתרחק ככל האפשר. עקב זאת צה"ל לא גבה מחיר כבד וצבא מצרים פתח במלחמת התשה זמן קצר לאחר סיום מלחמת ששת הימים.

ב. 1957 – חלוקת פיצול האחריות לחקר השטח בין המטכ"ל לפיקודים

ב־1957, בשל כוונה טובה לחסוך במשאבים, הוחלט לחלק את האחריות של מחקר השטח בתחום הצבאי (תשתיות צבאיות כגון מחנות ביצורים מחסנים וכו') בין שני גופים: הפיקודים שהפכו בלעדיים בחקר התשתיות הצבאיות בגזרתם ומחלקת המחקר באמ"ן (לימים חטיבת המחקר) שחקרה מעתה רק את השטח שמעבר לאחריות הפיקודים.

הרעיון היה לפצל את המחקר על פי חלוקה גאוגרפית וכך הפיקודים היו האחראים הבלעדיים להכין מודיעין שטח לגייסות שבתחומם ולמטכ"ל נותר רק להכין מודיעין שטח לכוחות מטכ"ליים כמו זרועות האוויר והים או יחידות מיוחדות המופעלות ישירות על ידי המטכ"ל.

בשל החלטה לא שקולה זו (חוסר ההבנה שהמודיעין בפיקוד פועל לבצע את מדיניות האלוף ו"הגזֵרות" מהמטכ"ל בפועל לא מעניינות את מחלקת המודיעין הפיקודית), נוצר מצב שלפיו מחלקת המודיעין בפיקוד דרום לא הכינה שום מודיעין לגייסות לכיבוש רצועת עזה במלחמת ששת הימים. בזמנו ראיינתי את קמ"ן דרום לפני מלחמת ששת הימים (לימים אל"מ מאיר מאיר)  ושאלתיו מדוע הלוחמים נאלצו לכבוש את עזה "בידיים חשופות" (על פי סיפורו של קהלני, הוא כבש את הרצועה עם מפה שנתלשה מאטלס). תשובת הקמ"ן הייתה שהאלוף התעניין בפעילות מול מחבלים שבאו מירדן והוא כקמ"ן מחויב בראש ובראשונה לספק את משאלות מפקדו. גם במלחמת 1973 (יום הכיפורים), לא הוכן שום מודיעין לגייסות לכיבוש סואץ ואיסמעיליה. הדבר חוזר על עצמו במלחמת 2023, בכך שבידי הגייסות לא היה חומר מודיעין מוכן לכיבוש העיר עזה והרצועה אף שמחלקת המודיעין הפיקודית מונה מאות איש.

למי שלא יודע, אגף המודיעין לפני מלחמת ששת הימים הכין את תיק "רעמסס" לכיבוש העיר קהיר. מודיעין אחראי אמור להכין מודיעין למצבים ולהזדמנויות גם כשהסבירות להתרחשותם נמוכה.

ג. 1960 [כנראה] – מתן אחריות מחקר בלעדית לזרועות האוויר והים

שינוי מבני נוסף היה מתן אחריות מחקר בלעדית לזרועות. כלומר כל נושא חקר המטוסים, שדות התעופה וההגנה האווירית המרחבית הוטל על מחלקת המודיעין של חיל האוויר וכך גם לגבי מחלקת המודיעין של חיל הים. נוצר מצב שראש אמ"ן תלוי בלעדית בגופים שאינו שולט בהם (איכות כוח אדם, הכשרתו, שיבוצו ומספר המשרתים). אין ספק שמפקדי הזרועות, כמו כל מפקד מדרגת מג"ד, זכאים וחייבים שיהיה להם קצין מודיעין. אך מכאן ועד להטיל על הקמ"ן של חיל האוויר וחיל הים את המחקר לצורך הערכת המצב הלאומית ולצורך מדיניות האש של צה"ל (תיעדוף מטרות) רחוקה הדרך.

נוצר מצב שבמלחמת יום הכיפורים טיפל חיל האוויר עד בלי קץ ובלי סוף במטרות אוויריות כמו תקיפת שדות תעופה (הוא רצה פשוט למחזר את הניצחון המדהים במלחמת ששת הימים) והקדיש לכך, לשווא, למעלה מ־700 גיחות, אך לא הצליח לפגוע באף דת"ק (מבנה מוגן מהפצצות לאחסון מטוסים בשדות התעופה)  ולגרום לנזק משמעותי בתקיפות אלו (ממליץ על קריאת הספר "מלחמה משלו" של פרופ' אורי בר יוסף). אך בכל המלחמה הוא לא תקף אף יעד אסטרטגי במצרים.

ד. 1961 – העצמת המודיעין האלקטרוני על פני יתר מקורות האיסוף

שינוי מבני נוסף שנעשה בכורח המציאות בוצע ב־1961. היה זה העצמת ההאזנה על פני יתר מקורות האיסוף. מדובר בפרשה ידועה בשם "רותם" שבה אמ"ן הופתע לגלות שסיני מלאה בצבא מצרי הערוך סמוך לגבול. מחקירת העניין התברר שהמערך האיסופי בסיני שעד 1960 כלל בעיקר סוכנים, כשל. הנסיגה אחר מלחמת קדש (1956) נכפתה עלינו על ידי ארצות הברית שדרשה שצה"ל יחדל מצילום סיני הפוגע בריבונות המצרית ואמ"ן לא התעקש שנקבל מידע אמין אחר וטעה לחשוב שמערך סוכנים סיירים יהיה תחליף לצילומים. לאחר שהתברר בשנת 1960 שמערך הסוכנים כשל – הוחלט להעצים את ההאזנה. ההחלטה הזאת הייתה טובה לשעתה בגלל כורח המציאות.

במלחמת ששת הימים (1967) השתחררנו מהמחויבות לארה"ב שלא לצלם את מצרים. לכאורה היו צריכים להחזיר את יחידת ההאזנה לגודלה המקורי ולמקומה הטבעי – אחת מספקי המידע במערך האיסוף. זה לא קרה. גוף זה גדל מעבר לכל פרופורציה, ושאב חלק ניכר מהמשאבים של המודיעין. הבעיה לא הייתה רק במספר האנשים אלא גם שרוב כוח האדם האיכותי הופנה לטובת המודיעין האלקטרוני עד שזה הפך לסוג של עבודה זרה שכולם מצפים שתושיע אותנו. במלחמת התקומה ראינו כולנו מה עוללה הסגידה לאלילי הטכנולוגיה.

ה. 1968 – הסרת האחריות להכנת המודיעין למבצעים מיוחדים מחטיבת המחקר באמ"ן

עד 1968 היה אמ"ן האחראי הבלעדי למתן מודיעין למבצעים מטכ"ליים – כולל כמובן למבצעים מיוחדים של אמ"ן. ב־1968 הוחלט להסיר את האחריות של חטיבת המחקר מנושא זה ולהעבירה לגוף חדש הכפוף למחלקת האיסוף באמ"ן האחראית על ליקוט מידע. במילים אחרות, מחלקת המחקר הפסיקה להכין מודיעין למבצעי סיירת מטכ"ל. החלטה זו גרמה לגוף שנקרא מחלקת המודיעין למבצעים מיוחדים להפוך לגולם שקם על יוצרו. גוף זה שאב כוח אדם איכותי מחטיבת המחקר, לא שיתף את קהילת המודיעין בממצאיו, ולימים הוא התעצם והפך לסוג של ממליץ ומחליט כמעט בלעדי מה עושים, מתי עושים והיכן פועלים. אני מטיל ספק עמוק אם הענקת העצמאות בהכנת המודיעין למבצעי סיירת מטכ"ל שיפרה את הישגי חיל המודיעין בהבנת המתרחש סביבנו.

ו. 1968 – הקמה רשלנית ולא מושכלת של ענף טרור (לימים זירת טרור)

לאחר מלחמת ששת הימים העצימה מצרים את ארגון הפת"ח בראשות של יאסר ערפאת ובאמ"ן הוחלט להעצים את מדור ד' (מדור די שולי עד אז) ולהופכו לענף (ענף 4 ולימים ענף 40 וזירת טרור). אין זה רק שינוי תקן – צעד מתבקש בגלל התגברות הטרור – אלא יצירת גוף אנומלי בעל סמכויות מחקר לא שגרתיות. בעוד כל ענפי המחקר הזירתיים במחלקת מחקר (לימים חטיבת המחקר) ענף ירדן, ענף סוריה וענף מצרים, עסקו רק במחקר הצבאי (סד"כ, היערכות, פעילות) ובמחקר המדיני של ארצות ערב וכל נושא הקרקע (עבירות, מחקר תשתיות ויעדים לתקיפה) רוכז בענף 1 (לימים ענף 10), החל ענף הטרור לעסוק גם בנושא היעדים. היה זה תהליך ממושך והדרגתי של "כיבוש" תחומי עיסוק מענף 1 והעברתם לענף הטרור. ראשות חטיבת המחקר לעולם לא הגדירה מי עושה מה וכך ראשי הענפים התקוטטו ביניהם מבלי שראשות חטיבת המחקר תתערב. התוצאה הייתה שנושאים רבים "נפלו בין הכיסאות". השיא היה במלחמת של"ג שאז ראשי הענפים כלל לא דיברו ביניהם.

ז. 1968 – תפקיד חדש "עוזר רח"ט מחקר למבצעים"

זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים (1967) פתחה מצרים במלחמת התשה נגדנו ובעקבותיה נגררו הסורים וארגוני המחבלים. בעקבות זאת נדרש המודיעין לספק לצה"ל מטרות לתקיפות נגד של כוחות האוויר, הים הארטילריה וכן להכין מודיעין מפורט שיאפשר לצה"ל אף לפשוט על יעדים רבים במרחב. חטיבת המחקר באמ"ן החלה לעבוד "סביב השעון" בהכנת המודיעין לדיוני המטה הרבים ולהכנת המודיעין לכוחות המבַצעים. כל זאת גזל זמן ניכר מאוד מרמ"ח (לימים רח"ט) מחקר תא"ל אריה שלו והוחלט להוסיף לעזרתו סגן נוסף. כך נוצר תפקיד חדש באמ"ן "עוזר רח"ט מחקר למבצעים" (העוזר הוותיק כונה "עוזר רח"ט מחקר להערכה" שעסק בעיקר בצד המחקר המדיני ובגיבוש הערכת המצב הכללית). היו היגיון וצורך רב במינוי עוזר מיוחד למבצעים, אך מינוי זה גרם לראש חטיבת המחקר להתרחק מאוד מהעיסוק בעניינים הצבאיים והמבצעיים. הוא נדחק (בחדווה?) לעסוק בהערכות המצב הלאומיות והמעיט מאוד לעסוק בשאלות איך גורמים לאויב נזק מרבי וכיצד מנצחים במלחמה. בפועל, העוזר החדש למבצעים גם ניכס לעצמו חלק מענפי המחקר באמ"ן שעסקו ישירות בנושא (ענף 1 ולימים גם את יחידת פענוח צילומי האוויר 399). כך נוצר מצב לא בריא שבו סגן מפקד יחידה הופך למפקד הישיר של חלק מהיחידה. עם סיום מלחמת ההתשה לא בוטל מצב אנומלי זה והמשיך עשרות שנים. וכך, זה עשרות שנים כל הנושא המבצעי והסיוע לרמטכ"ל בהכנותיו להביס אויבים נופל על כתפי הסגן למבצעים, ואילו עוזר ראש אמ"ן למחקר עוסק בעיקר בעניינים מדיניים ובנושאים המעניינים את הדרג המדיני.

ח. 1972 – הקמת היחידה לפענוח צילומי אוויר (יחידה 399)

כרסום נוסף במבנה הבסיסי של חטיבת המחקר נוצר עם ההחלטה להוציא את נושא הפענוח הטקטי (פענוח כלי נשק וכוחות ניידים) מהענף הגאוגרפי (ענף 1) בחטיבת המחקר ולהקים יחידה נפרדת הכפופה לקצין מודיעין ראשי (קמנ"ר).בתחילה היה מדובר רק בתקנים ובכיס העמוק של קמנ"ר שאפשר השגת משאבים רבים לנושא הפענוח, ובאופן מעשי יחידת הפענוח המשיכה לשרת את צורכי חטיבת המחקר. אבל עד מהרה השתלט הקמנ"ר על נושא כוח האדם. יוצאי יחידת הפענוח החלו לשוטט ברחבי מסלול התפקידים שהציע הקמנ"ר (ביחידות השדה, בפיקודים ובמערך ההדרכה) וחדלו מלהגיע לחטיבת המחקר בכלל ולענף 1 (שהם יוצאי חלציו) בפרט. שינוי מבני זה גרם בסופו של דבר למוות איטי בגסיסה של המחקר המודיעיני ארוך הטווח, ובסופו של דבר למותו של מחקר השטח והתשתיות בחטיבת המחקר באמ"ן (מפענחים טקטיים בעלי ניסיון הם השלד האנושי שעליו בנוי מחקר השטח).

ט. 1974 – הקמת הזירות באמ"ן

לאחר מלחמת יום הכיפורים והזעזוע הגדול שהמודיעין ספג בעקבות מלחמה זו הוחלט על שינויים מבניים באמ"ן. השינויים הללו ערערו את המבנה הבסיסי של לוחמי "השולחן העגול" או יושביו. עד אז, באופן בסיסי, סביב שולחן הערכת המצב כולם לכאורה היו שווים בפני רמ"ח מחקר (לימים שוּנה השם לראש חטיבת המחקר). אבל אחרי מלחמת יום הכיפורים הוחלט לשנות את המבנה הזה. השינוי היה בהחלטה להעניק קביים לגופים שנכשלו במלחמת יום הכיפורים ולהעצים אותם אל מול החלקים במחלקת מחקר שלא היו שותפים למחדל הגדול. בפועל, ענף 6 הכושל שעסק במצרים וענף 5 הכושל שעסק בסוריה הועצמו והפכו לזירות שבראשן עמד אלוף משנה. במילים אחרות, מפקדי הענפים הכושלים שעד אז היו במעמד זהה לענף מחקר השטח, הפענוח והיעדים האסטרטגיים, הועצמו וענף 1 נדחק לאחור. זה גרם לסירוס נוסף של מחקר השטח והיעדים.

י. 1974 – הקמת מחלקת הבקרה "איפכא מסתברא"

אחרי כשלי אמ"ן באי־מתן התרעה מספקת במלחמת יום הכיפורים, סברה בטעות ועדת אגרנט שחקרה את כשלי המלחמה שהכישלון ביום הכיפורים 1973 נבע מקיבעון מחשבתי. הרעיון היה אז הבה ונקים גוף שיחשוב אחרת, "איפכא מסתברא". אין זה גוף שיוצר ועושה מודיעין אלא אנשי מחקר לשעבר שבאים "לעשות תפקיד" זמני ולחשוב אחרת. זאת אמונת הבל המעידה על חוסר הבנה מוחלט בנושא כיצד מייצרים מודיעין.

גוף מיותר זה לא מנע אף אחד מכשלי המודיעין הידועים הציבור מאז ועד היום (ספטמבר 2025). יודגש שנוסף על הכשלים הידועים, לאמ"ן היו כשלים מהותיים רבים נוספים שטואטאו מתחת לשטיח ופורטו בספרי "מודיעין תלוש מהקרקע" ובפרסומים הרבים שפרסמתי לאחר צאת הספר לאור ב־2010. עתה, כלקח ממלחמת התקומה, פועלים להעצים גוף חסר תועלת זה על ידי הגדלת התקן של העומד בראשו לתקן תא"ל. על זה נאמר "וילכו אחר ההבל ויהבלו"…

י"א. 1996 הוצאת ענף השטח (ענף 10) מחטיבת המחקר באמ"ן

ב־1996 הוחלט להוציא את ענף מחקר השטח מחטיבת המחקר באמ"ן ולהכפיפו ליחידת 9900, יחידה איסוף העוסקת בליקוט מידע ממקורות חזותיים (תצפיות, צילומי אוויר ולוויין, צילומי מטוסים ללא טייס) הכפופה לקצין מודיעין ראשי. בשל החלטה נואלת זו הפך כל נושא מודיעין השטח לנושא עיסוק משני מה שהביא לגסיסתו ולבסוף למותו הסופי.

י"ב. ביטול יחידת "חצב"

מאז יסוד המודיעין בשנת 1948, פעלה בו יחידה עצמאית לליקוט מידע ממקורות גלויים, בעיקר רדיו ועיתונות. במועד שלא ידוע לי הוחלט להכפיף יחידה עצמאית זו ליחידה 8200 שעסקה בליקוט מידע מהאזנה ומקורות אלקטרוניים. הרעיון האווילי היה לחסוך במשאבים של דוברי ערבית. כמובן שמיום הכפפת "חצב" ל־8200, החלה 8200 לשאוב את אנשי "חצב" לתוכה עד לקמילת יחידת "חצב" ומותו הסופי של הרעיון והצורך להסתמך על מודיעין גלוי. עתה, בעקבות הפקת לקחים ממלחמת התקומה הוחלט להקים שוב את יחידת חצב. אני מקווה מאוד שתהיה זו יחידה גדולה ועצמאית שתוכל באמת להעשיר את המודיעין הישראלי, ושלא יוקם גוף שולי כלשהו רק כדי לספק את הכותרת "הפקנו לקחים".

י"ג. פירוק הענף לחקר הכלכלה

שינוי מבני נוסף שאיני בטוח במועדו, אולי בשנת 2010, היה לפרק את הענף הכלכלי ולפזר את הפירורים בין זירות המחקר באמ"ן. נוצר מצב שבו קציני מחקר, חלקם ללא שום הכשרה בכלכלה, הופכים למומחים הזירתיים לכלכלה. יש לכך דוגמאות שנביא בהמשך.

י"ד. הפסקת המעקב המודיעיני אחר מדינות ערב שחתמו איתנו על הסכמי שלום

איני יודע מתי התקבלה החלטה שכזו וייתכן שהיא נוצרה בעקבות "רוחות השלום" שהפיצו מכוני מחקר. זהו כישלון עמוק. מודיעין צריך כל הזמן לעקוב אחרי כל איום אפשרי על מדינת ישראל גם אם היום הוא רדום. ידוע לכול שהאוהבים לעיתים הופכים לאויבים. וגם אם יש מדינות שבשלב כלשהו באמת רצו להיות בשלום איתנו (אני לא מכיר מדינות שכאלה), אף אחד לא יכול לתקוע לידינו שהשלום הזה ימשיך. לכן צריך להמשיך ולעקוב אף שזה דורש משאבים. אני סבור שאפשר. במצב הקיים כיום, גם ללא תוספת משאבים, חיל המודיעין יכול לפתור את הבעיה הזו על ידי חלוקה אחרת של המשאבים. כך או כך, הרעיון שאין מעקב מודיעיני רציני אחרי מדינות ביחסי שלום הוא שגוי מיסודו.

ט"ו. חלוקת אחריות מחקרית בחתך גאוגרפי

החלטה נוספת שאינני יודע מתי נפלה, אבל לדעתי אינה פחות מאסונית, היא להמשיך את אותה חלוקת האחריות שנעשתה בזמנו במחקר השטח בין המטכ"ל לפיקודים, ולהרחיב את אחריות המחקר הכוללת בחלוקה גזרתית. לאמור, יש גזרות שבהן הפיקודים הם היחידים שמייצרים מודיעין ובמטכ"ל עוסקים רק בדברים נוספים שמעבר לתיחום הגאוגרפי. צה"ל לא יכול לפעול במצב שבו אם הרמטכ"ל זקוק למודיעין בפיקוד דרום הוא נזקק שמישהו מפיקוד דרום יבוא ויציג לו. אין דבר כזה, אסור שיקרה דבר כזה. וזה מה שקורה כשאתה מחלק את האחריות. הסוד במחקר הוא הראייה של כל התמונה. רק לסוסים שמים סכי עיניים כדי שיראו רק את השביל שבו הם הולכים.

גורמים נוספים המכרסמים ביכולות של אמ"ן

בפסקה הקודמת מניתי שורה של שינויים מבניים שגרמו לכך שאמ"ן אינו מתפקד כהלכה, כמובן בלשון המעטה. אבל יש גורמים נוספים שמחבלים ביכולות של אמ"ן.

א. הגורם הראשון הוא עניין חילוף הדורות

הגרעין הקשה, המייסד והגדול של המודיעין כלל אנשים שספגו את התרבות האירופאית המקדשת ערכים של עבודה ואיכות המוצר. אלה האנשים שהגיעו מגולת גרמניה – "היקים". הם לא בהכרח חכמים יותר מיתר הגלויות, אבל היו להם ערכים. הם אנשים שהגיעו ממדינה שבה יש תרבות שמקדשת את איכות המוצר ועבודה מקצועית. הרשימה הארוכה בשקופית שלעיל היא של יוצאי גרמניה "היקים". היו להם כמה ערכים שהתבטלו ברגע שהצברים או אנשים מתרבויות אחרות תפסו את מקומם. אחד הדברים הוא הערך שהמפקד הוא זה שדואג לטיפוח היחידה. המפקד נושא באחריות אישית לידע המקצועי של פקודיו. גם אם הוא בכיר וגם אם הוא סגן אלוף, הוא רואה עצמו מחויב שגם החייל הזוטר ביותר יֵדע את תפקידו. זכור לי שבעת שהייתי מש"ק זוטר לקח אותי (ועוד כמה מש"קים) מפקדי "היקה" בדרגת סא"ל ליום ניווטים בתצ"א באזור קבר ראובן (נבי רובין באזור נחל שורק), כדי לשפר את ידיעותיי בטופוגרפיה ובניווט על פי צילומי אוויר. הוא גם דאג לגיבוש היחידה. לא מספיק רק לדרוש עבודה וכן הלאה אלא צריך גם לדאוג לטיפוח יחידה, גם אם זאת יחידה עורפית ששוכנת בתל אביב. לצערי, בחטיבת המחקר באמ"ן שבה שירתי עשרות שנים, מאז שחלף דור "היקים" כמעט לא היה עניין של טיפוח היחידה. כך למשל, שירתי כסגן אלוף בחטיבת המחקר באמ"ן במשך שלוש שנים, ובכל התקופה הזאת לא היה כל טיול גיבוש או ערב יחידה או יציאה לנופש, דברים שמסייעים לאנשים להכיר זה את זה מעבר לעבודה השוטפת. בתקופת "היקים" היה גם ערך שהבטלה היא אם כל חטאת. פקודים הכפופים ל"יקים" נצטוו שלא לבזבז זמן על דברים שאינם מקדמים במישרין את העיסוק בעבודה.

הייתה גם חתירה למקצוענות שהושגה הן על ידי הדרכה אישית הן על ידי טיפוח מסד של מומחים. כך לפחות היה בענף שלי, ואני מניח שבכל יתר ענפים שהפיקוד שלהם היה של "יקים" הייתה אמירה שאתה החוקר קטן מדי מכדי להבין את הבעיה. לכן, כשאתה נתקל בבעיה מורכבת, חובה עליך להתייעץ עם מומחים ולפחות לקבל חוות דעת נוספת מחוקרים המקבילים לך בהכשרתם.

החלק האחרון שאפיין את התנהלות "היקים" היה בוז עמוק לכל מה שאנחנו קראנו לו בזמנו "רעש וצלצולים". כלומר כל מיני הצגות מוחצנות של הישגים מודיעיניים שמאחוריהם לא עומד הרבה חוץ מרוח ורעש. כך בזמנו סופר שראש אמ"ן אהרון יריב ביקר באחד מהפיקודים המרחביים והם הציגו בפניו תיק שטח [תיק המרכז את כל הידע המודיעיני על גזרה נתונה]. הקמ"ן שהיה ממובילי הצגות הסרק הצביע על עליית גג שבה היו ערוכים העתקים מתיק השטח המיועדים לחלוקה לגייסות. ראש אמ"ן לא הסתפק בתיק שהוצג בפניו ודרש שיורידו לו אחד ההעתקים המיועדים לגייסות – עד מהרה התברר שמדובר בכריכות ריקות מתוכן המיועדות ביום מן הימים לשמש תיקים לגייסות.

אני זכיתי שמפקדי, לימים פרופסור הנס לודוויג שטרים המכונה לוץ, שהיה מפקד ענף 1, הענף שבו שירתי 20 שנה, לא שוטט וקיפץ מתפקיד לתפקיד כמקובל בדורנו אלא ראה ערך בכך שמי שהתמחה בגאוגרפיה – יעסוק בגאוגרפיה. ללוץ היו אמירות שהוטמעו בקרב פקודיו. אני לא בטוח שלמפקדים בדורנו יש מישהו מפקודיהם שיכול לצטט אמירות ערכיות שלהם עשרות שנים אחרי שהסתיים השירות תחת אותו מפקד. אני מבקש לצטט כמה אמירות של מפקדי לוץ.

הוא היה אומר: "כל אשר אתה עושה עשה בחוכמה וחשוב עד הסוף"; "הבה נעשה עבודה טובה ונבדוק עצמנו שנית". בדיקה והשוואה היו ערך, לא רק בספרים, אלא ערך שיושם בשטח. מי שגילה תגלית שהייתה עשויה או עלולה לשנות את הערכת המצב, התבקש לבדוק אותה ולקבל חוות דעת נוספת מאנשים שאינם עוסקים ישירות בנושא כדי לראות אולי יש כשל כלשהו בתגלית או שיש מקום לבדיקה נוספת. ערך נוסף היה "עשייה בתוך ביקורת עצמית כדי להוציא עבודה טובה שתהיה בדוקה עד הסוף", ואחרון, "האויב של הטוב הוא הטוב ביותר". כלומר לא להתמכר לאיכויות. סך הכול צה"ל צריך לבצע את תפקידיו ואתה לא יכול לעכב את התגליות כמו שנעשה בשנים שלאחר מכן.

דור "היקים" הלך והתמעט באמ"ן לקראת מלחמת ששת הימים. אחרי ששת הימים והגיע דור חדש, מהצברים הלהוטים לבצע תפקידים שונים, אבל מקצועיות היא לא הערך העליון שהנחה אותם בעבודתם, לפחות לא את חלקם.

ב. היעדר מקצועיות

ברגע שחלף דור "היקים" החל הירידה הדרסטית ברמת המקצועיות של העוסקים. אביא לדוגמה את הענף שעליו פיקדתי.

בזמנו הוא היה הענף הגדול ביותר יותר בחטיבת המחקר באמ"ן ומנה כ־70-60 איש בשירות סדיר (לא כולל מערך המילואים). בענף היו כעשרה גופי משנה – רובם מדורים בתקן רס"ן והיתר חוליות בתקן סרן. אראה את מטען הידע של מפקדי המשנה שהיו כפופים לי. הענף התמחה בתחומי הגאוגרפיה והגאולוגיה והמקור האיסופי המרכזי היה צילומי האוויר.

לא אלאה אותכם בכל הרשימה. תמיד תוכלו להתבונן בטבלה שלעיל ולראות מה הכישורים של פקודיי. חלק נכבד מהם כלל לא עבר הכשרה של קורס קמ"נים בסיסי, שזה הבסיס לשירות במודיעין. אף אחד מפקודיי לא עבר קורס קמ"נים מתקדם. כל זה נכון ליום שבו קיבלתי את התפקיד. ניסיתי לשנות זאת במהלך שירותי כמפקד.

נושא פענוח צילומי האוויר עומד במרכז העשייה של הענף שבו פיקדתי. אך בכל הענף, בכל שרשרת מפקדי המשנה, היה רק מומחה אחד. נוסף עליו היה עוד קצין שהיה מיועד לקורס פענוח, וכן שני קצינים שעברו קורס קציני שטח. היה זה קורס קצר (כ־40 יום לעומת קורס פענוח שהתמשך כ־100 ימים) שנועד בעיקרו להכשיר קציני מודיעין שטח באוגדות. תוכן הקורס כלל "נגיעות" בפענוח תצ"א ועיקרו עסק בניתוח טקטי מבצעי של השטח. כלומר רק שלושה אנשים מתוך עשרת מפקדי המשנה שלי היה להם ידע כלשהו בפענוח צילומי אוויר. מה שכן, לארבעה מהם היה ידע באקדמיה. הידע באקדמיה יכול לסייע לקצין המחקר, אך אינו תחליף לידע צבאי.

ה"יקים" שייכים לשנות ה־60 של המאה ה־20, ויכול הקורא לומר שמאז עברו הרבה מאוד שנים והיום המצב שונה, דור חדש. בשנת 2020 פורסם בעיתון מקור ראשון מאמר המספר על המבנה של ענף חדש שהוקם בחטיבת המחקר באמ"ן. הענף נקרא ענף לבנון מדיני וחיזבאללה אסטרטגי. בעיתון יש ריאיון ממושך עם המשרתים בענף, וגם פירוט של מבנה הענף.

לדוגמה, יש בענף חוליה לכלכלת חיזבאללה. התפקיד שלה לעקוב ולהציג את כל הנושא הכלכלי של המשאבים הכלכליים שעליהם נשען ארגון החיזבאללה. העושים במלאכה הם קצינה בדרגת סגן שלמדה במכינה קדם־צבאית, עברה מיון של מסלול שחקים – מיון לאנשים בעלי יכולות גבוהות יותר מהממוצע. זה טוב ותקין שלחיל המודיעין מגיעים אנשים שמראש ממוינים כבעלי כישורים פוטנציאליים גבוהים יותר. אבל אחר כך היא עברה גם קורס אמ"ם [אולפן קציני מחקר], שזה קורס המכשיר אנשים לשמש כקציני מחקר. הקורס נותן הכשרה בסיסית על מודיעין במשך 20 שבועות. אבל החוליה שהקצינה הזאת אחראית עליה עוסקת בכלכלת חיזבאללה, ולקצינה אין הכשרה בכלכלה. גם תואר שני בכלכלה אינו מספיק כדי להציג בפני הפיקוד העליון של צה"ל את הכלכלה של חיזבאללה. הכלכלה של ארגוני חבלה היא כלכלה סבוכה, שחלקה נעשה במסתרים. דרוש ידע עמוק בכלכלה כדי לנסות להבין מאיפה הארגון הזה שואב את הכספים שלו. במקרה שלנו מדובר בקצינה בעלת פוטנציאל אישי גבוה מהממוצע, עם הכשרה בסיסית טובה במודיעין, אבל מכאן ועד לעיסוק בכלכלת חיזבאללה יש מרחק של אלפי שנות אור. בטבלה לעיל תוכלו לראות מה ההכשרה של יתר החוליות ותיווכחו לדעת שגם שם לא היו מאורות גדולים. אם כך – העדר מקצועיות הוא נחלת הדור הנוכחי.

אני רוצה להביא כאן דוגמה נוספת להיעדר מקצועיות. בתקופתי, כדי לקבל דרגת רב"ט (רב־טוראי) היית צריך לעבור בחינת שלב מקצועי בתחום עיסוקך. כדי לקבל דרגת סמל תיבחן שוב במקצועך. המקצוע שלי היה "עובד חקר מודיעין שטח" והבוחֵן שלי היה רס"ן קפדן שלא עשה הנחות לאף אחד. השלד המקצועי שעליו נשען כל צבא זהו דרג המש"קים הבכירים, והינה ברגע ש"היקים" חלפו, חלף עבר איתם כל נושא השלב המקצועי, שדרך אגב היה תפור על המדים (כל חייל עד דרגת רס"ר ועד בכלל התהדר בשלב המקצועי שהוא נושא. אם הוא היה רובאי – היה סימן מיוחד, אייקון כזה). מאז מלחמת ששת הימים 1967 כל זה חלף עבר. נוצר מצב שבו היו רס"רים ללא כל הכשרה.

ג. אמונת השווא במעיין הנעורים

תחום נוסף שגורם לחוסר מקצועיות ולביצועים פגומים בלשון המעטה של חיל המודיעין הוא הנהייה והאמונה במעיין הנעורים. לאמור, המשרתים בחיל המודיעין וגם בצה"ל כולו (חיל המודיעין לא שונה מצה"ל), אם אינם מועמדים לתפקיד של אלוף או דומה לו, עליהם לפרוש לגמלאות לקראת גיל 40. לפרישה בגיל צעיר יש יסודות כבר מימי דוד בן גוריון ומשה דיין שהם האבות המייסדים של המדינה. בזמנו היה ויכוח בין בן גוריון שדרש שירות ממושך, כמו שיש בהרבה מאוד צבאות בעולם, לעומת דיין שבא מהאסכולה של השירות ב"הגנה". בסוף גברה דעתו של דיין ומאז השירות בצבא הקבע מסתיים לקראת גיל 40. זה לא קורה בצבאות בעולם. אביא כמה דוגמאות:

• יהושע בן נון. כבש את ארץ ישראל והיה המנהיג הצבאי העליון וגם המנהיג המדיני. כשהוא קיבל את התפקיד לכבוש את ארץ ישראל, הוא כבר היה בן 70.
• במלחמות הנפוליאוניות יש שרשרת ארוכה של מפקדים שהביאו תהילה, כמו הגנרל בלייכר שפיקד בקרב ווטרלו כשהוא בן 71.
• הגנרל מונטגומרי ועוד אנשים מבוגרים מאוד שפיקדו והצליחו מאוד בתפקידם במלחמת העולם השנייה.

כל הסגידה הזו למעיין הנעורים אין לה מקום ואין לה ביסוס, גם לא לוגי. כבר בספר איוב נאמר "בישישים חוכמה ואורך ימים בתבונה". ניסיון חיים עולה לאין ערוך על מעיין הנעורים השופע של אנשים צעירים.

ד. הסיסמה הריקה מתוכן – מסלול תפקידים מגוון מונע קיבעון מחשבתי

תחום נוסף שגורם לכך שביצועי אמ"ן אינם במיטבם, גם הפעם בלשון המעטה, הוא הסגידה לערך של מסלול תפקידים מגוון.

בזמני רווחה הסגידה, ואני מניח שהיא גם קיימת כיום (אף שאני כבר עשרות שנים לא בתפקיד) לערך שאדם באמ"ן צריך לעבור מסלול תפקידים. כלומר לקפצץ ולדלג מתפקיד לתפקיד כשאין קשר בין תפקידים השונים, העיקר להכשיר את קצין המודיעין כדי שיהיה לו אופק רחב. הסיסמה הייתה "צריך לעבור מסלול תפקידים כדי למנוע סטגנציה" (קיבעון מחשבתי).

לקחתי כאן דוגמה אמיתית ושיניתי מעט את הנתונים כדי לא לבוא לידי לשון הרע. מדובר במסלול התפקידים שעבר קצין זוטר עד שמונה לתפקיד תת־אלוף. מדובר בלוחם במערך השדה שלאחר שלוש שנים כלוחם עבר קורס קצינים והמשיך עוד כשנתיים בתפקיד מדריך בקורס סיירים, נפצע ועבר לשרת בחיל המודיעין. להלן מהלך שירותו:

• תפקידו הראשון בחיל המודיעין היה קצין מחקר עוזר באחד מענפי המחקר באמ"ן. הבחור לא אהב את התפקיד והוחלט לשלוח אותו לקורס קמ"נים. הישגיו בקורס היו טובים והוא נשאר להדריך (למרות אפס ניסיון כקצין מודיעין). כל הפרק הזה נמשך שנתיים וחצי.
• לעת עתה הוא קיבל דרגת סרן ומונה לתפקיד קמ"ן חטיבה משם ההמשך היה ברור… תפקיד ע' קמ"ן אוגדה שבו הוא שירת כשנתיים. לא פלא שמייד לאחר מכן הוא עבר לשמש כע' קמ"ן פיקוד – תפקיד שמילא שנתיים.
• ההמשך היה יציאה לפו"ם למשך שנה ומשם שנתיים כקצין מודיעין של אוגדה ולאחריה חזרה לפו"ם והפעם למשך שנה.
• כדי לגוון את השכלתו, הוא נשלח לשמש ראש ענף (תפקיד סא"ל) במחקר – ללא שום הכשרה מה זה מחקר וכיצד הוא מתבצע. הוא שהה בתפקיד שנתיים וחצי ואז מונה לתפקיד קצין מודיעין פיקודי בדרגת אל"ם.
• אחרי שנתיים בתפקיד חזר לחטיבת המחקר כראש זירה ולאחר מכן מונה כעוזר לראש חטיבת המחקר.
• משם הדרך לתפקיד תא"ל הייתה סלולה.

אחרי שראשכם הסתחרר משפעת התפקידים, אני מקווה שהבנתם שמסלול זה אינו מאפשר לימוד משהו מעמיק וכך נוצר תפקיד של קצין המפריח סיסמאות שאין מאחוריהן ידע. לא שמעתי שבאוניברסיטה ממנים אדם שמעולם לא היה באוניברסיטה לתפקיד מחקרי. קצין בחטיבת המחקר באמ"ן צריך להיות לפחות ברמה של חוקר באוניברסיטה.

הספר "מודיעין: מאובדן דרך לגאולה" זמין לרכישה בחנויות הספרים.