הבגידה של הולנד בישראל

הידרדרותה של ממשלת הולנד לעוינות גלויה כלפי ישראל התגברה לאחרונה עוד יותר תחת ממשלת המיעוט של רוב יטן, שהושבעה ב־23 בפברואר 2026. המדינה שהייתה ידועה פעם כ"ארצה של אנה פרנק", אומה שלמדה מתפקידה שלה בשואה (מתוך 140,000 יהודים, כ־100,000 מיהודי הולנד נרצחו בשואה. אחד הגורמים לאחוז הנרצחים הגבוה הזה היה שיתוף הפעולה המלא כמעט של הרשויות עם הנאצים), שייצגה בנאמנות את האינטרסים של ישראל ושל היהודים בברית המועצות בין 1967 ל־1990, ושסיפקה בשקט סיוע צבאי חיוני במהלך מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973, עומדת כיום בראש הקוראים באיחוד האירופי בבריסל להעניש את המדינה היהודית על "הפשע" של הישרדותם וריבונותם של היהודים במולדתם.

זו אינה מדיניות. זו פתולוגיה.

קואליציית ממשלת יטן (המורכבת ממפלגת D66, מפלגת מרכז־שמאל ליברלית ואנטי דתית; מפלגת הנוצרים הדמוקרטים CDA; וממפלגתVVD , מפלגת מרכז ימין ליברלית־שמרנית) מובילה כעת גם את קידום הסנקציות נגד ישראל במסגרת הסכם ההתאגדות בין האיחוד האירופי לישראל. היא נקטה צעדים המכוונים נגד מה שהיא מכנה "מתנחלים אלימים" ו"אלימותם המופרזת", וחזרה כמו תוכי על נרטיב "אלימות המתנחלים", נרטיב שבדו"ח "אלימות המתנחלים" של הארגון הישראלי רגבים מיוני שעבר נחשף כהכפשה חסרת שחר במימון זר.

האובססיה ההולנדית המגוחכת הזאת כלפי ישראל מדיפה ריח של מניעים אפלים, במיוחד בהתחשב בכך שהולנד טובעת במשבר הגירה הולך ומחריף שמעצים את המתיחות הפנימית במדינה. רק ברבעון הראשון של 2026 בלבד זינקו בקשות המקלט בהולנד ב־33% לעומת השנה הקודמת. הקבוצה הגדולה ביותר של מבקשי מקלט היו ערבים־פלסטינים עם כ־1,100 בקשות ראשונות, הלאום המוביל בבקשות מקלט בינואר ובפברואר 2026. ההצפה הזו בא על גבי עומס כבד ממילא על מערכות הדיור, הרווחה והלכידות החברתית בהולנד בתקופה של מחאות חוזרות נגד הגירה שגם הידרדרו לאלימות במקומות רבים ברחבי הולנד.

אחר שלא הצליחה לחלוטין במסלול האירופי להענשת המדינה היהודית, הודיעה לאחרונה ממשלת יטן על סנקציות פרטניות מטעם ממשלת הולנד: איסור סחר במוצרים שמקורם בקהילות יהודיות ביהודה, שומרון, מזרח ירושלים ורמת הגולן. ממשלת יטן הצהירה:

"התרחבות ההתנחלויות הבלתי חוקיות והאלימות המופרזת של המתנחלים גורמות להידרדרות מתמשכת במצב המרחיקה את פתרון שתי המדינות ." […] "אנו רוצים למנוע מהחברה ההולנדית לתרום, באמצעות פעילותנו הכלכלית, לכיבוש בלתי חוקי ולהמשך קיומן של התנחלויות בלתי חוקיות."

הדרך ההולמת ביותר לקרוא את ההחלטה הזו היא "Kauft nicht bei Juden" ("אל תקנו מיהודים"), והאותיות הקטנות שלה אף אוסרות רשמית על בעלי דרכון הולנדי המתגוררים בישראל לסחור עם יהודים החיים במקום הלא נכון לפי ממשלת הולנד.

ה"רגש הפוליטי" הזה התגבש במהירות מאז הקריסה האלימה של "פתרון שתי המדינות" ב־7 באוקטובר 2023, כאשר השנאה למדינה היהודית ולכל מה שהיא מייצגת שלחה גרורות כמעט לכל מגזר בחברה ההולנדית, ואף איחדה אויבים אידיאולוגיים מושבעים. שגריר ישראל בהולנד, צבי ופני, תיאר לאחרונה את הרגע הזה ברשת X:

אתמול נוצרה קואליציה מסוכנת בפרלמנט ההולנדי בין השמאל הרדיקלי לימין הקיצוני האנטישמי כדי להעביר הצעות נגד ישראל. ללא שום היסוס מוסרי! מביש!

המסכה הוסרה.

ההיגיון הסופי של עמדה זו הוא גירוש יהודים. ממשלת הולנד, בכך שהיא מגדירה כל עיר, עיירה ויישוב יהודיים מעבר לקווי שביתת הנשק של 1949 כ"בלתי חוקיים", דורשת לגרש בכפייה למעלה מ־900,000 יהודים מיהודה ושומרון – ערש הציוויליזציה היהודית, המקום שבו הלך אברהם, שבו מלך דוד ושבו דיברו הנביאים – מרמת הגולן, מן העיר העתיקה בירושלים ומן השכונות היהודיות הסמוכות לה, וכן מן השטח הגבוה המגן על מישור החוף הצפוף של ישראל מפני התקפות מצד שכנותיה הלוחמניות ממזרח.

תנו לזה לחלחל.

ירושלים כבר הייתה הבירה הפוליטית והרוחנית של העם היהודי במשך אלף שנים כאשר השטח שהיה עתיד להפוך להולנד היה עדיין ביצה המאוכלסת בנוודים אנאלפביתים למחצה בעלי מאפיינים ניאנדרטליים למחצה. היהירות ההולנדית הנוכחית איננה רק פוליטית; היא ציוויליזציונית וקיומית – והיא משקפת את מה שניכר ברוב אירופה.

העוינות המתגברת של ממשלת הולנד לא צמחה בחלל ריק. היא נשענת על רוב בפרלמנט שהוא כיום אנטי־ישראלי באופן מובנה. השמאל – המורכב מהמפלגה הסוציאליסטית Pro (איחוד הירוקים ומפלגת הפועלים) מפלגת בעלי החיים, מפלגת פרו האיחוד האירופי Volt ומפלגת Denk המוסלמית – לא החמיץ מאז 7 באוקטובר 2023 גם לא הזדמנות אחת לקדם ללא הרף את ההאשמה הכוזבת שהמדינה היהודית היא "מדינת אפרטהייד" המעורבת ב"רצח המוני", "הרעבה מכוונת", "רצח עם" ואפילו "רצח תינוקות". זוהי טקטיקת גבלס של "חזור על שקר עד שיהפוך לרעש רקע", בגרסה עדכנית של הפרלמנט ההולנדי (ולכלי תקשורת הולנדיים רבים כשותפים מרצון). בצד הימני של המפה הפוליטית, מפלגת הפורום לדמוקרטיה (FVD), שהופכת יותר ויותר פשיסטית ואנטישמית, עלתה גם היא על רכבת הדמוניזציה הזו. באפריל 2026, כפי שציין השגריר ופני, הברית הטמאה הזו העבירה הצעות נגד ישראל ללא כל היסוס מוסרי.

המפלגות ההולנדיות הפרו־ישראליות: PVV של חירט וילדרס, BBB, ‏JA21 ‏ChristenUnie ו־SGP של הנוצרים הציונים – הודרו במכוון מן הקואליציה השלטת.

כלומר מבחינה פרלמנטרית ממשלת המיעוט של יטן שורדת הודות לתמיכתן של המפלגות השונאות את ישראל.

מפלגת VVD, שבעבר הייתה לפחות למראית עין פרו־ישראלית, הוכיחה את עצמה כסרסורית כוח צינית וחסרת מוסר, המוכנה להקריב את המדינה היהודית למען חשבונאות קואליציונית. התוצאה מובטחת: חותמת גומי של "רוב פרלמנטרי" (אנטי ישראלי) לפעילותה של הממשלה.

מפלגת D66, המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט והמנוע האמיתי של ממשלה זו, מתמחה זה זמן רב בשנאת ישראל המחופשת ל"זכויות אדם". דמויות בולטות בתוכה הן כ אלה שעברו בין הפרלמנט, משרדי הממשלה וארגונים לא־ממשלתיים אנטי־ישראליים. סיורד סיורדסמה, כיום שר סחר החוץ ושיתוף הפעולה לפיתוח, הוא דוגמה מובהקת לטיפוס הזה: דיפלומט משופשף לשעבר ששירת בנציגות ההולנדית אצל אש"ף/הרשות הפלסטינית ברמאללה, דובר ותיק לענייני חוץ של D66 ואקטיביסט בלתי נלאה המתייחס לזכותה של המדינה היהודית להגן על עצמה ולהתקיים בלב מולדתה ההיסטורית כעניין הנתון למשא ומתן במקרה הטוב. הוא דחף שוב ושוב להכרה במדינה פלסטינית – גם אם תהיה מחויבת להשמדת ישראל – לאיסורי יבוא מן ההתנחלויות, ללחצים בסגנון סנקציות על ישראל ולביקורת על פעולותיה הצבאיות, תוך המעטה בחשיבותם של חמאס ו"הסטת" הסיוע או התעלמות כליל מהם.

ב־28 במאי 2026 כתב סיורדסמה את הדברים הבאים ברשת X:

"היה טוב להיפגש היום עם הנציג הפלסטיני@ammarhijazi1. שוחחנו על המצב ההומניטרי הקטסטרופלי בעזה, על האלימות הגוברת מצד מתנחלים ועל הרחבת ההתנחלויות הבלתי חוקיות בגדה המערבית. פירטתי את המחויבות ההומניטרית של הולנד בעזה ואת האיסור על סחר במוצרים שמקורם בהתנחלויות הישראליות הבלתי חוקיות. הולנד מייחסת חשיבות רבה ליחסיה הטובים עם הרשות הפלסטינית ואני מצפה להמשך היחסים הללו."

וכן:

"הצגתי את המחויבות ההומניטרית של הולנד בעזה ואת האיסור על סחר במוצרים שמקורם בהתנחלויות הישראליות הבלתי חוקיות. הולנד מייחסת חשיבות רבה ליחסיה הטובים עם הרשות הפלסטינית ואני מצפה להמשך היחסים הללו. 2/2"

רגבים השיבו לו:

"חבל שלא נותר לך זמן לדון באלפי מעשי הטרור הממומנים בידי הרשות הפלסטינית נגד ישראלים, באלימות המינית הברברית שביצעו אחיה של הרשות בעזה, או בהפרות המתמשכות של המשפט הבינלאומי מצד הרשות, שהאיחוד האירופי וממשלת הולנד תומכים בהן."

פוליטיקאים נוספים ב־D66 אכלסו במשך שנים את אותה מערכת אקולוגית של לוחמה משפטית זדונית ושל דה־לגיטימציה. אחת הבולטות שבהם היא שרת ממשלה לשעבר ודיפלומטית לשעבר באו"ם, סיחריד קאך, פעילה אנטי־ישראלית מובהקת עם קשרים הדוקים לסוגיה הפלסטינית. קאך נשואה לאניס אל־קאק, ערבי פלסטיני שכיהן כסגן שר תחת יאסר ערפאת. השניים נישאו בירושלים בשנת 1993, ואף צולמו עם מנהיג הטרור כחלק ממשפחה. כבר בראיון משנת 1996 כינתה קאך את בנימין נתניהו גזען ואת המתיישבים הישראלים "קולוניאליסטים בלתי חוקיים על אדמה שהוחרמה" – וזאת למרות שהקרקע הובטחה שוב ושוב ליהודים לא רק בבריתות המקראיות אלא גם בעת החדשה, בהצהרת בלפור (1917), בוועידת סן רמו (1920) ובמנדט חבר הלאומים על פלשתינה(1922).

באו"ם, כמתאמת הסיוע ההומניטרי לעזה ובהמשך כאחראית על תהליך השלום במזרח התיכון, גינתה סיחריד קאך את ישראל ללא הרף, דרשה זרימת סיוע חופשית לחמאס, הציגה את המשבר בעזה כיצירה מכוונת של ישראל, ודחפה בנחישות להקמת מדינה פלסטינית – ובכך ביססה את מעמדה כדמות מרכזית בקמפיין הבינלאומי של דה־לגיטימציה ולוחמה משפטית נגד המדינה היהודית.

דרכה של מפלגת CDA גרוסטקית אף יותר יותר. כמפלגה שעדיין טוענת לזהות נוצרית, היא זנחה כל הכרה בזכויותיהם המוסריות והמקראיות של היהודים למולדתם ההיסטורית. שר המשפטים וראש הממשלה לשעבר מטעם CDA, דריס ואן אכט, שהתאבד בשנת 2024, הקדיש את שנותיו האחרונות לבניית "פורום הזכויות", אמצעי לשנאת ישראל שמשך למועצת המנהלים שלו בכירים נוספים לשעבר מה־CDA. עברו המוקדם של ואן אכט – כולל ניסיונותיו להגן על עוזריו המקומיים של אדולף אייכמן מפני העמדה לדין בהולנד, וכן התבטאויותיו האנטישמיות החוזרות – מטיל צל כבד על כל טענה למצפון נוצרי.

קריסתה של VVD אל תוך פוליטיקה של נוחות משלימה את התמונה. מפלגה שבעבר הבינה את ההצדקה האסטרטגית והמוסרית של מדינת ישראל החליטה ככל הנראה שהשלכת המדינה היהודית מתחת לגלגלי האוטובוס היא מחיר קטן לשלם כדי להישאר בשלטון.

הבגידה ההולנדית משקפת מחלה אירופית רחבה יותר. הגירה המונית ממדינות מוסלמיות ייבאה זן ארסי של אנטישמיות החוצה כיום את כל הגבולות הפוליטיים. הפוליטיקאים מבחינים רק בהשלכות האלקטורליות: האוכלוסיות היהודיות מצטמצמות והאוכלוסיות המוסלמיות גדלות במהירות. רגשות האשם שלאחר השואה, שבעבר שימשו בלם לשנאת יהודים, התהפכו: רבים מצאצאי המבצעים והעומדים מן הצד משליכים כיום את הבושה הבלתי פתורה שלהם על היהודים ששרדו ועל מדינתם. ה"פלסטיני המדוכא" החליף את היהודי המדוכא כמושא הנרקיסיזם המוסרי האירופי. האירופים, שמעולם לא סלחו ליהודים על אושוויץ, חופשיים סוף־סוף מן האשמה.

הסנקציות האחרונות של האיחוד האירופי נגד ארגונים ויחידים ישראלים תחת הכותרת "אלימות מתנחלים" – כולל הטלת סנקציות על רגבים עצמה, אותו ארגון שחשף את זיוף הנתונים שמאחורי הנרטיב – מייצגות את אותה היפוך מוסרי. או בלשונו של אדם אחד שכתב על האירוע הזה, אירופה מטילה סנקציות על המבקר של מעשיה המתועדים שלה עצמה.

אירופה, שאינה מסוגלת – או אינה מעוניינת – להגן על הקהילות היהודיות שלה מפני הטרדות ותקיפות יומיומיות, מרשה לעצמה כעת להכתיב ליהודים היכן מותר ואסור להם לחיות בארץ ישראל.

הצביעות והריקבון המוסרי הם חסרי תחתית. האירופים הם שהגלו את היהודים ממורשתם ומערש תרבותם. האירופים הם שהכפיפו את "היהודים שלהם" ליותר מאלף שנים של אפליה, גירושים, גירושים המוניים ופוגרומים, שהגיעו לשיאם בשואה. האירופים הם גם אלה שבוועידת אוויאן בשנת 1938 סירבו לפתוח את שעריהם ליהודים שנמלטו מהיטלר. הבריטים הם שהוציאו את הספר הלבן של 1939 ללא מחאה אחת מצד הדמוקרטיות האירופיות האחרות, ובכך טרקו את שערי ארץ ישראל כמקום מקלט בדיוק כאשר החלה השמדת היהודים. האירופים (פולנים, בריטים והולנדים) הם גם שהגו את "תוכנית מדגסקר" לגרש את יהודי אירופה לאי מרוחק ובלתי ראוי למחיה, שבו ודאי היו נספים.

לאחר השואה, כאשר היהודים ששרדו – כנגד כל הסיכויים – שבו בהמוניהם כדי לבנות מחדש את מדינת אבותיהם, אותם אירופים עצמם, שכעת מטיפים למדינה היהודית על "המשפט הבינלאומי", פעלו לאסור עליהם להתגורר דווקא באותם שטחים המצויים בלב ההיסטוריה, הזהות והמורשת היהודית. מסע ההדרה הזה מתחזק באמצעות לוחמה סמנטית. השמות הטריטוריאליים "פלסטין" (המצאה של האימפריה הרומית שנועדה למחוק את יהודה) ו"הגדה המערבית" (המצאה ירדנית לאחר כיבושה הבלתי חוקי בשנת 1948 של יהודה, שומרון ומזרח ירושלים) משמשים עדיין ככלים מכוונים לניתוק העם היהודי ממקורו ולערעור תביעתו למולדתו ההיסטורית.

אולם היהודים אינם שוכחים מאין באו. יהודים חיו בארץ ישראל ברציפות במשך אלפי שנים, ורבים מן הצאצאים שפוזרו בכפייה שבו אליה.

ודווקא השיבה הזו היא שמעוררת זעם כה רב. הרשויות ההולנדיות ופוליטיקאים הולנדים רבים חוזרים כיום בהתלהבות על עלילת הדם המודרנית של "אלימות מתנחלים" – וכל זאת תוך התעלמות מן הטרור הבלתי פוסק שמבצעים ערבים נגד יהודי יהודה, שומרון וירושלים ושאר חלקי ארץ ישראל במשך למעלה ממאה שנים ועד היום.

גם כאשר המדיניות והרטוריקה שלהם עצמם מלבות באופן פעיל הסתה ואלימות נגד יהודים בהולנד, הם ממשיכים לשלול את הלגיטימיות של היהודים ביהודה ושומרון. יהודים נרדפים ברחובות אמסטרדם, סטודנטים יהודים בהולנד חווים הדרה, בריונות והפחדה באוניברסיטאות, בתי ספר יהודיים ובתי כנסת הותקפו שוב ושוב, ואף באמצעות חומרי נפץ. ראשי ערים בערים הולנדיות מרכזיות כמו אמסטרדם ואוטרכט החלו לציין את ה"נכבה" בהתרגשות של דמעות תנין, תוך רמיסת ההיסטוריה של הסכסוך הישראלי־ערבי והטלת האשמה על היהודים בכל דבר פרט לשינוי האקלים. אך אותן רשויות עצמן, הטוענות בצדקנות כי הן נלחמות באנטישמיות, הן מן הגורמים המרכזיים המאפשרים אותה ושותפות בעצמם הקמפיין היוצר אותה.

אמנדה קלוולד, פרופסורית לא־יהודייה ללימודי שואה באוניברסיטת מאסטריכט, כתבה:

"מילים נאמרות, אך ההגנה נמנעת. הגדרות נידונות בלי סוף, אך האלימות נותרת ללא מענה. היהודים שוב נותרו פגיעים, מבודדים ומושמצים – הפעם בלב דמוקרטיה אירופית שטוענת שלמדה מעברָה."

בשל עמדתה הפרו־ישראלית והפרו־יהודית האמיצה, העקבית אך הבודדת, הפכה קלוולד יעד תדיר לאיומים, הטרדה מוסדית ואלימות ממשית,

וכך אנו מגיעים להיגיון הסופי והציני של מדיניות ישראל הנוכחית של הולנד. ממשלת "ארץ אנה פרנק" מתעקשת למעשה לגרש את כל היהודים, עד האחרון שבהם, מלב המולדת היהודית. האם הרשויות ההולנדיות יגיעו יום אחד לעצור, לנשל ולגרש את יהודי חבלי הארץ של ישראל כפי שעצרו, נישלו וגירשו את יהודי אמסטרדם ומקומות אחרים בהולנד במהלך השואה? כמובן שלא. ליהודים (הישראלים) יש כיום צבא.

ביהודה, שומרון, ירושלים ורמת הגולן יש ערים, יישובים, שכונות ותשתיות יהודיות מבוססות ומשגשגות. "עובדות בשטח" אלה יישארו בוודאות גם בעתיד, וכנראה ייגדלו ויהפכו לביתם של מאות אלפי יהודים המתכננים כעת לעזוב את אירופה המתמוטטת. ישראל תחגוג את שיבתה לארץ ישראל זמן רב לאחר שהולנד תיהרס על ידי הפלישות המוסלמיות והאפריקאיות שהזמינה במו ידיה, עת שרידיה של מה שהיה פעם מדינה גדולה ומוסרית ישובו למצבם הטבעי: ביצה.

זוהי אירוניה בשיאה: העם היהודי בישראל מחזיק בשיעור הפריון הגבוה בעולם המפותח – כמעט 3.0 ילדים לאישה – ובכך מבטיח את עתידו הדמוגרפי, בעוד הולנד – הנשלטת בידי אליטה פוליטית חסרת ילדים באופן בולט, הכוללת את ראש הממשלה רוב יטן ואת סגנית ראש הממשלה דילן יישילגוז מדשדשת סביב שיעור פריון קטסטרופלי של 1.4 ילדים, ובכך למעשה מפקידה את הישרדותה בידי הגירה המונית שככל הנראה אינה מגיעה לאירופה רק לצורך הזדמנות כלכלית, אלא כדי לעצב אותה מחדש באופן יסודי בדמותה שלה.

היהודים חזרו לביתם. ההולנדים, כך נראה, נחושים לנטוש את שלהם. ההיסטוריה תאמר את דברה.

וים קורטנאובן הוא חבר לשעבר בפרלמנט ההולנדי. מאמר זה פורסם לראשונה באתר מכון גייטסטון ואנו מודים לו על הזכות לפרסמו בעברית.