האם ארה"ב תפקיר את ישראל ברגע האמת?

מערכת הבחירות המתקרבת של שנת 2026 מוצאת את מדינת ישראל בנקודת זמן היסטורית:  כמעט שלוש שנים בתוך מצב חירום מתמשך, בעיצומה של מערכה אזורית מורכבת שטרם הוכרעה. באולפן 'כור ההיתוך', אירח שניאור ובר את פרופ' אבי בראלי לשיחה נוקבת ומעמיקה על האינטרס האמריקאי באיראן, על חוסר יכולתה של האופוזיציה לספק מנהיגים ראויים ועל קוצר הראי של החברה החרדית, וקורא: הגיע הזמן להחזיר את המשיחיות לאופנה.

המצב טוב בהרבה

בפתח השיחה מסרב פרופסור בראלי לקבל את ההגדרה כי ישראל נמצאת "במקום לא טוב". לדבריו, "ישראל וארצות הברית הצליחו לדחות את פרויקט הגרעין האיראני לפחות בכמה שנים טובות. זהו מצב טוב בהרבה מזה שהיינו בו בעבר, אך הסיכון הקיומי לא חלף".

בראלי מסביר כי המשטר באיראן הצליח לשרוד באמצעות סחטנות כלפי מדינות המפרץ ואיומים על שוק האנרגיה העולמי. כל עוד בידי המשטר האיראני היכולת הפיננסית לחדש את תכניות האימפריאליזם וההשמדה שלו – שתי מטרות המשולבות זו בזו באופן מובנה, הוא טוען, הסכנה לישראל נותרת בעינה.

על רקע זה, מדגיש בראלי את פער האינטרסים המובנה בין ירושלים לוושינגטון. בעוד עבור ישראל מדובר באיום קיומי מובהק עבור ארצות הברית מדובר באינטרס אזורי בדרגה נמוכה יותר. במצב שבו איראן מאיימת בצעדים קיצוניים כמו סגירת מצרי הורמוז או פגיעה במשק האנרגיה, ארצות הברית עלולה לעשות חשבון עלויות שונה מזה של ישראל.

אייזנקוט – החלטה שערורייתית, בנט – שיקולים פוליטיים

לדברי בראלי, השאלה המרכזית שתכריע את הבחירות הקרובות היא איזו הנהגה מסוגלת להתמודד עם איומים אסטרטגיים אלו. הוא מתח ביקורת חריפה על ראשי האופוזיציה הנוכחית, וטען כי התנהלותם במהלך המלחמה פוסלת אותם מלהנהיג את המדינה.

• ח"כ גדי אייזנקוט: בראלי מגדיר את החלטתו לפרוש מממשלת החירום בעיצומה של המלחמה כ"שערורייתית", וטוען כי הוא גרר אחריו את בני גנץ עוד לפני שהושלמו מהלכים מכריעים בעזה, בלבנון ובאיראן.
• נפתלי בנט: לדברי בראלי בנט פעל לאורך כל הדרך מתוך שיקולים פוליטיים פנימיים. "הוא התמיד שלא להתבטא בשום נושא שעמד במחלוקת – לא בסוגיית החטופים ולא בעניין רפיח. הוא הופיע כמסבירן בחו"ל ונקט עמדות כלליות בלבד".
• יאיר לפיד: בראלי הזכיר לחומרה את סירובו של לפיד להיכנס לממשלת חירום לאומית מיד עם פרוץ המלחמה, ואת התנהלותו הציבורית בנושא החטופים.

בתגובה לטענת ראשי האופוזיציה כי "הם באים נקיים" וכי האחריות לכישלון ה-7 באוקטובר מוטלת כולה על הממשלה הנוכחית, משיב בראלי כי כל המנהיגים בישראל הציגו בעבר תפיסות דומות של הכלה ושקט, וכי המסקנה העיקרית מהכישלון היא קריסת הקונצפציה שישראל יכולה להכיל צבאות טרור על גבולותיה. "הדרך הרציונלית אחרי כישלון כזה היא לא לשפוט את המנהיגים על פי מה שהיה לפני כן, אלא על פי האופן שבו פעלו והתנהגו לאחר ה-7 באוקטובר", סיכם.

עיקר האחריות ב־1973 הייתה על הדרג הצבאי

בהשוואה היסטורית בין הבחירות הנוכחיות לבחירות שנערכו לאחר מלחמת יום הכיפורים, מציין בראלי כי הציבור נוטה להדחיק את האחריות המקצועית והמבצעית של מפקדי הצבא. ב-1973, ועדת אגרנט הטילה בצדק את מירב האחריות על הדרג הצבאי, ואילו גולדה מאיר שילמה מחיר פוליטי והתפטרה בעקבות לחץ ציבורי שהתמקד בתפיסה המדינית.

בדומה לכך, בראלי טוען כי ה-7 באוקטובר הוא תולדה של מיס-קונספציה ארוכת שנים של הדרג הצבאי – החל מתקופת מופז ויעלון – שהובילה להקטנת הצבא, לפיתוח תפיסות של הימנעות מהכרעה והסתמכות על הגנה טכנולוגית והרתעה. "אלו דברים שנמצאים באחריותם המקצועית הבלעדית של מפקדי הצבא", אמר, והוסיף כי הנטייה לפטור את הדרג הצבאי מאחריות פוגעת ביכולת לתקן את הליקויים האסטרטגיים.

ליהדות החרדית אין זכות קיום עצמאית ללא מדינת ישראל

השיחה הגיעה לטונים גבוהים כאשר עלה לדיון נושא השילוב והגיוס של הציבור החרדי. בראלי האשים את שלוש ההנהגות – הפוליטית, הצבאית והחרדית – בכישלון יסודי וממושך בניהול המשבר, שהפך למטען חבלה פוליטי וחברתי.

הוא מתח ביקורת קשה על מוסדות המשפט, ובראשם בג"ץ והייעוץ המשפטי לממשלה, וטען כי הם "מוסיפים שמן למדורה" ופועלים ללא אחריות לקיטובה של החברה הישראלית. עם זאת, עיקר הביקורת הופנתה כלפי ההנהגה החרדית, הפוליטית והרבנית כאחד, אותה הגדיר כ"שמרנית ומפוחדת".

בראלי כינה את הניסיונות של פוליטיקאים חרדים, דוגמת ח"כ משה גפני, לנהל משא ומתן או "לשחק" בין הגושים הפוליטיים כפילוסופיה פתטית. לדבריו, גוש המרכז-שמאל מחויב כעת זהותית ומשפטית לעמדה אנטי-חרדית מובהקת, המונעת על ידי בסיס הבוחרים שלו, ולכן החרדים לא יוכלו למצוא שם מפלט או להקים קואליציה שתחזיר את הגלגל לאחור.

בראלי קובע נחרצות כי ליהדות החרדית אין זכות קיום עצמאית ללא מדינת ישראל. הקהילות החרדיות הפזורות בעולם (בלונדון, בניו יורק או באנטוורפן) הן כולן שלוחות הניזונות מהמרכז הרוחני ועולם הישיבות של ארץ ישראל. ללא המרכז הריבוני הזה, חוזה בראלי, גורלה של היהדות בתפוצות יהיה כגורלן של קבוצות היסטוריות קטנות שהלכו והתכווצו עד שנעלמו.

להחזיר את המשיחיות לאופנה

לסיום, יוצא בראלי להגנת המושג "משיחיות", שהפך בשנים האחרונות למילת גנאי בפי פוליטיקאים ואנשי תקשורת.

"השימוש במילה משיחי כמילת גנאי משקף בורות איומה. משיחיות בעולם היהודי פירושה המהותי הוא סירוב להשתעבד לסדר הקיים, שאיפה לחברה צודקת יותר, וכפירה בהנחה שהכאן ועכשיו הוא חזות הכל".

גדולי המנהיגים של התנועה הציונית – החל מבנימין זאב הרצל שדיבר על "אלטנוילנד" ועד דוד בן-גוריון שהעיד על עצמו ככזה, מספר בראלי, היו משיחיים במובן העמוק והמהפכני של המילה. מי שמשתמש במונח זה כדי להקניט, יאיר לפיד למשל, מייצג תפיסה בורגנית, "קצוצת חזון ואופק", שאינה מסוגלת להציב יעד היסטורי או שאיפה לאומית ארוכת טווח לעם שנמצא במאבק מתמיד על קיומו.

הפודקאסט 'כור ההיתוך' בספוטיפיי ויוטיוב הפך לקול חשוב ומשמעותי בשיח הציבורי, הודות לתמיכה שלכם. בואו לקחת חלק והיו שותפים בפעילות של שניאור ובר באמצעות הלינק המצורף.