האדם המסמל: מסע להבנת הטבע האנושי

מפתח לטבע האדם: הסמל

הביולוג יוהנס פון איכסקיל כתב ספר המנסה לבחון בחינה ביקורתית את עקרונות הביולוגיה. לדידו הביולוגיה היא מדע טבע, שיש לפתחו בשיטות הניסיוניות הרגילות — שיטות ההסתכלות והניסיון. אך מאידך גיסא, אין המחשבה הביולוגית נמנית עם טיפוס המחשבה של הפיזיקה או הכימיה. איכסקיל הוא לוחם אמיץ של הוויטליזם; הוא מגן על עיקרון האוטונומיות של החיים. החיים הם ממשות מוחלטת ותלויה בעצמה. אין לתארם במושגי הפיזיקה או הכימיה. מנקודת מבט זו מפתח איכסקיל סכמה כללית חדשה של המחקר הביולוגי. כפילוסוף הוא אידיאליסט ופנומנליסט. אך הפנומנליזם שלו אינו מבוסס על שיקולים מטפיזיים או אפיסטמולוגיים, אלא על עקרונות ניסיוניים. כפי שהוא מטעים, תהא זו דוֹגמטיות תמימה להניח את מציאותה של ממשות מוחלטת אחת המשותפת לכל בעלי החיים. הממשות אינה דבר אחד ויחיד, העשוי מעור אחד; היא עשירת גוונים ומספר צורותיה ותבניותיה כמספר האורגניזמים השונים. כל אורגניזם, אם אפשר לומר, הוא יש מונדי. יש לו עולם משלו מאחר שיש לו ניסיון משלו. התופעות המצויות בחיי מינים ביולוגיים מסוימים — אין להעתיקן למינים אחרים. הניסיונות — ולפיכך גם הממשויות — של שני אורגניזמים שונים אינם שווי מידה. בעולם הזבוב, טוען איכסקיל, מוצאים אנו "עצמים זבוביים" בלבד; בעולם קיפוד הים — "עצמים קיפוד ימיים" בלבד.

מהנחת יסוד כללית זו מפתח איכסקיל סכמה שנונה ומקורית של העולם הביולוגי. ברצותו להימנע מכל הסברים פסיכולוגיים, הוא נוקט שיטה ביהביוריסטית אובייקטיבית מובהקת. הוא עומד על כך, שהמפתח לחיי בעלי החיים ניתן אך ורק בעובדות האנטוֹמיה המשווה. אם נדע את המבנה האנטומי של מין ממיני בעלי החיים, יהיו בידינו כל הנתונים הנחוצים לחזור ולבנות את אופן הניסיון המיוחד לו. מחקר מדוקדק על מבנה גופם של בעלי החיים, מספרם, איכותם, חלוקת כלי התחושה השונים ותנאי מערכת העצבים, יצייר תמונה מושלמת מהעולם הפנימי והחיצוני של האורגניזם. בחקירותיו החל איכסקיל בחקר האורגניזמים הנמוכים ביותר; ובהדרגה הרחיב אותן על כל צורות החיים האורגניים. במובן מסוים הוא מסרב לדבר על צורות חיים נמוכות או גבוהות. החיים מושלמים בכל מקום; אחד הם החיים בחוג הגדול ביותר ובקטן ביותר. כל אורגניזם, ואפילו הנמוך ביותר, לא רק שהוא מותאם לסביבתו מלבר אלא גם תואם לה תיאום מלגו. בהתאם למבנהו האנטומי הוא בעל Wirknetz מסוים  ובעל Merknetz מסוים – מערכת קליטה ומערכת ביצוע. ללא שיתוף פעולה וללא שיווי משקל בין שתי מערכות אלה אין האורגניזם יכול להתקיים. מערכת הקליטה אשר בעזרתה מקבל המין הביולוגי גירויים מבחוץ ומערכת הביצוע שבאמצעותה הוא מגיב עליהם, כרוכות ודבוקות זו בזו. אין הן אלא חוליות בשרשרת אחת, המתוארת על ידי איכסקיל כמעגל פונקציונלי של בעל החיים.

אין אני יכול להיכנס לוויכוח על העקרונות הביולוגיים של איכסקיל. הזכרתי כאן את מושגיו ומונחיו אך ורק לשם הצגת שאלה כללית. האפשר להשתמש במתכונת המוצעת על ידי איכסקיל, לתיאורו ולאִפְיוּנוֹ של עולם האדם? ברור שעולם זה אינו יוצא מגדר החוקים הביולוגיים, השולטים בחיי כל שאר האורגניזמים. אולם בעולם האדם מוצאים אנו תכונה חדשה, הנראית כסימן היכר מיוחד לחיי האדם. המעגל הפונקציונלי של האדם הורחב לא רק הרחבה כמותית, חל בו גם שינוי איכותי. למעשה, גילה האדם שיטה חדשה של הסתגלות לסביבתו. בין מערכת הקליטה למערכת הביצוע, המצויות אצל כל בעלי החיים למיניהם, מוצאים אנו באדם חוליה שלישית, שאפשר לתארה כמערכת הסמלים. קניין חדש זה משנה מעיקרם את פני כל החיים האנושיים. לעומת שאר בעלי החיים חי האדם לא בממשות רחבה יותר בלבד, אלא, אם אפשר לומר, בממד חדש של הממשות. קיים הבדל גלוי בין התגובות האורגניות לבין מעני האדם. במקרה הראשון ניתנת תשובה ישירה ובלתי אמצעית לגירוי החיצוני; במקרה השני התשובה מושהית. תהליך מחשבה מסובך ואיטי מקטע את התשובה ומעכבה. במבט ראשון נראית השהיה זו כיתרון מפוקפק. פילוסופים רבים הזהירו את האדם מפני יתרון מדומה זה. רוסו אומר: "L'homme qui médite est un animal dépravé" (האדם ההוגה הוא חיה מעוותת). החריגה מגבולות החיים האורגניים אינה שכלול בטבע האנושי אלא פגם.

ברם, אין תרופה נגד הפיכה זו בסדר הטבעי. אין האדם יכול להימלט מן ההישג שאליו הגיע. אין לו אלא לקבל את תנאי חייו הוא. אין הוא חי עוד בעולם הטבע בלבד, אלא בעולם של סמלים. הלשון, המיתוס, האומנות והדת הם חלקיו של עולם זה. הם החוטים השונים הטוֹוים את רשת הסמלים, את הקורים הסבוכים של הניסיון האנושי. כל התקדמות במחשבת האדם ובניסיונו משפרת ומשכללת רשת זו. אין האדם יכול עוד לעמוד במישרין מול הממשוּת; למעשה, אינו יכול לראותה פנים אל פנים. דומה, שהממשות הטבעית פוחתת כל אימת שהפעילות הסמלית של האדם עולה. במקום לעסוק בדברים כשהם לעצמם, האדם, במובן מסוים, שח עם עצמו בקביעות. עד כדי כך עטף עצמו בצורות לשון, בדימויי אומנות, בסמלי מיתוס או בטקסי דת, שאין ביכולתו לראות או לדעת דבר, אלא בחציצת מתווך מלאכותי זה. אחד הוא מצבו בספרה העיונית ובספרה המעשית. אפילו בספרת המעשה אין האדם חי בעולם של עובדות מוצקות או בהתאם לצרכיו או לתשוקותיו המיידיים. הוא חי בתוך ריגושיו הדמיוניים, בתקווֹת ובחששות, באשליות ובאכזבות, בדמיונות ובחלומות. "לא הדברים הם מפריעים ומפחידים את האדם, אלא דעותיו והרהוריו עליהם", אומר אפיקטטוס.

מנקודת מבט זו שאליה הגענו זה עתה יכולים אנו לתקן ולהרחיב את הגדרת האדם הקלאסית. למרות כל מאמציו של האי־רציונליזם המודרני, הגדרת האדם כ־animal rationale לא איבדה את תוקפה. אכן, הרציונליות היא תכונה המוטבעת בכל פעילויות האדם. אפילו המיתולוגיה אינה גוש גולמי של אמונות טפלות או מעשי תעתועים בלבד. אין היא רק תוהו ובוהו, שכן יש לה צורה מוּשגית או שיטתית. אך מאידך גיסא מן הנמנע לאפיין את מבנה המיתוס כרציונלי. לעיתים קרובות זיהו את הלשון עם השכל, או עם עצם מקורו של השכל. אולם נקל לראות שהגדרה זו אינה חופפת את התחום כולו. היא pars pro toto (מטונימיה); היא מציעה לנו חלק במקום השלם. כי בצידה של לשון מושגים קיימת לשון רגשות; בצידה של לשון מדעית או מוּשגית קיימת לשון הדמיון הפיוטי. בראש ובראשונה אין הלשון כלי ביטוי למחשבות ולרעיונות, אלא לתחושות ולהיפּעלויות. ואפילו דת "בתחומי התבונה הטהורה", כפי שהשיגה ופיתחה קאנט, אינה אלא דבר שבהפשטה. היא מוסרת רק דמות אידיאלית, רק צל של חיי דת אמיתיים ומוחשיים. הוגי הדעות הגדולים אשר הגדירו את האדם כ־animal rationale לא היו אמפריסטים ואף לא נתכוונו לתת הסבר ניסיוני לטבע האנושי; הם ביטאו בהגדרה זו צו מוסרי יסודי. השכל הוא מושג לקוי עד מאוד ואין בכוחו להקיף את צורות החיים התרבותיים של האדם בכל עושרן וריבוי הפנים שבהן. אך כל הצורות האלה צורות סמליות הן לפיכך, תחת להגדיר את האדם כ־animal rationale מחובתנו להגדירו כ־animal symbolicum. בכך נוכל לציין את ייחודו ולהבין את הדרך החדשה הסלולה לפניו — הדרך אל הציביליזציה.

הספר "מסה על האדם" מאת ארנסט קסירר, בתרגום יהודה לנדא ורפאל עמית, יצא לאור במהדורה מחודשת במרכז לחירות ישראלית וזמין לרכישה בקישור.