ארה"ב חוגגת עצמאות, וזה הזמן להיזכר בקשר הבלתי נפרד של אמריקה עם התנ"ך, היהודים והציונות
כאשר ארצות הברית מציינת 250 שנה להכרזת עצמאותה, אין מדובר רק בציון דרך אמריקאי. זהו רגע היסטורי המזמין בחינה מחודשת של הרעיונות שעיצבו את הרפובליקה המשפיעה ביותר בעת החדשה ושל מקומם בעולם הנתון כיום לטלטלה גיאופוליטית.
מנקודת מבטה של מדינת ישראל, זהו גם רגע של הכרת תודה. תודה לאומה שהעניקה לעם היהודי את מרחב החירות, השוויון והביטחון הגדול ביותר שידע בגלותו, ושמאז הקמת מדינת ישראל ניצבה לצידה ברבים מן הרגעים המכריעים. אך מעל הכול, תודה על ברית המבוססת על ערכים משותפים ולא רק על אינטרסים.
השורשים העבריים של ארה"ב
כבר בשנים 1620 ו-1630 כאשר הפליגו הספינות "מייפלאואר" ו"אראבלה" מאנגליה אל העולם החדש. המתיישבים הפוריטנים ראו את עצמם כעם העוזב את "מצרים המודרנית", חוצה את "ים סוף המודרני" ומגיע אל "הארץ המובטחת". מנהיג המייפלאואר, ויליאם ברדפורד, כונה "משה", ומנהיג האראבלה, ג'ון וינתרופ, כונה "יהושע". בעיניהם, אמריקה הייתה "ישראל החדשה".
מאה וחמישים שנה מאוחר יותר, כאשר הכריזו האבות המייסדים על עצמאותם, היום לפני 250 שנה, ב-4 ביולי 1776, הם לא בחרו לבסס את הלגיטימיות של המדינה החדשה על כוח, על דם או על מוצא אתני, אלא על מערכת ערכים משותפת. בהכרזת העצמאות נאמר:
"אנו רואים אמיתות אלה כברורות מאליהן: שכל בני האדם נבראו שווים, וכי בוראם העניק להם זכויות מסוימות שאין לשלול מהם, ובהן החיים, החירות והחתירה לאושר".
לא במקרה מופיעה כאן המילה "בוראם". הזכויות אינן מוענקות על ידי מלך, פרלמנט או מדינה – הן נובעות ממקור עליון. בהמשך ההכרזה מופיעה הסתמכות מפורשת נוספת על "ההשגחה האלוהית", כאשר החותמים מתחייבים זה לזה "בחיינו, ברכושנו ובכבודנו המקודש". ההכרזה כולה מזכירה את האל ארבע פעמים.
זוהי נקודה מהותית בהבנת ארה"ב של אמריקה. בניגוד למיתוס הרווח כיום, ארצות הברית נולדה מתוך תרבות שהושפעה עמוקות מהתנ"ך ומהמורשת היהודית-נוצרית, והשפעה זו לא נותרה במעמקי ההיסטוריה, היא מוטבעת בנוף האמריקאי עד עצם היום הזה. בימים אלו אני חוזר ממסע רואד-טריפ מחוף לחוף, ובמהלכו הבחנתי עד כמה המורשת הזאת עדיין נוכחת: אלפי ערים, מחוזות, הרים ויישובים ברחבי ארצות הברית נושאים שמות תנ"כיים. יש שמונה-עשרה קהילות בשם ירושלים, עשרות יישובים בשם סיילם, שמה הקדום של ירושלים, ועשרות רבות נוספות בשם שילה, בית אל, חברון, גושן ויריחו.
המורשת הזאת אינה מוצגת כשריד ארכיאולוגי, אלא כחלק בלתי נפרד מהסיפור הלאומי האמריקאי, וניכרת במוזיאונים, באוניברסיטאות, בספריות ובמבני ציבור. אוניברסיטת ייל נושאת עד היום בסמלה את המילים "אורים ותומים" בעברית. בסמלה של אוניברסיטת קולומביה מופיע הפסוק מתהילים: "באורך נראה אור". סמלה הרשמי של אוניברסיטת פרינסטון משלב את הברית הישנה לצד הברית החדשה, וסמלה של אוניברסיטת ברנדייס נושא את המילה "אמת" בעברית. דורות של נשיאי אוניברסיטאות ואנשי רוח אמריקאים למדו עברית, לימדו עברית, וראו בתנ"ך מקור מרכזי להבנת האדם והחברה. פרט מעניין שראוי לציון הוא שפרופ' ג'ורג' בוש, קרוב משפחתו הרחוק של הנשיא בוש האב, שימש כמרצה הראשון לעברית באוניברסיטת ניו יורק (1846-1831), פרסם ספרים על התנ"ך והדקדוק העברי, וקרא לשקם את הריבונות היהודית ב"ציון התנ"כית".
הסמלים הלאומיים עצמם מספרים את אותו סיפור. בסמל הרשמי של ארצות הברית מתנוססים מעל ראש הנשר שלושה-עשר כוכבים, כמניין שלוש-עשרה המושבות הראשונות, הערוכים בצורת מגן דוד. פעמון החירות בפילדלפיה, אחד הסמלים המזוהים ביותר עם אמריקה, נושא פסוק מספר ויקרא: "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה". ובבית המשפט העליון של ארצות הברית חרוטים על קירות האולם דיוקנו של משה ועשרת הדיברות. בעיני האבות המייסדים, רעיון החירות לא נולד בפריז או בלונדון, הוא נשאב במידה רבה מן התנ"ך.
ברית שקדמה למדינת ישראל
הקשר בין ארצות הברית לעם היהודי ולציונות קדם בהרבה להקמת מדינת ישראל. בשנת 1891 חתמו יותר מארבע מאות מנהיגים אמריקאים על עצומת בלקסטון, שקראה להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. ובשנת 1922 אימצו שני בתי הקונגרס החלטה התומכת בהקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה.
עשרות שנים לאחר מכן, בשנת 1963, בחר ד"ר מרטין לותר קינג, להוביל את קריאתו למען זכויות השחורים בארה"ב במילים "שלח את עמי" מן התנ"ך. בנאומו המפורסם "יש לי חלום" התבססה האלגוריה המרכזית על פרק מ' בישעיהו: "יש לי חלום שיום אחד כל גיא ינשא, וכל הר וגבעה ישפלו, והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה, ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר".
קשר ערכי זה ממשיך ומתבטא עד היום, משני צידי המפה הפוליטית. בשנת 2022 אמר הנשיא ג'ו ביידן כי "שורשיו של העם היהודי מגיעים לימי התנ"ך, וזו ברכה, מפני שהקשר בין עם ישראל והעם האמריקאי עמוק ושורשי כעומק העצמות, דור אחר דור". ורק לפני כחודש, כחלק מחגיגות 250 שנות העצמאות, קרא הנשיא דונלד טראמפ ליהודי ארצות הברית לציין "שבת לאומית" כמחווה סמלית המבטאת הכרה בתרומת המורשת היהודית לחברה האמריקאית. בכך הדהד את מכתבו ההיסטורי של הנשיא ג'ורג וושינגטון אל הקהילה היהודית, בניופורט שברוד איילנד 1790, ובו הכיר ביהודים כחלק בלתי נפרד מהאומה האמריקנית.
יש הסבורים שהקִרבה בין ישראל לארצות הברית נובעת אך ורק משיקולים גיאופוליטיים. אין ספק שהאינטרסים המשותפים חשובים, אך הם אינם מסבירים את עומק היחסים. הסיבה העמוקה יותר היא שישראל ואמריקה נתפסות, על ידי ידידיהן ואויביהן כאחד, כמייצגות רעיון דומה: חירות אנושית, אחריות מוסרית, ואמונה כי האדם נברא בצלם אלוהים.
לכן אין זה מקרה שאותם משטרים ואותן תנועות השונאים את האומה היהודית נוטים לשנוא גם את אמריקה. על אף כל פגמיה, אמריקה לבדה ניצבת בין הדמוקרטיה לבין עליית העריצות ברחבי העולם, ולכן אין זה מפתיע שבקרב משטרים עריצים ומגיניהם, אמריקה וישראל מזוהות לעיתים כה קרובות כאותו אויב עצמו. אין זה רק משום שארצות הברית ניצבת לבדה מאחורי ישראל – עינינו הרואות כי ארצות הברית מסייעת בנדיבות רבה למדינות ערב. הסיבה לעוינות הזו נובעת במידה רבה מכך שאמריקה וישראל ממשיכות לשאוף אל אידיאל מוסרי הגבוה מהן עצמן: האמונה שהחירות אינה רק זכות אלא גם אחריות מוסרית שניתנה על ידי האל, ושכוחה של מדינה נמדד לא רק בעוצמתה אלא גם בערכיה. העובדה ששתי המדינות הלא-מוסלמיות שספגו את מספר הנפגעים הכבד ביותר מפיגועי התאבדות אסלאמיים הן ארצות הברית וישראל מוכיחה זאת.
זו גם הסיבה שהקשר בין ארצות הברית לישראל שרד משברים, חילופי ממשלים ומחלוקות פוליטיות במשך קרוב לשמונה עשורים, וזו גם הסיבה שבכוחו להמשיך ולעמוד גם מול אתגרי העתיד. כאשר אמריקה מציינת היום רבע אלף לעצמאותה עלינו לזכור כי הברית בין ירושלים לוושינגטון לא החלה בשנת בשנת 67 או 48. יסודה בספר עתיק שניתן במדבר סיני לפני אלפי שנים, ומצא בית בלב ליבו של הסיפור האמריקאי. ולכן היא גדולה מכל ממשל, עמוקה מכל מחלוקת וארוכה מכל מחזור פוליטי. כל עוד שתי האומות יוסיפו לשמור אמונים לערכים הללו, הן לא רק יבטיחו את עתידן שלהן, אלא גם יחזקו את יסודותיו של העולם החופשי. חג עצמאות שמח, אמריקה. ותודה.
שמעון רפאלי הוא סגן ראש המכון למדיניות ביטחון בתנועת הביטחוניסטים (IDSF) ומגיש הפודקאסט "מסע בין רעיונות". בין השנים 2023 עד 2026 שימש כעוזר המדיניות של רון דרמר, לשעבר השר לעניינים אסטרטגיים.
