ד"ר צביקה מור: לא באתי להיות קישוט במפלגה

המועמד החדש במפלגת "הציונות הדתית", ד"ר צביקה מור, הגיע להתראיין בפודקאסט "זווית ישרה" וסיפק בכנות מרשימה אמירות שלא רגילים לשמוע מפיהם של הסרוגים.

מדוע החלטת להצטרף לפוליטיקה?

אחרי שאיתן (בנו שהיה בשבי חמאס בעזה) חזר ברוך השם, אני הבנתי שסיימתי את פרק א' בחיים שלי. עד אז במשך 13 שנים עסקתי בטיפול בבני נוער והבנתי שאני לא מסוגל כבר נפשית להקדיש שעה שלי לנער אחד בכל פעם. למרות שתמיד כשהסתכלתי על הנער חשבתי גם על השירות הצבאי שלו, על הישיבה שלו, על הזוגיות שלו, על ההורות שלו – חשבתי שלמרות שהוא בן 16 אנחנו בונים עכשיו את כל העתיד שלו ואת כל הבסיס למשפחה שלו. אבל עדיין זו שעה שמוקדשת לאחד והבנתי שאני כבר נמצא במקום אחר אחרי שנתיים של עבודה ציבורית. התחלתי לחשוב על כיוון ולאחר התייעצות עם כמה מרבותיי ועם אנשים שאני מאוד מעריך – אמרו לי שהמקום שלי הוא בפוליטיקה. אנחנו מתגייסים לזה, גם אפרת כמובן וגם הילדים. כולם מבינים שאנחנו נכנסים לשליחות ובאמת, ברוך השם, שנתיים אפשר להגיד שעברנו טירונות. טירונות של חשיפה של המשפחה שזה דבר מאוד לא קל, השמצות וכל הדברים האלה שאנחנו כבר רגילים אליהם".

אתה תקבל שריון במפלגה?

בינתיים זה נשאר עמום ובעזרת השם יהיה בסדר, אני לא באתי להיות קישוט במפלגה ואף אחד לא חושב שבאתי להיות קישוט. אנשים אומרים שאין שום ספק שתהיה אהדה מאוד גדולה בגוף הבוחר, הרי הפריימריז בוטלו. יש בחירה בקרב חברי המרכז, זה גוף שמונה כ-150 אנשים. אני באמת עוסק בלהתכונן להיות שליח ציבור של עם ישראל כולו. אומרים שהציונות הדתית היא מגזר, אני חושב שלהגיד עלינו מגזר זה כל כך כל כך מוזר. נכון שיש לנו מאפיינים מגזריים, אבל כל החיים שלנו והתורה שלנו – הכל מופנה כלפי עם ישראל".

יש שרוצים לחנך מחדש את בני הציונות הדתית, קוראים להם "אוכלי מוות", מה אתה משיב להם?

האנשים האלה שקוראים לנו אוכלי מוות ולועגים לנו ומחפשים את זיני כי יש לו 11 ילדים – לא רוצים איתנו שותפות. אני אומר את זה באמת בצער שאין מה לדבר איתם. הם רוצים לשלוט בנו, אני מצר על כך שיש בתוכנו אנשים שלא מפסיקים לרדוף אחריהם ולפייס אותם כדי שיסכימו לדבר איתנו. אני גדלתי בציונות הדתית פר אקסלנס מתחילת הדרך. ההורים שלי מפד"לניקים מדורי דורות, גדלתי בממלכתי דתי, ישיבה תיכונית, נחלים, ישיבת הסדר, מדריך בבני עקיבא, עשיתי ממש את כל המסלול. אף אחד לא אמר לי את זה, אף אחד לא כתב לי את זה, אני הפנמתי את זה שאם חילוני כועס עליי – זה חילול השם. אסור שיקרה דבר כזה, שחילוני יכעס עליי, יקפיד עליי, אסור. אני בעצם הבנתי שאני חייב לדאוג שהוא יאהב אותי אבל זה לא נכון. לי יש מצווה לאהוב כל אחד ואחת מישראל אבל אין לי אין מצווה שהוא יאהב אותי. אם הוא לא אוהב אותי זה מצער אבל אני לא אחראי על זה. זה היה בוורידים שלי, אני זוכר בשירות הצבאי כשהיו כל מיני מקרים שהיו לא בסדר מבחינת הזכויות של החייל הדתי וכדי לא לעורר ריב ומדון – לא עמדתי על שלי כדי שלא יקרה פה חס וחלילה חילול השם. זו כמובן גישה לא נכונה, ילדותית, מה זאת אומרת? אני מבקש את מה שמגיע לי בצורה מכובדת, לא מתלהם, לא צועק, לא גורם למריבה.

אני הפנמתי את זה שאני חייב להשאר המקף המחבר בין היהדות לבין הציונות ולכן אסור לי לעשות משהו שעלול לעצבן אותם.

אבל אז מגיעים למצבים כמו מפגשים עם "אחים לנשק".

אני מוכן להפגש עם "אחים לנשק" אבל בשלושה תנאים:

• שמחזירים לעם ישראל את המושג "אחים לנשק" כי הוא שייך לכולם.
• שהם מתנצלים בצורה פומבית על מופע הסרבנות.
• שמצהירים שמקבלים את תוצאות הבחירות שהיו ושתהיינה.

אני לא אפגש עם מי שהיכה אותי, ירק עליי ודרך עליי בשם האחדות. איזו רשות יש למישהו להתעלם מהפשעים שהם עשו? צריך להגיד את זה מעל כל במה, הסרבנות הזו היא הטריגר של מה שקרה פה לפני שנתיים וחצי. הפכנו באיזשהו מקום לאסקופה נדרסת שיכולים לגרש רבבת יהודים מגוש קטיף וזה עובר פה ככה בחסות בית המשפט. מרדימים את העם בקמפיין הרדמה, שלא לדבר על אוסלו ואנחנו לא עומדים על שלנו. איך יכבדו אותנו? אנחנו לא מכבדים את עצמנו.

מה עושים בסוגיית השירות המשותף?

אספר לך משהו מדהים, לפני שנה וחצי הזמינו אותי לכנס של ראשי ישיבות הסדר. דיבר שם אחד הרבנים על כך שהציבור החרדי צריך ללמוד מאיתנו איך לשלב תורה וצבא. סיפר אחד הרבנים המבוגרים שהתלמידים שלו בדיוק היו בהכשרה בבית ספר להנדסה צבאית ששלחו להם מד"סניקית – לא פחות ולא יותר. הם התקשרו אליו, לראש הישיבה שלהם, והוא אמר להם "אני מטפל בזה". הרים טלפון למג"ד ואמר לו "אני עוד שעתיים אצלך לפגישה". אמר לו הרב בפגישה: "אתם שלחתם מד"סניקית לתלמידים שלי, ישיבות ההסדר קיימות 60 שנה בערך ועדיין הצבא לא למד שאלה קווים אדומים שלנו?" ואז הבנתי שאין לנו קווים אדומים, לציבור החרדי יש קווים אדומים. לציבור מצד שמאל יש קווים אדומים ברורים. מהם הקווים האדומים שלנו? על מה אנחנו נצא לרחוב ונעמוד כחומה בצורה? אני בעזרת השם בחודש אלול אהיה בן 50, אני לא יודע להגיד מהם הקווים האדומים. אני קרוב יותר להגיד שהקווים האדומים שלנו הם שהחרדים יתגייסו, על זה אנחנו יוצאים להפגנות מתחת לגשר המיתרים וכותבים מאמרים.

איפה אתה עומד בסוגיית גיוס החרדים?

פה אנחנו חייבים להוריד מהשולחן קודם כל את הפופוליזם שמלווה את האירוע הזה מאז ינואר 24. שלושה חודשים לתוך המלחמה פרץ קמפיין "גיוס שווה לכולם". הקמפיין הזה היה ממוקד מאוד בציבור הדתי לאומי כדי להרים מתוכו את אותם אנשים שמכונים "אידיוטים שימושיים". חודשיים שלמים בעלוני השבת שלנו התפרסמו מודעות כשלא יודעים מי המפרסם, הם בעצם הדליקו אותנו. מה הפלא שמי שהתחיל עם "גיוס שווה לכולם" הם "אחים לנשק". הם רוצים את החרדים בצבא? הם השמאל הקיצוני האתאיסטי, הם רוצים עכשיו צבא מלא בחרדים שממילא יהפכו ליותר לאומיים? ודאי שלא. אני אומר את הדברים כי אני ללא השנתיים טירונות שהקדוש ברוך הוא העביר אותי, לא הייתה בי טיפת אוריינות תקשורתית וציבורית. אני גדלתי בציבור דתי לאומי, שצריך עין טובה ולכולם יש כוונות טובות וכולנו אחים והאחדות היאהדבר הכי חשוב ולכן לא יכול להיות שמישהו עובד עליי. לא יכול להיות. כמובן שאתה לא מוכן לקבל את זה שאתה אידיוט שימושי.

יש לי סרטונים של יאיר גולן ובנט לפני מספר שנים – שניהם אומרים שחרדים יתגייסו רק בהידברות, רק בהדרגתיות. שום כח לא יעזור פה, להיפך. אני מחזיק פה צו מילואים ל-100 יום, עד אחרי החגים. אני חזרתי למילואים בתוך המלחמה, פרשתי בגיל 45 עם שמונה ילדים, לוחם בחטיבה 55, וחזרתי בתוך המלחמה. עשיתי מילואים גם כשאיתן היה בשבי. מישהו פה היה חשוב לו לגרום כאוס במדינת ישראל סביב הנושא הזה ובמיוחד כאוס בציבור הדתי לאומי. יחד עם הקמפיינים הנוספים של אלימות המתנחלים, פגיעות טקסיות בבתי כנסת של הציונות הדתית כדי לגרום לחלק מאיתנו לסלוד מהציונות הדתית ולעבור לגוש השני. זה הקמפיין שמתנהל פה. אחרי שהורדנו את זה מהשולחן אפשר לדבר עכשיו באמת. כדי שחרדים יתגייסו צריך שהם בתוכם יעברו תהליך, שאמא חרדית תהיה גאה בבן שלה, תחכה לו כשהוא חוזר לחופשה עם עוגיות טריות, שהרחוב כולו יחבק אותו, יראה בו מוסר נפש, שהאחיות שלו לא תפגענה בשידוך בגלל שהוא הולך לצבא. צריך שהציבור הדתי יחליט שהוא הולך על הדבר הזה, שהוא קורא לאלו שאינם לומדים והם רבים מאוד. הם דרך אגב נהיו מאוד לאומיים במשך השנתיים האלה. זה אותם חבר'ה לבושים שחור לבן, כיפה שחורה, עם סמארטפונים והם בשעה 9 בערב מתיישבים בחרדת קודש וצופים ב"פטריוטים" ומקבלים בעצם סגירה של היום. הם אוהבים, הם רוצים בהצלחת המדינה, רוצים לסייע פה בפיקוח הנפש הלאומי. הם צריכים בעצם את הגושפנקא שזה בסדר גמור להגיע לצבא. הצבא צריך להכין מקום שמתאים לדרישות שלהם. 3000 חיילים חרדים שמגיעים לבקו"ם, במשך שנה צריכים 250 מפקדי כיתות, 100 מפקדי מחלקות, 30 מפקדי פלוגות, 30 סגני מפקדי פלוגות, 30 רס"פים ו-30 סרס"פים ולא דיברתי עדיין על מפקדה. כל אלה שאמרתי צריכים לבוא מתוך החשמונאים, כלומר חרדים שעברו הכשרה. הדבר הכי חשוב זה להוריד את גובה הלהבות, ראינו מראות שלא ראינו פה באמת במדינת ישראל, המשטרה הצבאית רודפת אחרי עריקים ברחוב. זה רק מרחיק, החרדים פשוט מגביהים את החומות ואנחנו רק מתרחקים. תחשבו מי נהנה מהכאוס הזה שיש במדינת ישראל, הקמפיינרים שלהם הם גאונים. זה מה שהם עשו כאן גם עם החטופים. כל כיכר החטופים הייתה בנויה רק בשביל הציבור הדתי לאומי כי הם צריכים את הציבור הדתי לאומי שיתמוך במטה ויתמוך בכניעה ובסיום המלחמה. אז הכל תפור בשביל הציבור הדתי לאומי שיפעיל לחץ כלפי נבחרי הציבור שלו שיסכימו לכל עסקה שתבוא. חייבים להבין איך קמפיינים עובדים. כל קמפיין רוכב על נקודת אמת, על כאב מוצדק מאוד, אחרת הוא לא יעבוד. אתה מגיע לכיכר החטופים, אתה אומר אני בא לשיעור תורה, אני בא להפרשת חלה, אני בא לתפילה, הכיכר כולה היא זרוע של המטה. רואים את המטפחות, את הכיפות, אז כולם מניחים שהציבור הדתי לאומי תומך במסר הזה עם כל השלטים שיש שם והכל. כאשר אתה היום יוצא בפומבי נגד הציבור החרדי, אתה משרת את הקמפיינרים. אתה לא תצליח לגייס, הארגונים שעסוקים בגיוס החרדים לא הצליחו לגייס חרדי בשנתיים וחצי האחרונות. הציונים הדתיים לא מתגייסים לצה"ל בגלל שיש חוק שירות ביטחון, אנחנו מתגייסים כי זה בתוכנו כמו עשרת הדיברות. תארי לך את מדינת ישראל בלי יד שרה, זכרון מנחם, עזרה למרפא, שלווה, זק"א, איחוד הצלה – אי אפשר לדמיין את מדינת ישראל בלי כל הדברים האלה. אלה ארגונים חרדיים, אלה אנשים שאכפת להם מאוד.

מה חשבת על סערת פאץ' משיח?

על זה אתה נלחם? על פאץ' משיח? גם כל הנושא של היוהל"ם וכל התורות המגדריות שהכניסו לצה"ל. ככה רוצים לשכנע את החרדים להגיע לתוך צה"ל? הנושא של השריון זו פגיעה אנושה בביטחון המדינה. 25% מהמתגייסים השנתיים לשריון בסדיר הם בני ישיבות. הצבא יכול להרשות לעצמו לאבד 300 לוחמים בשריון? ראינו עד כמה השריון נחוץ, זה לא משהו איזוטרי שאפשר לוותר עליו. זה הלחם והחמאה של הצבא. איך הרמטכ"ל מאפשר דבר כזה? מי שעסוק בגיוס החרדים מהציבור שלנו, איך הוא לא עסוק בסוגיות הביטחוניות האחרות? איך לא שמענו מילה אחת על מה שקרה עם כח 100? איך לא שמענו על הלעומתיות שהיתה בין עם הרצי הלוי שעמד מול מצלמות וקרא לממשלה לעשות עסקה? מי אתה? אתה לא מבין שאתה פוגע בכושר המיקוח של מדינת ישראל? גיוס החרדים לא יפתור את בעיות ביטחון המדינה.

איפה אתה עומד בסוגיית הרפורמה המשפטית?

ברור שהצורך ברפורמה משפטית אחרי השלוש שנים פלוס של הממשלה הנוכחית זועק מכל מקום. מה שראינו בבג"ץ, מה שראינו בפרקליטות, מה שראינו עם היועמ"שית ועם הפצ"רית והכיסוי שלהן אחת על השניה. זה ברור שהדבר הזה הוא נצרך. חברי חבר הכנסת רוטמן הוא באמת פרלמנטר חרוץ מאין כמותו והוא עובד על הדברים. על זה הבחירות, על זה משאל העם, זה ברור לכולם וחייבים להגיד את זה בכל במה. הבחירות הן בדיוק על הדבר הזה, על זהות המדינה, על המשטר במדינה. גם האם המשטר בישראל עסוק בלדאוג לזכויות האזרח במדינה היהודית או שהוא עסוק בלקדם זכויות אדם? אין ספק שבוודאי שנדרש פה השינוי הזה גם בבחירת השופטים כדי לאזן את בית המשפט העליון, סמכויות בית המשפט העליון, סמכויות היעוץ המשפטי לממשלה ובכלל כל הנושא של שלטון הפקידים.

מה לגבי זירות הלחימה?

לא סיימנו אבל השגנו הישגים כברים למרות תנאי הפתיחה הרעים מאוד שהיו לנו: צבא שלא רוצה ולא יודע לנצח; צבא ש-20 שנה הקטין את עצמו; צבא שהפיקוד הבכיר שבו חושב בחשיבה פרוגרסיבית, עדיין עוסק בדאגה לחיי האויב; משפטיזציה בתוך הצבא, אתה לא יכול לזוז בלי משפטנים שאומרים לך כן או לא על הורדת בית מסוים; חימושים שאין לנו עצמאית ואנחנו תלויים כל כך; מתח בין הדרג המדיני לדרג הצבאי שבכלל לא אמור להיות. למרות כל הדברים האלה ולמרות למעלה משנתיים וחצי של מלחמה – עם ישראל לא התעייף. באים לעוד סבב ולעוד סבב כי יודעים שאנחנו עכשיו מתקנים את התיקון הגדול שאנחנו צריכים לתקן אחרי 30 שנה מאז אוסלו. זה יקח זמן. אני מאוד אשמח לקחת חל בהחזרת חבל הארץ הזה של שבט יהודה לעם ישראל. זה התיקון הגדול, אנחנו מאסנו בארץ חמדה וקיבלנו את התופת הזאת וגם כל הסבבים.

האם אתה מוטרד כשאתה רואה את הסקרים?

אנחנו דווקא רואים התייצבות בסקרים, אני בטוח שעכשיו כשהקמפיין מתחיל הציבור יחשף לעבודה המאומצת והפנטסטית שהמפלגה הזאת עשתה. יש במפלגה הזאת של הציונות הדתית באמת שליחי ציבור, אנשים שהם מסורים לעם ישראל. אני נפעם לראות את הדברים. כשהציבור יחשף להישגים שלהם, אני בטוח שהתמונה תשתנה.

האם איחוד עם בן גביר נמצא על הפרק?

אני לא יודע. ברור לי שאסור לנו לאבד קולות. אני מקווה מאוד שיבנו את הקונסטלציה הנכונה כדי שלא נאבד ולו קול אחד. הקרדיט שניתן לי כאבא של איתן בשבי הסתיים מזמן, אני מוכן לעמוד מול שאלות קשות, אני מוכן לתפקיד. אני מבין שהביקורת תהיה מכוונת אליי וזה בסדר גמור. מי שהוא נבחר ציבור, בהחלט צריכה להיות כלפיו ביקורת.

בכתבה ב"הארץ" התפרסמה כתבה עליך שנראה שמנסים לפגוע בך ולהטיל ספק בדוקטורט שלך.

זה בסדר, לא צריך לחבב אותי אבל זה גם לא היה משהו אובייקטיבי שבאמת בוחן את הדברים כי זה עיתון "הארץ". לשאול שאלות זה הכל בסדר אבל הכל כתוב בצורה מאוד עויינת. כתוב שהתנגדתי לכל העסקאות, זה לא נכון. אני אמרתי שהעסקה צריכה להיות באופן כזה שהולם את התנאים של מדינת ישראל. אני אמרתי מתחילת הדרך "כולם בפעם אחת". לגבי עבודת הדוקטורט שעשיתי כשאיתן היה בשבי, בשנתיים של המלחמה אני הייתי ממש בסוף כתיבת הדוקטורט אבל יש חובות שצריך למלא לפני הגשת הדוקטורט. היא (טלי חירות סבר) לא קראה את הדוקטורט, לא בדקה את המתודולוגיה וכתבה בצורה עוינת בגלל שעשיתי את הדוקטורט בחו"ל – אז ישר משהו חשוד. אני עשיתי את הדוקטורט באוניברסיטה מוכרת, הוא נמצא באתר "אקדמיה".

התארים שלך הם בחינוך ובניהול מערכות חינוך, מדוע הדוקטורט הוא בפסיכולוגיה?

אני סיימתי תואר שני במכללת הרצוג ובאתי לאוניברסיטה העברית כדי להמשיך לדוקטורט. רציתי לחקור מודל קוגניטיבי התנהגותי שבניתי, הגשתי להם את כל הניירת אבל אי אפשר בלי מנחה. מכיוון שהנושא הוא רגולציה עצמית ותפקודים ניהוליים אצל מתבגרים, זה שייך לתחום חינוך והפסיכולוגיה. פניתי למנחים והם השיבו לי שיהיו פנויים בעוד שנתיים או שלוש. שמעתי על אוניברסיטת קורדובה בספרד שמיועדת לסטודנטים מכל העולם. זה היה נראה לי בהתחלה מופרך כי אני לא יודע ספרדית אבל זה התנהל באנגלית. עבדתי בזום עם מנחה וגם ביקרתי שם.  הגעתי כמה פעמים בכל פעם לשבוע כדי לשבת באוניברסיטה עם המנחה.

כשקוראים את המאמר ב"הארץ" זה נראה שתוך דקות "סידרו" לך דוקטורט.

זה לקח לי שבע שנים, אני אבא לשמונה ילדים ברוך השם. זה לא כמו מישהו על מלגה שהוא פנוי והוא עושה את זה בגיל 28. התחלתי ב-2018 וסיימתי אותו ביוני 2025 אחרי למעלה מ-10,000 שעות של אימון קוגניטיבי והתנהגותי של בני נוער על פי מודל שאני בניתי. המחקר בוחן את התרומה של המודל הזה לחיזוק השליטה העצמית של מתבגרים. אני כבר שנים רבות מאמן בכיר ומדריך מוסמך מטעם לשכת המאמנים בישראל. כדי להיות חבר בלשכת המאמנים אתה צריך ללמוד בבית ספר מוכר שעונה על הדרישות. הכשרתי מאמנים גם בציבור החרדי, אפשר להגיד שאני תרמתי לישראליזציה של חרדים.

בכתבה הואשמת גם בשנאה כלפי להט"בים וקשרו את זה למי שעומד בראש המפלגה שלך השר סמוטריץ' שאמר "מצעד הבהמות".

"מה שמאפיין את את השמאל העולמי בכלל, כמו שבן שפירו אומר, זו הבריונות. אין באמת מוכנות לדון לגופו של עניין. זה תמיד לגופו של אדם. ד"ר גדי טאוב אומר שאין עם מי לדבר כי אין כבר אינטלקטואלים שאתה יכול לדבר איתם שיחה מעמיקה. יש אצלם תפיסה שבציבור הדתי אין להט"בים, כלומר שאין אנשים שמתמודדים עם דברים כאלה. אין לנו במשפחות הרחבות או במעגל כזה או אחר אדם כזה? הם האכזריים שמונעים ממי שרוצה לברר את הזהות שלו, לבוא למטפל. אנחנו לא מושכים אנשים מהרחוב לטיפול. אני כתבתי מאמר שפורסם בערוץ שבע שבו שאלתי האם החברה צריכה לבחון את גבולות האהבה. אנחנו חיים בעולם ליברלי, יש זכות לכל אחד להיות אוהב ולהיות נאהב על ידי מי שהוא רוצה. השאלה היא האם אין בזה גבולות, הרי אנחנו יודעים שבמספר מדינות באירופה הורידו את גיל ההסכמה, במילים

אחרות הכשירו פדופיליה. אני לא רוצה להשוות פה חס וחלילה בין בני אדם לבעלי חיים, אבל בגרמניה לפני מספר שנים היה ברחוב של אנשים שדרשו שהחוק יאפשר להם להתחתן עם חיות המחמד שלהם. בעולם שבו אין אמת שיורדת מן השמיים ואין גבולות, אז מי אתה שתגיד להם לא? יכולה להיות מציאות שבעוד כמה שנים יבוא אדם שעובד בחברת תעופה ויגיד הכלבה הזאת היא בת הזוג שלי ואני דורש זכויות של בני זוג. אם אנשים מבקשים שמצעד הגאווה בירושלים לא יעבור ליד הבית כנסת הגדול אלא יעבור ברחוב למטה, אז הם כבר הומופובים. פוגעים ברגשות של הצועדים, מה עם מי שהמצעד מבליט מיניות ופוגע ברגשות שלו? יש המון סתירות שמובנות בפרדוקסים בפרוגרס. זה עיתון "הארץ" וזו כתבה שהיא באמת תת רמה. עבודה עיתונאית מאוד ירודה.

האם יש תפקיד או תחומים שאתה רוצה לעסוק בהם בפוליטיקה?

אני מאוד מתעניין ועוסק הרבה שנים בתחום החינוך, אני רואה את עצמי שם. זה שדה מאוד רחב עם המון קשיים. אני רוצה למצוא את שביל הזהב – לתת למורה בישראל מעמד גבוה שמתבטא גם בשכר. הנקודה של השכר היא חשובה כי לבסוף העניין הוא האוטונומיה של המורה, היכולת לתת למורה את המקום שבו הוא יכול לשגשג. הכשרת המורים היא קריטית מאוד. בדור כזה שהוא כל כך עצמאי, הם לא יכולים לעסוק בדברים שהם לא מתעניינים בהם. זה פשוט לא יכול לקרות. אין אדם לומד אליו במקום שליבו חפץ. יש גם פחות בעיות במשמעת כשאדם עוסק במה שהוא אוהב.