במשבר מול הרשות השנייה, שוב התגלה שהתקשורת חיה בעולם מקביל

סיקור המשבר בין בג"צ לממשלה בנושא מועצת הרשות השנייה לא הותיר מקום לספק. האשם המלא במשבר הוטל על הממשלה, בג"צ הוצג כמגן החוק והאינטרס הציבורי האחראי והאמיץ, מפני הממשלה העבריינית התוקפת אותו.

בידיעות אחרונות תוארה הממשלה על רקע המשבר כ"ממשלת האנרכיה", במעריב הואשמה הממשלה כמי שתוקעת "מסמר אחרון בארון הממלכתיות", בהארץ הוסבר שהחלטת הממשלה היא "ניסוי כלים לקראת שיבוש תוצאת הבחירות", וכך הלאה והלאה, סיקור בגוון אחיד שעיקרו – הממשלה אשמה ועבריינית, בגץ זכאי ושומר חוק.

אבל האמנם הממשלה היא האשמה במשבר בעוד בג"צ פעל באחריות ולפי החוק?

לא. בדיוק ההיפך. מטרת הספין האגרסיבי, המטיל את האשמה במשבר על הממשלה, הוא להוות מסך עשן שיסתיר את מפר החוק האמיתי במשבר – בג"צ. והדרך הטובה ביותר להסביר זאת, היא לסקור בקצרה את שלבי המשבר.

ראשית המשבר בחודש מרץ האחרון. בעקבות פקיעת כהונת המועצה הקודמת, שמונתה בידי הממשלה הקודמת, מינתה הממשלה בהתאם לחוק מועצה חדשה. לאחר שעמידתם של חברי המועצה בקריטריונים לחברות במועצה נבדקה בקפידה על ידי הייעוץ המשפטי של משרד התקשורת, מועמדותם אושרה, הממשלה הוסיפה אף היא את אישורה (פה אחד) והמועצה מונתה.

זהו המקום להסבר קצר בדבר חשיבות מועצת הרשות השניה. בשבתה כרגולטור על השידורים, החוק מקנה לה סמכויות רחבות: לקנוס ערוצים במקרים שידור תוכן שלפי הבנתה אינו ראוי, או אף לפסול שידורים כאלה, לאשר מינויי בכירים ועסקאות רכישה או מיזוג, לדרוש הקצאת תקציבים לתכנים ייעודיים ועוד. למועצה הנבחרת יועד גם תפקיד ספציפי יותר – לאשר או לאסור את מכירת ערוץ 13 לקבוצת אסף רפפורט, על אף הקשיים המשפטיים הנובעים מכך שלכאורה הגוף הרוכש הוא פילנתרופי בעוד הגוף הנרכש מסחרי, דבר שאסור על פי חוק.

על כן ברור מדוע התנגד השמאל בכל מאודו למינוי המועצה החדשה, על אף שמונתה כחוק. הוא רצה להותיר את השליטה הרגולטורית של המועצה בידיו כבימים ימימה, ולעזאזל החוק.

כנגד המועצה החדשה הוגשו לבית המשפט בחודש מאי חמש עתירות בידי חמישה ארגוני שמאל שונים: ארגון העיתונאים, מועצת העיתונות, חברת החדשות של ערוץ 12, התנועה לאיכות השלטון והעמותה לשמירת ערכי המשפט. העתירות היו מגוונות. מהן שעתרו נגד אישור מועמדים ספציפיים, מהן שנגד תקינות הליך המינוי עצמו ובכולן אותה טענה: בניגוד לחברים שמונו על ישי הממשלה הקודמת, שלא היו פוליטיים, החברים שמונו בידי הממשלה הזו "פוליטיים" ולכן מינויים חייב להתבטל.

בחודש יוני דן בג"צ בעתירות אלה וכצפוי הוציא צו ביניים שהקפיא את המינויים החדשים עד להכרעה בעתירות, אף שמינויי המועצה החדשה התקבלו כחוק ובמסגרת ההליך הנדרש. המשמעות הייתה שהמועצה החדשה אינה נכנסת לתפקידה, והמועצה היוצאת ממשיכה לכהן זמנית. כלומר בדיוק מה שביקשו העותרים להשיג.

כאן המקום להזכיר שני סעיפים מתוך חוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו הסעיף הראשון, 11 א', קובע שאם חבר מועצה מתפטר, הממשלה ממנה חבר חדש במקומו. הסעיף השני, 21, קובע שהחלטות המועצה יהיו בעלות תוקף חוקי רק אם נתקבלו בהשתתפות שני שלישים ומעלה מהמניין החוקי של חברי המועצה.

המשמעות: אם מתפטרים שליש ומעלה מחברי המועצה, ובא כוח הממשלה לא מינה תחתם חברים חדשים, החוק קובע באופן הברור ביותר שאין להחלטותיהם תוקף חוקי.

בשלב הבא במשבר, בתגובה לצו הביניים הפולשני של בג"צ, התפטרו מתפקידיהם שישה מחברי המועצה הקודמת. בכך הפילו את מספר החברים במועצה אל מתחת לשני השלישים שדורש החוק ונטלו ממנה את תוקפה החוקי.

באמצע חודש יוני הגיע השלב הבא במשבר – תגובת בג"צ למהלך ההתפטרות: בניגוד גמור לחוק המפורש, המציא בג"צ לעצמו זכות להקפיא את ההתפטרויות, להחריג את קולות המתפטרים מהפורום הקובע ולהשאיר בידי שבעת החברים הנותרים את סמכות קבלת ההחלטות על אף שהם פחות משני השלישים שקובע החוק.

הממשלה נדהמה מעזות המצח של בג"צ לצפצף על החוק המפורש וקבעה שהצו המותיר את סמכויות ההחלטה בידי שבעת החברים שנותרו מהמועצה היוצאת ניתן ללא סמכות. בתחילת חודש יולי הודיעה שלא תכיר בהחלטות, במינויים או באישורים שתיתן מועצת הרשות השנייה בהרכב שאושר על ידי בג"ץ, כיוון שהיא פועלת בניגוד לחוק ולכן החלטותיה בטלות.

על השתלשלות הדברים העובדתית כפי שהובאה כאן אין מחלוקת. הממשלה טוענת שבג"צ רומס את החוק במטרה לסכל הליך חוקי של מינוי מועצה חדשה לאחר פקיעת כהונת המועצה הקודמת ובהתאם לחוק. בג"צ טוען שהתפטרות החברים נועדה להפריע לצו שנתן ולכן, על אף שלא הוכחה כל כפייה על מי מהמתפטרים להתפטר, ועל אף שהחוק לא מקנה לבג"צ כל סמכות מעין זו, התפטרותם מוקפאת.

וכעת יפעיל כל אחד את מחשבתו העצמאית וישאל עצמו מי נושא באחריות למשבר. האמנם הממשלה, כפי שמנסה התקשורת להכתיב, או שמא בג"צ, כפי שמלמדת השתלשלות העניינים.