בתקשורת ובאופוזיציה נאחזים בתבוסתנות בכל מחיר, זה לא יעבוד להם
מאז פתיחת המלחמה ב-7 לאוקטובר והתגובה הישראלית, מושמעת ללא הרף באולפני הטלוויזיה ובערוצי הרדיו, בעיתונות ובכנסת, מילת הקסם. היא נעתקת בפי כתבים כמו יואב לימור, פוליטיקאים כמו גלעד קריב, ובעלי רקע ביטחוני כמו ישראל זיו. כולם מומחים מטעם עצמם. כולם נאחזים בה, מילה שזכתה לסגולה, מאגית כמעט, כדי להתהדר בהילה של רוחב תפיסה ותבונה עמוקה. זוהי האסטרטגיה.
אנשים אלה ודומיהם יודעים המון ומבינים פחות. מעמדם הרם בעיני עצמם כתחליף לטיעונים ונימוקים קשוחים. ענווה איננה בין תכונות האופי הבולטות שלהם בזמן שתיבת תהודה מלווה אותם בכל מקום. כששומעים אותם אפשר להאמין שאסטרטגיה היא מילה שתקבע מציאות בעצם השמעתה.
אסטרטגיה כתכנית
אסטרטגיה מכוונת לתכנית-על, רבת פרטים ושלבים, בחתירה להישג רב-היקף וארוכת-טווח בשדה המלחמה, בהכרעת אויבים ויריבים. רצף הצעדים למימוש האסטרטגיה הוא חיזוי פני העתיד מהכוח אל הפועל. כאשר ארה"ב בהנהגת הנשיא ניקסון פנתה לסין במטרה להפשיר את היחסים ביניהן, ובכך להחליש ולבודד את ברית המועצות במערכת הבינלאומית, זהו מהלך ברמה אסטרטגית. כאשר אירן לאחר המהפכה האסלמית פעלה כדי להפיץ את הרוח והתוכן ברחבי העולם, זו אסטרטגיה לשינוי אידיאולוגי ובסדר הכוחות בעולם. גם סין תכננה לחולל זעזוע נגד המערב, ואמריקה בראשו, באמצעות עוצמה כלכלית וצבאית. שבירת מדרג המדינות החזקות הייתה יעד אסטרטגי.
לישראל הזעירה, נוכח איומים ולחצים מכל עבר, תכנון למרחקים נראה כיומרה. אמנם, בתחילת המערכה באוקטובר 2023, אמר ראש הממשלה נתניהו שישראל תשנה את פני המזרח התיכון בעקבות המלחמה שתתרחב לאזורים הרחק מרצועת עזה. הוא בהחלט חשב אסטרטגית, בעוד אחרים לא ראו מעבר לצורך המידי של הפסקת-אש ושחרור החטופים. ראייה שטוחה כזו הייתה משאירה את חמאס על קו הגבול מול עוטף עזה, בואך אשקלון ובאר שבע, חמוש ומסוכן כבימי טרום הפלישה ב-6:29 בבוקר. במקביל עמדו אירן וחיזבאללה בהיכון לטרוף את ישראל.
המטיפים לנסיגה מעזה בכל מחיר ובכל מצב שידרו תבוסתנות לאחר הברבריות של הפלשתינים ודרשו שצה"ל לא ילחם בציר פילדלפי. מסלול הברחות ממצרים לרצועה היה ממשיך לפעול ללא הפרעה. לא רק שלא עמדו על ראייה אסטרטגית, גם לא עמדו על צרכי ביטחון מינימליים. יאיר לפיד חשש שישראל "תשקע בבוץ העזתי". בפועל צה"ל מתקדם בהתמדה לכיבוש עזה כולה.
"אבל מה האסטרטגיה?" קולות מהאופוזיציה ודובריה דרשו תשובה חדה ומדויקת. ואם יש אסטרטגיה, כדאי לספר על כך לאויבינו? מתווה אסטרטגי על פרטיו, לו הממשלה הייתה מכריזה עליו, היה מתקבל מבית בלעג אופייני וכבלתי מציאותי. אולם לְכת פתרונים, וכמו שמעלים קרבן לאליל, המילה הזו מהלכת עליהם קסם.
האסטרטגיה וכשליה
גם ללחימה בלבנון הגיב השמאל באזכור נלעג של "הבוץ הלבנוני". העובדה שחיזבאללה עמד על הגבול, והתכונן למלחמה גדולה ומשוכללת, עם צבא מאומן ונחוש, לא עוררה זעקת יקיצה מתרדמת הקונספציה – אלא קריאה לנצור את האש ולתת לסכנה לחלוף. יאיר גולן חשב שהפסקת האש שעליה הכריז הנשיא טראמפ באפריל השנה הגיעה באיחור; וגדי אייזנקוט סבר שהפסקת האש מול חיזבאללה היא "החמצה אסטרטגית" וכניעה ישראלית לתכתיב אמריקאי. לדעת מבקרי הממשלה, העולם הוא פשוט וחד-ממדי, והכול אפשרי בשדה המדיני והצבאי. הבעיה היא שאנשי שמאל פועלים בליגה ג' דמיונית בעוד נתניהו פועל בליגה א' אמתית.
נתניהו הבין שחייבים לרדוף ולהשמיד את מחבלי חיזבאללה בתקווה שפעולה נחרצת תביא לשינוי יסודי במערך הכוחות הפוליטיים בלבנון. אחרי ה-7 לאוקטובר, עם הגליל וכל ישראל תחת אש קטלנית, הפכה ישראל למכונת מלחמה תוקפנית עם שיניים וחרון קדוש. גדי אייזנקוט, רמטכ"ל לשעבר, העריך בשנים עברו שתכנית אוסלו והתנתקות מעזה יצמצמו את הסכסוך. זו לא אסטרטגיה אלא חלומות הזיה.
לא מעט אישי ציבור ישראלים נחשפים כשרלטנים ועושים רושם מזויף ושטחי, כמו מחזה תאיטרון שמציג על הבמה דמויות בעלות אגו מנופח עם תוכן דל ומבולבל. בארה"ב מבקריה של סגנית הנשיא קמלה הריס לעגו השיח שלה היה "סלט של מילים" כי אין קשר בין המילים שצצות בערבוביה. אצל חכמי השמאל הישראלים המילים לרוב חסרות תוכן ומשמעות.
ידוע לכל, שמחנה השמאל רואה מלכתחילה את המחנה הלאומי וימיני כנבער מדעת. בורים, בבונים וצ'חצ'חים, הם כמה מן הגידופים שמוטחים על ידי האופוזיציה. כיוון שאנשי ימין לא נחשבים כעומדים בקו שווה עם הציבור הנאור, פרשנים משמאל לא חייבים להוכיח בוויכוח הוגן את עמדותיהם בענייני המדינה. הצדק איתם מפני שכך הם החליטו.
אובססיית השלום
היעד המדיני הקבוע במחנה השמאל הוא שישראל תיסוג מיהודה ושומרון ותסכים להקמה של מדינה פלשתינית. כל הדרכים כשרות למילוט משפיל מחבלי מולדת, כי השלום הוא העיקר, הנסיגה היא הפעולה, ומדינה פלשתינית היא המטרה. אסטרטגיה היא לא. סיסמה היא כן.
בלי לומר את המילה הקדושה קידם ראש הממשלה אסטרטגיה משולבת עם הגיון מדיני רב: להכות באויבינו מקרוב, לתקוף את אירן, ראש הנחש, ולפרק את הציר האסלאמי על כל חלקיו. האסטרטגיה הישראלית בפועל, שאיננה מתייחסת כלל לרעיון עוועים של מדינה פלשתינית, משחררת את המונח מסד המיסטיפיקציה המגוחכת.
מילות נוספות שמככבות בפי השמאל הן "אופק מדיני", שם קוד למדינה פלשתינית, ו"רגל מדינית" שהשמאל כה מייחל להעמיד עליה שלום המדומה על בסיס הסכם. כדאי לשים לב שחוזי השלום שנעשו עם מצרים וירדן היו מקח טעות כי השלום קר ומבעבע עם אלימות ומתיחות על גבולותינו.
אפילו אחרי מבצע הביפרים טרחו דוברי האולפנים לשאול: "מה האסטרטגיה? מה התועלת? הרי זה רק יחריף את העימות!" רשומות ההיסטוריה מוכיחות, שאויב נוח כמו השמאל הישראלי לא נברא לעולם. חפץ תבוסה, בושה, חדלון והפסד, העיקר שלא יהיה ניצחון ישראלי, קל וחומר כזה שיעניק לנתניהו הישג מרשים.
המאמר מדויק.
כמו שגם כתבתי בעבר, הטמבלויזיה שלנו התמלאה באנשים – אשר בטוחים שלפי שהם דמיינו, כולם חייבים להתחיל לתרץ, כיצד דעתם מתיישבת, עם הגחמות של הדיקטטורים על המקרופון.
אז קודם כל לוגית – אין שום חובה/צורך/סיבה, מדוע אתם פתאום חייבים, להתחיל לנמק את דעתכם, כדאי להתאימה לציונים, שמישהו החליט שרק הוא מחלק.
במאמר זה: כמה עיתוזנאים, אכן מינו עצמם לאחראי האסטרטגיה הישראלית – ועכשיו, הם ממש בטוחים, שכולנו חייבים להם הסבר – כמה ליטר אסטרטגיה יש במה שאתם חושבים שנכון לעשות וכמה וכיצד זה מתיישב, עם כמה קילו ניצחון, הם ממש בטוחים שיש במה שהם בטוחים שיש לבצע.
אז קודם כל – לא. אין שום צורך לוגי, להתחיל לנמק כיצד דעתכם מתיישבם, עם ציונים בנושא שמישהו החליט שמעתה שייך לו ועכשיו כולכם חייבים – לנמק כיצד דעתכם מתיישבת, עם גחמת הציונים שהוא מחלק לאחרים.
אין חובה כזו ותודה לאתר מידה, על העלאת המודעות לנושא.
הרי אם אחרי 7.10, לא היה שביב של ביקורת עצמית – reflection בלעז, של אחד על מעשיו ותוצאותיהם – אז אין מה לצפות מדיקטטורי המקרופון, למודעות עצמית בנושא "הפעוט", שמאמר זה מדבר עליו.
מודעות עצמית וביקורת עצמית, אלה המאפיינים של אדם בוגר. זהו חלק הכרחי מתהליך הלימוד, שכל אחד מאיתנו עושה. הסיקו לבד, האם דבריי נכונים ומה זה אומר (אם הם נכונים), על הבגרות של כמה דיקטטורים, שהשתלטו על המקרופונים (ומכך, האם בכלל יש להקשיב, להתייחס לפיכך גם להגיב, לדעתם).
אך הייתי רוצה להוסיף משהו נוסף למאמר, מעבר להצפת הנושא של כמה עיתוזנאים, מינו עצמם למחלקי הציונים לכל מדינת ישראל, על אסטרטגיה.
אני חושב שהגיע העת להזכיר, שתפקיד העיתונות, היא להביא לידיעתי את העובדות. להביא בשלמותם, בצורה אובייקטיבית ובשפה נייטרלית. להביא את העובודת ותו לא!
זה ממש ממש ממש ממש ממש לא תפקידם – להגיד לי מה לחשוב!
גם לרופא שלי יש תפקיד מוגדר ואינו כולל להגיד לי, למי להצביע. הזכות שניתנה לכמה … איך נאמר? אנשים … להקריא לאזרחי ישראל, מה אמר ראש הממשלה ובמה מאשים את אותנו הפעם, המועמד של מפלגה אשר גנבה את המילה דמוקרטיה – לא ממשיך בשום צורה, לא לוגית/לא מוסרית/לא השתן שעלה להם לראש ועתה הם מדמיינים עצמם מצילי המדינה מידי אזרחיה, שום מידע מעבר.
גם לרופא שלי, יש תפקיד חשוב וזה עדיין לפי שום לוגיקה, לא מתיר לו להרצות למטופלים.
אז לסיכום, הייתי רוצה להציע לכולנו – גם לראשים המדברים וגם לנו, למאזינים – להבין זאת ולשם התחלה, לחזור ליסודות ולדווח על עובדות בלבד.
פרשן בטמבלויזיה, זהו תפקיד לגיטימי, בדיוק כמו רופא בפרסומות לעישון טבק.
כל הכבוד לך